ב־1 בינואר ייכנס רשמית זוהראן ממדאני לתפקיד ראש עיריית ניו יורק, בעקבות ניצחון שעורר תקוות המוניות ובו־זמנית סלידה בקרב בעלי הון בארה״ב וגם בקרב הממסד הישראלי, בפרט עקב תמיכת ממדאני בתנועת המחאה נגד מלחמת ההשמדה בעזה.

לפני פחות משנה עוד זכה ממדאני — מהגר מוסלמי המגדיר עצמו סוציאליסט — באחוז תמיכה בודד בסקרים. אך כעבור חודשים ספורים הביס את מושל מדינת ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו במרוץ לראשות העיר עם מעל מיליון קולות, נתון שיא שלא נראה מאז 1969. הוא יהיה הצעיר ביותר בתפקיד מאז 1889.

מעל 100 אלף מתנדבות ומתנדבים התגייסו לטובת קמפיין שהתכתב עם מצוקת יוקר המחיה ומציאות החיים שלהם ושל המוני תושבים בעיר. בעיר של וול סטריט ומוסדות פיננסיים שמגלגלים טריליוני דולרים, הקמפיין קידם דרישות מרכזיות לטובת המעמד העובד והעניים.

ממדאני קרא להקפאת שכר הדירה עבור כמיליון דיירים בנכסים הנתונים לפיקוח עירוני ולבניית דיור בבעלות עירונית, להעלאת שכר המינימום העירוני, לתחבורה ציבורית חינמית ומשודרגת, לחינוך חינם עד גיל 5 ולהקמת מרכולים בבעלות עירונית עם פיקוח מחירים. ממדאני הצהיר שמימון התוכניות יגיע מ"מס עשירים" שיוטל על תאגידים ובעלי הכנסות גבוהות.

התמיכה הפופולרית בממדאני התחברה גם לתנועת המחאה ברחבי ארה״ב נגד ממשל טראמפ ורדיפת המהגרים שהוא מוביל. ממדאני ביטא כאמור התנגדות למלחמת ההשמדה בעזה ולדיכוי הלאומי של הפלסטינים — גם לאחר שממשל ביידן–האריס מילא תפקיד מכריע בתמיכה במתקפה בעזה ובכיבוש שמשליט הקפיטליזם הישראלי. עמדתו אומנם לא נכחה במרכז הקמפיין, אבל בהחלט התכתבה עם מצב הרוח של תומכיו.

שלטון ההון מתכונן ל־1 בינואר

הגורם שנחשף שוב כעוין לזעם ולשאיפות של המונים עובדים ועניים ברחבי ארה״ב, וכנאמן למעמד המיליארדרים ולהיגיון האימפריאליסטי המקדם כיבוש ומלחמות, הוא מנגנון המפלגה הדמוקרטית. פחות משבוע לאחר הבחירות הכריזה מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול, שלא תאפשר את מימוש תוכנית ממדאני לתחבורה ציבורית חינמית.

אותה מושלת הודיעה חודשיים לפני הבחירות על תמיכתה בממדאני "למרות מחלוקות רבות", וממדאני בתגובה הודה לה ואמר שהוא מצפה להילחם לצידה למען תושבי ניו יורק והכסף שלהם. המושלת המחישה למעשה עד כמה כל הסתמכות על מנגנון המפלגה הדמוקרטית עתידה להוביל באופן מסוכן תקוות המוניות למבוי סתום, וזהו אכן אחד מתמרורי האזהרה עבור תומכי ממדאני, שיצטרכו בשורה התחתונה להתארגן לפעולה "מלמטה" כדי להבטיח את מימוש דרישות הקמפיין, כחלק מבניית תנועה רחבה לשינוי סוציאליסטי ברחבי ארה״ב.

