הניצחון של זוהרן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק, העיר הגדולה ביותר במעצמה הקפיטליסטית החזקה בעולם, הכה גלים ברחבי ארה״ב ומחוצה לה. הממסד הישראלי הגיב בהסתה היסטרית והכפשות משוללות יסוד באנטישמיות, במאמץ לעשות דה־לגיטימציה למרד הקלפיות ההמוני שהביא לניצחון של מועמד מהגר, מוסלמי, המגדיר עצמו סוציאליסט, שמזוהה עם תנועת המחאה נגד מלחמת ההשמדה בעזה, שמקדם רפורמות דוגמת הקפאת שכר־דירה והעלאת שכר המינימום, ושקורא תיגר על הפגיעה בחירויות דמוקרטיות, ההתקפות הברוטליות נגד מהגרים, התדלוק של סקסיזם וההתנפלות הפראית על הקהילה הטרנסית.

מעל 100 אלף התנדבו לקחת חלק בקמפיין. מעל מיליון נתנו את קולם והנחיתו מהלומה פוליטית על הממשל הסמכותני של הפופוליזם הימני של טראמפ, שמייצג הקצנת משבר קפיטליסטי, והוציא כבר מיליונים להפגנות נגדו ברחבי ארה״ב תחת הכותרת "בלי מלכים". שליש מהמצביעים היהודים בניו יורק נתנו את קולם לממדאני — הם אמרו לא לתעמולת ההסתה של ממשל טראמפ והשדולה תומכת הימין הישראלי בארה״ב. ממדאני יצא נחרצות נגד אנטישמיות וגם נגד ההתקפות האסלאמופוביות על הקמפיין.

במעמד השליט הישראלי רואים בתופעה של ממדאני תמרור אזהרה, ובפרט כשברקע הובילו פשעי הטיהור האתני ורצח־העם ברצועת עזה לזינוק בהתנגדות הציבורית בארה״ב לתמיכה צבאית, כלכלית ופוליטית בכיבוש הישראלי.

כשגורמי ימין קיצוני ישראלים שמו להם למטרה לטרפד דיון שמארחת תנועת מאבק סוציאליסטי על המשמעויות של ניצחון ממדאני, הם ביטאו בשורה התחתונה חרדה מפני שיח ציבורי פתוח על הקטסטרופה המוסיפה להתחולל בעזה גם בעת הפסקת האש השברירית, כמו גם על הרפורמות הבסיסיות שמציע ממדאני, וסביב הצורך בהצבת חלופה פוליטית למען ציבור העובדות והעובדים חוצה הקהילות הלאומית.

המאמר הבא, שפורסם במקור ב־7 בנובמבר באנגלית באתר SocialistWorld.net של הוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI) סוקר חלק מהסוגיות שעלו בקמפיין הבחירות הסוער בניו יורק, ובוחן כמה מהאתגרים וההזדמנויות לאחר הניצחון.

זוהרן ממדאני, המגדיר עצמו סוציאליסט, שהתמודד כמועמד הרשמי מטעם המפלגה הדמוקרטית, ניצח בבחירות לראשות עיריית ניו יורק ב־4 בנובמבר. הוא המועמד הראשון מאז 1969 שהשיג יותר ממיליון קולות בעיר הגדולה ביותר בארה״ב, המזוהה לא פעם כסמל של הקפיטליזם. זהו גם מספר המצביעים והמצביעות הכולל הגבוה ביותר מאז אותה שנה (שיעור ההצבעה היחסי, כ־40%, היה הגבוה ביותר מאז 2001), כביטוי להיקף העניין והקיטוב במרוץ. התוצאה עוררה תהודה עולמית, במיוחד משמאל.

התמיכה בתוכניתו הפוליטית של ממדאני ביטאה רעב חיובי לשינוי. מבורכת העובדה שעובדים וצעירים בעיר הדגל של הקפיטליזם יצאו להצביע ולפעול למען מדיניות כגון פיקוח על שכר דירה, העלאת שכר מינימום, התנגדות לרצח־העם בעזה, הרחבת הדיור הציבורי והקמת חנויות מכולת עירוניות.

מיליונים ישאלו כעת האם ניתן ליישם "סוציאליזם" בניו יורק, והאם ממדאני יוכל לשמש מודל לחיקוי ברחבי ארה״ב והעולם.

תוצאה מקטבת

בבריטניה, הדמויות המובילות במפלגה השמאלית החדשה Your Party ("המפלגה שלכם") חגגו את ניצחונו של ממדאני. בשבוע שלפני הבחירות, ג׳רמי קורבין השתתף בשיחות טלפון לגיוס תמיכה עבור ממדאני. זארה סולטנה כתבה ברשתות החברתיות ביום הניצחון: "ככה נראה ייצוג סוציאליסטי".

מנהיגי מפלגת 'צרפת הבלתי־כנועה' (La France Insoumise) ומפלגת 'די לינקה' ('השמאל') בגרמניה חגגו גם הם, בעוד שמפלגת הימין הקיצוני הפופוליסטית 'אלטרנטיבה לגרמניה' (AfD) זעמה.

לפי עיתון הניו יורק טיימס הליברלי, ניצחונו של ממדאני שייך גם ל"קואליציה הרחבה" שלו, שכללה הכרזות על תמיכה מצד דמוקרטים תאגידיים דוגמת סגנית הנשיא לשעבר קמלה האריס, והבעת אהדה מצד כוחות פוליטיים פרו־קפיטליסטיים מה"מרכז" דוגמת ראש עיריית לונדון ממפלגת הלייבור, סאדיק קאן.

