כל קווי החירום דיווחו עם תחילת צעדי ההסגר על עלייה דרמטית בתלונות על מקרי אלימות במשפחה. אנחנו במצב חירום. כבר בשבוע הראשון למשבר הקורונה בישראל ולפני הסגר, היו שלושה ניסיונות רצח של נשים על־ידי בני משפחה. ב־30 במרץ דווח על עלייה של 760% בדיווח על אלימות פיזית ומינית כלפי ילדים. זהו רק קצה הקרחון — רוב המקרים לא מדווחים.

במדינות רבות מתרחש משבר דומה: בצרפת יש עלייה של 40% בדיווחים ובמחוז חוביי בסין דווח על פי 3 מקרים של אלימות במשפחה במהלך פברואר כשהמגפה הגיעה לשיא.

המציאות שבה כל בני המשפחה נמצאים בהסגר למשך היום, לעיתים בדירות קטנות וצפופות, ללא פרנסה או חסכונות, מעלה את רמות הלחץ והחרדה. זאת קרקע פורייה לגידול באלימות כלפי נשים וילדים.

האבסורד הוא שמשרד הרווחה עובד מאז ההסגר החלקי במתכונת מצומצמת. עמותות הסיוע נאלצו להוציא את רוב העובדות שלהן לחל״ת בגלל השבתת המשק והירידה בתרומות. כבר בתחילת המשבר, המקלטים לנשים מוכות היו בתפוסה של 90%–95% לפי אומדן של משרד הרווחה והמקלטים עצמם.

בתקופה של משבר נדרשות פעולות יוצאות דופן כדי להציל נשים וילדים ממציאות יומיומית של פחד ואלימות ואף כדי להציל את חייהן. בצרפת הממשלה נדחפה להשיק תוכנית לטיפול באלימות כלפי נשים הכוללת אפשרות לעבור מבית אלים לחדרי מלון ממומנים על־ידי המדינה וכן עמדות דיווח וטיפול בחנויות מזון, כדי שכאשר נשים יוצאות מהבית לצורך הצטיידות הן יוכלו לבקש עזרה.

לעזוב בן זוג אלים זה תמיד קשה ובמציאות של הסגר זה קשה במיוחד. לפי נתוני שירות התעסוקה, שני שליש מאלו שיצאו לחופשה ללא תשלום הן נשים. הקושי הכלכלי של נשים מגדיל את התלות בבן זוג אלים. במציאות של הסגר, האדם האלים נמצא בבית כל היום, ולכן גם קשה להתקשר לבקש עזרה או להתלונן. מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מדווחים על ירידה בשיחות טלפון לצד עלייה בפניות דרך הוואטסאפ והצ׳אט.

הצעדים שצריך לנקוט עכשיו

נעמ״ת, ארגון הנשים של ההסתדרות, וארגוני נשים נוספים הצליחו ללחוץ על המשרד לביטחון פנים לחייב את חברות האבטחה לאסוף נשק ממאבטחים שיצאו לחל״ת כדי שלא ייקחו אותו הביתה. זהו צעד חשוב שיכול להציל חיים, אך לא מספיק בפני עצמו. ארגוני הנשים דורשים מהממשלה להקצות משאבים למימון דיור חירום לנשים שורדות אלימות, להקים חמ״ל חירום ולהקצות משאבים לרשויות המקומיות.

הממשלה הודיעה על חבילת סיוע למשק, הכוללת הבטחה להעביר תקציב חירום למערכות הבריאות והרווחה. אך זה יקרה אחרי שנים ארוכות של ייבוש תקציבי, כולל אי־תקצוב של התוכנית לטיפול באלימות במשפחה. לא ברור בכמה תתוקצב בפועל ההתמודדות עם משבר האלימות המתפתח. אך הסכום שמועבר לקרן סיוע לתאגידים הגדולים במשק צפוי להיות גדול יותר!

ארגוני העובדות והעובדים ובראשם ההסתדרות צריכים לדרוש מהממשלה תקצוב מלא של כל הצרכים של שירותי הרווחה בחירום ובשגרה. בהיעדר דיור ציבורי לשעת חירום, יש להלאים דירות ריקות במגדלי יוקרה לשם שיכון של נשים וילדים שצריכים לצאת במיידי מהבית, כדי להינצל ממציאות אלימה ומסכנת חיים. צריך להנגיש גם את היכולת לבקש עזרה ולהקים עמדות סיוע במרכולים, בבתי מרקחת ובמרפאות של קופות החולים.

אך ברור שכל צעדי החירום לא יספיקו למיגור האלימות, שהחריפה גם לפני תחילת המשבר. דרוש מאבק למען שינויים גדולים בהרבה, כולל חיסול האפליה המגדרית בשכר והעלאות שכר שיאפשרו לנשים עצמאות כלכלית, השקעה בדיור ציבורי נגיש לכולם וחינוך ובריאות חינם. האלימות נגד נשים בחברה לא תיעלם ללא מאבק כללי לחיסול האפליה והדיכוי של נשים, המונצחים תחת המערכת הקפיטליסטית המבוססת על אי־שוויון.