ב־23 באוקטובר, הצהרה משותפת בשם ממשלות ארה״ב, סודאן וישראל נפתחה בשבח ציני לאופן בו "לאחר עשורים של חיים תחת דיקטטורה ברוטלית, תושבי סודאן סוף־סוף לוקחים את העניינים לידיים". בעקבות החלטת טראמפ להסיר את סודאן מרשימת הממשל האמריקאי של 'המדינות תומכות הטרור', ארה״ב וישראל "הסכימו לחבור כשותפות לסודאן בדרכה החדשה", והוכרז כי סודאן וישראל יחלו ב"נורמליזציה" הדרגתית של היחסים, החל מהמישור הכלכלי. בעלות הברית החדשות של סודאן גם מבטיחות לקדם עבורה "מחילת חובות" ו"שיפור ביטחון תזונתי". ההצהרה מסתיימת בטפיחה עצמית על השכם מצד החתומים משלוש המדינות בשל "גישה נועזת וראייה חזונית", ובמיוחד "גישתו הפרגמטית והייחודית" של טראמפ "לסיום סכסוכים ישנים ולבניית עתיד של שלום והזדמנויות למען כל תושבי האזור".

במציאות, אותם נציגים לא פופולריים של אוליגרכיות מושחתות ודכאניות, עוטפים את הברית הרשמית החדשה ביניהם בתעמולת "שלום" המכוונת לשפר עמדות מבחינתם ולהתגבר על התנגדות עממית לממשלותיהם. על רקע המגפה, המיתון העולמי, ועימותים משתוללים ברמה הגלובלית והאזורית, העסקה החדשה הזאת היא תוצר של סחיטה אימפריאליסטית בוטה מצד הממשלות הקפיטליסטיות של ארה״ב וישראל. הן מנצלות את המצב הפוליטי השברירי בסודאן ואת מצבה האסוני של כלכלתה לטובת סיפוק האינטרסים הגיאו־פוליטיים שלהן — כמו כן, מדובר גם בצורך מצד טראמפ בתעלול יחצני בישורת האחרונה לפני הבחירות לנשיאות ארה״ב.

סחיטה אימפריאליסטית של סודאן

הכרזת טראמפ על הסרת סודאן מרשימת 'המדינות תומכות הטרור' הייתה האמצעי המכריע במבצע הסחיטה הזה. המהלך אמור לאפשר לסודאן גישה מלאה להלוואות ממוסדות פיננסיים בינלאומיים דוגמת קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. ההחלטה התקבלה בתמורה לפיצוי בסך 335 מיליון דולר מממשלת סודאן למשפחות של קורבנות אמריקאים של פיגועי טרור שהתרחשו בשנות ה־1990 תחת המשמרת של המשטר הרודני של עומר אל־בשיר.

בעוד שההמונים העובדים והעניים בסודאן סבלו שנים רבות כתוצאה מעיצומי הענישה שהטילה ארה״ב, בנוסף על המצוקה והעריצות שכפה משטר אל־בשיר, ממשלת ארה״ב, כמובן, אינה מציעה פיצוי על שנים של הרס כלכלי, או על הפצצת מפעל התרופות שיפא ב־1998. אלא שאפילו עסקת הפיצויים לא הספיקה מבחינת ממשל טראמפ, שדחף גם את התנאי של כינון יחסים רשמיים עם מדינת ישראל — מה שמסגיר ללא בושה את המניפולציה שנעשית בנושא כדי לכפות הסכם מעל לראש של הציבור בסודאן. הסחיטה לא תיעצר לאחר הסכם הנורמליזציה, שעה שהוא כרוך ביחסים ניאו־קולוניאליים של שעבוד לסדר־היום של מעצמות אימפריאליסטיות ברמה העולמית והאזורית, ארה״ב וישראל, בנוסף על ההתערבות המתמשכת מצד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.

