לאחר בחירות בזק שנערכו ב־20 בספטמבר, מפלגת סיריזה חזרה לשלטון והקימה שוב ממשלה במשותף עם מפלגת הימין "היוונים העצמאיים" (אנאל).

ניאל מלהולנד מה־CWI ערך ראיון עם אנדרוס פאיאצוס, מתנועת האחות היוונית של מאבק סוציאליסטי, קסקינימה, על תוצאות הבחירות והמשמעות שלהן למאבק נגד הצנע ולשמאל ביוון.

מהו המאפיין המרכזי של תוצאות הבחירות?

ההיבט החשוב ביותר של הבחירות הוא שיעור ההצבעה הנמוך. כ־45% מבעלי זכות הבחירה לא הצביעו. לפני שלושת הסכמי הממורנדום (הסכמי ההבנות עם הנושים המפרטים את צעדי הצנע שיוון נדרשת ליישם), אחוז אי־ההצבעה בבחירות נע בין 25% ל־30%.

כל המפלגות איבדו מצביעים בהשוואה לבחירות האחרונות שנערכו בינואר, גם אם האחוז מהקולות אותם הן קיבלו גדל הפעם. סיריזה קיבלה 35.46% מהקולות (לעומת 36.34% בינואר) אבל למעשה, היא איבדה 320 אלף מצביעים. המפלגה המסורתית הימנית של המעמד השליט, 'הדמוקרטיה החדשה', קיבלה פחות או יותר אותו אחוז מהקולות כמו בינואר האחרון, אך היא איבדה כ־200 אלף מצביעים.

מפלגה "השחר המוזהב" הניאו־נאצית הגיעה למקום השלישי עם 6.99%. ולמרות שמספר המצביעים אליה קטן ב־10 אלף, היא עדיין מהווה סכנה גדולה למעמד העובדים.

המפלגה הסוציאל־דמוקרטית המסורתית, "פאסוק", קיבלה פחות קולות מ"השחר המוזהב". היא ממשיכה להיענש בקלפיות אחרי שהשנים שהייתה בשלטון התאפיינו בשחיתות וצעדי צנע.

באופן ברור, שכבות גדולות מקרב מהמצביעים מנוכרות למפלגות תומכות־הצנע המרכזיות. קמפיין הבחירות היה שטחי מאד — אף פעם לא היה כזה חוסר עניין בבחירות לפני כן.

כיצד הצליחה סיריזה לזכות בבחירות, לאחר שפניית הפרסה שעשתה בנוגע למדיניות הצנע גרמה לאכזבה רבה כל כך?

סיריזה לא ניצחה בבחירות האלה הודות לגל של התלהבות אמיתית מצד עובדים, פנסיונרים וצעירים — בשונה ממה שהתרחש בבחירות בינואר בהן היא קידמה מצע נגד מדיניות הצנע. עובדים ואנשים ממעמד הביניים הצביעו לסיריזה בתור "הרע במיעוטו".

למרות הניצחון במשאל העם נגד מדיניות הצנע ב־5 ביולי, אלכסיס ציפראס נכנע שבוע לאחר מכן לטרויקה והסכים לתנאים החדשים והנוקשים שהתלוו לתוכנית החילוץ החדשה. ציפראס השתמש ברטוריקה שמאלית בזמן קמפיין הבחירות ולחלק מהפעילים מהשורה במפלגה עדיין יש אשליות לגביו. הוא נעזר בעובדה שמסמך ההבנות עם הנושים שעליו הוא חתם, עדיין לא יושם, ולכן העובדים עדיין לא מרגישים את ההשפעה של הקיצוצים החדשים.

ציפראס טען שהוא נסחט על ידי הטרויקה שאיימה בסילוק בעל השלכות קשות מגוש האירו, אם לא יסכים לממורנדום.

במסגרת המגבלות של מדיניות הצנע, סיריזה תנסה למצוא אמצעים לעזור לשכבות שנפגעו באופן הקשה ביותר מהמשבר ולתקוף את העשירים, הוסיף ציפראס. אבל למרבית העובדים שהצביעו לסיריזה אין אשליות במפלגה. הם פשוט מקווים שממשלה בראשות סיריזה לא תהיה אכזרית וברוטאלית כמו ממשלה בראשות "הדמוקרטיה החדשה".

מה היו ההישגים של השמאל שמתנגד למדיניות הצנע בבחירות?

