ישראל ממוקמת באזור פעיל מאוד מבחינה סיסמית ונמצאת בסיכון גבוה לרעידות אדמה. בעבר התרחשו בארץ עשרות רעידות אדמה, חלקן הרסניות, ולפי הערכות מקצועיות רעידת אדמה עוצמתית עלולה להתרחש פה בשנים הקרובות. אלא שלפי נתוני משרד הפנים, כ־40% מכלל המבנים בישראל לא יוכלו לעמוד ברעידת אדמה חזקה. יותר מ־810 אלף מבנים מוגדרים כמבנים מסוכנים הזקוקים לחיזוק. האסון ביפן המחיש בצורה מצמררת את הסכנה הכרוכה ברעידות אדמה, ובפרט את הסכנה לדליפה גרעינית. מומחים טוענים כי רעידת אדמה דומה בישראל תוביל לעשרות אלפי הרוגים. ומה עושה הממשלה בעניין? פועלת למען כרישי הנדל״ן.

הפרויקט המרכזי של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, פרויקט הכולל הפרטות, מתקפה על מדינת הרווחה והרס העבודה המאורגנת, מוכח שוב ושוב כפרויקט המסכן חיי אדם. דוגמא לכך ראינו באסון השריפה בכרמל, כאשר הקיצוץ התקציבי בשירותי הכבאות והניסיון לשבור את איגוד הכבאים גרמו לכך שלשירותי הכבאות לא הייתה יכולת להתמודד עם השריפה.

הממשלה ממשיכה לשחק בחיים שלנו. הממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, משרתת את האינטרסים של בעלי־ההון, והדבר בהחלט נוגע גם לעניין חיזוק המבנים.

בשנת 2005 אישרה ממשלת שרון את תוכנית תמ״א 38, שמטרתה לעודד קבלנים פרטיים לחזק מבנים שלא עומדים בתקן לרעידות אדמה. לפי התוכנית, הקבלנים יבנו בבניין קומה נוספת של דירות שיהיו בבעלותם ובתמורה יחזקו את המבנה.

תמתינו 40 אלף שנה

הממשלה הקפיטליסטית מכפיפה את החיים שלנו לכוחות השוק. התוצאה היא שבמקומות שבהם לכרישי הנדל״ן לא משתלם כלכלית להוסיף קומה למבנים התוכנית למעשה לא מיושמת. כך גם כאשר התושבים מעוניינים בחיזוק המבנה, אך ללא תוספת קומה לבניין.

עד עכשיו שופצו בדרך זו פחות מ־100 בתים, ובקצב הזה יעברו למעלה מ־40,000 שנים עד לחיזוק כל המבנים הזקוקים לחיזוק!

הפיתרון של הממשלה לחוסר היעילות של התוכנית היה להגביר את התמריצים לכרישי הנדל״ן לחזק את המבנים, במקום פשוט לבטל את התוכנית הכושלת הזו ולהתחיל לחזק את המבנים. גם עכשיו, לאחר אישור ההקלות במס לכרישי הנדל״ן, החיים שלנו כפופים לאינטרסים של אותם כרישים, וגם עכשיו אין להם תמריצים לחזק מבנים, בייחוד ביישובי פריפריה.

הפיתרון הוא ביטול מוחלט של התוכנית ושל הכפפת כל שוק הנדל״ן לאינטרסים של בעלי־ההון, הכפפה אשר מלבד הסכנה לחיים שלנו גורמת גם לעליות מחירים מטורפות בשוק הנדל״ן. יש להיאבק על כך שהממשלה תשקיע ישירות ולאלתר בחיזוק המבנים בעצמה — ולשם כך בהחלט יש כסף: הגברת המיסוי על בעלי־ההון והעשירים, הלאמת הגז, הבנקים וחברות הסלולר... המשאבים הפוטנציאליים להשקעה בשירותים חברתיים ובתשתיות בהחלט קיימים. יש להיאבק לחיזוק המבנים ולמתן מענה לצורכי הדיור של כלל האוכלוסייה, באמצעות בנייה מאסיווית של דיור ציבורי זול ואיכותי, תחת פיקוח דמוקרטי של ועדי שכונות.