יותר מ־20 אלף עובדים התאגדו במחצית הראשונה של 2013 — כמעט כפול מבכל 2012 שהיתה גם היא עתירת התארגנויות חדשות. אם עד לשנים האחרונות העבודה המאורגנת היתה קיימת בעיקר במגזר הציבורי, כיום אנחנו עדים לגל של עובדים במגזר הפרטי, ובעיקר בענפי הסלולר, הפיננסים, התקשורת ורשתות המזון המהיר הגדולות, המתארגנים בהסתדרות, בארגון "כוח לעובדים" ובאיגודים נוספים.

באחרונה פורסמו בתקשורת שני סקרים המספקים רקע חשוב להבנת גל ההתארגנויות שהתעצם בעקבות שחיקת השכר, עליות המחירים והשאיפה של רבים מאיתנו לביטחון תעסוקתי ויציבות נוכח השפעות המשבר הכלכלי העולמי.

הסקר הראשון, שנערך על ידי אתר אולג׳ובס עבור העיתון הכלכלי "גלובס", מראה כי 51% מהשכירים בישראל מעדיפים לעבוד בארגון שיש בו ועד עובדים. 39% מהנשאלים חשים כי בשנה האחרונה היחס לעובדים במקום עבודתם הורע. תחושה זו רווחת בענפי הפרסום (47%) והפיננסים (46%), שהושפעו במיוחד מהמיתון המתפתח במשק. 57% מהנשאלים אומרים כי הערך החשוב ביותר עבורם במקום העבודה הוא פערי שכר הוגנים בין המנכ״ל לעובדים — מה שלא מפתיע לאור המודעות המתפתחת להקצנת הניצול הקפיטליסטי בשני העשורים האחרונים ולרווחים העצומים שגורפים התאגידים הגדולים והעומדים בראשם.

הסקר השני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הקישור שעושה הציבור בין התארגנות עובדים לשיפור רווחתם וביטחונם התעסוקתי. על פי הסקר, 67% מהנשאלים בני 20 ומעלה מסכימים עם הטענה כי במקום עבודה מאורגן התנאים טובים יותר, 91% סבורים כי לעובדים קיימת זכות להתאגד ו־82% סבורים כי שביתה היא זכות חשובה במדינה דמוקרטית.

ההתקפה על העבודה המאורגנת

מנגד ממשיך ראש הממשלה נתניהו לקדם הצעת חוק שתמנע מעובדי מערכת הבריאות, הנמלים, חברת החשמל והרכבת לפתוח בשביתה ללא בוררות מוקדמת. החקיקה גם תמנע מהם להשתתף בשביתות כלליות, לשבות כהזדהות עם עובדים אחרים או כנגד צעדי הפרטה. מעבר לכך, בעת גיבוש חוק ההסדרים לשנים 2013–2014 שקל משרד האוצר להגביל את זכות ההתאגדות על ידי העלאת שיעור העובדים שצריכים להצטרף לארגון עובדים כדי שהארגון יוכר כגוף היציג במקום העבודה.

אלא שדווקא המתקפה המתמשכת של הממשלות השונות על העבודה המאורגנת, ועל הוועדים החזקים בפרט, יחד עם הניסיונות המתמשכים להפיל את מחיר המשברים שיוצרת השיטה הקפיטליסטית על העובדים והצעירים, דוחפים שכבות גדלות והולכות להתארגן באיגודים ולצאת למאבק בצדדים שונים של הניצול הקפיטליסטי.

כ־75% מהעובדים והעובדות שהתאגדו מתחילת 2013 עשו זאת במסגרת ההסתדרות הכללית, מה שמעיד על הרצון שלהם להיות חלק מארגון העובדים הגדול והחזק במשק, עם המשאבים החיוניים והגדולים ביותר בזמן יציאה למאבק. ההסתדרות החלה לפעול בשנים האחרונות בצורה נמרצת יותר בשטח כדי לתת מענה לאותם עובדים שמבקשים להתאגד. אך יחד עם זאת, יו״ר ההסתדרות עופר עיני החליט, בשם העובדים לכאורה, לאפשר לממשלה להעביר את גזירות התקציב ללא כל מאבק מצד ארגון העובדים הגדול במדינה.

גל ההתאגדות הנוכחי מובל על ידי כוחות צעירים ודינמיים של עובדים ועובדות המצפים מהארגון שלהם לתמוך בהם ולעזור להם להגיע להישגים משמעותיים. כוחות אלה לצד קבוצות העובדים המאוגדות הוותיקות, כולל בוועדים הגדולים המותקפים על ידי הממשלה, יכולים וצריכים להפוך את ארגוני העובדים, וההסתדרות בראשם, לכוח החברתי שלא רק נאבק למענם במקום העבודה אלא גם מוביל את המאבק בכל תוכנית הקיצוצים והגזירות של ממשלת ביבי־בנט־לפיד, ולמען שחרור מלא של האנשים העובדים משלטון ההון.