לאחר שבוע בו הממשלה דחתה על הסף את "פשרת העם" של הנשיא הרצוג ומיהרה לקדם את החקיקה המסוכנת לפני היציאה לפגרה, המשיכה התגייסות השיא להפגנות המחאה ההמונית — השבוע ה־11 להפגנות ההמוניות. עם תחילת השבוע הזה כבר עלו מספר יוזמות "ריכוך" מתוך הקואליציה, כולל הצעות נסיגה חלקית וזמנית מצד רוטמן — עדות לעוצמת המאבק ההמוני.

בקרב שכבה משמעותית בהפגנה בקפלן היה ניכר מצב רוח חד משמעי נגד פשרה עם הממשלה, לאחר שזו סירבה אפילו לתנאי הבסיסי ביותר לכניסה למשא ומתן — השהיית החקיקה, תנאי שעל פי מספר סקרים נתמך אפילו על ידי רוב מצביעי הליכוד בבחירות האחרונות.

חברות וחברי מאבק סוציאליסטי בהפגנות בתל אביב ובירושלים קראו "שום פשרה עם הממשלה". תוך דקות ספורות מתחילת ההפגנה חילקנו מאה שלטים עליהם נכתב "שום פשרה. ממשלת ביבי בן גביר הביתה. לא לדריסת זכויות, שלטון הון וכיבוש". במוקד המרכזי בתל אביב ערכנו 'במה פתוחה', כאלטרנטיבה לבמה הראשית, שבה מדברים בעיקר גנרלים בדימוס ומנכ״לים של חברות גדולות. בין הססמאות שהובלנו במגפונים היו: "לא נסכים לשום פשרה – עם גזענות ואפלייה! / עם הומופוביה ושנאה! / עם כיבוש ומלחמה! / עם ביטול זכות השביתה! / עם התקפות על כל אישה!" ו "לא מתפשרים עם כהניסטים גזענים!"

ניצני התרחבות לפריפריה, בריוני הימין הקיצוני מגיבים באלימות מתוסכלת

ביום שישי התקיימה הפגנה ראשונה בכפר מנדא, בה השתתף גם יו״ר מפלגת חד״ש, איימן עודה. המפגינות והמפגינים קראו מסרים המחברים בין המאבק בתוכנית המשפטית למאבק לסיום הכיבוש וישנם דיווחים על ניסיונות לארגן הפגנות שבועיות. בשבת אף התקיימה הפגנה ראשונה ביישוב הבדווי חורה, לצד השתתפות ראויה לציון של בדווים בהפגנות בבאר שבע. לא מובן מאליו מצד ציבור שזכויותיו נרמסות על ידי בתי המשפט המאפשרים צווי הריסת בתים ואי הכרה בכפרים.

מלבד באר שבע, הפגנות אלפים נוספות מתארגנות בערים בהן היה רוב לממשלה בבחירות האחרונות כמו נתניה, פתח תקווה ואשדוד — שם ניסיון לארגן הפגנת תמיכה בממשלה הביא למאות מפגינים מול אלפי מתנגדי ה"הפיכה המשפטית". שם לא נרשמו ארועי אלימת חריגים, אבל התסכול מחולשת הממשלה מול המאבק ההמוני (ששופרי ראש הממשלה מתארים כ"קומץ"), הוביל לעשרות תקריות אלימות ביוזמת פעילי ימין קיצוני, מתודלקים על אדי ההסתה של תעמולת הממשלה.

אחד האירועים החמורים היה באור עקיבא שם התארגנה הפגנה בפעם הראשונה, אך היא הותקפה באלימות, תוך שהמשטרה "מחלצת" את המפגינים נגד הממשלה — ולמעשה מפנה את ההפגנה מהמקום, מה שמשדר הענקת רוח גבית למתפרעי הימין. זוג מפגינים שניסה לצאת מהחניון במכוניתם כמעט ועבר לינץ'. התגובה של המחאה לא תהיה התקפלות, אלא חיזוק גרעין ההפגנות באור עקיבא בשבוע הבא באמצעות תגבורת וסולידריות.

ארוע אלימות רב־משתתפים נוסף נרשם כבר בבוקר יום שבת, כ־100 מפגינות ומפגינים התאספו בכפר אוריה, היכן שאיתמר בן גביר ביקר במהלך סוף השבוע, ומחו מולו תוך כדי שפעילי ימין תוקפים אותם באלימות באבנים ובחזיזים. בין השאר, המפגינים קראו לעבר בן גביר "איפה הייתם כשרצחו את דריה?", במחאה על הרצח האכזרי של דריה לייטל בידי בן זוגה ביום שישי (17.3), שלא נמנע אף שלמשטרה היה ידוע שהיא מאויימת ונגד בן הזוג התנהל הליך פלילי בגין האיומים.

גם יום חמישי האחרון (16.3, "יום החרפת המאבק") התאפיין בעליית מדרגה באלימות, עם מספר ניסיונות דריסה, זריקות ביצים ויריקות. גם חבר "מאבק סוציאליסטי" נפצע ביום חמישי מגז פלפל שריסס לעברו ולעבר מפגין נוסף נהג במהלך הפגנת צוותים רפואיים ועובדות חינוך ליד בניין ההסתדרות.

לקראת יום השיתוק בחמישי, להיערך להשבתת המשק

מתחילת המחאה עלתה המסקנה ששביתה של מגזרים נרחבים במשק תהיה נשק מכריע מול הממשלה. הפניית העורף מצד יו״ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, מובילה להסתמכות על חסימות כבישים המסכנות את המפגינות והמפגינים — וגם יעילות פחות בהרחבת המחאה לעובדות ועובדים, בעיקר משכבות מרוששות יותר, הנפגעות יותר מבתי המשפט ומ"דמוקרטיית השוק החופשי" שמציעה להן חיים של עוני והזנחה.

יוזמות לשביתות במערכת החינוך ובהשכלה הגבוהה מתחילות לתפוס תאוצה ומפעילות לחץ גם על הנהגת ההסתדרות. בר דוד כבר רמז שיגייס את כוחה של העבודה המאורגנת למען מתווה הנשיא. צריך להמשיך ללחוץ ולדרוש שביתה במשק. אבל לחץ אפקטיבי, שיפנה ויגייס למחאה גם עובדות ועובדים מאורגנים מהשורה — לא יוכל להסתפק בפשרת הנשיא, אלא להציע רפורמה אמיתית שתרחיב את זכויות העבודה המאורגנת, ומאבק כנגד יוקר המחיה ושכר העוני.

את אשליות הפשרה והריכוך שמפיצה הקואליציה, וגם את "מתווה הנשיא", אסור לקנות. אי אפשר להתפשר עם מי שתוקפים נשים, להט״ב, פלסטינים, עובדות ועובדים, עניים. אסור להתקפל מול ממשלה שנלחמת להפריט ולפרק את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה, המיובשות מעשורים של קיצוצים והפרטה ממילא. ממשלה שמעמיקה את הכיבוש, ההרג והדיכוי של פלסטינים. ממשלה שיוקר המחיה המאמיר לא מעניין אף אחד מהחברים בה. אחרי שיצאנו לרחובות, אחרי שהוכחנו שאנחנו הרוב, לא נסתפק בפשרה ולא בחזרה ל"שגרה שלפני ההפיכה". לא נתפשר על העתיד ועל הזכויות שלנו.