על רקע סכנת התלקחות במזרח התיכון בגיבוי ממשל ביידן־האריס, טראמפ מאיים לחזור לשלטון
ההיבריס של מלחמת הכיבוש וההשמדה, וקמפיין ה"חיסולים", בדרך לתקיפת ראווה באיראן
דף הבית
מי אנחנו
על מה אנחנו נאבקים.ות
אפשר שאלה על סוציאליזם?
כנס סוציאליזם
דברו איתנו / הצטרפות
תרומת סולידריות
תשלום דמי חברות
התנועה העולמית ISA
ארכיון כתבות
תקנון התנועה
דברו איתנו
תודה רבה!
ההודעה נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
שנתיים לאביב הערבי
רחובות מצרים ממשיכים לבעור
פחות משנה אחרי כניסתו לתפקיד נשיא מצרים, מוחמד מורסי ניצב בפני גל ההפגנות הגדול ביותר מאז נפילת מובארכ ■ מהפכה נוספת, סוציאליסטית, נחוצה כדי להגשים את דרישות ההמונים
1,753

1,753

קצת יותר משנתיים חלפו מאז יצאו מיליוני עובדים וצעירים לרחובות מצרים ומוטטו את הדיקטטורה של מובארכ. אך למרות ההפגנות, השביתות וחילופי השלטון, הבעיות החברתיות של הצעירים, העובדים והעניים במצרים לא נפתרו אלא רק החריפו.

התסכול והזעם על היעדר השיפור בתנאי המחיה ועל הדיכוי הפוליטי הגובר מצד הממשלה החדשה הגיעו לשיאם בסוף ינואר בהפגנות שציינו שנתיים לתחילת ההתקוממות. אלו היו ההפגנות הסוערות ביותר מאז נפילת מובארכ, והן דוכאו בברוטליות על־ידי כוחות הביטחון.

עשרות מפגינים נהרגו ומאות נפצעו ברחבות מצרים מאז. בפורט סעיד ובערים השכנות, שהיו מוקדים חשובים של המהפכה, הוכרז "מצב חירום" בעקבות מרד שפרץ שם לאחר מתן גזר דין מוות ל־20 אוהדים של קבוצת הכדורגל המקומית. האוהדים הואשמו בהתנגשויות הדמים באצטדיון פורט סעיד בשנה שעברה, שבהן נהרגו יותר מ־70 איש, אך מרבית התושבים מאמינים כי האלימות אורגנה דווקא על־ידי בריונים המקושרים לכוחות הביטחון.

הדיכוי הרצחני של ההפגנות הגביר את הזעם הציבורי נגד המשטרה, ואף דחף את השוטרים עצמם לצאת לשביתה ממושכת. השוטרים טוענים כי הממשלה הופכת אותם לשעיר לעזאזל, ומוחים על שכרם הנמוך.

ההפגנות האחרונות ממשיכות את המחאה שפרצה בסוף השנה שעברה, לאחר הכרזה על צו המעניק לנשיא מורסי סמכויות כמעט דיקטטוריות. בסך הכול היו במצרים יותר מ־3,400 הפגנות על נושאים כלכליים וחברתיים ב־2012. שני שלישים מהן התרחשו במחצית השנייה של השנה, לאחר כניסתו של מורסי לתפקיד.

חורף איסלאמי?

התעמולה של ממשלת נתניהו, הגורסת כי ה"אביב הערבי" עתיד להסתיים ב"חורף איסלאמי", נשברת בלהט ההפגנות האחרונות נגד הממשלות האיסלאמיסטיות במצרים ובתוניסיה. הפגנות אלה מראות כי שכבות נרחבות מאוד בציבור לא רואות בשלטון האחים המוסלמים את הגשמת מטרות המהפכה.

הנהגת האחים המוסלמים במצרים, הכוללת בתוכה גם בעלי הון, לא יזמה ולא הובילה את ההפגנות שהביאו להדחתו של מובארכ, והחלה לתמוך בהן רק משלב יחסית מאוחר. אך בהיעדר מפלגת אופוזיציה גדולה עם שורשים בקרב העובדים והעניים, עם תוכנית שיכולה לסמן את הדרך קדימה לשינוי במצרים, האחים המוסלמים ומורסי הצליחו לזכות בבחירות כברירת מחדל.

סוציאליסטים הסבירו כי במוקדם או במאוחר הממשלה האיסלאמיסטית החדשה, שנשענת על השיטה הקפיטליסטית ומשמרת את האינטרסים של בעלי ההון, תתנגש עם דרישות ההמונים לפתרון הבעיות החברתיות הבוערות.

לחצים כלכליים

המשבר החברתי במצרים העמיק במידה משמעותית מאז ההתקוממות, ואיתו גם האבטלה והעוני — בין השאר בהשפעת המשבר הכלכלי העולמי. יתרות מטבע החוץ של הממשלה צנחו תוך שנתיים מ־36 מיליארד דולר ל־15 מיליארד דולר, מה שמאיים על היכולת של המדינה לייבא מוצרים בסיסיים כמו דלק ומזון. על הרקע הזה, מנהלת ממשלת מורסי משא־ומתן עם קרן המטבע הבינלאומית כדי לקבל הלוואה בהיקף של כ־4.8 מיליארד דולר. התנאים לקבלת ההלוואה הם המשך מדיניות ההפרטה, קיצוץ תקציבים וביטול הסובסידיות על דלק ומזון. התסיסה החברתית מאלצת את ממשלת מורסי לדחות פעם אחר פעם את החתימה על הסכם עם קרן המטבע מחשש למחאה המונית, אך לממשלה אין תוכנית אלטרנטיבית להבראת הכלכלה ושיקום החברה.

