כ־24,000 איש בישראל מוגדרים עיוורים. השירות לעיוור באגף השיקום של משרד הרווחה אמור לספק מענה חיוני לאוכלוסיית העיוורים בישראל ולמשפחותיהם. שירותי הדרכה שיקומית נועדו לסייע למי שאיבדו את ראייתם, וכמו כן גם למטפלים בילדים שנולדו עיוורים. ההדרכה השיקומית מקנה לעיוור טכניקות תפקוד ייחודיות — בכדי לאפשר להם אורח חיים עצמאי, למרות העיוורון ולמרות הפגיעה הרגשית הקשה שעשויה לנבוע מכך.

את התהליך הזה עוברים העיוורים בעזרתן של מורות השיקום, בסה״כ כ־35 מורות הפזורות ברחבי הארץ ומספקות את השירות הייחודי הזה באופן יומיומי ל־3,500 עיוורים מכול הגילאים.

כמו שירותי ציבור חיוניים אחרים גם שירות זה עבר הפרטה. כיום המדינה קונה שירותי שיקום מעמותה פרטית בשם "מגדל אור" אשר מעסיקה את המורות ומתווכת למעשה בין מקבלי השירות למדינה. בדרך גוזרים מנהלי העמותה קופון שמן על חשבון כספי משלמי המיסים ועל חשבון שכרם של העובדים.

כתוצאה משילוב של ניהול בזבזני ושל קיצוץ בתקציב שמעבירה הממשלה (אולי בניסיון לגרום לעמותה להתחיל להסתמך על תרומות הון), העמותה נקלעה במהלך השנים האחרונות לחובות כספיים. הדבר גרם לפגיעה חמורה בתנאי ההעסקה של המורות ולהפרה בוטה של הסכם העבודה הקיבוצי. בין השאר לא שולמו להן משכורות מלאות במשך כ־5 שנים וההפרשות לפנסיה הופסקו. בתקופה זו הצטברו החובות לעובדים לכדי 9 מיליון שקל, וזאת בזמן ששלושת המנהלים הבכירים בעמותה השתכרו יחד כחצי מיליון שקל בכול חודש.

שר הרווחה יצחק הרצוג ("העבודה") ניסה להתחמק מאחריות הממשלה לפגיעה בעובדות והפנה אותן אל בית המשפט. בחודש מרץ 2010 מינה בית המשפט המחוזי בחיפה מנהל מיוחד לעמותה בכדי "להבריא" אותה מהמשבר. "תוכנית ההבראה" המוצעת לא רק שלא כוללת כיסוי מלא של החובות על־ידי הממשלה, היא כוללת, בניגוד להסכם הקיבוצי, הרעה נוספת של תנאי העבודה, ובפרט קיצוץ בשכר המורות העומד כיום על 28–45 שקל לשעה.

בתגובה לכך החליטו מורות השיקום לצאת למאבק אמיץ על הפגיעה בתנאי העבודה שלהן, תוך מחאה על מצב שירותי הרווחה בישראל בכלל. הן עזבו באופן מרוכז את ההסתדרות הכללית והצטרפו לאירגון כוח לעובדים בכוונה להיאבק באופן בלתי מתפשר על זכויותיהן, והן זוכות לתמיכה גם מפעילים של תנועת מאבק סוציאליסטי.

לאחר שבקשות והפגנות לא עזרו, פתחו העובדות ב־15 ביולי בשביתת אזהרה בת שבועיים. הן דורשות מהממשלה שתודה באחריותה, תעביר להן את כספיהן, ותבטיח את המשך השירות.

אלא שהמקרה הזה חורג מעבר לשאלת שירות השיקום לעיוורים ותנאי ההעסקה של המורות בו. זוהי דוגמה מאלפת לכישלון שבשיטת ההפרטה ובמדיניות הניאו־ליבראלית המקדמת אותה. סידור זה שבו שירותים חיוניים לציבור מועברים לגורמים פרטיים הוא הרסני, בזבזני ופוגעני.

זהו גם אינו מקרה יחיד. בארץ פועלות מאות עמותות בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות באופן דומה. העובדים בעמותות אלה נאלצים לעבוד בתנאים גרועים הרבה יותר מאשר במגזר הציבורי, כפי שמסבירות בימים אלה העובדות הסוציאליות שנמצאות על סף מאבק, או מורות קרן קר״ב שנאבקות על הכרה בזכות ההתארגנות שלהן.

חיבור בין מאבקים אלה והמאבק של מורות השיקום לעיוורים יוכל להביא להישגים משמעותיים עבור העובדים. כך ניתן יהיה לקדם חזית רחבה של מאבק בלתי מתפשר נגד מדיניות של הפרטה וקיצוצים ולמען העסקה ישירה של כלל העובדים במשק!

בלוג המאבק של מורי השיקום לעיוורים בעמותת "מגדל אור": migdalor.workers.org.il