המחירים בסופר לא מפסיקים לעלות, מחירי השכירות ממשיכים להשתולל ועליית הריבית הזניקה את החזר המשכנתא החודשי באלף שקל תוך שנה. המשבר החברתי מחריף בכל התחומים: מגפת רצח נשים, עלייה באלימות כלפי להט״ב+, שיא בקורבנות אלימות הנשק ביישובים הערביים־פלסטיניים — בחסות האפליה הממסדית, ההזנחה והעוני, וכחלק ממשבר אלימות כללי בחברה.

התקציב שהממשלה העבירה הוא עוד מכה לשירותים החברתיים. אפילו לתוספת של 5 מיליארד שהובטחה למערכת הבריאות הקורסת "אין כסף". הממשלה כמובן לא נגעה ברווחי העתק של הבנקים — רווח נקי של 22 מיליארד תוך שנה! — או ברווחי התאגידים. 14 מיליארד שקל חולקו בכספים קואליציוניים לתוכניות של אבי מעוז נגד נשים ולהט״ב+, להדתה במערכת החינוך, וכמובן למפעל ההתנחלויות.

"מה היעדים עכשיו?" שאל את ראש הממשלה כתב ערוץ 14 מיד אחרי העברת התקציב. "לטפל ביוקר המחיה" השיב נתניהו, בידיעה שהנושא מעורר זעם. אבל הכתב של הערוץ הימני קיצוני קטע אותו: "הרפורמה המשפטית תחזור?", נתניהו מלמל במבוכה: "בוודאי, אנחנו כבר בתוכה".

שר המשפטים לוין, חשף שוב את המוטיבציה שמאחורי ה"רפורמה" באחת מישיבות הממשלה: "ערבים קונים דירות ביישובים יהודיים בגליל וזה גורם לעזיבה של יהודים את הערים הללו, כי הם לא מוכנים לגור עם ערבים. צריך לדאוג לכך שבבית המשפט העליון יהיו שופטים שיבינו את זה". מצוקת דיור? אפליה בדיור? חנק תכנוני בישובים הערביים־פלסטיניים? הממשלה של לוין מחריפה את כל אלה ורוצה שופטים שיאכפו ביתר שאת סדר יום של גזענות ו"הפרד ומשול" בין קהילות.

לוין ושותפיו ימשיכו לנסות להתעקש לקדם את חוקי ההפיכה המשפטית אבל מנגד יש בקואליציה מי שמודע למגבלות הכוח: "אם נעלה עכשיו חוקים שנויים במחלוקת גם לא נצליח לחוקק אותם וגם נחזיר אנשים לעשות מדורות באיילון", אמר בכיר בקואליציה ל"הארץ" ב־22 במאי.

בסוף מרץ הקואליציה הייתה על סף התפרקות מול תנועה המונית ושביתה כללית בהובלת העבודה המאורגנת, ונאלצה להקפיא את החקיקה. ההתייצבות של ראשי "האופוזיציה" וחלקים מההנהגה הרשמית של תנועת המחאה לימינה של הממשלה בזמן סבב הלחימה האחרון והמתקפה הצבאית המדממת בעזה, סייעו לנתניהו לשקם מעט את מצבו בסקרים. אך אחרי העברת התקציב ועל רקע עליות המחירים, הליכוד והימין הקיצוני חזרו לאבד תמיכה. בסקר מסוף מאי הקואליציה קיבלה רק 53 מנדטים.

בקואליציה מודעים לזעם הציבורי, ומנסים להתנער מאחריות: "נתנו לאוצר צ׳אנס לטפל ביוקר המחיה וזה לא קרה, אז אנחנו חופשיים לעשות מה שאנחנו חושבים". אמר דוד ביטן, יו״ר ועדת הכלכלה מהליכוד והבטיח חקיקה ל"לטיפול ביוקר המחיה". גם שר האוצר של פורום קהלת, סמוטריץ', נגרר לדבר על מיסוי רווחי "יתר" של הבנקים. אך למרות הרטוריקה הכאילו לוחמנית, מפלגות הקואליציה, בדומה למפלגות האופוזיציה הקפיטליסטיות, פועלות בשורה התחתונה כדי להבטיח את ה"זכות" של התאגידים להמשיך לשלוט במשאבים ובמוקדי הכלכלה ולסחוט רווחים על חשבון ציבור העובדים והעובדות.