הניו יורק פוסט, הצהובון של טייקון התקשורת רופרט מרדוק, שעדיין מופץ בהיקף רחב בניו יורק, יצא בכותרת זועקת בעמוד הראשי: "On your Marx, get set, Zo" (משחק מילים על: למקומות/למרקס, היכונו, צאו/זוהרן). הם מהדהדים את ההתקפות מצד התקשורת הקפיטליסטית הימנית והנשיא טראמפ, שמדביקים את התווית "קומוניזם" לממדאני ולתוכנית הרפורמה שלו לניו יורק.

ממדאני התמודד וזכה לתמיכה סביב סוגיית ה"נשֹיגוּת" (כלומר, "הנגישות הכלכלית") באחת הערים הכי לא שוויוניות בעולם, בעיצומו של משבר יוקר מחיה היסטורי בארה״ב, כשהוא מבטיח רפורמות חברתיות ופרוגרסיביות, באמצעות מיסוי העשירים.

טראמפ, בערב ההצבעה בקלפיות, שפך שמן למדורה באווירה המקוטבת, באמירה שאם ממדאני ינצח, "יהיה לי קשה כנשיא לתת הרבה כסף לניו יורק. כי אם יש לכם קומוניסט שמנהל את ניו יורק, כל מה שתעשו יהיה לבזבז את הכסף שתשלחו לשם". לאחר פרסום התוצאות הוא צייץ בפוסט מתעמת ברשת החברתית שבשליטתו, Truth Social: "והינה זה מתחיל".

ממדאני, שבישורת האחרונה של הקמפיין פנה לריכוך מסרים כדי לרצות את מנהיגי המפלגה הדמוקרטית ואת בעלי ההון, שב לאחר מכן להתכתבות עם הפעילים ובסיס התמיכה שלו בנאום הניצחון, עם פנייה ישירה לטראמפ: "תגביר את הווליום! כדי להגיע אלינו תצטרך לעבור דרך כולנו".

דבריו של ממדאני ישפיעו על שכבות של צעירים ועובדים בעיר וברחבי ארה״ב שמחפשים לראות הובלה במאבק נגד טראמפ. הוא אמר: "אם יש עיר כלשהי שהייתה יכולה להראות לאומה איך להביס את טראמפ, זו העיר שהצמיחה אותו". ההתייחסות היא לעלייתו של טראמפ (יליד העיר) לתפקיד "האלוהים של ניו יורק", במילותיו של העיתונאי הניו־יורקי ג׳ונתן מאהלר בספרו האחרון. דרך האימפריה העסקית והנדל״נית שירש משנות ה־1980 ואילך, שהתרחבה תחת ראש העיר אד קוץ׳ מהדמוקרטים, טראמפ מילא את חלקו באפשור השתלטות וול סטריט והניאו־ליברליזם על העיר. המורשת מתקופה זו כוללת את הדחיקה המתמשכת של מעמד העובדים אל מחוץ לעיר, שבה שכר־הדירה כפול מהממוצע הארצי בארה״ב.

ממדאני הכריז בנאום הניצחון:

"השמש אולי שקעה מעל עירנו הערב, אך כפי שאמר פעם יוג׳ין דבס [מנהיג 'המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה', SPA, בתחילת המאה ה־20]: 'אני יכול לראות את השחר של יום טוב יותר עבור האנושות'.

"במשך דורות, לאנשים העובדים של ניו יורק נאמר מצד העשירים והמחוברים שהכוח לא נועד עבורם.

"אצבעות חבולות מהרמת ארגזים במחסן, כפות ידיים מחוספסות מכידוני אופני משלוחים, פרקי אצבעות מצולקים מכוויות המטבח — אלו אינן ידיים שהורשו להחזיק בכוח. ובכל זאת, במהלך 12 החודשים האחרונים, העזתם לשאוף לדבר גדול יותר.

"לכן, אם יש דרך להפחיד עריץ, היא בפירוק עצם התנאים שאפשרו לו לצבור כוח. זו לא רק הדרך שבה נעצור את טראמפ — זו הדרך שבה נעצור את הבא אחריו".

סכנות

הרטוריקה הלוחמנית הזאת, בהמשך לוויכוחים החריפים של מערכת הבחירות, עוררה התלהבות מובנת, במיוחד מקרב שכבה צעירה שמאלית בארה״ב ומחוצה לה.

עבור סוציאליסטים עובדה זו כשלעצמה כמובן חשובה, וצריכה להילקח בחשבון במסגרת ניתוח כל־צדדי, הכולל גם את הצורך להצביע על הסכנות הפוטנציאליות הממשיות הטבועות במגבלות הפוליטיות של ממדאני ושל הקמפיין שלו. מגבלות אלו נחשפו תוך שעות ספורות עם מינוי צוות המעבר של ממדאני. הצוות שהוכרז (בהובלת חמש נשים, שחלקן מילאו תפקידים בצוותים של ראשי עיר 'דמוקרטים' קודמים) כולל מנכ״לית עמותה ללא מטרות רווח הפועלת למען העניים, אך גם את לינה קאן, שהייתה יו״ר נציבות הסחר הפדרלית (FTC) תחת ממשל ביידן.

ממדאני חבר בארגון 'הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה' (DSA), ארגון שצמח בקרב צעירים בעשור האחרון סביב הקמפיינים של דמויות כמו ברני סנדרס, בד־בבד עם עניין כללי ברעיונות סוציאליסטיים, כולל בקרב שכבה בעלת השכלה גבוהה מהמכללות והאוניברסיטאות.

