אלפים הגיעו למחות, ביום שני השבוע, נגד אלימות כלפי נשים וסקסיזם בגן צ׳רלס קלור בתל־אביב־יפו. גם חברות וחברי מאבק סוציאליסטי השתתפו בהפגנה. הנוכחות בהפגנה, שאורגנה ע״י מספר ארגוני זכויות נשים, היתה מרשימה וכללה נשים וגברים, יהודיות וערביות, שהגיעו בהסעות מכל רחבי הארץ. הייתה זאת ההפגנה הגדולה ביותר מאז תחילת משבר הקורונה בישראל.

שורה של נשים, משורה ארוכה של רקעים וקהילות עלו לנאום בפני האלפים שהגיעו לעצרת. הנואמות, שחלקן היו אחיות ואחים של נשים שנרצחו וכן שורדות אלימות במשפחה, הדגישו בנאומים שלהן את הדחיפות במימוש התכנית למניעת אלימות במשפחה. שירה ווישיניאק, אחותה של מאיה ווישיניאק שנרצחה בידי בן זוגה אמרה "לכל מי שהגיע לפה היום — בואו נדאג שמאיה תהיה אחרונה".

בנאומים הודגשה גם העובדה שמהנדסי הממשלה החדשה והמנופחת היו צריכים להמציא משרדים חדשים בשביל לדאוג לישבנים של עצמם, אבל לא חשבו שיש צורך במשרד למניעת אלימות במשפחה.

גם המפגינות, בהן פעילות ופעילי מאבק סוציאליסטי, קראו סיסמאות שהצביעו על המדיניות הממשלות — זאת היוצאת וזאת הנכנסת: "גם הפרטה וקיצוצים הם אלימות כלפי נשים", "כסף למעון לא לבעלי ההון". הגענו להפגנה עם שלטים וסטיקרים עם הסיסמא "די לרצח נשים — כל המערכת אשמה", בעברית ובערבית.

פעילת זכויות הנשים סמאח סלאימה, התייחסה בנאומה גם למקרי המוות המזעזעים של איאד אלחאק ומוסטפא יונס, בידי מאבטחים ושוטרים: "אי אפשר להתעלם מהאלימות המשטרתית והצבאית, מתרבות הכוח והדיכוי, שרוצחת צעיר אוטיסט בירושלים ויורה בצעיר שבא עם אמא שלו לתל השומר לקבל טיפול".

מגיפה של אלימות נגד נשים

ההפגנה מתרחשת על רקע עליה חריפה באלימות בתוך המשפחה. באופן מזעזע, בחודש מאי נרצחו 3 נשים על ידי בני זוגן בטווח של שבועיים: מסטוואל אלאזה, טטיאנה חייקין, ומאיה ווישניאק.

בתחילת הסגר ארגוני הנשים הזהירו שתהיה עלייה במקרי האלימות בתוך המשפחה. אך לא רק שהממשלה התעלמה מהאזהרות, אלא היא גם שלחה עובדות סוציאליות ועובדות רווחה לחל״ת ובכך סיכנה עוד יותר את חייהן של נשים. גם כעת, כאשר 8 נשים נרצחו מתחילת הסגר וחלה עלייה של 122% בכמות התלונות על אלימות במשפחה במהלך מאי, הממשלה אישרה עוד קיצוץ רוחבי שייפגע בתקציבי הרווחה.

בדצמבר 2018 יצאנו להפגין ביום זעם נגד אלימות כלפי נשים אשר כלל פעולות שביתה והפגנות ברחבי הארץ. בעקבות אותה מחאה הממשלה הקודמת הבטיחה ליישם את התכנית למניעת אלימות בתוך המשפחה, שישבה במגירה שנתיים — אך גם היום, 4 שנים אחר כך, התכונית לא מיושמת אסור לנו להפסיק להיאבק ולתת לממשלה למסמס אותנו שוב.

צריך להמשיך לבנות את המאבק כדי לאלץ את הממשלה החדשה להעביר את כל התקציבים שהובטחו לתוכנית למניעת אלימות במשפחה באופן מיידי. בכדי לממן את הטיפול והמניעה של אלימות כלפי נשים יש להטיל מס חירום על הטייקונים שגרפו רווחי עתק על חשבון עובדות ועובדים.

לצד הרחקה וטיפול בגברים אלימים, יש צורך במאבק על מתן מענה מקיף, כולל פתרונות דיור חירום מיידיים עבור נשים וילדים שצריכים להיחלץ מהבית — במידת הצורך גם באמצעות תפיסת בתי מלון, דירות ריקות ועוד. אך נחוץ גם להיאבק לפתרון עומק של משבר הדיור ולדרוש השקעה מסיבית בדיור ציבורי כדי להבטיח קורת גג לכולם.

יש צורך בהקמת עמדות פניה לנשים הסובלות מאלימות מינית ומגדרית במרכולים, בבתי מרקחת ובמרפאות של קופות חולים — לא רק בעת משבר. צריך להיאבק על תקצוב מלא של כל הצרכים של שירותי הרווחה בחירום ובשגרה, על הבטחת תשלום 100% שכר לכל עובד ועובדת שהכנסתם נפגעה בשל משבר הקורונה, במימון המעבידים הגדולים ובעלי ההון.

לא ייתכן שעמותות סיוע נסמכות על תרומות. הגיע הזמן לשים סוף להפרטת הרווחה ולהבטיח תקצוב מלא והלאמה של שירותי הסיוע, שיופעלו באופן דמוקרטי על ידי העובדות והעובדים, ותחת פיקוח ציבורי דמוקרטי בשיתוף ארגוני נשים עובדות ואיגודי עובדות ועובדים.