ח״כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת וממפלגת בל״ד נעצר ב־22 בדצמבר. ארבעה ימים לפני כן גטאס צולם על־ידי שירות בתי הסוהר כשהוא מעביר מעטפות בעת פגישותיו בכלא קציעות עם האסירים הפלסטינים וליד דקה ובאסל ביזרה. לאחר הפגישה נמצאו על גופו של ביזרה 12 מכשירי טלפון ניידים.

גטאס עצמו מודה שהעביר מעטפות עם חומר כתוב לצורכי עבודת מחקר ותרגום של וליד דקה, אך מכחיש שהיו שם טלפונים ניידים וטוען שאם היו, הם היו שם ללא ידיעתו. "אני מוכן לשלם את המחיר", אמר גטאס בראיון ל'הארץ', "אבל לא על הכנסת ציוד מסוכן בשביל לפגוע בביטחון המדינה. זה בהחלט לא, ואני אגן על עצמי בבית המשפט". גטאס הסכים להסרת חסינותו ודורש הליך משפטי הוגן — זוהי זכות בסיסית שבהחלט חשוב להגן עליה.

גטאס הוא חבר הכנסת הראשון אי־פעם שנעצר בעת כהונתו, וזאת בתואנה שהוא עשוי "לשבש את חקירתו", אליה התייצב כבר יומיים לפני מעצרו. הנשיא האנס קצב, ראש הממשלה אולמרט, וכן שרים, חברי כנסת ובכירים בצבא ובמשטרה, שחלקם הואשמו בשיבוש בפועל של הליכי חקירה ושנחשדו ואף הורשעו לבסוף בעבירות חמורות, לא נעצרו כלל לפני משפטם, גם כאשר חסינותם הוסרה. נתניהו התחמק מקביעת מועד לחקירה תחת אזהרה במשך קרוב לשבוע וכמובן שהמשטרה לא דורשת את מעצרו.

עוד בדיון הראשון על הארכת מעצרו של גטאס פסק בית המשפט כי "רחוקה הדרך לקבוע כי קיים חשד סביר ביחס לעברות הנוגעות לחוק המאבק בטרור". לאחר 4 ימי מעצר, גטאס שוחרר למעצר בית של 10 ימים. בית המשפט דחה את טענות המשטרה כי נשקפת סכנה ביטחונית משחרורו של גטאס, וסירב לבקשתה להארכה נוספת של מעצר הבית.

טלפונים ניידים מוברחים לכלא קציעות באופן שגרתי, על רקע האיסור על הכלואים לבצע שיחות מטלפונים ציבוריים, ולשב״כ אין קושי ממשי לצותת להם. בשלב זה לא הוכח ש־12 הטלפונים הניידים שנתפסו אכן הועברו על־ידי גאטס ובידיעתו, וכמובן שלא הוכח שהם יועדו למטרות תכנון פעולות טרור.

חוק הטרור החדש

כל זה לא מפריע לראש הממשלה נתניהו לחרוץ את דינו של גטאס ולכנותו "סייען טרור". נתניהו וסייעני ההסתה שלו בממשלה ובכנסת קפצו על ההזדמנות לצייר את גטאס ואת כלל הציבור הערבי־פלסטיני כ"סכנה ביטחונית" בדיוק כפי שעשו בזמן גל השריפות בתחילת דצמבר ובאין ספור מקרים לפני כן.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התנה באופן חסר תקדים את קיום השימוע הנהוג לחברי כנסת לפני הגשת כתב אישום בהסכמתו של גטאס להארכת מעצר הבית. טיוטת כתב האישום שהוגשה על־ידי היועמ״ש ב־5 בינואר מתבססת על החוק למאבק בטרור, אף שבית המשפט קבע כאמור כי "רחוקה הדרך לקבוע כי קיים חשד סביר" שגטאס עבר עליו.

על כל פנים מדובר בחוק חדש ואנטי־דמוקרטי המעגן את תקנות החירום הדרקוניות מתקופת המנדט הבריטי. האגודה לזכויות האזרח הסבירה במהלך הדיונים לקראת אישור החוק כי הוא מרחיב באופן גורף ולא סביר את ההגדרה של "טרור" ומכיל אותה על פעולות ועבירות שונות שאין להן שום קשר לטרור או לפגיעה באזרחים. יש לציין שהחוק אושר ביוני האחרון בתמיכתן של סיעות ה"אופוזיציה" 'המחנה הציוני' ו'יש עתיד'.

