בבחירות באיגוד העובדים הסוציאליים שהתקיימו ב־29 בינואר נרשמו הישגים משמעותיים למועמדות ולמועמדים שקראו תיגר על הנהגת האיגוד היוצאת בראשות איציק פרי על בסיס דרישות לרפורמות דמוקרטיות באיגוד, למאבק רציני לשיפור מהותי בתנאי השכר ולמאבק עקרוני ותקיף בייבוש התקציבי ובהפרטה.

עו״ס סוהיר דקסה־חלבי ועו״ס נעמה לוין, החברות בתנועת מאבק סוציאליסטי, התמודדו בקמפיין משותף, תוך קריאה לתמיכה גם במועמדות ובמועמדי תנועת "עתידנו" ו"פורום מאבק העובדים הסוציאליים", והציגו תוכנית של 15 דרישות לשינוי דמוקרטי באיגוד ולהיערכות לקראת המאבק הבא על השכר ונגד הגזירות הכלכליות שמתכנן האוצר. בין השאר הן דורשות שכל הסכם עתידי יובא להכרעה בהצבעה בקרב אלפי חברי וחברות האיגוד לפני החתימה עליו. הן קוראות להקים מטה מאבק רחב נגד הגזירות הכלכליות וההפרטה, ולהיאבק להלאמתם מחדש של שירותי רווחה שהופרטו ולהעברתם לניהול ופיקוח דמוקרטיים. באופן משמעותי, הן הצליחו להיבחר על בסיס תוכנית זו לאחר התמודדות מאתגרת במיוחד מול מועמדים נוספים ומוכרים. סוהיר נבחרה כנציגה מטעם עובדות לשכות הרווחה ברשויות הערביות בצפון, ונעמה נבחרה כנציגה מטעם עובדות סוציאליות בעמותות מופרטות באזור הדרום.

תנועת עתידנו, שמהווה את הכוח האופוזיציוני השמאלי המרכזי לביורוקרטיה ולהנהגה השמרנית של האיגוד בשנים האחרונות, הצליחה להגדיל באופן מרשים את כוחה מ־29 נציגות ונציגים שנבחרו בבחירות הקודמות ב־2009, ל־41 בבחירות האחרונות מבין כ־150 נציגים ונציגות שנבחרו לוועידת האיגוד. עוד נבחרו 3–4 נציגות מ"פורום מאבק העו״ס" שהוקם בעקבות מכירת המאבק האחרון, ונציגות ונציגים חיוביים נוספים שאינם משתייכים לאחת הקבוצות הארציות.

אי־סדרים והסתה בבחירות לראשות האיגוד

תמי פרבר, חברת "פורום מאבק העו״ס", הציגה את מועמדותה לתפקיד יו״רית האיגוד, והיתה המועמדת היחידה מבין חמשת המועמדים שהציגה סדר־יום נאמן למאבק העו״ס, שכלל התנגדות עקרונית להפרטה. למרות משאבים מוגבלים היא זכתה ל־1,234 קולות (35%), והגיעה שנייה אחרי עו״ס צפרא דוויק שניצחה בפער קולות קטן יחסית עם 1,620 קולות (46%).

נראה כי מנגנון האיגוד וחלק משמעותי ממנהלי הלשכות התלכדו מאחורי מועמדותה של דוויק, שאינה מתנגדת עקרונית להפרטות וגם מתנגדת ל"כוחות לוחמניים" באיגוד, ונראה היה שהיא מסוגלת לנצח את הקמפיין של פרבר. עובדות ועובדים במקומות שונים קיבלו "הנחיות" מלמעלה להצביע עבורה. באשדוד נציגה מקומית אפילו נכנסה לחדר הקלפי בשעות ההצבעה כדי לקדם את מועמדותה של דוויק.

אולם לא היו אלה הגורמים היחידים שהשפיעו על תוצאות הבחירות. אינספור תקלות נוספות שהתרחשו — ספק כתוצאה מחוסר מקצועיות, ספק כתוצאה מיד מכוונת — הקשו על עובדות ועובדים להצביע לפרבר או להצביע בכלל. זהו אחד ההסברים לכך ששיעור ההצבעה, שאמנם זינק בעקבות המאבק בהשוואה ל־23% בבחירות הקודמות, הסתכם לבסוף רק ב־38%. בין היתר, פריסת הקלפיות לא היתה רחבה מספיק, חברות וחברי איגוד גילו, לעתים בקלפי עצמה, שאינם רשומים כהלכה והתקשו להסדיר את הרישום טרם הבחירות, ואחרים הוטעו לחשוב שאינם זכאים להצביע עקב מידע שגוי באתר האיגוד. כמו כן, קלפיות שנפתחו באיחור של כשעה שללו בפועל את זכות ההצבעה ממי שביקשו להצביע מוקדם לפני העבודה.

היו גם ניסיונות להסית באופן מקארתיסטי כנגד תמי פרבר, כולל באמצעות הודעת מייל יום לפני הבחירות, לכאורה מטעם האיגוד, בתפוצה רחבה במיוחד באמצעות רשימת התפוצה של האיגוד. כותבי ההודעה ניסו כנראה להרתיע באמצעות הצגת קשר בין פרבר למפלגה הקומוניסטית הישראלית — שפרבר מעולם לא היתה חברה בה — וצירפו להודעה תצלום מסך של חלק ממאמר תמיכה בפרבר שפירסם באופן לגיטימי עו״ס החבר באותה מפלגה. בעוד שתנועת עתידנו פירסמה גינוי מצידה, לא ועדת הבחירות המרכזית ולא אף אחד ממוסדות האיגוד פעלו כדי לגנות את הניסיון להטות את תוצאות הבחירות מתוך מנגנון האיגוד.

לאור הנסיבות ופער הקולות הקטן (386 בלבד), הגישה פרבר יחד עם צירות "פורום מאבק העו״ס" ו"מאבק סוציאליסטי" ועו״סיות נוספות ערעור רשמי על התוצאות בדרישה לקיום מהיר של בחירות חוזרות לראשות האיגוד.

לקראת המאבק הבא

בעשורים האחרונים סבלו שירותי הרווחה מייבוש תקציבי ומהפרטות כתוצאה מהמדיניות של ממשלות ההון השונות. העומס על שירותי הרווחה רק גובר משנה לשנה וכמות התקנים בקושי מצליחה לדגדג את הצורך האמיתי בשטח, לאור העוני הגובר והמצוקות הכלכליות־חברתיות. המשכורות מגוחכות והן נשחקו דרסטית לאורך העשור הקודם. העו״סיות ה"מופרטות" סובלות ממחסור בתנאים סוציאליים וביטחון תעסוקתי.

מאבק העו״ס ב־2011 לא השיג את מטרותיו בגלל הדרך שבה נוהל ונמכר מלמעלה על־ידי יו״ר ההסתדרות עופר עיני וההנהגה השמרנית והמשת״פית של האיגוד. כעת צריך האיגוד להיערך למאבק בגזירות הכלכליות שמבשל האוצר, כמו גם באיומים על העבודה המאורגנת, ובאותה העת לשוב ולדרוש את השיפור החיוני בתנאי העבודה והשכר מבלי לחכות לפקיעת ההסכם ב־2014.

התוצאות בבחירות לוועידת האיגוד בהחלט מעידות על פוטנציאל להובלת שינוי אמיתי. לשם כך יש צורך לעורר את הדיונים במקומות העבודה ובאיגוד, ונחוצה התלכדות של כלל הכוחות המחויבים למאבק ולשינוי באיגוד סביב תוכנית משותפת שתוביל לשינוי המיוחל ולניצחון במאבקים הקרובים.