ה"פתיון" שהעסקה תניב תועלת כלכלית ניכרת עבור העובדים והעניים בסודאן הוא אחיזת עיניים. הטיעונים האלה משמשים את אותה האליטה הפוליטית והצבאית שהובילה התרוששות מתמשכת של החברה הסודאנית במהלך השנה החולפת, המתאפיינת באינפלציית שיא, אבטלה גואה, מחסור גובר במצרכים חיוניים ושורה של גזירות על העניים, דוגמת ביטול הסובסידיות על הדלק. את המדיניות הזאת עודדה קרן המטבע הבינלאומית. כעת, התוכנית ללוות כספים בשווקים הבינלאומיים רק תחריף את הבעיות, ותגיע עם תכתיבים. למרות הסרת הסנקציות, העסקה החדשה עם האימפריאליזם האמריקאי תסייע לניצול כלכלי של סודאן בידי תאגידים רב־לאומיים ולסחיטה פיננסית בידי ספקולנטים זרים.

תדלוק סכסוכים אזוריים ודיכוי

הקידום המזויף של שלום מצד טראמפ הוא כיסוי שיווקי למדיניות המתדלקת סכסוכים אזוריים בשנים האחרונות דרך התערבות אימפריאליסטית, לרבות הסלמה מכוונת של העימות עם איראן, תמיכה בצעדי תוקפנות מצד שלטונות סעודיה וישראל, והובלת התקפות על הפלסטינים — שאותם הצהרת שליטי ארה״ב, ישראל וסודאן אפילו לא טורחת להזכיר.

ידידם החדש של הגנרלים הסודאנים, נתניהו, הוביל אינספור תקיפות צבאיות נגד תושבי עזה ונושא באחריות להרג מפגינים ואזרחים פלסטינים מכל הגילאים. הוא קידם המשך הרחבה של ההתנחלויות בשטחים הכבושים של הגדה המערבית ומזרח ירושלים, ומדיניות הפחדה גזענית נגד ערבים־פלסטינים אזרחי ישראל. נתניהו הסכים רק "לדחות" את איומו האחרון לספח רשמית חלקים נרחבים מהגדה המערבית למדינת ישראל, שעה שהשתחצן שממשלתו לא נאלצה לעשות כל ויתור ממשי לפלסטינים.

בצד הסודאני, אל־בורהאן הוא האיש שעמד בראש 'מועצת המעבר הצבאית' בשנה שעברה במהלך טבח ח׳רטום של ה־3 ביוני, כשמעל מאה מפגינים מהפכנים נרצחו בדם קר, מאות נפצעו ועשרות רבות של נשים וגברים עונו ונאנסו בידי 'כוחות הסיוע המהיר' (RSF) הפארא־צבאיים. אלה, בעצמם יורשי מיליציות הג׳נג׳וויד, הידועות לשמצה בעקבות פשעי רצח העם בדארפור (שאל־בורהאן עצמו מעורב באחריות להם), משולבים כעת במנגנון המדינה ה"חדש", הכביכול "מתוקן". תחת אל־בורהאן ושותפיו האזרחיים בשלטון, RSF ושכירי חרב סודאנים אחרים גם עדיין מתערבים במלחמות האזרחים בתימן ובלוב, ביישור קו עם האינטרסים של ערב הסעודית ובעלות בריתה.

'הסכמי אברהם' בהנהגת טראמפ — המסגרת לסדרת עסקאות נורמליזציה, בדרגות שונות, בין הקפיטליזם הישראלי למדינות ערב — עולים בקנה אחד עם קווי המדיניות הריאקציוניים של טראמפ, נתניהו והשליטים הערבים החותרים תחת השלום והרווחה של ההמונים המרוששים והעובדים ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. ההתפרצות הפתאומית של התהליך הזה מגיעה לאחר מה שזכה לכינוי "עסקת המאה" של טראמפ. אותה "תוכנית שלום" לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני הסתכמה ברוח גבית לכיבוש הישראלי, וכוונה לספק כיסוי למהלכי "נורמליזציה" רשמיים בין ישראל ומדינות ערב.

