בחודש יולי התקיים סמינר בינלאומי של ה־CWI, התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית בה שותפה מאבק סוציאליסטי. אחד הדיונים המרכזיים בסמינר עסק בהתפתחויות הדרמטיות ביוון ובהשלכות שלהן על המאבק נגד מדיניות הצנע באירופה וברמה הבינלאומית.

אחרי חמישה חודשים של משא־ומתן שבמהלכו ה"טרויקה" (הנציבות האירופית, הבנק האירופי, קרן המטבע הבינלאומית) סירבה לכל ויתור על תכתיבי הצנע ליוון, הביאה ממשלת סיריזה את השאלה של הסכם צנע חדש למשאל־עם ב־5 ביולי. רוב ברור של 62% הצביע 'לא' (OXI) להסכם, אבל למרבה הצער ממשלת סיריזה נכנעה לטרויקה וחתמה על הסכם צנע חדש ואף גרוע יותר מכמה בחינות, בטענה שלא היתה כל ברירה אחרת.

האם היתה חלופה מעשית על הפרק? איך אפשר היה להילחם בטרויקה? איך השמאל ותנועת העובדים ביוון ובעולם צריכים להגיב לכניעה של ממשלת סיריזה? איך להמשיך את המאבק בצנע? שאלות אלו נידונו בהרחבה בסמינר.

הדיון נפתח בסקירה שהציג אנדרוס פייאצוס, מזכיר תנועת קסקינימה, התנועה האחות של מאבק סוציאליסטי ביוון.

אנדרוס הדגיש שמשאל־העם היה רגע היסטורי. רוב מכריע בציבור הצביע נגד הצנע ובערים הגדולות ובשכונות מעמד עובדים רבות הצבעת ה'לא' הגיעה אף לכדי 85% מהקולות. ההפגנה ההמונית באתונה יומיים לפני המשאל, עם מאות אלפים שקראו להצביע 'לא', הזכירה את תנועת המחאה ההמונית ששטפה את יוון ב־2011 (תנועת "הזועמים"). הניצחון הזה היה משמעותי במיוחד לאור קמפיין ההפחדה של התקשורת הממסדית, שניסה להרתיע את ההמונים ביוון מלהצביע נגד תכתיבי הצנע באמצעות איום בסילוק של יוון מגוש היורו ובחורבן כלכלי בתרחיש כזה.

פיטר טאף, מזכיר המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־וויילס וחבר המזכירות הבינלאומית של ה־CWI, הסביר שתוצאות המשאל הצביעו על המוטיבציה הגבוהה של העובדים והצעירים ביוון להמשיך להיאבק בצעדי הצנע, גם אחרי שהם כבר החליפו ארבע ממשלות צנע מאז 2009 ואירגנו 30 שביתות כלליות עוצמתיות.

אלא שבמקום להשתמש במנדט שניתן לו, ציפראס נכנע מיד לטרויקה וחתם על הסכם חדש של גזירות צנע שלמעשה "הפך את הצבעת הלא להצבעת כן והשאיר את הפעילים מהשורה בהלם", כפי שתיאר אנדרוס. המהלך נעשה בניגוד לתוצאות המשאל, בניגוד לעמדת חלק גדול מהסניפים המקומיים של סיריזה, בניגוד לעמדת הרוב בוועד המרכזי של המפלגה ולעמדת ארגון הצעירים שלה.

אלטרנטיבה לצנע ולקפיטליזם

האם היתה לציפראס ולהנהגה של סיריזה ברירה אחרת? ממשלת גרמניה וראשי האיחוד האירופי איימו לזרוק את יוון מגוש היורו לדרדר עוד יותר את כלכלתה אם הציבור היווני יסרב לגזירות.

