אנשים בכל רחבי העולם חשים, בצדק רב, תיעוב מדיווחי הזוועה על הרציחות שמבצע ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע״ש) ועל עקירתם הכפויה של תושבים שיעים, כורדים, סונים ואחרים; ובמערב שורר זעזוע עמוק גם ממקרי עריפת ראשיהם של בני־ערובה מערביים. אלא שהתקיפות האוויריות שמובילה כעת ארה״ב בעיראק ובסוריה, באזורים שתחת שליטת הארגון, לא יפתרו דבר אלא ילבו עוד יותר את להבות מלחמת האזרחים. הן יכפילו את היקף הזוועות, ואף ידרבנו גיוסים חדשים בשטח לשורות ארגון המדינה האסלאמית. בחלקים נרחבים בעולם רבים רואים כבר כעת במתקפה הנוכחית סבב נוסף של תוקפנות אימפריאליסטית מדממת.

לאחר שהתוכניות של מנהיגי ארה״ב ובריטניה לתקוף בסוריה בשנה שעברה ירדו מהפרק, יציאתה לפועל של המתקפה הצבאית כעת היא שינוי־כיוון במדיניות האמריקאית והבריטית במזרח התיכון, משלב של נסיגות בעקבות הכישלונות המהדהדים של ההתערבויות בעיראק, באפגניסטן ובלוב, לשלב של תקיפות חדשות שעשויות עוד להסלים בהיקפן ולהימשך שנים. נשיא ארה״ב ברק אובמה היה נתון ללחץ גובר מצד חלקים במעמד השליט האמריקאי ושורה של מעצמות קפיטליסטיות לפעול נגד ארגון המדינה האסלאמית, כארגון "סורר" הממלא תפקיד אגרסיבי בהאצת התפרקותן של עיראק וסוריה.

מעל 40 מדינות חברו עד כה למתקפה שמובילה ארה״ב, ובהן ערב־הסעודית ומספר משטרים סוניים נוספים. אמנם תורמים עשירים בארצות המפרץ סייעו לחזק את דאע״ש כגורם שיהווה מבחינתם כוח־נגדי למשטרים תומכי איראן בדמשק ובבגדד, ואין ספק שחלקם ממשיכים לממן את הארגון. אולם באופן כללי, אותן אליטות דכאניות במפרץ חשות בשלב הנוכחי מאוימות מהמשך התפשטות "המדינה האסלאמית", שבין שלל הצהרותיה קראה גם להפלת המלוכה הסעודית.

במקביל, ממשלת טורקיה, שלמעשה איפשרה בעבר מעבר של כוחות דאע״ש ושל מיליציות אסלאמיסטיות אחרות בגבול שלה עם סוריה, החליטה לתמוך בתקיפות האמריקאיות. ההחלטה מושפעת במידה לא מועטה מהמתקפה הנוכחית של דאע״ש על תושבים כורדים בסביבות ובתחומי העיר קובאני ברוג׳אווה (כורדיסטן הסורית), שכן המתקפה ערערה עוד יותר את היציבות בגבול שעה שמאות אלפי פליטים נואשים נמלטו לשטח טורקיה.

ייתכן גם שהמנהיגים הטורקים רואים בהפצצות האמריקאיות דרך ליטול חלק מהיוזמה מידי המיליציה הכורדית YPG ("היחידות להגנת העם"), שמחוברת למפלגת האיחוד הדמוקרטי (PYD) בסוריה, שהיא מפלגה־אחות של ה־PKK הכורדית בטורקיה — גורם שהם שומרים על יחס חשדני כלפיו שכן מדובר במפלגה עם שורשים מאואיסטיים של לוחמת גרילה אנטי־אימפריאליסטית.

אובמה, על רקע התנגדות ציבורית המונית למלחמות שהוביל ממשל בוש הבן, ניסה לבנות לעצמו תדמית אנטי־מלחמתית והכריז שארה״ב לא "תפעל כמעצמה כובשת". אלא שהמעמד השליט האמריקאי לא מעוניין להיתפס כאילו הוא אינו מסוגל לפעול להגנת היוקרה והאינטרסים שלו ברחבי העולם — במיוחד בתקופה שבה רוסיה של פוטין מתערבת באוקראינה, וסין מגבירה תמרונים צבאיים באזור אסיה־פסיפיק (התפתחויות שאירעו בנסיבות של ליבוי מתיחויות, שלהן תרמו גם התערבויות של ארה״ב ושל בעלות־בריתה במזרח אירופה ובאסיה־פסיפיק). מה שהטה את המאזן מבחינת המעמד השליט האמריקאי חזרה לכיוון של התערבות צבאית מחודשת, גם אם עדיין ללא אסטרטגיה מגובשת, הוא האיום שמציב ארגון המדינה האסלאמית על האינטרסים הנותרים של בעלי הון אמריקאים בעיראק ושל בעלות־ברית של ארה״ב במזרח התיכון. הם הצליחו לנצל לשם כך את השינוי בהלך הרוח הציבורי. הזעזוע בציבור הרחב מהברוטליות ומההתפשטות המהירה של דאע״ש — שמקדם את האלימות שלו גם בתקשורת החברתית — הוביל לתמיכת רוב בארה״ב ובבריטניה בתקיפות, אם כי ראוי לציין שפעולה קרקעית לא זוכה לתמיכה כזו.