ההסכמים החדשים מייצגים שלב חדש בתהליך ממושך של התקרבות אסטרטגית בין המשטרים הקפיטליסטיים הפרו־אמריקאיים של ישראל ומדינות ערב. אף שהתהליך אינו פופולרי בקרב ההמונים הערבים, בעיקר נוכח סולידריות נגד הדיכוי של הפלסטינים, בשורשו אלו הם המשברים העמוקים ואי־היציבות האזורית הניצבים בפני המשטרים הערביים שדחפו שתי מונרכיות מפרציות, וכעת את סודאן כ"חוליה חלשה", ליטול סיכונים פוליטיים בתמורה להבטחות לתועלת כלכלית וצבאית מארה״ב ומישראל.

מהפכת־נגד רומסת מיליוני פלסטינים

לכן, התנאי המקדים החיוני לכאורה לנורמליזציה כפי שתבעה "יוזמת השלום הערבית" מ־2002 — נסיגה ישראלית מהגדה המערבית ועזה, וכינון מדינה פלסטינית שבירתה במזרח ירושלים — נשמט כעת. היה זה בח׳רטום שהליגה הערבית הכריזה לאחר הכיבוש האימפריאליסטי במלחמה הישראלית־ערבית ב־1967, "לא לפיוס, לא להכרה, לא למו״מ" עם ישראל. אפילו הרטוריקה האנטי־אימפריאליסטית הזאת לא כוונה לספק מענה לאינטרסים של ההמונים המדוכאים באזור, ואפילו מנהיגי הליגה הערבית עצמם לא לחלוטין האמינו בה. מצוקת ההמונים הפלסטינים נוצלה בסופו של דבר באופן ציני בידי משטרי הריאקציה הערבית להסחה ולתיעול חוסר שביעות הרצון של ההמונים הערבים. כעת נזנחת אפילו היומרה הזאת.

התעמולה המקודמת בחסות אימפריאליסטית מציגה את העסקה החדשה כחלק מתהליך של קידמה שהשיגה המהפכה הסודאנית. אולם, התזוזה לעבר הברית החדשה הזאת החלה הרבה קודם, תחת משטר אל־בשיר. הרקורד של התערבות ישראלית במלחמות האזרחים בסודאן ובהמשך הפצצות שיוחסו לישראל בשטח סודאן לא הפריעו למשטר אל־בשיר בזמנו להבהיר כבר בינואר 2016 שהוא מעוניין בנורמליזציה עם ישראל. ההתפתחות הזאת הגיעה בהקשר של התרחקות מברית עם איראן לטובת התיישרות עם הציר האזורי שבהובלת סעודיה. המשטר אז חיפש להתגבר על סנקציות אימפריאליסטיות בינלאומיות ואמריקאיות, ולהשיג גישה טובה יותר לנשק ולטכנולוגיות ביטחוניות מישראל, בדומה למקבילו בדרום־סודאן. שלטון נתניהו, מצידו, פנה לשדלנות למען משטר אל־בשיר בוושינגטון ובמקומות נוספים.

לאחר הפלת אל־בשיר, הגנרלים הסודאנים שחטפו את המהפכה, בגיבוי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, המשיכו לבחון ברית רשמית עם ישראל, כחלק מעסקה גדולה יותר עם האימפריאליזם האמריקאי. על הרקע הזה, הגנרל אל־בורהאן נפגש עם נתניהו בפברואר, עם מעורבות מצד האמירויות. רק הפחד באגף האזרחי בממשלת סודאן מפני התנגדות עממית עיכב את המהלך. אך לבסוף הם התקפלו.