כש־DSA נוסד ב־1982, היו מעורבים בו יוצאי 'המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה' (SPA) שהתפרקה. הם טענו בהצלחה נגד המשך הניסיון לבנות מפלגת עובדים, ובמקום זאת טענו שיש לפעול סביב ובתוך המפלגה הדמוקרטית, למרות היותה גוף תאגידי, פרו־קפיטליסטי. בשנים האחרונות התפתחה ב־DSA התדיינות בעניין הזה, אך הרוב עדיין דוחים את הרעיון של התנתקות ברורה מהמפלגה הדמוקרטית. ממדאני הלך אחר אותו הנתיב הפוליטי, שכעת יעמוד למבחן גם ברמה הארצית בעקבות ניצחונו. מנהיגי המפלגה הדמוקרטית ידחפו ל"פשרות" בניסיון למנוע ממנו ללכת עד כדי אתגור המערכת הקפיטליסטית.

גם בקרב המעמד השליט בארה״ב מעכלים את התוצאה ומתדיינים כיצד להגיב לה. עיתון הפייננשל טיימס, במאמר שכותרתו "וול סטריט מציעה תמיכה זהירה לראש העיר הנבחר של ניו יורק, זוהרן ממדאני" (5.11), מבליט איך, "בשבועות האחרונים לפני הבחירות, ממדאני הגביר את חיזוריו אחר מעמד העסקים של ניו יורק, והשתתף בסדרת פגישות עם מנכ״לים בישורת האחרונה לניצחון שנראה בלתי נמנע. ראלף שלוסטיין, יו״ר בדימוס של בנק ההשקעות Evercore ואחד הדמוקרטים המשפיעים ביותר בוול סטריט, אמר שהגיע הזמן שניו יורק תתאחד לאחר מערכת בחירות מרה... קרדיט עצום לו על כך שהלהיב את ציבור הבוחרים... הוא הציע תקווה והזדמנות... הגיע הזמן שכולם ישלבו כוחות ויעזרו לו להצליח ככל האפשר".

ממדאני עובד עם יועצים שעבדו בעבר עם אובמה ועם דמוקרטים תאגידיים אחרים (ואובמה עצמו התקשר לממדאני רגע לפני הבחירות להביע תמיכה). לאחר ניצחונו בפריימריז, הוא הגביר את מאמציו להרגיע את ניו יורק התאגידית, במקום להכין את הקרקע לבניית תנועה המונית שתוכל באמת להשיג שינוי סוציאליסטי.

חלק מהאליטה התאגידית בארה״ב מוכן לעשות ויתורים בנושאים כמו מיסוי, ללא ספק כדי להימנע מהחרפת קיטוב שתזין מאבק מעמדי ורדיקליזציה. המאמר בפייננשל טיימס ממשיך:

"אחד מה'כבדים' בוול סטריט אף הביע תמיכה בהעלאת מיסים. 'הוא היה אפקטיבי בהושטת יד והרחבת הקואליציה שלו, מה שצריך לבנות אמון באופן שבו ימשול', אמר אנטוניו וייס, איש הפיננסים הוותיק מוול סטריט ויועץ לשעבר במשרד האוצר האמריקאי, המעורב בייעוץ בעניינים פיסקליים של עיריית ניו יורק. לא צריך להיות כל ויכוח נגד העלאת מס קטנה, אם זו תהיה מלווה במאמץ אמיתי לייעול הממשל ואז תהיה מושקעת בתוכנית כמו שירותי הטיפול בילדים, שתאפשר לעוד משפחות צעירות להישאר בעיר".

פניות כאלו מגיעות לא רק מנציגי האליטה הפיננסית, והאליטה הקפיטליסטית הרחבה יותר, אלא מהוות גם תגובה לממדאני עצמו, שבסדרת הצהרות פומביות בשלבים האחרונים של הקמפיין אמר שהוא פתוח לשיתוף פעולה עם האליטות התאגידיות בנוגע ל"דרך למימון תוכנית הרפורמה שלו".

בעיתון הניו יורק טיימס, במאמר מערכת לאחר הבחירות, גם ניסו להכווין את "הקואליציה" של ממדאני, דרך התכתבות עם המציאות שמאחורי עלייתו מלכתחילה, תוך חתירה לנטרול הקמפיין שלו. הם כותבים: "מערכת העיתון הזה לא תמכה בקמפיין הפריימריז שלו, בשל חששותינו מהצעות המדיניות שלו ומהיעדר ניסיון. אך אנו מייחלים להצלחתו. ניו יורק — העיר הדינמית בעולם, אך כזו שבה תושבים רבים מרגישים שהמחירים מרחיקים מהישג ידם אפשרות לחיים טובים — צריכה שהוא יצליח".

צעירים ועובדים שבאמת מתלהבים מהקמפיין ורוצים שינוי יסודי יספגו בגידה אם ממדאני ישמע בקול מערכת הניו יורק טיימס, המכריזה כי "מר ממדאני אינו יכול לפתור את אי־השוויון הכלכלי, הבעיה שתדלקה את הקמפיין שלו".

מדיניותו של ממדאני להעלאת מס הכנסה ומס חברות כדי לגייס 9 מיליארד דולר מהעשירים עשויה להיתקל בהתנגדות מצד המושלת ה'דמוקרטית' של מדינת ניו יורק, קת׳י הוקול. אך ייתכן שמדיניות המיסוי של ממדאני ואפילו חלק מהמרכיבים היותר מרחיקי־לכת שלה יתקבלו תחילה מצד האליטה בניו יורק, וברמה הארצית, כדי להימנע מפיצוץ חברתי.

עם זאת, מרבית תוכנית הרפורמה של ממדאני, שלא לדבר על "סוציאליזם", לא תיושם בידי "הקואליציה הרחבה" שרוצים העורכים בניו יורק טיימס. צעירים ועובדים המחפשים שינוי פרוגרסיבי ואפילו "סוציאליזם" יימצאו עצמם כלואים בידי הדמוקרטים התאגידיים — ומאחוריהם וול סטריט והחלק הליברלי הרחב יותר של מעמד בעלי ההון — אם ילכו אחר גישתו של ממדאני המנסה מאז הפריימריז לרצות את האליטות הקפיטליסטיות.