לוחמה קרקעית

כמעט כלל הפרשנים בתקשורת מצביעים על כך שהתקיפות האוויריות לבדן לא יוכלו להכריע מלחמה נגד ארגון המדינה האסלאמית.

הרמטכ״ל האמריקני מרטין דמפסי אמר לסנטורים אמריקאים כי ייתכן שבהמשך תעלה בקשה לשימוש בכוחות קרקעיים אם התקיפות האוויריות לא יהיו "מוצלחות". גם בבריטניה מספר מנהיגים צבאיים ואחרים מעלים טענות דומות. הרמטכ״ל הבריטי לשעבר, דיוויד ריצ׳רדס, שפרש בשנה שעברה, התבטא באופן מפורש בעניין הזה בראיון ל"סאנדיי טיימס" (28.9): "אנחנו צריכים לראות את המתקפה כמערכה קונבנציונלית, מה שאומר שיש צורך בכוחות קרקעיים. זה לא אומר בהכרח כוחות מערביים, אבל צריך צבא שיכיל, יביס ויחסל. אי־אפשר לעשות את זה רק מהאוויר. לא ניתן לשכתב את ההיסטוריה. מעולם לא היתה מערכה שבה קרה דבר כזה".

אך מנקודת המבט של מעצמות העולם, המשמעות של שיגור כוחות קרקעיים היא שקיעה מחודשת במלחמה שלא ניתן לנצח בה, במחיר עלויות תקציביות עצומות ובמחיר גבוה של חיי חיילים. כך שהאסטרטגיה להתערבות האימפריאליסטית בשלב הזה כוללת תחת זאת העברת סיוע צבאי לצבא העיראקי הכושל — שרכש לעצמו שם של כוח מושחת, ובמידה רבה עדתי־שיעי — ולמספר מיליציות שכבר נלחמות בארגון המדינה האסלאמית, כולל הפֶּשְמַרְגַה הכורדיים בעיראק ו"הצבא הסורי החופשי" בסוריה.

חשוב להדגיש כי מעצמות העולם והאזור אינן מעבירות סיוע למטרות הומניטריות אלא כדי לקדם מלחמה באמצעות שליחים (פרוקסי) לשם הגנה על האינטרסים שלהן בשטח ובשאיפה להשיג השפעה על ארגונים שעשויים להחזיק שטחים לאחר המלחמה. העובדה הזאת מתבטאת למשל בחוסר הנכונות של ארה״ב וטורקיה לסייע לכוחות ה־YPG הכורדיים שמגינים על שטחים ברוג׳אווה, בצפון סוריה, מפני ארגון המדינה האסלאמית — מבחינת האימפריאליסטים מדובר בכוח בלתי מהימן ואולי אף עוין.

מעבר לכך, כשמדובר על התפקיד האמיתי של התערבויות אימפריאליסטיות באזור אסור לשכוח שעצם קיומו וצמיחתו של ארגון המדינה האסלאמית הוא תוצאה ישירה של התערבות אימפריאליסטית — הקבוצה החלה את דרכה בשלב מוקדם של הכיבוש האמריקאי־בריטי בעיראק, ורוב אמצעי הלחימה הכבדים שהשיגה סופקו בעבר לצבא עיראק על־ידי ארה״ב ולצבא סוריה על־ידי רוסיה.

השפעות המתקפה

לומר שהמתקפה הצבאית הנוכחית כרוכה בקשיים עבור המעצמות המתערבות זו לשון־המעטה גדולה. ה"ניו יורק טיימס" דיווח שאחרי ששת השבועות הראשונים של התקיפות האוויריות על דאע״ש בעיראק, הארגון המשיך להחזיק מעמד בשטח עצום בהיקף רבע מעיראק הרשמית.

