השווקים האירופיים והמגזר הפיננסי כולו פלטו אנחת רווחה לאחר הסיבוב השני של הבחירות הסוערות ביוון שנערך ב־17 ביוני (לאחר שבסיבוב הראשון, ב־6 במאי, מפלגות הממסד המרכזיות התרסקו ולא הושגה הכרעה).

המפלגה הניאו־ליברלית "הרפובליקה החדשה" ("ניאה דימוקרטיה") הצליחה באמצעות קמפיין הפחדה אגרסיבי לגבור על סיריזה ("קואליציית השמאל הרדיקלי") בהפרש של 3% בלבד. יחד עם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית לשעבר פאסוק ואחותה הקטנה דימאר ("השמאל הדמוקרטי"), היא הרכיבה ב־20 ביוני את הממשלה החדשה, שמתכננת להמשיך ביתר־שאת בגזירות.

מפלגת הרפובליקה החדשה הצליחה אמנם להגיח מן הבחירות הללו במקום הראשון, ולפי שיטת הבחירות היוונית הדבר מקנה לה בונוס של 50 מושבים (מתוך 300 מושבים בפרלמנט), אולם הרוב הגדול של היוונים הצביע למפלגות שמתנגדות להמשך מדיניות הקיצוצים ולחילוץ הטייקונים והבנקים על חשבון העובדים והעניים.

מפלגת סיריזה, המתנגדת למדיניות הצנע ולניאו־ליברליזם, הצליחה לזנק למקום השני עם תמיכה של 27% מהקולות, על בסיס התנגדות למדיניות הצנע הדרקונית, שנכפית על יוון על־ידי הבנק המרכזי האירופי, קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי (ה"טרויקה").

הבחירות ביוון נערכו על רקע המשך החרפת המשבר הכלכלי במדינה — כחלק ממשבר החובות המטלטל את אירופה — ואיומים גוברים מצד ממשלות בגוש היורו לסלק את יוון מהמטבע המשותף אם לא תעמיק עוד יותר את היקף הקיצוצים, הפיטורים וההפרטות, לכאורה במטרה לצמצם את הגירעון הממשלתי ולמנוע ממנה להגיע לחדלות פירעון. בפועל, הגזירות הכלכליות האכזריות על מעמד העובדים היווני תורמות עוד יותר לחיזוק האבטלה והמיתון הכלכלי.

קיטוב חריף

העובדים היוונים, שעובדים יותר ומשתכרים פחות בהשוואה לממוצע באירופה, מודעים לכך שהם אינם אחראים לחוב הממשלתי האסטרונומי, שהוסתר על־ידי ממשלות קודמות — לא הם לקחו את ההלוואות בהיקף של מיליארדים, ולא הם איפשרו לבעלי ההון ולעשירים להתחמק ממסים. לכן הם לא מוכנים לשלם את מחיר המשבר.

בשנים האחרונות מתנהלים קרבות עוצמתיים בין העובדים והצעירים היוונים מצד אחד, לבעלי ההון המקומיים והזרים ושליחיהם בממשלה מהצד השני, סביב מדיניות הצנע שכוללת הפרטות נרחבות, פיטורים של מאות אלפי אנשים וקיצוצים מאסיביים במשכורות, בתנאי העבודה ובתנאים סוציאליים שונים כמו דמי אבטלה. המאבקים העוצמתיים מתבטאים בין השאר בשביתות ועיצומים, שביתות כלליות, תנועות מחאה המוניות, הפגנות זעם, השתלטויות על כיכרות ובנייני ממשל ומרד של אזרחים שמסרבים לשלם אגרות נסיעה או כרטיסי רכבת. מתחילת המשבר הנוכחי ב־2010 ההמונים ביוון כבר הפילו שתי ממשלות.

סיריזה, אף שלא לקחה חלק מרכזי בתנועות המחאה בשטח, הצליחה להפוך עצמה למוקד משיכה עבור המוני צעירים ועובדים, שראו בהצבעה עבורה דרך להדוף את מדיניות הצנע. סיריזה הגיעה אמנם רק למקום השני, אך היא ללא ספק המנצחת הגדולה של הבחירות הללו. היא זינקה מ־4.2% תמיכה בבחירות 2009 ל־17% ו־27% בהתאמה בשני סבבי הבחירות במאי וביוני.

הבחירות ביוון גם חזרו והדגישו את הסכנה מצד הימין הקיצוני, שמנצל את הייאוש והמצוקות הכלכליות־חברתיות ומשתמש בדמגוגיה לאומנית כדי לצבור כוח. מפלגת "השחר המוזהב" הניאו־נאצית, שמארגנת בשטח תקיפות פיזיות של מהגרים, זכתה לכמעט 7% תמיכה ונכנסה לראשונה לפרלמנט. בעוד שהתמיכה בה מתגמדת לעומת התמיכה בסיריזה, בכל זאת היא צריכה להדליק נורת אזהרה עבור מעמד העובדים ביוון וביבשת כולה, שצריך להציב אלטרנטיבה פוליטית חדה וברורה, ולהתארגן בשטח כדי לבלום תקיפות מצד ניאו־נאצים ולעקור את הנוכחות שלהם.

קמפיין הפחדה

המפלגות הקפיטליסטיות המרכזיות, הרפובליקה החדשה ופאסוק, יחד עם התקשורת הממסדית והמוסדות הקפיטליסטיים האחרים, הובילו קמפיין מאסיבי של שקרים והפחדה כנגד תרחיש שבו סיריזה תרכיב ממשלה. "אם סיריזה תיבחר יוון תסולק מהיורו"... "תהיה קטסטרופה"... "יהיה מחסור בדלק ותרופות" — אלה היו חלק מהאמירות שהושמעו שוב ושוב באמצעי התקשורת ביוון. התעמולה שיחקה למעשה על הפחדים של ההמונים ביוון מפני הידרדרות נוספת במצב בתרחיש של יציאה מגוש היורו.

עמיתינו בתנועת־האחות היוונית של מאבק סוציאליסטי, "קסקינימה" ("התחלה"), לקחו חלק פעיל בקמפיין לתמיכה בהצבעה עבור סיריזה ומשתפים עימה פעולה. הם קראו בין היתר להיאבק לביטול כל הקיצוצים, הפיטורים וההפרטות, לביטול החובות, לשבירת הדיקטטורה של השווקים, להלאמה מחדש של הבנקים ולהעברתם לניהול ופיקוח דמוקרטיים, ולהשקעה מאסיבית בהתאם לצורכי החברה בשירותים החברתיים, ביצירת מישרות, בהבטחת פנסיות, וכדומה.

קסקינימה מסבירה שבין אם יוון נשארת בגוש היורו ובין אם לא, העובדים, העניים והדור הצעיר יידרשו לשלם מחיר קטסטרופלי. התשובה לאיומים לסלק ולבודד את יוון צריכה לכלול מאמצים אקטיביים לבנות שיתופי פעולה בין המאבקים נגד תוכניות הצנע בכל רחבי אירופה, כשלב בדרך לבנייה של איחוד אירופי דמוקרטי וסוציאליסטי שיחליף את הדיקטטורה של הטרויקה.