כפי שציין הפייננשל טיימס: "רוברט סטיל, הבכיר הוותיק בוול סטריט ששירת בממשל העירוני של ראש העיר התאגידי מייק בלומברג, אמר שהדבר החשוב ביותר כעת הוא כמה עשרות ראשי הסוכנויות בעירייה שימנה ממדאני — 'יש בין 30 ל־50 אנשים שמנהלים באמת את העיר...'".

יישום התוכנית

ממשל סוציאליסטי אמיתי צריך להיות כזה המאפשר צמיחת כוח שלטוני המוני של מעמד העובדים בניו יורק — לא ריכוז השלטון המקומי בידי קומץ תפקידים ממונים — ובחתירה לבניית תנועה ארצית, לא רק נגד טראמפ, אלא למען שינוי סוציאליסטי. תנועה כזו תיתקל בהתנגדות מזדעקת מצד הממסד של המפלגה הדמוקרטית, ותדרוש הקמת מפלגה המונית חדשה, שתהיה מפלגת עובדים, עם מדיניות סוציאליסטית. חשוב שעובדים וצעירים יתארגנו כבר עכשיו, ובאופן עצמאי מהמפלגה הדמוקרטית — לא רק כדי להגן על המרכיבים הרדיקליים בתוכנית של ממדאני, אלא גם כדי לבנות תמיכה בהרחבתם, תוך חתירה לשכנע בנחיצות של שינוי סוציאליסטי.

הרפורמות של ממדאני סביב שכר ודיור מוגבלות ליישום הדרגתי לאורך מספר שנים, כאשר אין סיבה שלא ניתן יהיה ליישמן מיידית עם כניסתו לתפקיד, דרך הסמכויות הנרחבות שניתנות בעיריית ניו יורק למשרד ראש העיר ובתחום התקציב המוניציפלי. ממדאני אומר שיוציא לפועל הקפאת שכר־דירה ב־2 מיליון הדירות והבתים שבפיקוח שכירות בעיר. מערך פיקוח השכירות הוא מורשת של מאבקים של ניו־יורקרים ממעמד העובדים במשך יותר ממאה שנה — מעוז של דיור מפוקח בצל עשורים של התקפות ניאו־ליברליות — כך שהרעיון הזה זוכה לתמיכה רחבה. עם זאת, תוכנית סוציאליסטית אינה יכולה להיות מוגבלת למערך השכירות המפוקחת. יש להקפיא את מחירי השכירות בכלל הנכסים להשכרה.

ברור שיישום חלקים מתוכנית ממדאני יפתח עימות מיידי מול ממשל טראמפ. טראמפ כבר מנסה לקצץ מענקים פדרליים לערים בשליטת 'דמוקרטים'. עיריית ניו יורק קיבלה 7.4 מיליארד דולר במימון פדרלי בשנת התקציב הנוכחית. ממדאני לא יוכל להיאבק בקיצוצים ובהתקפות על הדמוקרטיה העירונית בצורה אפקטיבית אם יבחר ללכת בדרכם של מושל קליפורניה גאווין ניוסם ו'דמוקרטים' אחרים בערים ובמדינות בארה״ב, המנסים לפעול דרך מערכת המשפט ולהסתמך על מערכת החוק כדי לחסום את טראמפ.

במקום קואליציה עם הליברלים במפלגה הדמוקרטית וניסיון למצוא בעלי ברית בוול סטריט, מה שדרוש הוא הרכבת קואליציה לוחמת שתיאבק עצמאית עבור מעמד העובדים והצעירים. אלמנט של "קואליציה" כזו התקיים בהפגנות ההמוניות סביב הסיסמה "בלי מלכים" (No Kings), וחשוב מכול, במסגרת העלייה בשביתות העבודה ברחבי ארה״ב בשנים האחרונות.

חלק מבניית כוח כזה יכול לכלול קריאה לאסיפות המוניות בשכונות, במקומות עבודה ובקמפוסים, לשם גיבוש תקציב חירום סוציאליסטי לניו יורק, בדרישה למימון לו זקוקה העיר. עולה כעת צורך דחוף בקידום התארגנות המונית של עובדים, איגודי עובדים, ארגוני דיירים, סטודנטים, וכל מי שמעוניינים עכשיו להיאבק — התארגנות שתגבש תוכנית מאבק לא רק למול ממשל טראמפ, אלא גם למול המפלגה הדמוקרטית הפרו־קפיטליסטית ברמת העיר וברמת מדינת ניו יורק, ושבאופן מכריע גם תדרוש ממדאני דין וחשבון לאורך הדרך.

ענני סערה

האפשרות להתפרצות משבר כלכלי עולמי חדש, עם אזהרות מצד פרשנים רבים המבוססים בארה״ב כי הוא עשוי להיות בממדים של 2008, יכולה גם להשפיע דרמטית על מסלולו של ממשל עירוני בראשות ממדאני ועל היחס כלפיו מצד מעמד בעלי ההון בארה״ב. במיוחד שעה שוול סטריט (הרובע הפיננסי בעיר) וניו יורק בכלל הם מרכז עצום עבור האשראי החוץ־בנקאי והשווקים הפיננסיים.

תאגידי טכנולוגיה דוגמת אמזון, שעשויים להיפגע בתרחיש התפוצצות של בועת ה־AI (הבינה המלאכותית), מחזיקים גם בכוח עבודה גדול בעיר. משבר כלכלי יכול לגרור אומנם פשיטות־רגל של תאגידים, אך לא בהכרח יפגע בהיקף ההשקעות ארוכות־הטווח ב־AI, מחשוב קוונטי ותחומים טכנולוגיים נוספים מצד הקפיטליזם האמריקאי. בהקשר הזה, כדאי לשים לב לטיב מערכת היחסים שתתפתח בין ממדאני לבין טייקוני ההייטק.