הממשלה מעוניינת לנצל את החקירה של גטאס להמשך הפגיעה בזכויות דמוקרטיות ואף להפעלתו של חוק ההדחה הטרי המאפשר לרוב של חברי כנסת להדיח ח״כ מכהן. החקיקה האנטי־דמוקרטית והרדיפה הפוליטית מיועדות בראש ובראשונה לנציגי האזרחים הערבים בישראל ולכל מי שמתנגד למדיניות של דיכוי ואפליה לאומיים. בהמשך היא עלולה להיות מופנית גם כנגד התארגנויות אחרות שנאבקות נגד הממשלה ולמען צדק חברתי.

תנאי האסירים הפלסטינים

וליד דקה, האסיר עמו נפגש גטאס, כלוא באשמת השתייכות לחוליה שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ב־1984, בזמן שהיה בחופשה מהצבא. דקה, שנעצר שנתיים מאוחר יותר, טען שלא ידע על החטיפה והרצח ולא נטל בהם חלק. למרות היותו אזרח ישראלי הוא נשפט בבית משפט צבאי, שדחה את גרסתו וגזר עליו מאסר עולם. ב־2012, בעקבות המלצת משרד המשפטים, קצב הנשיא שמעון פרס את עונשו של דקה ל־35–37 שנים.

טרוריסטים יהודים שהורשעו בגין האשמות חמורות מאלו שבגינן הורשע דקה — ירי לעבר אנשים, אימונים צבאיים, חבלה גופנית חמורה וחברות בארגון עוין — כמו עמי פופר, שרצח שבעה פועלים פלסטינים בפיגוע ירי, או חברי 'המחתרת היהודית', שרצחו בירי ורימונים שלושה סטודנטים פלסטינים וניסו לפוצץ חמישה אוטובוסים על נוסעיהם במזרח ירושלים, זוכים ליחס סלחני מצד מערכת המשפט והכליאה. סוהרים וקציני משטרה אף ליוו את אסירי המחתרת היהודית ל"יום כיף" בחוף נתניה — אותם קצינים לא נחקרו בחשד ל"סיוע לטרור".

בעוד לטרוריסטים יהודים מוקנות הזכויות המינימליות שיש לאסירים פליליים, לאסירים פלסטינים, רובם כלואים ללא שום קשר לפגיעה בחיי ישראלים מהשורה, אין זכות לחופשות ולשיחות טלפון והביקורים שלהם מוגבלים מאוד. מעצרו של גטאס שימש את השר לביטחון פנים גלעד ארדן כתירוץ לביטול גורף של ביקורי ח״כים אצל אסירים פלסטינים.

45% מהכלואים בבתי־הכלא הישראליים הם פלסטינים מהשטחים הכבושים, כחמישית מהם עצורים עד תום ההליכים מבלי שנשפטו עדיין. מעל 700 עצורים "מינהלתית" ללא משפט. חלקם היה מעורב בפעולות טרור הרסניות כלפי תושבים מהשורה. בעוד שצריך לדחות פעולות כאלו על הסף, תהיה זו הולכת שולל להתעלם מההקשר שבו הן בוצעו, במסגרת מציאות ברוטלית של כיבוש ודיכוי קטלני. זוהי בדיוק המציאות שהממשלה של נתניהו, בנט וליברמן מטפחת ומנסה לטשטש באמצעות הסתה, הכפשה ודמגוגיה.

הסיפור הגדול במקרה הזה הוא ההסתה הצבועה, הניגון הציני על פחדים ביטחוניים בציבור הישראלי והרדיפה הפוליטית של חברי כנסת פלסטינים, שמשמשים כשעיר־לעזאזל לתלות בו את האחריות ל"בעיות ביטחון" ולהסיח את הדעת מהבעיות החברתיות הבוערות. במציאות, ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו היא שמלבה באופן הבוטה ביותר את הסכסוך הלאומי באמצעות סכסכנות לאומנית־גזענית, אפליה וחיזוק מופגן של הכיבוש וההתנחלויות.