הניסיון להעביר עכשיו את "ריכוך עילת הסבירות", בתוך שבועיים, לפני סוף מושב הקיץ של הכנסת, הוא חלק מ"הפיכה משפטית" בשיטת הסלמי. אך ממשלת נתניהו–בן גביר נשענת כבר חודשים על תמיכת מיעוט מובהק בציבור. מלכתחילה המפלגות בממשלה קיבלו מיעוט מהקולות בבחירות.

הממשלה מנהלת מזה חודשים מסע לחצים על צמרת המשטרה להגביר דיכוי הפגנות, כפי שהודה מפקד מחוז ת״א המתפטר אשד. אך למרות זאת, ולמרות ההסתה, עד עכשיו, הצלחנו לטרפד את בליץ החקיקה וגם את הניסיון של נתניהו "ללכת בכל הכוח" ולהשתלט על הוועדה למינוי שופטים. הפגנות המוניות ויוזמות מחאה ושביתה הגיעו לשיא בשביתה הכללית של ה־27 במרץ, ונתניהו נאלץ להתקפל.

יו״ר ההסתדרות בר־דוד טוען שהמהלך הנוכחי לא חמור מספיק להצדקת שביתה כללית. זוהי בדיוק הסיבה שנתניהו, אחרי התבוסה בסבב הקודם, מנסה להציג את מהלך החקיקה הנוכחי כ"מרוכך" — במטרה שיעורר פחות התנגדות. ציבור גדול לא קונה את ההצגה.

למה שהממשלה — שמאיימת ופוגעת בזכויות נשים, שנותנת רוח גבית לאלימות כלפי להטב״ק+, שמחריפה אפליה נגד הקהילה הערבית־פלסטינית, ושמנציחה עוני ומצוקות חברתיות — תקבל חסינות מעתירות ציבוריות לפסילת החלטות בטענה לפגיעה "לא סבירה" באינטרס הציבורי?!

מה לעשות עכשיו?

בסיבוב הקודם הוכחנו שהממשלה חלשה, לא פופולרית, ולא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה. העלאת הילוך במאבק תוכל לקפל את הממשלה או להביא לפיצול ההצבעה וחסימת החקיקה.

גם בסיבוב הזה יש צורך ביותר מימי הפגנות, חסימות כבישים ושביתות מחאה סמליות על בסיס השתתפות יחידנית, על בסיס ימי חופש או באישור מעבידים. נתניהו מבין שאם יתקפל שוב, הקואליציה עוד עלולה להתפרק לו בידיים. לכן, יש צורך בעוצמה גבוהה שתיאלץ את הממשלה או חלקים בה לסגת. עוצמת העבודה המאורגנת דרושה גם בסיבוב הזה.

סקרי דעת הקהל, ההתגייסות ההמונית להפגנות במשך למעלה מחצי שנה, והתארגנויות המחאה של עובדות ועובדים בשירותים החברתיים — עובדות סוציאליות, מורות, מרצות, צוותים רפואיים — מדגישים רצון עז בקרב חלקים נרחבים ממעמד העובדים והעובדות לבלום את החקיקה האנטי־דמוקרטית, כמו גם התנגדות כללית לסדר־היום של ממשלת נתניהו והימין הקיצוני.

ניתן לחזק מומנטום וגם תמיכה והתגייסות מקרב חלקים רחבים יותר, בין השאר בעזרת פעולה משותפת מיידית של כלל התארגנויות העובדים והעובדות במחאה, ובעזרת אסיפות כלליות בשבוע הקרוב במקומות העבודה ובכלל ארגוני העובדים והעובדות.

אסיפות יאפשרו דיון על המצב, כולל סביב חששות, ספקות או הסתייגויות והחלטה מיידית על צעדי מאבק, על הגנה מפני תקיפות על הפגנות, ועל קריאה לשביתה כללית בת יום, שתתחדש במידת הצורך. ההכרעה הפעם לא צריכה להישאר נתונה לדעתו האישית של יו״ר ההסתדרות. צריך להפעיל לחץ ולדרוש מכלל הוועדים והנהגות ארגוני העובדים והעובדות לנקוט עמדה, ליזום פעולה ולקדם שביתה כללית.

בעלי הון וגנרלים תופסים טרמפ

בעלי הון וגנרלים תופסים טרמפ על תנועת המחאה ומבקשים להצטייר כדובריה. אך בניגוד למאות אלפי מפגינות ומפגינים המתנגדים למשטר סמכותני יותר ושואפים ביסודו של דבר לשינוי במציאות חיים המתאפיינת במשברים, במצוקה ובאי־שוויון, בעלי ההון והגנרלים מתנגדים לממשלה ולצעדי החקיקה, מכיוון שהם חוששים ליציבות המערכת שלהם. הם שואפים לשימור הסדר החברתי המעוות, המושתת על אי־שוויון יסודי, ושהביא לעליית נתניהו והימין הקיצוני מלכתחילה.