משבר גדול חדש עשוי להשפיע על נכונות מעמד ההון בארה״ב לספק זמנית מרחב תקציבי או ויתורים לעירייה בראשות ממדאני. תרחיש כזה עשוי גם לדחוף לרדיקליזציה ברמת התודעה האנטי־קפיטליסטית בקרב בסיס התמיכה שלו.

טראמפ התנגד כל כך לממדאני עד שבמקום לתמוך במועמד הרשמי מטעם המפלגה הרפובליקנית, קרטיס סליווה, הכריז על תמיכה במועמדות מושל מדינת ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו — המשתייך לשושלת פוליטית ותיקה של 'דמוקרטים' תאגידיים, שנאלץ להתפטר מתפקידו כמושל ב־2021 בעקבות סדרת תלונות על הטרדה מינית של נשים. ממדאני עורר רעש תקשורתי כשניצח בפריימריז במפלגה הדמוקרטית בחודש יוני מול קואומו, שזכה לתמיכת הממסד התאגידי של המפלגה ברמה הארצית והתמודד לבסוף כמועמד "עצמאי" מטעם רשימת "Fight and Deliver" ("להיאבק ולספק תוצאות").

את הקמפיין של קואומו מימנו מנהלי קרנות גידור דוגמת המיליארדר ביל אקמן וראש העיר לשעבר המיליארדר מייקל בלומברג, ועוד 26 מיליארדרים עם עשרות מיליוני דולרים שרוכזו בעמותת כספים לקידום הקמפיין ("ועד פעולה פוליטי" — PAC). בעוד שהקמפיין של ממדאני משך את תמיכתם של בעלי הכנסה נמוכה רבים ותורמים קטנים, שני מיליארדרים תרמו גם הם לקמפיין (פורבס, 1.11).

ההצבעה

מפילוח מוקדם של נתוני ההצבעה לממדאני — שזכה ב־50.4% מהקולות — עולה שהגדיל את התמיכה בו מאז הפריימריז, במיוחד בשכונות שחורות והיספניות. הוא אף הצליח להפוך את הברונקס (שם ניצח קואומו בפריימריז ביוני). עם זאת, הוא השתרך אחרי קואומו בקרב מצביעים שלא סיימו תיכון וכן בקרב מצביעים מבוגרים יותר.

קואומו וסליווה תקפו את ממדאני בליל הבחירות על כך שהוא "מפלג", אך ממדאני הפנה את הזרקור לטיבן הרעיל של ההתקפות מצידם: "ניו יורק לא תהיה עוד עיר שבה ניתן לספסר באסלאמופוביה ולנצח בבחירות".

קואומו, סליווה וגם ראש העיר היוצא אריק אדמס (שפרש מהמרוץ בסתיו לטובת תמיכה בקואומו), יחד עם התקשורת הקפיטליסטית הימנית, ניסו להשתמש בנשק ההכפשה באנטישמיות, בעיר שבה אוכלוסייה יהודית גדולה, תוך גיוס רבנים להצהרות נגד ממדאני וניסיון לסובב את תמיכתו הנחרצת במאבק הפלסטיני כנגדו. חלק ניכר מההתייחסויות בתקשורת הימנית התמקדו — תוך ניגון דמגוגי על זיכרונות מפיגועי ה־11 בספטמבר 2001 — גם בעובדה שממדאני הוא מוסלמי מאמין.

לקמפיין ההסתה הייתה השפעה, כמו גם לרעש התקשורתי סביב ההשפעה הכלכלית האפשרית של תוכניתו של ממדאני. הניו יורק פוסט וצהובונים אחרים הבליטו סקר של J.L Partners לפיו 25% מתושבי העיר ישקלו לעזוב את העיר אם ממדאני ינצח.

למרות הרקורד הריאקציוני של קואומו ואי־יכולתו להציע חלופה חיובית לממדאני מבחינת משבר יוקר המחיה, הוא עדיין זכה ביותר מ־40% מהקולות. קואומו השיג תמיכה לא רק בשכונת אפר־איסט סייד האמידה של מנהטן, ובסטטן איילנד השמרנית היסטורית, אלא גם ברחבי העיר — הפער לטובת ממדאני היה דחוק, והיו מובלעות בהן נרשם רוב לקואומו, דוגמת דרום ברוקלין. המגמה משקפת שחלק גדול מתושבי ניו יורק לא השתכנעו ממדיניותו של ממדאני, או אף חששו ממנה, ובמקרים מסוימים נדחפו להצביע לקואומו בהשפעת ההתקפות הריאקציוניות. הדבר חילחל גם לחלקים במעמד העובדים, כולל עובדים מבוגרים יותר, ואף בקרב חלק מהעובדים המאוגדים. בסיס זה עשוי לשמש בעתיד לתמיכה בקמפיינים של אופוזיציה מימין שינסו לחתור תחת ממדאני אם לא יספק תוצאות במהירות — ובארה״ב המרחק בין מחזור בחירות אחד למשנהו קצר.

"נספק תוצאות" — אבל איך?

כפי שממדאני עצמו אמר: "הציפיות גבוהות". הוא גם אמר: "אנחנו נספק תוצאות". אלא שאיך לספק תוצאות זו השאלה.