ה־KKE, המפלגה הקומוניסטית היוונית, לא הצליחה להרוויח מההידרדרות של סיריזה, וזאת בגלל הדרך האולטרה־שמאלית והכיתתית שבה היא מציגה את עצמה. היא שמרה על אחוז דומה מקולות (5.5%), אך למעשה איבדה 11% מסך הקולות שהיא קיבלה בבחירות בינואר. התוצאות הן גם בגדר מכה עבור שאר השמאל האנטי־קפיטליסטי. ANTARSYA, קואליציית ארגונים אנטי־קפיטליסטיים, קיבלה רק 0.85% מהקולות. רבע מהחברים בהתארגנות הזאת עזבו והצטרפו ל"אחדות עממית", התארגנות חדשה שצמחה מתוך פילוג שמאלי מסיריזה.

היו בשמאל הרבה תקוות ב"אחדות עממית", אבל ההתארגנות לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה שעומד על 3%. "אחדות עממית" ככל הנראה תצטרך להתמודד עם בעיות פנימיות רציניות בתקופה המיידית. 25–30 חברי הפרלמנט שלה, שהשתייכו עד לא מזמן לסיריזה איבדו את המושבים שלהם, יחד עם תקציבים ומשאבים משמעותיים שמגיעים מהפרלמנט.

זה נכון ש"אחדות עממית" נאלצה לנהל את הקרב האלקטוראלי הראשון שלה בנסיבות קשות, על רקע אכזבה רחבה מהבגידה של סיריזה. אבל גם המנהיגים של אחדות עממית לא ממש עזרו להצלחת המפלגה. בתחילת הקמפיין הם התייחסו לשאר השמאל באופן די מתנשא ופעלו באופן ביורוקראטי ואנטי־דמוקרטי. הם גם העריכו יתר על המידה את כמות הקולות שיקבלו.

כשזה נהיה ברור ש"אחדות עממית" נאבקת על חציית אחוז החסימה, הם הוציאו קריאה לכוחות אחרים בשמאל לתמוך בהם ולפעול כ"חזית מאוחדת" אבל בשלב זה הנזק כבר נעשה.

"אחדות עממית" גם לא הצליחה לעורר השראה בקרב עובדים וצעירים באמצעות תוכנית סוציאליסטית ברורה שמתנגדת לצנע. הם אמרו באופן נכון "לא לממורנדום", אבל הם לא הצביעו על הדרך לקדם את המאבק, ולכן הם גם לא הצליחו לתת מענה לחששות של עובדים רבים ממצב שבו ייכפה על יוון לעזוב את גוש היורו.

אנחנו בקסקינימה אומרים שיש לסרב לשלם את החוב ולהלאים את המערכת הבנקאית. המשמעות היא התנגשות עם האיחוד האירופאי ויציאה מגוש היורו. חזרה למטבע מקומי יכולה לספק את הבסיס לפיתוח של הכלכלה והחברה, אבל רק אם היא תלווה בהלאמת הענפים המרכזיים של הכלכלה, תחת פיקוח וניהול של העובדים. בדרך הזאת ניתן יהיה לתכנן את הכלכלה באופן דמוקרטי, כדי שהיא תשרת את האינטרסים של הרוב בחברה, במקום למקסם רווחים עבור קומץ של בעלי ספינות, בנקאים ותעשיינים.

מה מצפה לשמאל ביוון?

הממשלה החדשה של סיריזה תצטרך בקרוב להתמודד עם בעיות גדולות. יישום ואכיפת הסכם ההבנות עם הנושים יביאו להתרוששות נוספת של החברה היוונית ולכעס גובר. החוב הלאומי של יוון ממשיך להיות בלתי ניתן לפירעון. יוון תמשיך להיות שקועה ב"שפל גדול".

על רקע זה, סביר שיהיו עוד שיתפלגו מסיריזה לכיוון שמאלי יותר. לדוגמא, התארגנות שמאל חדשה שמנסה לפרוץ כרגע מסיריזה בשם ARC, שמקיימת דיון על מה השתבש בסיריזה מאז עלייתה לשלטון.

קסקינימה לוקחת חלק בדיונים אלה, ואנחנו נמשיך למלא תפקיד חשוב בהתארגנות "ה־17 ביולי", שמנסה לבנות רשת של בריתות שמאל מקומיות על בסיס מצע אנטי־קפיטליסטי.

יוזמות מהסוג הזה, ובאופן מכריע, חידוש המאבק המעמדי, שיכניס לזירת המאבק שכבות חדשות של עובדים וצעירים, יוכלו להניח את היסודות להתפתחות שמאל חדש ומהפכני על בסיס המוני, שיהיה מאורגן באופן דמוקרטי. זה הכוח היחיד שמסוגל לפתור את המשבר העמוק איתו מתמודדים האנשים העובדים ביוון, באמצעות ארגון מחדש של החברה סביב עקרונות סוציאליסטיים.