אך כפי שאנדרוס וחברים נוספים הסבירו במהלך הדיון, לא בכל תרחיש תוביל יציאה של יוון מהמטבע המשותף לאסון כלכלי. התנגדות לצנע תגרור סילוק מהיורו, אבל על בסיס תוכנית סוציאליסטית ניתן לבלום את הפגיעה בכלכלה ולהחזיר אותה לנתיב של צמיחה. אנדרוס הציג סקר שנעשה ביוון על אפשרות של יציאה מהיורו, לפיו 45% מהנשאלים תמכו ביציאה מהיורו או שלא היה אכפת להם אם לצאת או להישאר. וזה במצב בו אף מפלגה גדולה לא תמכה ביציאה מהיורו ובזמן קמפיין הפחדה אגרסיבי של האליטה הקפיטליסטית שנתמך על־ידי מפלגות הממסד והתקשורת הממסדית ושהציג את היציאה מהיורו כאסון עבור יוון.

אולם למרבה הצער, ממשלת סיריזה לא הציגה בפני ציבור העובדים ביוון כל תוכנית רצינית לתרחיש של יציאה מהיורו וכל חלופה מעשית לצנע. אם סיריזה היתה מקדמת קמפיין שיכין את הציבור היווני גם לאפשרות פרישה מהיורו ולשיקום הכלכלה על בסיס תוכנית סוציאליסטית, היא היתה יכולה לגייס לכך תמיכה רחבה ממעמד העובדים היווני, כפי שגם רמזו תוצאות משאל העם.

תוכנית סוציאליסטית לפתרון המשבר צריכה לכלול סירוב לשלם את החוב, הגבלות על תנועת ההון, מונופול של המדינה על סחר החוץ והלאמה של הבנקים ומוקדי הכוח במשק והעברתם לפיקוח ולניהול דמוקרטיים של ציבור העובדים. צעדים כאלה יאפשרו להתחיל לתכנן את המשק לרווחת הציבור ולחסל את האבטלה והעוני, כחלופה למשק קפיטליסטי משברי שמתנהל לטובת רווחי הטייקונים.

כדי למנוע מהטרויקה ומהממשלות הקפיטליסטיות באיחוד האירופי לבודד את יוון ולחנוק את הכלכלה שלה — כפי שעשו עם סגירת הבנקים לקראת משאל־העם — ממשלת סיריזה יכולה לקרוא לעובדים ולצעירים ברחבי אירופה להצטרף לציבור היווני במאבק נגד הצנע ולהסביר שיש חלופה לגזירות. 250 הפגנות הסולידריות שנערכו ברחבי אירופה בזמן משאל־העם ביוון מרמזות להיענות החיובית שקריאה כזאת היתה מסוגלת לעורר. לדברי פיטר טאף, הסולידריות הבינלאומית הדגישה את הפוטנציאל לגבור על מדיניות הצנע ביוון ובשאר היבשת. המאבקים ההמוניים נגד הצנע במדינות כמו אירלנד, ספרד, בלגיה וצרפת מראים שיש רצון ברחבי אירופה לראות אלטרנטיבה לצנע ולקפיטליזם.

האם אפשר לתקן את גוש היורו?

פיטר הסביר גם שהאירועים ביוון הם כמו מעבדה להשוואה בין רעיונות רפורמיסטיים לרעיונות של סוציאליזם מהפכני. במקרה הנוכחי ראינו שהאסטרטגיה של סיריזה נכשלה. הם ניסו להשתמש בוויכוחים שנוצרו בין המנהיגים האירופיים ולהסתמך על ממשלות "שמאליות" יותר — דוגמת הממשל הצרפתי, תחת הנשיא פרנסואה הולנד, שבעצמו מיישם מדיניות צנע — כדי לשכנע את הטרויקה שהצנע "לא עובד" ושצריך לשנות מדיניות. אבל האליטה השלטת באירופה לא ניסתה לחלץ את יוון מהמשבר אלא לכפות על יוון חבילת צנע נוספת בניסיון למנוע כל ויתור על חוב וכדי לקדם "מכירת חיסול" של נכסי ציבור. הסירוב לוותר על החובות נועד להבהיר לציבור ביוון ולמדינות נוספות באירופה ש"אין דרך" להתחמק מהחובות ומתכתיבי הצנע, ושמדינות שינסו להתנגד יתמודדו עם הרס כלכלי חמור עוד יותר.