עצם הזיהוי של בעלי ההון והגנרלים עם המאבק משחק לידי הממשלה. כך אחרי שרשת מרכזי הקניות ביג איימה בהשבתת סניפיה, בדומה לעסקים גדולים אחרים, אם החקיקה הנוכחית תעבור בקריאה ראשונה, התגובה הפופוליסטית מימין לא איחרה לבוא. בממשלה קראו להחרמת ביג כחלק מ"מאבק בבעלי ההון", בהמשך לניסיונות מכיוון הממשלה בחודשים האחרונים לתייג את המאבק ההמוני כ"מחאה של טייקונים".

מה לבעלי ההון והגנרלים ולמאבק לדמוקרטיה? יחסי הון–שלטון, ניצול, שכר עוני, יוקר מחיה, ורווחי עתק של בנקים וקבלנים על חשבון מצוקת הדיור, זו לא דמוקרטיה. והדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות המושלטת על מיליוני פלסטינים, ושניצבת בשורש ההסלמה המדממת שמובילה הממשלה בסכסוך הלאומי — ושהמחאה כנגדה בהפגנות מושתקת על ידי גורמי ממסד — היא היפוך מוחלט של דמוקרטיה. רק הבוקר הרשויות בירושלים גירשו את המשפחה הפלסטינית ג׳ית סוב־לבן, מביתה בעיר העתיקה לטובת מתנחלים.

המשך הרחבת סדר־היום של המאבק, כך שייצא גם נגד יוקר המחיה, נגד כל צורות האפליה, וגם נגד הימין הקיצוני והכיבוש, נחוץ ויוכל אף לסייע לרתום ולעורר לפעולה שכבות נוספות.

כן לרפורמה חברתית במערכת המשפט

הפופוליסטים מימין שואלים בצביעות למה ששופטים שאינם נבחרים יוכלו לפסול החלטות של "נבחרי ציבור". הם מעוניינים לצמצם גם את מעט המקרים שבהם המדינה הקפיטליסטית מאפשרת בכלל עתירות ציבוריות נגד עוולות הממשלה. מערכת המשפט אומנם אינה כנועה לחלוטין לרצונות הממשלה, ומאבקים יכולים להשפיע גם עליה, אך במכלול היא פועלת להגנת הסטטוס־קוו ומספקת לא פעם חותמת גומי להתקפות קשות על עובדים ועובדות, ועל קהילות מדוכאות. רק החודש זיכה בית המשפט שוטר מג״ב שירה למוות באיאד אל־חלאק במאי 2020 — עוד קורבן של אלימות משטרתית ושל מדיניות "האצבע הקלה על ההדק" שבן־גביר ושותפיו לממשלה מקדמים ביתר שאת!

מערכת משפט המושתתת על אליטה לא נבחרת, עם משכורות עתק, המופקדת על פרשנות החקיקה של המדינה הקפיטליסטית, היא לא מגדלור של צדק. בהחלט יש לדרוש אמצעי פיקוח דמוקרטי מקיפים על מערכת המשפט, הפרקליטות והמשטרה, לצד השקעת משאבים, והחלפת הוועדה למינוי שופטים בגוף בוחר רחב על בסיס הליך בחירה דמוקרטי, עם הבטחת ייצוג לקהילות מודרות.

גנץ ולפיד הם חלק מהבעיה

גנץ ולפיד מה"מרכז־ימין", שרצו לשיחות לשם "פשרה" בבית הנשיא, מתחפשים לאלטרנטיבה לאותו נתניהו ששניהם ישבו איתו בממשלות קודמות. הממשלה הקודמת בהובלתם פעלה לשימור הסטטוס־קוו, תרמה להתעצמות של משבר יוקר המחיה ומשבר הדיור, להסלמת הסכסוך הלאומי בשירות הכיבוש ועוד. בלחץ הסכסוך הלאומי והמשבר הכלכלי היא פינתה את הדרך לנתניהו ובן גביר. רק התעקשות על הצבת אלטרנטיבה פוליטית משמאל, שתייצג את השאיפות לשינוי של המונים, שתקדם סדר־יום של מאבק חוצה־קהילות נגד שלטון ההון והכיבוש ולמען שינוי סוציאליסטי תוכל להציע מוצא ממשבר מערכתי שנתניהו ובן גביר הם רק הסימפטום שלו.