משמעות העסקה החדשה היא גם שממשלת סודאן תעלים עין מהכיבוש הישראלי ומהפשעים המתמשכים המתבצעים נגד האוכלוסייה הפלסטינית, בתמורה לאי־אלו טובות כלכליות ופוליטיות נתונות לוויכוח. מעולם לא היו לנו אשליות כלשהן שניתן להסתמך על הממשלה הלא דמוקרטית בסודאן כדי לבנות סולידריות אפקטיבית עם מאבקם של הפלסטינים נגד הכיבוש. אולם, המעמד השליט בסודאן, עם העסקה הזאת, חשף בבירור את תפקידו הרקוב האמיתי, שעה שהוא משלב ידיים בגלוי עם מהפכת־הנגד ברמה האזורית כאויב מאבק השחרור הפלסטיני וההמונים באזור.

סיכון אפשרי למבקשי מקלט

הממשלה הקפיטליסטית בישראל דוחפת כעת להסכם על העברה לסודאן של 6,285 מבקשי מקלט שנמלטו בקשיים רבים מסודאן לישראל — רבים מהם מאימת רדיפה ומרצח עם — במהלך שנות שלטונו של אל־בשיר. הם סבלו מרדיפה גזענית אכזרית מצד שלטון הימין הישראלי, שסימן אותם כשעיר־לעזאזל וקידם "הפרד ומשול", עם הסתה צינית של קהילות מרוששות מקומיות נגדם. מזה למעלה מעשור, אושרה עד היום בקשה אחת בלבד (!) מתוך 4,500 בקשות פרטניות שהגישו למקלט מדיני. אלפים אחרים, תחת לחץ של כליאה המונית, רדיפה וכפיית עוני, אולצו בידי המשטר הישראלי לעזוב את הארץ בשנים האחרונות לכאורה באופן "רצוני" — רבים מהם סיימו חזרה בסודאן, ובחלק מהמקרים נכלאו, עונו, נרצחו, או מתו במהלך ניסיונות חדשים להימלט.

למרות הסכם השלום הרשמי שהוכרז באוגוסט ונחתם סופית באוקטובר בין ממשלת המעבר של סודאן ל'חזית המהפכנית של סודאן' (SRF), מלחמת אזרחים עדיין משתוללת במחוז דארפור, כשרק בשבועות האחרונים נרשמו תקיפות רצחניות על אזרחים. כל החזרה כפויה של מבקשי מקלט, ובהם ילדים שנולדו וגדלו בחברה הישראלית, רק תמיט טראומה נוספת ותסכן עוד חיי אדם.

לגנרלים הסודאנים אין מנדט

עסקת הנורמליזציה עם ישראל ממחישה עוד יותר כיצד ממשלת ה"מעבר" של חמדוכ בסודאן אינה מייצגת את רוב הציבור הסודאני, שברובו המכריע מתנגד למהלך כזה. תהליך ה"נורמליזציה" אמור בשלב הזה להתבטא בקשרים רשמיים בדרג נמוך בלבד בדיוק בשל היעדר תמיכה דמוקרטית בסודאן. לפי 'מדד הדעה הערבית' 2019–2020, בסך הכול 13% מהנשאלים בציבור הסודאני היו בעד נרמול היחסים בין סודאן והשלטון הישראלי הכובש. שעות ספורות לאחר הכרזת העסקה, הפגנות ספונטניות פרצו במיקומים שונים ברחבי סודאן, ואירועי מחאה נוספים התארגנו מאז.

העסקה הזאת הגיעה לאחר שזמן קצר קודם ממשלת סודאן עוד יצאה בהכרזות לפיהן נורמליזציה היא עניין עבור "המועצה המחוקקת" (שעדיין לא הוקמה), וכי מסיבה זו הם לא יתקדמו עם המהלך בינתיים — כך במילותיו של דובר רשמי מטעם הממשלה רק לפני שבועות אחדים. העסקה חושפת לחלוטין את התמרונים והשקרים החוזרים ונשנים מצד הממשלה לציבור בסודאן.