ציפראס ניסה להסביר שההסכמות החדשות עם הטרויקה עוזרות ליוון להרוויח זמן עד לניצחון של מפלגות שמאל במקומות נוספים באירופה, כמו פודמוס בספרד ושין־פיין באירלנד. אבל ההתחזקות של המפלגות האלו היתה קשורה ישירות לניצחון של סיריזה, ואילו עכשיו כתוצאה מהכישלון מול הטרויקה, פודמוס ושין־פיין מדשדשות בסקרים.

פול מרפי, חבר פרלמנט באירלנד מטעם מחוז דרום־מערב דבלין, המשתייך ל"ברית נגד הצנע" (AAA) ולמפלגה הסוציאליסטית, הסביר ש"ההפסד של סיריזה הוא הפסד למעמד העובדים בכל אירופה", והוא משמש "נשק בידיים של הימין... המעמד השליט משתמש בהפסד הזה כדי לחזק את התפיסה שאין חלופה למדיניות הצנע". כך שהאסטרטגיה של סיריזה לא עוזרת להרוויח זמן — היא מעכבת בנייה של שמאל בשאר אירופה ומשחקת לידי הימין הקפיטליסטי.

בתקופה של המשבר העמוק הנוכחי במערכת הקפיטליסטית ברמה העולמית, שמתאפיין ברווחיות נמוכה ובהאטה בצמיחה, ואף בקיפאון ובמיתון בחלק מהארצות, כל רפורמה לטובת העובדים תתנגש באופן חריף יותר עם אינטרס הרווח של בעלי ההון. בתקופה כזאת אי־אפשר לקחת את האיחוד האירופי שמאלה גם אם ייבחרו עוד שתי ממשלות שמאל. המדינות ששולטות בפועל באיחוד, בהובלת גרמניה, לא יהיו מוכנות לתת לזה לקרות. לכן חיוני שהתארגנויות השמאל החדשות ברחבי אירופה יאמצו מדיניות ברורה של שבירה מהצנע ומהשיטה הקפיטליסטית והצעת חלופה סוציאליסטית לאיחוד האירופי הקפיטליסטי.

התארגנות מחדש בשמאל

אחת הסכנות שיצר הכישלון של סיריזה היא התחזקות מפלגת "השחר המוזהב", המפלגה הניאו־נאצית ביוון שמנצלת באופן דמגוגי את המצוקה הכלכלית ומציירת עצמה כמתנגדת תקיפה לטרויקה. יאניס וארופאקיס, שר האוצר הקודם של יוון, השווה את הסכם הצנע הנוכחי להסכם ורסאי, שנכפה על גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה וסלל את הדרך לדבריו לעלייה של הנאצים. אבל העלייה של הנאצים התאפשרה גם בגלל הטעויות ההרסניות של השמאל בגרמניה באותה תקופה. במקומות בהם יש שמאל חזק, שמציע פתרונות ברורים למשבר בחברה, הפשיזם לא מצליח להרים את הראש. הסכנה של שלטון פשיסטי ביוון לא עומדת על הפרק בטווח המיידי. השמאל ומעמד העובדים ביוון מסוגלים לבלום סכנה כזו.

לכניעה של הנהגת סיריזה יש מחיר כבד, כפי שהסבירו חברים וחברות בדיון. אך אם השמאל יתארגן מחדש סביב חלופה ברורה לצנע, כמו התוכנית שהוצגה לעיל, זה יצור מוקד משיכה רציני לעובדים ולעניים ביוון, ימנע עלייה של כוחות ימין קיצוני ויסלול את הדרך לשבירה מהקפיטליזם ולפתרון המשבר. לכן קסקינימה קוראת לבנייה של מפלגת שמאל רחבה חדשה, על בסיס התארגנויות השמאל הסוציאליסטי בסיריזה ומחוצה לה.