כ־200 מפגינים ומפגינות, בהם פעילי מאבק סוציאליסטי, השתתפו בצעדה נגד העסקה קבלנית שהתקיימה ביום רביעי האחרון (11.6) בירושלים תחת הכותרת "עוצרים את העבדות המודרנית". הצעדה אורגנה על־ידי "הקואליציה להעסקה ישירה", המורכבת מעשרות ארגונים, ביניהם איגוד מורות תוכנית היל״ה, איגוד עובדות הניקיון באוניברסיטת בן־גוריון, ארגון כוח לעובדים, תנועת העובדות הסוציאליות "עתידנו", התאחדות הסטודנטים הארצית ועוד.

המפגינים שצעדו ממרכז ירושלים למתחם הכנסת צעקו "חברות קבלן זה פשע מאורגן", "עובדי קבלן, עובדים מן המניין" ו"ביבי, בנט ולפיד, הורסים לנו את העתיד". המפגינים גם קראו לשים סוף להעסקה הקבלנית במגזר הציבורי. לפי נתוני הלמ״ס, כ־38% מעובדי המגזר הציבורי, כלומר יותר מ־400 אלף עובדות ועובדים, מועסקים על־ידי חברות קבלן. לא מדובר רק בעובדי שמירה וניקיון אלא גם במורות, רופאים, אחיות, סייעות בגני ילדים, עובדות סוציאליות, פקידים, טכנאים, עובדי מיחשוב ועוד. זוהי תוצאה של שלושה עשורים של מדיניות ניאו־ליברלית שמטרתה שבירת העבודה המאורגנת ופגיעה בתנאי העבודה והשכר של כלל העובדים במשק.

"העסקה ישירה גם לעו״ס ולמורה"

בין המשתתפים והמשתתפות בהפגנה היתה נציגות מרשימה מאיגוד העובדים הסוציאליים. העובדים והעובדות החברות באיגוד מתכוננות בימים אלה ממש למאבק הקרב למען הסכם עבודה חדש כשאחת מדרישותיהן המרכזיות היא לשים סוף להעסקת עובדות סוציאליות על־ידי חברות קבלן ועמותות פרטיות. העובדות הסוציאליות צעקו "העסקה ישירה גם לעו״ס ולמורה" ונשאו שלטים שעליהם נכתב "לא לעבדות סוציאלית".

בנוסף השתתפו בהפגנה גם לילי בן־עמי, ממובילות מאבק מורות הקבלן בבית ספר רנה קסין בירושלים, ואריאל ליבמן, חבר ועד מורות תוכנית היל״ה, המועסקות במשרד החינוך באמצעות קבלן חיצוני.

קבוצה נוספת של עובדות קבלן שהשתתפה בצעדה הגיעה מרשת הדיור המוגן "משען". למרבה הצער נמצאת הרשת בבעלות ההסתדרות הכללית, ועובדות הקבלן המועסקות בה מחכות מזה שנתיים שההסתדרות, המשמשת במקרה זה כמעביד, תממש את הבטחתה לקלוט אותן להעסקה ישירה.

המשך המאבק

בתום הצעדה קיימה הקואליציה להעסקה ישירה שימוע ציבורי בכנסת בהשתתפות עובדי קבלן וח״כים ממפלגות שונות. בכלל זה הוזמנו גם ח״כים ממפלגות הלוקחות חלק בקואליציה של ממשלת ההון, ובהן "ישראל ביתנו" ו"הליכוד". הכנס הוא חלק מהמאמץ של הקואליציה להעסקה ישירה לשכנע חברי כנסת לתמוך בהצעת החוק לביטול ההעסקה הקבלנית במגזר הציבורי. ההצעה אמורה לעלות להצבעה בקריאה טרומית בשבוע הבא.

62 ח״כים חתמו באופן סמלי על הצעת החוק שהוגשה, אך אין זה אומר שאכן קיים רוב בכנסת שתומך באופן מלא במאבק ושאכן יעביר בפועל את החוק. מבחינת שורה של ח״כים ממפלגות קפיטלסטיות שמקדמות מדיניות ניאו־ליברלית של פגיעה בעובדים, ושאף שנושאות באחריות ההסטורית לצמיחת ההעסקה הקבלנית מלכתחילה, החתימה על הצעות חוק מהסוג הזה משמשת אותם כדי להצטייר כ"חברתיים". אך אין זו אלא אחיזת עיניים. מניסיון העבר עולה כי ברגע האמת לא תהיה להם שום בעיה להתנער מתמיכתם ולציית למשמעת הקואליציונית או לתת לחוק להיקבר בוועדות הכנסת או בחוק ההסדרים.

גם בקרב מארגני ההפגנה והשימוע קיימת הבנה כי מרבית הח״כים בכנסת לא באמת יתמכו בחוק ברגע האמת. אסתי סגל, ממובילות הקואליציה להעסקה ישירה, הסבירה למשל בשיחות פרטיות זמן קצר לפני ההפגנה כי לדעתה אין סיכוי שהחוק יעבור בכנסת עקב התנגדות הממשלה והאוצר. עם זאת, לטענתה לא יהיה נכון להבהיר זאת בהסברה לציבור טרם ההצבעה כדי לא לייאש אנשים ולא למנוע מהם להתגייס למאבק. זו שגיאה לדעתנו. פיזור אשליות אינו מועיל לאף מאבק, ודווקא התמודדות עם אתגרי המציאות כפי שהם תוכל להבהיר לציבור רחב יותר שאין "מי שיעשה את העבודה בשבילנו" בכנסת, וכי השגת הדרישה תלויה באופן מכריע במידת ההתגייסות של שכבות רחבות יותר למאבק.

בחינה מפוכחת של יחסי הכוחות הקיימים בכנסת, כמו גם של מגבלות הצעת החוק הנוכחית, יכולה למנוע אכזבות מיותרות, ולחדד מסקנות לגבי דרכי הפעולה הדרושות. כך ניתן יהיה לסייע לבנות מאבק חזק בשטח סביב הדרישה לחיסול העסקה הקבלנית בכלל המשק. בסופו של דבר, המאבק להעסקה ישירה יוכל להגיע להישגים ולנצח אם הוא יצליח לגייס לפעולה ציבור משמעותי של עובדי קבלן, עובדים ועובדות בכלל, ובפרט את הכוחות של העבודה המאורגנת. כך ניתן יהיה לכפות על הכנסת, הממשלה והמעבידים "ליישר קו".

ההצטרפות של התארגנויות של עובדי קבלן, תנועת העובדות הסוציאליות "עתידנו" ושורה של ארגוני סטודנטים וארגונים חברתיים לקואליציה להעסקה ישירה מצביעה על הפוטנציאל שקיים לבניית מאבק משמעותי בשטח.

חיבור בין הדרישה לחיסול ההעסקה הקבלנית במשק לדרישה המתרחבת להעלאת שכר המינימום, שכבר זכתה לתמיכת עשרות חברי ועדים מארגוני עובדים שונים במשק, עשוי להיות צעד לקראת בניית חזית מאבק רחבה שתישען על הכוח של העבודה המאורגנת ושתוכל לכפות על האוצר והמעבידים את השינוי הדרוש לנו, גם בניגוד לרצונם.