בינתיים גם אזרחים סופגים טילים, שכן המטוסים אינם מסוגלים באמת לטווח "באופן כירורגי" רק את דאע״ש. מעבר לכך מופצצים גם בתי זיקוק, מחסני תבואה ועסקים ומוסדות נוספים, שהחרבתם תפגע קשות באזרחים ללא קשר לזהות של מי ששולטים בשטח.

בסוריה, מורדים רבים שלוחמים הן נגד דאע״ש והן נגד כוחותיו של אסד, מתקשים להאמין וכועסים על כך שהתקיפות האמריקאיות איפשרו לאסד לחזק את עמדתו — הוא כבר ניצל אותן כדי להשתלט מחדש על שטח באזור דמשק. אצל חלק מהמיליציות קיים גם זעם על כך שארה״ב החליטה לתקוף את קבוצת ח׳וראסאן, פלג שצמח מאל־קאעדה ופועל יחד עם חזית א־נוס׳רה, שלוחת אל־קאעדה בסוריה.

לוחם לשעבר בצבא הסורי החופשי מהעיר ג׳ראבולוס שתחת שליטת דאע״ש בצפון סוריה, צוטט ב"אינדיפנדנט" (26.9): "אנשים לא יודעים מה קורה עכשיו. רבים רוצים להיפטר מדאע״ש, אבל לא בדרך כזאת, מכיוון שהם יודעים בשביל מה ארה״ב כאן וזה לא בשביל להיפטר מהמשטר". אותה הכתבה ציטטה גם ראש קבוצת אופוזיציה חמושה המבוססת בחאלב שנלחמת הן בדאע״ש והן במשטר, שהכריז כי "הלוחמים המורדים שלנו לא יסכימו להמשיך להילחם בדאע״ש רק כדי לאבד את מירב כוחנו כך שהמשטר יוכל להגיע ולגמור אותנו סופית. אם ארה״ב לא מפציצה את כוחות המשטר, אנחנו לא נילחם בדאע״ש בשטח".

אסד מצדו משתמש בתקיפות האמריקאיות בין השאר כאמצעי תעמולה, בטענה שהעולם מצטרף כעת לקרב נגד "הטרוריסטים" בסוריה. עם זאת, באופן משמעותי, מספר דיווחים התייחסו לביקורת שהועלתה נגד אסד דווקא באזורים שבשליטתו, על כך שלא גינה מספיק את ההפצצות האמריקאיות. אחת הדאגות מבחינת הכוחות שלו ובסיס התמיכה שלו היא שהצבא האמריקאי עשוי בשלב מסוים לעבור למתקפה גם נגדם. עיתונאי ה"פייננשל טיימס" דיוויד גארדנר תיאר כיצד ארה״ב "רמזה" שתפגע בחייליו של אסד אם ישובו וייפגעו במורדים שנלחמים בדאע״ש (27.9). אסטרטגים אמריקאים עשויים בהחלט להסיק בהמשך שניסיון להפיל בכוח את אסד הוא הנתיב היחידי כדי להביא להקמת ממשלת "אחדות" חדשה בסוריה שתוכל פוטנציאלית לשמש כוח־נגדי לארגון המדינה האסלאמית.

בעיראק, למרות הקמת הממשלה החדשה בתחילת ספטמבר, עם חילופי שרים שנועדו ליצור תדמית של ממשלה שאינה תחת דומיננטיות שיעית, המתקפה על דאע״ש מסייעת למעשה להתחזקות של כוחות לוחמים שיעים וכורדים, וגורמת לאוכלוסייה הסונית לחוש פגיעה עוד יותר. המגמה הזאת עולה בקנה אחד גם עם האינטרסים של המשטר האיראני, שמוכן "להפגין סובלנות" לתקיפות האמריקאיות.

הסונים וארגון המדינה האסלאמית

אסטרטגים אמריקאים מעוניינים לנסות לעודד התפתחות של תנועת אופוזיציה סונית לארגון המדינה האסלאמית, כפי שעשו ב־2007 נגד אל־קאעדה. אבל הפעם מדובר בארגון מפותח יותר ממה שאל־קאעדה היה אז, ובנוסף דאע״ש גם לומד מההיסטוריה ונוקט ברוטליות קיצונית כדי להרתיע ולהשגיח על האוכלוסייה הסונית בשטחים שתחת שליטתו.

בד־בבד, הארגון מנסה לצייר את עצמו ככוח המגן על מוסלמים שמקבלים את הסוג המסוים של הפונדמנטליזם הדתי הווהאבי/סלפיסטי שלו. הגנה היא סוגיית מפתח עבור סונים בעיראק ובסוריה — בשתי הארצות הם נופלים קורבן למרחץ דמים כתוצאה מהפצצות בין אם על־ידי כוחות הקואליציה בהובלת ארה״ב או על־ידי צבא אסד, ובשתי הארצות הם סובלים מאפליה ומרציחות על רקע עדתי.