מאבקים דוגמת המאבק הצודק של ארגון המורים להעלאת השכר חושפים את הפער בין הפתרונות הנחוצים לציבור העובדות והעובדים לבין מדיניות הממשלה. ההסתדרות לא היתה צריכה לקפל את הקמפיין נגד יוקר המחיה. גם מהתאגידים וגם מהממשלה החלשה הזו אפשר לסחוט ויתורים — כולל העלאות שכר.

גם המחאה נגד התוכנית המשפטית יכולה לעזור לשנות את יחסי הכוחות מול הממשלה אם היא תאמץ דרישות חברתיות רחבות כמו פיקוח מחירים, פיקוח שכר דירה, השקעה מאסיבית בדיור ציבורי, העלאת שכר המינימום ועוד. אבל בשביל זה צריך להתארגן כדי לקחת את המושכות מהידיים של ההנהגה הנוכחית של המחאה בדמות מטה המאבק הרשמי.

ההנהגה הממסדית של המחאה חשפה שוב את אופייה כשביקשה מהמשטרה למנוע מצעדת השמאל נגד הכיבוש לחבור להפגנה המרכזית בקפלן בתחילת יוני. בוגי יעלון, לימור לבנת, ברק, ליברמן ולבני מי שהיו שריו של נתניהו ורואים את עצמם כמובילי המחאה, רוצים להחזיר את המערכת ל"סביבת עסקים יציבה", כלומר לחזור לסטטוס קוו שדירדר את החברה למשבר הנוכחי.

אסור לחזור למה שהיה קודם

השיחות בבית הנשיא משמשות את נתניהו כדי לנסות להוציא את האוויר מהגלגלים של המחאה. גם אם יהיה הסכם "פשרה" בין הקואליציה למפלגות של גנץ ולפיד או אפילו "התחייבות" לגנוז את החקיקה, אין סיבה שנקפל את המחאה. לא במציאות של יוקר מחיה חונק ומשבר חברתי. לא מול קואליציה שתמשיך לתדלק — גם בחקיקה — שנאת להט״ב+, אפליית נשים, הרחבת התנחלויות ו"מאחזים", לצד טרור כהניסטי וסכנה מתמדת של מלחמה חדשה באיראן, בלבנון ובעזה.

המשבר ההומניטרי בעזה מחריף בחסות מדיניות המצור. המשך פעילותה של תוכנית האו״ם שמספקת מזון לכ־200 אלף אנשים ברצועה בסכנה בשל קשיים בגיוס מימון מממשלות קפיטליסטיות באירופה וברחבי העולם. לפי הערכות האו״ם, בעשור האחרון ההוצאות בעולם על סיוע הומניטרי לאזורי סכסוך ולפליטים הסתכמה בכ־350 מיליארד דולר, ואילו ההוצאות על מרוץ החימוש הגיעו לכ־2,000 מיליארד דולר בשנה.

תחת הקפיטליזם טריליונים מושקעים בנשק ומלחמה, אבל "אין כסף" לטפל במשבר האקלים שמאיים על האנושות. ההמונים שיוצאים לרחובות בצרפת, בישראל ובמקומות אחרים — מתקוממים בסופו של יום נגד השלכות ההגיון המעוות של המערכת המשברית הזו. מתוך המחאה הדמוקרטית, מתוך מצעדי הגאווה, מתוך מאבקים נגד יוקר המחיה ושכר עוני, נגד דיכוי לאומי, כיבוש ומצור, צריך לבנות מערכה רחבה נגד הסטטוס קוו הקפיטליסטי — צריך כוח פוליטי שייאבק לשינוי סוציאליסטי שיבטיח רווחה, שוויון, שלום ודמוקרטיה אמיתית לכולנו.