הכבאים נאבקים על החיים מאבק הכבאים הוא המאבק של כל העובדים בישראל 1,578
כולנו מכירים את הצד ההירואי שבעבודת הכבאים, אולם רובנו אינו מודע למידה שבה מזניחה המדינה את המקצוע החשוב הזה. כמו עובדים זרים בתחום החקלאות, כבאים חדשים מועסקים "עונתית" - — רק "כשיש עבודה" - — כלומר, בחודשי הקיץ. עם סיום הקיץ, הם נזרקים בחזרה למעגל האבטלה, עד לקיץ הבא. שיטת העבודה הזאת מונעת מכבאים צעירים להתקדם ולהתמקצע, ויוצרת מחסור חמור בכוח אדם אשר פוגע ביכולת לספק שירות באיכות שהם ואנחנו רוצים. המחסור בתחנות כיבוי ובכוח אדם בכלל הוא חמור בכל הארץ ובמיוחד בפריפריה. ב־11 באוקטובר פרצה שריפה בבניין דירות בבאר שבע בה נהרג ילד בן שש. הארגון הארצי של הכבאים טוען שלו היו נענים לדרישותיהם להקים תחנות כיבוי נוספות ייתכן וצוותי הכיבוי היו מספיקים להגיע בזמן. המצב הגיע לידי כך שברוב המקרים ישנם רק שני כבאים פעילים במשמרת! בקיץ האחרון כבאים מכול הארץ השקיעו מאות שעות לתגבר את התחנות בצפון ולסייע לתושבים. הם עדיין מחכים לקבל את השכר המגיע להם עבור השעות הנוספות. שירותי הכבאות וההצלה מתוקצבים דרך הרשויות המקומיות. בגלל קיצוצי האוצר בתקציבי הרשויות, שחיתות פנימית וחוסר יכולת של התושבים ברשויות עניות לשלם מסים, נפגעים שירותי ההצלה. הגירעון בשירותי הכבאות מוערך כיום ב־70 מיליון שקל. רשויות מקומיות רבות לא מסוגלות לתקצב את שירותי הכבאות. באיגודי הערים לכבאות בצפון הארץ הלנות השכר נהפכו לשגרה עבור הכבאים. בבני ברק לא משלמים לכבאים מאוקטובר. בנוסף להלנות השכר סובלים הכבאים מעיכובים ממושכים בהפרשות לפנסיה. הציוד בתחנות הכיבוי בארץ הוא מיושן, ציוד בסיסי חסר, ובמקרים רבים תיקונים הכרחיים נדחים בגלל מחסור בתקציב. ניסיונות הפרטה במקום רפורמות וייעוללמדינה יש אינטרס להמשיך בייבוש הרשויות המקומיות ושירותי הכבאות: כך "מכינים את הקרקע" לניסיון ההפרטה הבא. המדינה מייצרת בכוונה תחילה מצב שברור לכולם כי הוא בעייתי, ומציעה את ההפרטה ואת חיסול ארגון העובדים כפתרון. מאז 1986 ישנן ועדות חיצוניות שמנסות להנחית הצעות כאלה על העובדים. כמו שירותי המים שבעבר היו עירוניים, כך גם את שירותי הכבאות מנסים להפוך לחברה ארצית כהכנה להפרטה בעתיד. ההצעות גם מהוות קפיצת מדרגה במלחמה נגד העבודה המאורגנת בישראל — הן כוללות פירוק מוחלט של ארגון עובדי הכבאות. עד היום, נכשלו כל ניסיונות ההפרטה בעיקר בזכות נחישותו של ארגון העובדים. עם זאת, סובלים עדיין שירותי הכבאות מ"הפרטה זוחלת". כמו ברוב מקומות העבודה המאורגנים, ההנהלה שוברת את כוחו של האיגוד באמצעות הכנסת עובדים בחוזים אישיים, והעסקת עובדים חדשים באופן זמני, ללא זכויות התארגנות. ההנהלה קובעת עובדות בשטח, בניגוד להסכמים, ומאלצת את ארגון העובדים להסכים לשינויים הנכפים מלמעלה. ארגון הכבאים ניסה לנהל משא ומתן מול נציבות הכבאות וההצלה (הגוף הארצי שממונה על שירותי הכבאות). הניסיון להפסיק את הפרות החוזה ולשפר את שירותי ההצלה בדרכי מו״מ לא נחל כל הישג. שוב הוכח שהדרך היחידה להשיג דרישות היא באמצעות מאבק. כמו מאבקם של עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות, מאבק הכבאים התנהל עד כה בין הבטחות ההנהלה והממשלה לתשלום משכורות, לבין האיומים של הנהגת ההסתדרות בשביתה כללית. החולשה שעופר עיני מגלה מאלצת את הכבאים להישאר מבודדים בשעה שהם מחריפים את צעדיהם. במהלך חודש אוקטובר פתחו הכבאים בעיצומים שכללו רק הפסקת מתן רישיונות עסק, והפסקת הסיוע ההנדסי בתכנון מבנים. ב־19 בדצמבר, לאחר עיכוב נוסף במשכורות, אירגנו כבאי בני ברק הפגנה מתוקשרת. המשטרה הגיעה למקום אבל החליטה לא לטפל בפושעים האמיתיים — אלה שמצפצפים על החוק ולא משלמים שכר כנדרש. במקום זאת עצרו השוטרים את יו״ר איגוד הכבאים, יואב גדסי. מיד לאחר המעצר הגיעו הכבאים למשטרת מרחב דן ואיימו שאם גדסי לא ישוחרר הם יפתחו בשביתה כוללת של שירותי הכבאות וההצלה בישראל. המשטרה, ניחשתם נכון, התקפלה מיד ושיחררה את כל העצורים ללא כל אישום. המקרה הזה מלמד אותנו כמה כוח יש לעובדים בידיים ומה אפשר להשיג על־ידי שימוש נבון בו. הדרך היחידה בה יוכלו הכבאים להשיג את דרישותיהם המוצדקות היא בעזרת מאבק בלתי מתפשר ושביתה כוללת ללא ויתורים. מאבק הכבאים הוא רק חלק מהמאבק הכללי נגד ההפרטה, נגד שבירת העבודה המאורגנת, ונגד הניסיונות להפוך את שוק העבודה לשוק של עבדים. זה אינו מאבק מבודד של עובדי הכבאות, זה המאבק של כולנו. כדי לנצח במאבק, צריכים העובדים המאורגנים, רבים מהם מעורבים בעצמם במאבקים על אותם נושאים של פיטורים וקיצוצים, לשלב ידיים ולהכריז על השביתה הכללית האמיתית שהנהגת ההסתדרות כל הזמן מתאמצת לדחות. השביתה צריכה לכלול הפגנות, משמרות מחאה, הסברה במקומות מרכזיים, ודרישה לבטל את הגזרות של תקציב 2007. עובדים בלתי מאורגנים, מובטלים, נוער וסטודנטים צריכים גם הם להצטרף למאבק נגד מדיניות ההפרטה והקיצוצים, מדיניות שפוגעת בתנאי העבודה ובתנאי החיים של כולנו. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. דיווחים ועדכונים
כתבות אחרונות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.