בצעד נוסף של הממסד הקפיטליסטי של המפלגה הדמוקרטית לבלימת ממדאני, הוציא ראש העירייה היוצא אריק אדמס — בהתרסה נגד קריאתו של ממדאני לאכוף על מדינת ישראל את החוק הבינלאומי — צו האוסר על גורמי ממשל מקומי כל מעורבות בהסטת תקציבים או חרמות מחאה נגד מדינת ישראל, גם בשעה שממשלת ישראל מבצעת פשעים נגד האנושות בעזה. בפברואר האחרון הכריז אדמס על צעדים שיסייעו לפרויקט רדיפת המהגרים של טראמפ, לאחר שהממשל פעל לבטל כתבי אישום בגין שוחד נגד אדמס.

לא רק ממסד המפלגה הדמוקרטית מנסה למשמע את ממדאני ואת תומכיו. הנשיא טראמפ עצמו נוקט בשיטת המקל והגזר. הוא תקף את ממדאני כמי שימיט אסון על ניו יורק ואיים לשלול תקציבים פדרליים במקרה שייבחר, ואז קיבל את ממדאני לפגישה בבית הלבן. הפגישה נערכה ביוזמת ממדאני, וזו הייתה נקודת חולשה מהותית מבחינת סימון כיוון לאסטרטגיה למאבק בממשל טראמפ. הפגישה מוסגרה תחילה בעיתונות הממסדית כתחילתה של שותפות בין היריבים הפוליטיים, אבל כללה אזהרה ברורה לממדאני מצד הנשיא שאם "הדברים לא יסתדרו… הוא ייאלץ לקצץ בתקציבים". כל אשליה בכיוון של קיום שיתוף פעולה מול הממשל הסמכותני, האולטרה־ימני, התומך במתקפה הג׳נוסיידית בעזה, מתדלק מלחמות, פועל להעשרת המיליארדרים, ותוקף את השירותים הציבוריים ואת העובדים והעניים, תזרע בלבול ותחליש את יכולת ההתגייסות הדחופה למאבק למימוש הדרישות הפופולריות במצע שהציג ממדאני, שכבר מתמודד עם לחץ אדיר "מלמעלה" לסגת מהן.

והלחץ להתיישר לפי דרישות וול סטריט ומעמד המיליארדרים רק מתחיל. טייקוני הנדל״ן ושאר בעלי הון שגייסו כספים ואת ממסד המפלגה הדמוקרטית נגד ממדאני ממתינים כעת לראות אם בתור ראש העיר ינסה לפעול למימוש הבטחותיו לבוחרים. חלקם מוכנים לגלות מידה של גמישות, כדי לפייס את הזעם המעמדי על רקע יוקר המחיה — ובפרט, שעה שהמצע של ממדאני אינו מרחיק לכת עד כדי התעקשות על דרישה בסיסית נחוצה להפקעת השליטה של ההון על מוקדי מפתח במשק, והחלפת השיטה הקפיטליסטית עצמה. עם זאת, בתרחיש אפשרי של התפתחות מיתון כלכלי בתקופה הקרובה, גם הם עוד עשויים לדרוש להקפיא הבטחות. מנגד, חלק מבעלי ההון חוששים מלכתחילה שכל גמישות תוביל להגברת הציפיות והלחץ לוויתורים לטובת ההמונים.

ככל שהממשל המקומי של ממדאני אכן ינסה להוציא לפועל חלק מהדרישות הכלכליות הפופולריות שהציג, גם קמפיינים מתוקשרים להוצאת הון מהעיר ולהפסקת תשלום מיסים יתגברו. פוליטיקאים ממסדיים וגופי תקשורת "מכובדים" כמו הניו יורק טיימס (שתמך בקואומו) יחזרו לבקר את "חוסר הניסיון הכלכלי" של ממדאני — למעשה, את הציפייה הנאיבית שלו שבעלי ההון יוותרו ללא מאבק מול מדיניות שהם רואים בה איום פוטנציאלי על אינטרס הרווח שלהם. הביקורת הזאת תשתלב עם הסלמה בהכפשות חסרות הבסיס כאילו ממדאני הוא תומך טרור אנטישמי שמסוכן לקהילה היהודית, לצד מסע ההסתה הגזעני והאסלאמופובי נגדו.