מאמר המערכת של הניו יורק טיימס מזכיר ראשי ערים "פרוגרסיביים" קודמים כמו ביל דה בלאזיו, שהביע תמיכה בממדאני. דה בלאזיו ניסה להשיג מימון ברמת המדינה המקומית לשירותי הטיפול בילדים אך נמנע מעימות עם העשירים, ובסופו של דבר נסוג אפילו מתוכנית מוגבלת יותר מזו של ממדאני, ותחת העירייה בראשותו חלה הידרדרות חברתית בניו יורק. דייוויד דינקינס המנוח, שהיה חבר DSA, שימש בתפקיד ראש העיר בתחילת שנות ה־1990 ולא הצליח לספק תוצאות.

מהסיבה הזאת, עובדים וצעירים לא יכולים להסתפק בהסתמכות על ממדאני. איגודי העובדים בעיר צריכים לכנס אסיפות המוניות כבר עכשיו ולהתחיל להעלות דרישות בנוגע לשכר, לזכות הדמוקרטית לשבות ולתנאי עבודה, יחד עם מתווי פעולה שיכללו קמפיינים ושביתות להשגת הדרישות. יש לקשר זאת למאבק לשכר מינימום של 30 דולר לשעה (שממדאני התחייב שיושג עד 2030), ולמאבק של איגודי הדיירים ולבניית דיור ציבורי בהיקף נרחב באמצעות עבודה מאורגנת.

את המומנטום של הקמפיין נחוץ לתעל גם להתארגנות נרחבת של שוכרי דירות — בחתירה לארגן תפיסות נכסים ריקים, שביתות שכירות והפגנות — כדי לדחוף מיידית את סוגיית הקפאת שכר־הדירה, כמו גם את הרחבת הדיור הציבורי. אם ממדאני אכן יישם הקפאת שכר־דירה, ההשפעה עשויה להיות משמעותית בניו יורק, מה שיחזק וירחיב את בסיס התמיכה שלו. הדבר גם ייתפס ברמה הבינלאומית כחריגה משמעותית מהנורמה של ממשלים פוליטיים.

הרעיון של ראש עיר או מועצת עיר שמובילים מאבק ייראה חדש לשכבות שהתלהבו מממדאני. דוגמה רלוונטית היא של מועצת העיר ליברפול בהובלת סוציאליסטים באמצע שנות ה־1980, שהובילה קמפיין עם הפגנות המוניות של 50,000 משתתפים ושביתות כלל־עירוניות שנלחמו בממשלת תאצ׳ר בבריטניה. אותם חברי מועצה נאבקים לא פעלו כיחידים, אלא היו כפופים להכוונה ולאחריותיות בפני "פרלמנט עובדים" בדמות סניף הלייבור המחוזי בזמנו — גוף נציגים של מאות.

שלא כמו המאבק בליברפול, או אפילו הרקורד של הקמפיינים של קשאמה סוואנט לפני עשור בסיאטל, ממדאני לא ערך מאבק עקבי על נושא כמו שכר או דיור. בנאום הניצחון שלו, אף שהבהיר שמדובר בניצחון של כל תומכיו, הוא נמנע מלהסביר בצורה ברורה כיצד הם ומעמד העובדים הרחב יותר יוכלו למלא תפקיד בממשל עירוני נאבק בניו יורק.

הגישה הלוחמת שנחוצה כעת תצטרך גם לפנות לשכבות רחבות יותר של מעמד העובדים והעובדות ברחבי ארה״ב כדי שיצטרפו למאבק, כדי למנוע בידוד של הממשל העירוני של ממדאני. בכלל זה, נחוץ לדרבן בניית תנועות ברחבי הארץ שיאלצו מועצות עירוניות להיאבק, ואם הן לא יעשו זאת — לפעול להחלפתן בחברי וחברות מועצה שיזכו לתמיכת ציבור העובדות והעובדים, שיפעלו עצמאית משתי מפלגות הממסד.

מלבד כלכלת העיר, קואומו וסליווה התמקדו בפשיעה. ממדאני התנדנד בעמדתו ונראה חלש בנושא הזה. בעבר הוא תקף את משטרת ניו יורק על רקורד של גזענות וסמכותנות, אך במהלך הקמפיין התנצל והתחייב להשאיר את מפקדת המשטרה הנוכחית, ג׳סיקה טיש, בתפקידה. מדובר באחד הנושאים שסביבם עשויה להיבנות אופוזיציה לממשל העירוני בראשותו. ממדאני לא קידם מדיניות סוציאליסטית, שתשלב השקעה ציבורית מסיבית לשיפור התנאים החברתיים בעיר עם שליטה דמוקרטית של המעמד העובד בעיר על המשטרה.

עם זאת, סביב הנושא הזה צעירים וצעירות — בהם מי שמעורבים במחאות בסולידריות עם עזה ונגד משטרת ההגירה הפדרלית (ICE) — יכולים להתארגן עצמאית, ולדרוש שממדאני, עם סמכויותיו על משטרת ניו יורק, יסרב לתקוף ולרמוס משטרתית את מחאותיהם ויגן על זכויות דמוקרטיות.

ההתפתחויות ברמה הארצית

בעוד שהבחירות בניו יורק תפסו את הכותרות, התקיימו ברחבי ארה״ב ב־4 בנובמבר עוד מספר מערכות בחירות מקומיות — בשנת "בחירות־משנה" (off-year) שבין הבחירות לנשיאות לבחירות האמצע — כולל בחירות למושלי מדינות. התוצאות פגעו בממשל טראמפ. הרקע לתוצאות הוא השבתת הממשל הפדרלי הארוכה בתולדות ארה״ב, שעה שעובדים ומשפחותיהם, כולל מקבלי קצבאות מזון (SNAP), מתמודדים עם משבר פיננסי, וגם עם מחירים גבוהים כחלק ממשבר יוקר המחיה, לצד מורת רוח מהסמכותנות של ממשל טראמפ, כולל השימוש במשטרת ההגירה להטלת אימה על מהגרים.