בשלב הזה חל גידול חד במספר מקרי הרצח של סונים על־ידי שיעים ולהפך.

כתב ה"אינדיפנדנט" במזרח התיכון פטריק קוקברן סיכם את מצב התושבים סונים: "סונים רבים במוסול ובראקה, הבירה הסורית של דאע״ש, לא אוהבים את הארגון. הם מנוכרים וסולדים מהאלימות שהוא מפעיל ומהנורמות החברתיות הקדמוניות [שהוא מנסה לכפות] ... אבל הם חוששים אפילו יותר מחזרה של כוחות צבא עיראקיים או סוריים בליווי מיליציות רצחניות תומכות־משטר שישתלטו על השטחים [בהם מתגוררים התושבים הסונים] בסיוע תקיפות אוויריות של בעלות־ברית" (26.9).

תחושת הניכור של התושבים הסונים הומחשה בדיווח של ה"טיימס", מ־17 בספטמבר, שמתאר איך אחרי שדאע״ש פירסם תוכנית לימודים חדשה, מבוססת דת, לבתי הספר, שפסלה מספר מקצועות ללימוד וכפתה הפרדה בין בנים לבנות, הורים השאירו את ילדיהם בבית כשבתי הספר נפתחו מחדש.

נותר עוד לראות עד כמה ארגון המדינה האסלאמית יצליח לשמר את הישגיו לאורך זמן. הדיווחים על כך שהארגון משלם שכר אטרקטיבי ללוחמיו ועל העובדה שחלק משמעותי מהלוחמים הם זרים, מצביעים לעבר הקושי שצפוי לארגון בנטיעת שורשים חזקים — אלה איתנים פחות מבחינות מסוימות מהשורשים של הטליבאן באזורים הפתאניים/פשטוניים באפגניסטן. אולם בעיראק שורה של מיליציות וקבוצות סוניות פועלות בברית עם דאע״ש — למעשה, ישנם מאפיינים מסוימים של מרד סוני כולל, וארגון המדינה האסלאמית מנסה לצבור לעצמו תמיכה מתוך המיאוס הרווח.

היכולת של הארגון להמשיך להשתלט על שטחים תתקל בהכרח במגבלות, אבל עד לשלב הזה הצלחה תדלקה הצלחה במידה מסוימת, והארגון פיתח את מכונת הלחימה שלו והתרחב לשטחים חדשים — ממה שעלה בתקשורת, כוחותיו נמצאים בסך־הכול 40 קילומטר מבגדד. כתוצאה מהמתקפה האימפריאליסטית כעת הוא עשוי לא רק לספוג אבידות אלא גם לגדול בחלק מהאזורים. לפי דיווחים, אלפי ג׳יהאדיסטים הצטרפו לשורות הארגון מאז שהחלו ההפצצות האמריקאיות באוגוסט, והוא יתאים את שיטות הפעולה והלחימה שלו כדי לקחת בחשבון את הסיכון של תקיפות אוויריות.

זו המשימה של הציבור הרחב בעיראק ובסוריה, כולל הקהילות הסוניות, לפעול נגד ארגון המדינה האסלאמית — זה לא התפקיד של מעצמות חיצוניות, עולמיות או אזוריות, שיידרדרו את המצב עוד יותר עבור ההמונים באזור. מעמד העובדים והציבור העני בעיראק ובסוריה — מכל הקהילות — צריכים לפעול בעצמם ולהתארגן באופן עצמאי מלמטה, החל מהתארגנויות הגנה דמוקרטיות וחוצות־עדות. הם יצטרכו לדון באסטרטגיה ליציאה מהזוועות שמשתוללות ברחבי האזור בשל מדיניות אימפריאליסטית וכלכלה קפיטליסטית, כלומר ברעיונות סוציאליסטיים, שהם היחידים שמציעים ברצינות נתיב של מוצא ופתרון.

ארגוני עובדים וארגונים סוציאליסטיים ברמה הבינלאומית צריכים להתגייס ולהתייצב בראש המחאות הראשוניות נגד סבבי ההתערבות האימפריאליסטיים במזרח התיכון, ולדרוש זכויות ותנאים ראויים לפליטים. אנחנו מוכרחים ומוכרחות גם להיות מוכנים לתמוך ולסייע לארגונים עצמאיים ברחבי האזור, המבוססים בקרב מעמד העובדים ושאינם מקדמים כיתתיות עדתית, ולהדגיש את נחיצות ההגנה על זכויות מיעוטים ועל הזכות להגדרה עצמית.