פחדנות האליטות מאחורי ההסתה נגד ממדאני בארה״ב ובישראל

במהלך הקמפיין טראמפ עצמו קרא לגרש את ממדאני ואמר כי "כל יהודי שיצביע לו הוא טיפש". תגובתו המיידית לתוצאות הבחירות היו שארה״ב איבדה את שליטתה הריבונית על העיר. סנאטור רפובליקני מאלבמה הבהיר את הכוונה האסלאמופובית מאחורי תגובת טראמפ: "איבדנו את ניו יורק… תוך 4 שנים היא מוסלמית".

הממסד הקפיטליסטי הישראלי השווה והעלה את ההסתה נגד ממדאני. "לפיד החירות כבה", צייץ שר התפוצות שיקלי, וליברמן ניסה להתחרות: "התפוח הגדול נפל… ניו יורק בחרה בגזען אסלאמיסט". אבל לא רק בימין הקשה הישראלי הסיתו ושלהבו סביב שקרים בוטים. גם גורמים ישראליים ליברליים ניסו לקשור בגסות בין התמיכה של ממדאני בשחרור מיליוני הפלסטינים ממשטר של דיכוי לאומי לבין אנטישמיות ותמיכה באלימות רצחנית נגד יהודים בכלל.

הקלף האנטישמי ציני, מסוכן ומבזה את המאבק החשוב באנטישמיות. הקמפיין של ממדאני התנגד בעקביות מתחילתו לאנטישמיות וגזענות. ממדאני ניצח על בסיס מסר של סולידריות חוצת קהילות בקרב המעמד העובד — נגד ה"הפרד ומשול" שמתדלקים הבוסים והמיליארדרים. כל ביטוי כלשהו לגזענות מכל סוג, כולל אנטישמיות, שנאת נשים או להט״בופוביה — היו פוגעים בתמיכה בממדאני. וכפי שהוא עצמו אמר:

"נסרב לאפשר לאלה שסוחרים בפילוג ובשנאה להסית אותנו זה נגד זה… כאן אנחנו מאמינים בהגנה על אלה שאנחנו אוהבים, בין אם את מהגרת, חברה בקהילה הטרנסית, אחת מהנשים השחורות הרבות שדונלד טראמפ פיטר מעבודה פדרלית, אם חד־הורית שעדיין מחכה שמחירי המצרכים יירדו, או כל אחד אחר עם הגב לקיר. המאבק שלכם הוא גם שלנו. ואנחנו נבנה עירייה שתעמוד איתנה לצד יהודי ניו יורק ולא תהסס להיאבק נגד נגע האנטישמיות".

ואכן, למרות ההכפשות, עדיין שליש מהמצביעים היהודים תמכו בממדאני. פילוח לפי שכונות מראה שעיקר ההתנגדות מצד מצביעים יהודים לממדאני הייתה בקרב הקהילה החרדית, בעוד שבקרב הקהילה היהודית הכללית בברוקלין ובקווינס נרשמה תמיכה סוחפת. במנהטן, בה ישנה גם אוכלוסייה יהודית אמידה יותר, התחלקו הקולות באופן כמעט שווה בין המועמדים.

כחלק ממבצע ההשפעה פשפשו בעברם של כל א.נשי הקמפיין סביב ממדאני למצוא התבטאויות פחות רגישות לקהל הישראלי שיוכלו להציג כאנטישמיות ולהשתמש בהן כדי להזריק פחד. באותה שעה, התקשורת הממסדית הישראלית לא מתייחסת באותו אופן לתמיכה בטראמפ מצד גורמים אנטישמיים מוצהרים, דוגמת ניק פואנטס. כמעט כל האלימות האנטישמית הקטלנית בארה״ב מגיעה מצד הימין הקיצוני, כמו רוברט באוורס שביצע את הטבח בבית כנסת בפיטסבורג ב־2018.

למובילי ההכפשה נגד ממדאני לא באמת אכפת מביטחון הקהילה היהודית בניו־יורק, או של יהודים בכלל… כפי שממדאני אמר בנאום הניצחון לאחר הבחירות: "מעמד המיליארדרים ביקש לשכנע את אלה שמרוויחים 30 דולר לשעה שהאויבים שלהם הם אלה שמרוויחים 20 דולר לשעה".

