כאלף עובדות ועובדים, חברי ועדים ותומכים הפגינו היום (חמישי) בכיכר הבימה בתל אביב נגד העסקה קבלנית. ההפגנה אורגנה על־ידי ההסתדרות לקראת השביתה הכללית במשק, שמתוכננת ליום רביעי הקרוב, 22 ביולי.

38% מעובדי המגזר הציבורי, כלומר יותר מ־400 אלף עובדות ועובדים, מועסקים על־ידי חברות קבלן, רובן נשים. לפי סקר שהזמינה ההסתדרות, 92% מהציבור תומכים בהעברה של עובדי קבלן להעסקה ישירה. אך שר האוצר כחלון הציג השבוע בפני ההסתדרות הצעה שמדברת על קליטת אלפיים עובדים בלבד! פחות מאחוז בודד!

תופעת "העבדות המודרנית" הפכה כבר מזמן לנורמה גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי. לא מדובר רק בעובדי שמירה וניקיון. 70% מהעובדות והעובדים הסוציאליים שהתקבלו לעבודה בחמש השנים האחרונות הם עובדי קבלן! מורות, רופאים, אחיות, סייעות בגני ילדים, פקידים, טכנאים ועובדי מיחשוב נהפכו ל"נותני שירותים" חסרי זכויות.

זו התוצאה של שלושה עשורים של מדיניות ניאו־ליברלית שמטרתה שבירת העבודה המאורגנת ופגיעה בתנאי העבודה והשכר של כלל העובדים במשק. היום ברור יותר מתמיד: אם העבודה המאורגנת לא תחסל את ההעסקה הקבלנית, ההעסקה הקבלנית תחסל את העבודה המאורגנת.

הממשלה לא קולטת

השביתות הכלליות שהובילה ההסתדרות בנושא אחרי המחאה החברתית של 2011 לא הספיקו בשביל לפתור את הבעיה. השביתה האחרונה נגד העסקה קבלנית, בפברואר 2012, היתה אנמית, מבלי ניסיון אמיתי מצד הנהגת ההסתדרות דאז בראשות עופר עיני להפעיל את כל העוצמה של העבודה המאורגנת ואת כל מנופי הלחץ שהיו לה מול הממשלה.

כתוצאה מכך, ההסכמים שנחתמו בתום השביתה אפילו לא התיימרו לצמצם מהותית את היקף ההעסקה הקבלנית, אלא רק "להסדיר" אותה. בנוסף לכך הממשלה ציפצפה על ההתחייבות לקלוט עובדי קבלן המכונים עובדי "כתף אל כתף", וכך עשו גם המעבידים במגזר הפרטי. רק לפני מספר חודשים, עם החתימה על ההסכם להעלאת שכר המינימום, הבטיחה הממשלה לנהל "משא ומתן רציני" בנושא, אך בפועל הוא היה ריק מכל תוכן. אפילו "תהליך הקליטה להעסקה ישירה" של אחיות בתי הספר, שנמשך מזה 7 שנים, לא הושלם! זו לא טעות, זו מדיניות!

כמו אז גם היום, מידת הנכונות של האוצר לספק ויתורים תלויה במידת ההתארגנות שלנו למאבק ובעוצמה שלו. אסור להסתפק בהבטחות ריקות בלבד. אסור להשאיר לממשלה ולאוצר שום פתח להתחמק מקליטה מסיבית של עובדים ועובדות להעסקה ישירה באמצעות מושגים כמו "עובדי כתף אל כתף" ו"מקצועות ליבה". כבר עכשיו טוענים באוצר כי 85% מעובדי הקבלן אינם מועסקים ב"מקצועות הליבה" ולכן אין בכלל מה לדבר על הקליטה שלהם.

אם בממשלה טוענים שאין תקציב לקליטת כלל עובדי הקבלן להעסקה ישירה — צריך לדרוש שיבטלו את מתווה הגז השערורייתי ויפסיקו לחלק הטבות לטייקונים. אסור גם לאפשר לאוצר להתנות מעבר להעסקה ישירה בפגיעה בהסכמים הקיבוציים ובביטחון התעסוקתי תחת הכותרת של "גמישות ניהולית".

לעבודה המאורגנת יש את הכוח לשים סוף להעסקה הקבלנית, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. קיום השביתה הכללית כמתוכנן ביום רביעי צריך להיות הצעד הראשון — יריית פתיחה למאבק הולך ומתעצם עד לחיסול התופעה.

ערב פתיחת הסכמי השכר במגזר הציבורי, יש לחבר בין המאבק להעסקה ישירה, לבין המאבקים נגד שחיקת השכר ונגד המחסור בתקנים, למאבקים נגד הפרטה ולמאבק בשוד הגז. חיבור המאבקים יעצים את הלחץ על הממשלה ויסייע למקסם את ההישגים.

כ־85% מהציבור תומכים במאבק הנוכחי, לפי סקר שהזמינה ההסתדרות. צריך לתרגם את התמיכה המרשימה הזאת לסדרה של הפגנות המוניות, כולל ביום השביתה הכללית. הממשלה והאוצר צריכים להבין כבר עכשיו, שאם שביתה כללית אחת לא תספיק להשגת הדרישה להעסקה ישירה, הם ייאלצו להתמודד עם סדרה של שביתות כלליות. צריך להכין לכך את השטח על־ידי הקמת מטה מאבק רחב של כלל ארגוני העובדים במשק. יש לארגן כבר בימים הקרובים אסיפות עובדים ולגייס את העובדים, כולל עובדי הקבלן, לסדרה של פעולות מחאה והסברה במקומות העבודה וברחוב. כל אלה צריכים להגיע לשיא ביום השביתה עצמו.

מתארגנים למאבק

• הירתמות של ועדים וארגוני עובדים, אגודות הסטודנטים וארגונים חברתיים להצלחת השביתה הכללית. הקמת מטה מאבק לחיסול ההעסקה הקבלנית.
• קיום אסיפות עובדים, כולל עובדי קבלן, לדיון והכרעה על צעדי המאבק והמשא ומתן. הבאת כל הסכם לדיון והצבעה בפורום הרחב ביותר בארגוני העובדים ובפני נציגויות נבחרות של עובדי הקבלן.
• קמפיין נרחב לאיגוד עובדי קבלן במשק, כולל עובדים מהגרים. צירוף כלל עובדי הקבלן במקומות עבודה מאוגדים כחברים מהמניין באיגוד, עם אפשרות לבחור נציגים משלהם לוועד.

שמים סוף לעבדות המודרנית

• קליטה מיידית להעסקה ישירה של כלל עובדי הקבלן במגזר הציבורי כולל מתחומי החינוך, הרווחה, הסיעוד, הרפואה, הניקיון והאבטחה.
• מעבר גורף להעסקה ישירה תחת הסכמי עבודה קיבוציים בכל משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות ושאר המשק, תוך תוספות תקנים ותוספת שכר.
• סוף להפרטה ולייבוש התקציבי. תקצוב מלא של השירותים הציבוריים שימומן באמצעות ביטול הטבות המס לתאגידים הגדולים והלאמת משאבי הטבע והבנקים.