שתי מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית הצליחו לנצח בבחירות לתפקידי מושלת ניו ג׳רזי ומושלת וירג׳יניה (ובבחירות לראשות עיריית סיאטל ניצחה בפער זעום המועמדת קייטי ווילסון, מטעם המפלגה הדמוקרטית, סביב מסרים שהתכתבו עם הקמפיין של ממדאני). בתגובה למהלכי הג׳רימנדרינג (חלוקה מחדש של מחוזות בחירה להטיית תוצאות הצבעה) שיישמו הרפובליקנים בטקסס במחוזות הבחירה לבית הנבחרים הפדרלי, הדמוקרטים הצליחו להעביר בהצבעה בקליפורניה יוזמה למהלך דומה, וכמו כן הבטיחו את בחירתם מחדש של מועמדיהם לבית המשפט העליון במדינת פנסילבניה. שיעורי התמיכה בטראמפ בירידה, כולל בקרב פלחי מצביעים גדולים כמו הלטינים, אך גם יריביו בתוך המפלגה הרפובליקנית מתקשים לגייס תמיכה. ווינסום ארל־סירס, שהובסה בקרב על תפקיד מושלת וירג׳יניה (בקמפיין שבו התמקדה במיוחד בשלהוב הסתה טרנספובית), נכנסה בעבר להתנגשות עם טראמפ (כשטענה ב־2022 שהוא נהפך לנטל על המפלגה הרפובליקנית), והוא נדחק להביע תמיכה במועמדותה באי־רצון רק בישורת האחרונה. טראמפ עשוי לרתום עוד אגרסיביות בנושא קרטלי הסמים ובנוגע לוונצואלה בניסיון לתת חיזוק לתמיכה בו לאחר תוצאות אלו.

הפיצולים בתנועה הטראמפיסטית (MAGA) ובמפלגה הרפובליקנית סביב עזה, כמו גם סביב שערוריית אפשטיין, מתרחבים ומשתלבים עם הנטל הראשי על התמיכה בממשל טראמפ: חוסר היכולת להביא לירידת מחירים.

עם זאת, מערכת הבחירות האחרונה אינה בקנה־המידה של בחירות האמצע בנובמבר 2026, שיציגו תמונה ודינמיקה רחבה בהרבה ברמה הארצית, וייתכן גם שיהוו הזדמנות עבור טראמפ להתאוששות. צ׳אק שומר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, סירב לתמוך בממדאני אך עדיין מנסה לטעון שהתוצאות הן הכרעה חיובית ברורה ביחס לממשל טראמפ לטובת ה'דמוקרטים'. אלא שאפילו פרשנים אחרים במפלגה הדמוקרטית קוראים לזהירות בתגובה לתוצאות האחרונות.

הפער בתגובה משקף את הפיצולים במפלגה הדמוקרטית סביב השאלה כיצד להכיל את בסיס התמיכה הצעיר יותר ואת הציפיות מממדאני ומדמויות דוגמת אלכסנדריה אוקסיו־קורטז (AOC), תוך כדי הרצת מועמדים תאגידיים דוגמת המושלת הנבחרת בווירג׳יניה, אביגייל ספנברגר, יוצאת ה־CIA. התמיכה הכוללת ב'דמוקרטים' נמצאת בשפל היסטורי.

בפועל, ההנהגה התאגידית של המפלגה הדמוקרטית תיערך לנסות ללכוד, לנטרל ולנצל אלקטורלית את "אפקט ממדאני" לקראת בחירות האמצע, ובמיוחד אם המגמה תתפתח לכדי ניסיון התמודדות לנשיאות ב־2028 מצד אוקסיו־קורטז או גורם אחר מהאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית. ניצחונו של ממדאני ייתן דחיפה למעגל ה'דמוקרטים' סביבו וסביב סנדרס ואוקסיו־קורטז, ועשוי גם להוביל לגל צמיחה מחודשת של ארגון ה־DSA.

עם זאת, אף שדמויות כמו סנדרס ואוקסיו־קורטז השיגו תמיכה נרחבת לקמפיין "המאבק באוליגרכיה" שהובילו, הם גם חשפו שוב את חוסר נכונותם לפתוח בעימות משמעותי עם הדמוקרטים התאגידיים שיאתגר ממשית את שליטתם במנגנון. אוקסיו־קורטז גייסה תרומות עם מועמדת הדמוקרטים הימנית בווירג׳יניה והבהירה שלדעתה יש מקום גם עבורה וגם עבור השמאל בתוך המפלגה הדמוקרטית. הם מתנגדים להקמת מפלגה חדשה, וסנדרס המליץ לכל הגורמים השמאליים שנבחרו בהתמודדות עצמאית ללכת בעקבותיו ולהצטרף לסיעת המפלגה הדמוקרטית בגוף אליו נבחרו.

הזעם החברתי המתפרץ והקיטוב בחברה האמריקאית משתקפים בבחירות בניו יורק, אך לא באופן מלא — ישנה גם מגמת התפכחות משמעותית מאשליות בפוליטיקה התאגידית הדו־מפלגתית ובמערכת בכלל.

בעוד ששיעור ההצבעה היה גבוה יחסית בניו יורק, נוכח אפשרות לשינוי, בווירג׳יניה הקשתה ההשבתה הפדרלית על מצביעים להגיע לקלפיות. הדבר התבטא בעלייה באלימות פוליטית ובהפגנות, כולל כאלו בעלות אופי ריאקציוני, אך גם בהתנגדות לפשיטות משטרת ההגירה.