הממשלה מובילה התקפות מתמשכות על זכויות העובדים. מאות עובדים פוטרו בשל פעילות איגוד־מקצועית מאז שמורסי נכנס לתפקידו. בספטמבר האחרון נגזר עונש מאסר של שלוש שנים על חמישה מנהיגי עובדים מנמל אלכסנדריה שהובילו שביתה של 600 עובדים בסוף 2011. בכל תקופת כהונתו של מובארכ לא נגזר עונש כה כבד על עובדים שובתים.

בנוסף הוביל המשטר חקיקה שנועדה לפזר את ההנהגה הקיימת של פדרציית האיגודים המצרית, המורכבת ברובה מנאמני מובארכ, אך תאפשר למנות במקומם נציגים מטעם האחים המוסלמים ללא בחירות. צעד זה נעשה על רקע התחזקותם המטאורית של איגודי העובדים העצמאיים במצרים, המייצגים 2.4 מיליון עובדים, ושהובילו בשנתיים האחרונות מאות מאבקים ושביתות בתעשייה, בנמלים, בבתי חולים, במשרדי ממשלה ועוד. באותם המאבקים מתגברים גם הקולות שקוראים להלאמה של מקומות העבודה הגדולים ולהעברתם לניהול דמוקרטי של העובדים. אך קולות אלה מבליטים גם את המחסור בכוח פוליטי רחב ועצמאי של מעמד העובדים.

הצורך במפלגת עובדים

הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות במצרים, בחודש מאי שעבר, הצביע על הפוטנציאל הקיים לבניית כוח כזה. המועמד השמאלי חמדין סבאחי זכה בכמעט 5 מיליון קולות באותן בחירות ולשיעורי תמיכה גבוהים במרכזים תעשייתיים ובערים הגדולות. סבאחי נתפס כמועמד המזוהה עם המהפכה, ורץ על בסיס מצע הקורא לרפורמות חברתיות, העלאת שכר המינימום וסיוע למשפחות עניות.

סבאחי ומפלגתו, בדומה לכוחות שמאל אחרים, הצטרפו מאז ל"חזית ההצלה הלאומית" שהוקמה כאופוזיציה לשלטון האחים המוסלמים. הבעיה היא שאותה חזית מובלת על־ידי כוחות פרו־קפיטליסטיים כמו מפלגתו של מוחמד אל־בראדעי ועמר מוסא, שר החוץ לשעבר של מובארכ, ואף נתמכת על־ידי חלק מבעלי ההון. התוכנית הפוליטית של החזית קוראת ל"הפסקת אש" של שנה בין האופוזיציה למשטר, כולל איסור על שביתות והקמת ממשלה משותפת של כל הזרמים הפוליטיים בהובלת מורסי. למעט דיבורים מופשטים על צדק חברתי, היא אינה מציע פתרון אמיתי לבעיות העוני, האבטלה, יוקר המחיה וכו׳.

כדי לזכות בתמיכה של השכבות שעדיין תומכות בממשלה של מורסי, הכרחי לבנות אופוזיציה שתיאבק גם עבור דרישות חברתיות ומעמדיות ברורות. כמו כן, בניית תנועה עצמאית של מעמד העובדים מחייבת התנתקות מכוחות פוליטיים המחויבים להון הגדול, שמנסים לצמצם את דרישות האופוזיציה לשינויים בחוקה בלבד.

למרות ההקרבה האדירה של מיליוני המפגינים והעובדים, הניסיון של השנתיים האחרונות מוכיח כי הדרישה לחירויות דמוקרטיות אמיתיות ולצדק חברתי מתנגשת עם האינטרסים של בעלי ההון ועם ההיגיון של הקפיטליזם. הבטחת הזכויות הדמוקרטיות, חופש המחאה וההתארגנות, הזכות לביטחון אישי לנשים והזכות לקורת גג ולנגישות לחינוך ורפואה מחייבת מהפכה נוספת במצרים.

מהפכה כזו לא צריכה להסתפק בהחלפת הדמויות שעומדות בראש המשטר, אלא להביא להקמת ממשלה של העובדים, העניים והפלאחים שתסלול את הדרך, באמצעות העברה לבעלות ציבורית של הבנקים והתעשיות הגדולות, לניהול מתוכנן ודמוקרטי של המשאבים לטובת הרוב בחברה.

כפי שמיליונים במזרח התיכון ובעולם הביעו סולידריות עם המהפכה של 2011 ושאבו ממנה השראה, כך גם התקוממות נוספת במצרים, ובייחוד כזו שתאמץ תוכנית פעולה סוציאליסטית, תוכל להוות נקודת התייחסות וחיזוק אדיר למאבקים של ה־99% בכל העולם.

הצטרפו למאבק!
מול ממשלת הון גזענית, כיבוש וסכסוך ללא סוף באופק, ומול שיטה קפיטליסטית שמנציחה אוליגרכיה מושחתת, אי־שוויון, אפליה, מלחמות והרס סביבתי — נדרש מאבק לשינוי שורשי. מאבק סוציאליסטי היא תנועה של רעיונות בפעולה, עם ניסיון בשטח ועם שותפים ושותפות בעשרות מדינות. אנחנו מעורבים במחאות ובמאבקים, ומקדמים סולידריות והתארגנות במטרה לסייע להם לנצח, כחלק מהמאבק לשינוי סוציאליסטי. הצטרפו אלינו במאבק לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית!


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 125, תל אביב–יפו 6100101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.