בוקר יום שני, 16 בנובמבר, נפתח עם פשיטות של משטרת ישראל על משרדי העמותות השונות שמפעיל הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. צווי סגירה נמסרו ל־17 עמותות הפועלות מטעם הפלג הצפוני, בין היתר ברהט, באר־שבע, יפו, בנצרת, כפר כנא, באום אל־פחם ובטורעאן. חלק ממוסדות התנועה הן עמותות סעד שעוסקות בנתינת מענה סמלי למצוקות החברתיות בחלקים העניים ביותר בחברה הערבית, שסובלת מהזנחה גזענית של תשתיות ומנגנוני רווחה. פשיטות הראווה הללו ותמונות השוטרים במשרדי התנועה כמעט והשתלבו בפשיטות המשטרה הצרפתית והבלגית על בתי חשודים בביצוע מתקפת הטרור הקטלנית בפריז.

הקבינט קיבל את ההחלטה להוציא מחוץ לחוק את התנועה האסלאמית הצפונית כבר שבועיים קודם, ולאחר הפיגועים המזעזעים בצרפת והתחזקות האווירה האסלאמופובית, הממשלה הוציאה לפועל את המהלך. בנט ביטא בצורה ברורה את הרצון של הממשלה להשתלב באווירת "המלחמה העולמית בטרור" כשאמר כי "מדינת ישראל עוברת ממילים למעשים: אנחנו הורסים בתי מחבלים, שוללים תושבות, והבוקר הוצאנו את התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק... ישראל מובילה את המערכת הבינלאומית של העולם החופשי נגד האיסלאם הרדיקלי".

בהודעת משרד ראש הממשלה נכתב: "הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מוביל מזה שנים מסע הסתה שקרי שכותרתו 'אל־אקצא בסכנה', המאשים את ישראל בטענות־שווא של כוונות לפגוע במסגד אל־אקצא ולהפר את הסטטוס־קוו". אך נראה שבמקרה הזה דווקא ממשלת ישראל היא שמשקרת. הסטטוס־קוו בהר הבית כן משתנה בשנים האחרונות במסגרת המערכה הלאומנית־משיחית להפגנת שליטה ישראלית־יהודית על מזרח ירושלים. ממשלת ישראל נותנת גיבוי לגורמי ימין קיצוני משיחיים לעלות להר ולהוביל פרובוקציות לאומניות כשבמקביל המשטרה מטילה מגבלות על כניסת מתפללים מוסלמים למתחם. כפי שהסביר מפכ״ל המשטרה הקודם יוחנן דנינו בשנה שעברה בדיון בוועדת הפנים של הכנסת (23 ביוני 2014): "כשמגבילים את גיל הכניסה מונעים מ־30,000 מוסלמים להיכנס להר".

בנט הודה בשנה שעברה, אז בתפקיד השר לענייני ירושלים, כי "הקמתי צוות וקבענו יעדים שאני מעדיף לא לפרט בשלב זה, אבל בגדול מדובר בהרחבה הדרגתית של הנוכחות היהודית בהר הבית" (ראיון לרדיו "גלי ישראל", 9 ביוני 2014). כמו כן, בתחילת השנה שעברה קראה ח״כ מירי רגב, שהתמנתה בינתיים לשרה, "להגיע למצב שהר הבית יהיה בדיוק כמו מערת המכפלה: ימים מסוימים ליהודים וימים מסוימים למוסלמים".

הממשלה היא האחראית למשבר הדמים

לפי הודעת הממשלה, "הוצאת הארגון מחוץ לחוק מהווה צעד חיוני בשמירה על ביטחון הציבור ומניעת פגיעה בנפש". במציאות, המהלך לא ישפר במילימטר את הביטחון של אף אחד — לא של הציבור היהודי־ישראלי וכמובן לא של הציבור הערבי־פלסטיני. אפילו ראש השב״כ יורם כהן הסביר שאין לתנועה האסלאמית הצפונית קשר למעורבות בפעולות טרור.

הסיבה האמתית להוצאת התנועה מחוץ לחוק היא פוליטית ולא ביטחונית: הממשלה מעוניינת להראות שהיא "פועלת ביד קשה" נגד הטרור ולהפנות את האשמה אל "ההסתה הפלסטינית". בעזרת הצעד הזה מנסה ממשלת הימין להתנער מאחריותה למשבר הדמים הנוכחי וליצור רושם שאין שום קשר בין הכיבוש בגדה המערבית, המצור על רצועת עזה ואפליית הפלסטינים אזרחי ישראל לבין הפיגועים והתקיפות הלאומניות נגד אזרחים ישראלים. אלא שגל ההסלמה הנוכחי לא נפל משמיים, והוא תוצאה ישירה של מדיניות "ניהול הסכסוך" ושל האלימות השגרתית שהמשטר הישראלי מפעיל כלפי הפלסטינים. הממשלה נוקטת דיכוי קטלני כלפי כל הפגנה ומחאה פלסטינית, ומיישמת למעשה טקטיקות של טרור מדינתי נגד הפלסטינים. רק בחודש וחצי האחרון נהרגו עשרות מפגינים ומפגינות פלסטינים מירי צה״ל. במציאות הזאת ישנם צעירים מיואשים שלא רואים דרך קדימה לשחרור מדיכוי לאומי ושעשויים לבצע גם פעולות טרור הרסניות נגד ישראלים.

התנועה האסלאמית היא תנועת ימין דתית פונדמנטליסטית, שאף מובילה את המאבק הלאומי הפלסטיני למבוי סתום; תנועה שמקדמת דיכוי נשים והומופוביה וצריך להתנגד אליה ולבנות מולה אלטרנטיבה שמאלית וסוציאליסטית. אך גורמי הימין הקיצוני היהודי שנמצאים גם בתוך הממשלה חזקים ומסוכנים בהרבה מהתנועה האסלאמית הצפונית. את מפלגת הבית היהודי לדוגמה — "השותפה הטבעית" של נתניהו, שמובילה מעמדותיה הבכירות בממשלה הסתה גזענית והומופובית "בלי להתנצל" — אף אחד לא יוציא מהחוק. זו אותה ממשלה שמתעקשת לא להעמיד לדין את רוצחי משפחת דוואבשה, שמכשירה "מאחזים" פנאטיים ומממנת ארגוני טרור כהניסטיים, הכריזה מלחמה על התנועה האסלאמית הצפונית בטענה ש"דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה". מארגני הפוגרומים של ארגון להב״ה ו"לה־פמיליה" יכולים להירגע — הם לא "מפריעים לדמוקרטיה", הם לגיטימיים בעיני הממשלה — אבל פעילי התנועה האסלאמית הצפונית יצטרכו לרדת למחתרת.

הממשלה הגזענית הזאת מציעה לנו עתיד שחור של רדיפה פוליטית, הפחדה, דיכוי, כיבוש ומלחמות עקובות מדם. בשביל להשיג ביטחון אמיתי לציבור הרחב משני צדי השסע הלאומי יהיה צריך להיאבק בה ולבנות לה אלטרנטיבה.