ממדאני לא יהיה ראש העיר ה"סוציאליסט" הראשון בארה״ב. לפני מלחמת העולם השנייה נבחרו סוציאליסטים לראשות מספר ערים בארה״ב, עצמאית מה'דמוקרטים' ומה'רפובליקנים'. הייתה זו תקופה היסטורית שונה, שבה תנועת העבודה ולשינוי סוציאליסטי ותודעה מעמדית לוחמנית היו בעמדה חזקה יותר — אך זו תקופה שכדאי לדור החדש ללמוד ממנה, שעה שהקיטוב המעמדי והצורך של מעמד העובדים בארה״ב להתארגן תעשייתית ופוליטית עולים באופן חד יותר ויותר על סדר־היום.

ממדאני וה־DSA מרבים להזכיר את ראש העיר פיורלו לה גוארדיה, שנבחר כרפובליקני אך גם הגדיר עצמו "סוציאליסט" כדי לזכות בתמיכת איגודי העובדים, ויישם רפורמות ארוכות טווח בניו יורק בשנים 1934–1945. ממדאני גם מתייחס לנשיא פרנקלין רוזוולט ול"ניו דיל". דמויות אלו נתפסות כמובן באופן חיובי בקרב חלק מהפונים לשמאל כיום. אך מבחינת סוציאליסטים עולה הצורך להנגיש את העובדה שבסופו של יום אותם גורמים עסקו בתפעול המערכת הקפיטליסטית בתקופות של משבר וקיטוב — לעיתים הם פעלו נגד האליטות האוליגרכיות, אך לעיתים בהחלט תקפו את העבודה המאורגנת ומעמד העובדים כאשר המערכת הייתה מאוימת.

שינוי סוציאליסטי

בטווח הקצר, ניצחונו של ממדאני יחזק את הרעיון שהתמודדות במסגרת המפלגה הדמוקרטית היא אפשרות אפקטיבית עבור סוציאליסטים בזירה האלקטורלית. עם זאת, אם ממדאני לא יעמוד ואף יבגוד בציפיות, עשויה להתפתח תגובה נגדית חריפה בדמות שכבה לוחמנית שתרים ראש בחתירה לפוליטיקה עצמאית של מעמד העובדים. ואם ממדאני ינצל את עמדתו כדי לפתוח במאבק רציני, ההתנגדות הברוטלית מצד הממסד ה'דמוקרטי' תעלה גם כן את הצורך במפלגה חדשה.

מאז שממדאני נבחר (ב־2020) לאסיפה המדינתית של ניו יורק (הבית התחתון בפרלמנט של מדינת ניו יורק) הוא לא צבר רקורד של מאמצים לרתום התגייסות למאבק רציני כזה. לרוב, חברי וחברות DSA בתפקידים ציבוריים נבחרים נוטים לספק כיסוי שמאלי למפלגה הדמוקרטית, ובמקרה הטוב לפעול כקבוצת לחץ המעלה נושאים פרוגרסיביים.

בנוסף על הלחצים העצומים מכיוון האליטות התאגידיות, על ממדאני יופעלו לחצים גם מכיוון בסיס התמיכה שלו העובר רדיקליזציה, כמו גם מממדי משבר יוקר המחיה והקיטוב סביבו. לחצים אלה, לתקופה מסוימת, עשויים לגרום לו להתנדנד הלוך ושוב. אם ממדאני אכן ינסה לקדם את תוכניתו באופן רדיקלי, או אם העירייה בראשותו תיכנס למשבר, ממשל טראמפ ינסה לקשור אותו למפלגה הדמוקרטית כולה. כל ניסיון של ממדאני ליישם רפורמה רדיקלית בעיר בכיוון סוציאליסטי אמיתי יכניס אותו באופן בלתי נמנע לעימות עם מנגנון מושחת וחסר־רחמים של המפלגה הדמוקרטית. אם ממדאני רוצה ברצינות להתנגד לדמוקרטים התאגידיים, הוא צריך להיערך לעימות ולהתנתקות מהם. במובן מסוים, זה מה שעשה קואומו, בתמיכת בכירים רבים במפלגה הדמוקרטית — עד שהבינו שממדאני עשוי לנצח ועברו לניסיון לאלף אותו.

הקמפיין של ממדאני הקים יוזמה בשם "Run for Something" ("תתמודדו לתפקיד כלשהו"), שמטרתה למצוא מועמדים לתפקידים ציבוריים מקומיים — ודווח כי נרשמו לקמפיין 10,000 תושבים ותושבות. מה שנחוץ הוא להריץ דרך היוזמה מועמדים סוציאליסטים עצמאיים נגד מנגנון המפלגה הדמוקרטית ברמת העירייה וברמת מדינת ניו יורק, כדי למנוע חסימת רפורמות רדיקליות ולחזק את ההתנגדות לשלטון הקפיטליסטי.

ניצחונו של ממדאני מעלה באופן חיובי את המודעות למונח "סוציאליזם" ואת הדיון בו כרעיון — לא רק בניו יורק ובארה״ב, אלא גם ברחבי העולם. ממדאני מבטא כיום "סוציאליזם" בתור "חלוקה טובה יותר של העושר למען כל ילדי האל", בהתייחסות לאמירה של מרטין לותר קינג בתקופתו. זוהי יותר "ביקורת" על הקפיטליזם כפי שהוא נראה כיום, מאשר קידום של סוף למערכת כלכלית זו.

בהתחשב בתנאים הנוכחיים בארה״ב, חלק מתומכיו של ממדאני, או לפחות אלה שמשך את תשומת לבם במיוחד, עשויים להיות פתוחים ולהשתכנע סביב הצורך בעמדה המקדמת מאבק לשינוי סוציאליסטי של ממש — מאבק של מעמד העובדים והעובדות בחתירה לשים סוף לקפיטליזם, החל מהפקעת השדרות המרכזיות וחלקי המפתח במשק לטובת הפעלה ותכנון על בסיס דמוקרטי לתועלת החברה.