מאחורי משחק ציני והפחדה לאומנית בשירות שלטון ההון ניצב פחד בקרב המעמדות השליטים, המעוניינים קודם כול שלא ניקח דוגמה מקמפיין שמעלה דרישות קונקרטיות לטובת הציבור העובד וקורא תיגר על המאיון העליון. הם עשויים לחשוש גם מהפוטנציאל של התפתחות המאבק סביב דרישות פופולריות לשינוי למאבק גם לקידום חלופה נחוצה למפלגות הממסד הפרו־קפיטליסטיות (אף שממדאני עצמו אינו מציע עד כה כיוון כזה).

והם מפחדים מדבר נוסף. מההתנגדות הגוברת של דעת הקהל בארה״ב ובעולם למרחץ הדמים של הכיבוש ומלחמת ההשמדה בעזה. הם רוצים לבנות חומה בין צעירות וצעירים, עובדות ועובדים, תחת שלטון הימין הישראלי, לבין תנועות מחאה המוניות ברחבי העולם. הם מפחדים שגם בקרב עובדים וצעירים ישראלים תתרחב הביקורת והמחאה נגד המלחמה, חזון סופר־ספרטה והכיבוש המושלט על מיליוני פלסטינים. הם מפחדים ממאבק על האינטרסים של ההמונים ולמציאת פתרונות שורש למצוקות החברתיות, לעוני, לאפליה, לדיכוי, לכיבוש ולמלחמת נצח.

בניית מאבק לשינוי סוציאליסטי

"נעמוד לצד האיגודים ונרחיב את ההגנות על העובדים כי אנחנו יודעים, בדיוק כמו דונלד טראמפ, שכאשר לאנשים עובדים יש זכויות איתנות, הבוסים שמבקשים לסחוט אותם הופכים לקטנים מאוד".

ממדאני הביע תמיכה בשביתת עובדות ועובדי רשת קפה סטארבאקס, ואף שהסתפק בקריאה לחרם צרכנים, זוהי תזכורת לכך שלהתארגנויות במקומות העבודה עשוי להיות תפקיד מכריע בשאלה אם המיליארדרים והממסד הקפיטליסטי יפנצ׳רו את מרד הקלפיות בניו יורק שהתפתח נגד יוקר המחיה, נגד שלטון טראמפ ובשאיפה לשינוי עמוק במציאות החיים.

בניו יורק, עיקר הדרישות הפופולריות בתוכנית ממדאני, שהביאו לניצחונו, לא יוכלו להתממש ללא מאבק והתארגנות בהיקף נרחב — ההישג בבחירות לא יתורגם לשינוי ממשי אם יצטמצם לכדי "ייפוי כוח" עבור ממדאני מתוך אשליה שהוא "יביא את השינוי". ההישג בבחירות צריך להיות רק צעד במאבק, שיתבסס על הכוח של המעמד העובד "מלמטה", בחתירה להוציא לפועל את ההבטחה של ממדאני כי "פוליטיקה כבר לא תהיה משהו שעושים לנו. עכשיו זה משהו שאנחנו עושים".

אך נחוץ גם חזון סוציאליסטי שמסוגל להציע תשובות רציניות למצוקות החיים ומוכנות לקחת ממעמד המיליארדרים את הכוח הפוליטי שלהם, ואת השליטה שלהם על הכלכלה ועל החיים שלנו. זוהי התשובה האפקטיבית שצריך להציב מול האיומים מצידם לחבל אפילו בדרישות פופולריות לרפורמות מתונות ביותר ברמה העירונית בניו יורק — לבנות מאבק חוצה קהילות וחוצה גבולות בחתירה להחליף את המערכת הקפיטליסטית הגזענית, ואת ה"הפרד ומשול", בחברה סוציאליסטית המבוססת על סולידריות, מאבק נגד כל צורה של דיכוי, ובעלות ציבורית ושליטה דמוקרטית על מרכזי הכוח של הכלכלה.