הבלבול ופניית הפרסה הניכרת סביב קבלת החלטה שכזו ממחישים גם את המתחים שבין שני האגפים של 'מועצת הריבונות' המשותפת, ואת מאזן הכוחות ביניהם. הסכם השלטון המשותף שנחתם בשנה שעברה בין 'המועצה הצבאית הזמנית' לקואליציית 'כוחות החירות והשינוי', שתומכי ה־ISA בסודאן התנגדו לו מראש נחרצות, איפשר לקצונה של מהפכת־הנגד, הקשורה בטבור לפשעי ולמלחמות המשטר הישן, לקבל החלטות פוליטיות ולשמור על אחיזתה באופן התנהלות החברה שלאחר הפלת אל־בשיר.

העובדה שה"התנגדות" הנרפית לתהליך הנורמליזציה שהפגינו תחילה באגף האזרחי של הממשלה סוכלה במהירות כזו מבהירה כשמש מי באמת מחזיקים בשלטון בסודאן. ראש הממשלה חמדוכ, שהמשיך להתעקש שלשלטון המעבר אין "מנדט מהעם" לקבל החלטה כזו, נכנע לחלוטין לגנרלים.

לממשלת חמדוכ לא היה כל "מנדט עממי" מלכתחילה. כמה ממנהיגי 'כוחות החירות והשינוי' דחו את מהלך הנורמליזציה ואפילו איימו להוריד את השאלטר ולפרק את ההסדר השלטוני הנוכחי אם העסקה תצא לפועל. למען האמת, מראש לא היה צריך להרים את השאלטר הזה! לאחר שבמשך למעלה משנה סיפקו גב ותמיכה למדיניות הפרו־קפיטליסטית של הממשלה, אותם המנהיגים חוששים כעת, מסיבות טובות, מהתגובה ברחובות. הם חוששים מכך שהעסקה הרקובה הזאת עשויה להצית את תבערת המרד נגד אותה ממשלה המאבדת יותר ויותר תמיכה, וניצבת בפני התנגדות גוברת וזעם ברחובות לאור כישלונה לספק מענה לשאיפות ולדרישות של מהפכת דצמבר 2018.

אלטרנטיבה אינטרנציונליסטית וסוציאליסטית

כל מי ששואפים לספק מענה למצוקה הכלכלית של ההמונים ולשסעים והסכסוכים הלאומיים, האתניים והדתיים ברחבי האזור מוכרחים להתנגד לקמפיין ה"שלום" האזורי המזויף בהובלת טראמפ והאימפריאליזם האמריקאי. מה בדיוק "מנרמל" התהליך הזה? יחסים בקרב מחנה אחד של המעמדות השליטים, בהתבסס על האינטרסים הצרים שלהם, בעוד שהוא מושתת על סחיטה אימפריאליסטית, מטפח סכסוכים אזוריים ומכביד את הדיכוי של ההמונים הפלסטינים.

הדיפלומטיה החשאית האנטי־דמוקרטית, התככים האימפריאליסטיים והמשטרים האוליגרכיים המושחתים מציבים איום יומיומי על החיים, הבריאות, הפרנסה, הרווחה והעתיד של ההמונים ברחבי האזור. כתשובה לבריתות של האוליגרכיות באזור נחוץ להציב סולידריות בינלאומית חוצת־קהילות בין התנועות של מעמד העובדים והעובדות, השכבות המדוכאות והצעירים ברחבי האזור.

סוציאליסטים וסוציאליסטיות נאבקים למען האינטרסים של מעמד העובדים והעובדות והשכבות המדוכאות מכל האומות, למען תנאי מחיה טובים, זכויות דמוקרטיות מלאות ושוות, ולמען שלום. אנחנו תומכים בהמשך המהפכה בסודאן, על בסיס השאיפות של ההמונים לשינוי אמיתי. אנחנו קוראים לעמוד בתקיפות נגד הדיכוי של ההמונים הפלסטינים ולמען שאיפותיהם הדמוקרטיות לשחרור לאומי מכיבוש, מצור ותוקפנות צבאיים, מפעל התנחלויות קולוניאלי, שעבוד כלכלי ורמיסת זכויות בידי הקפיטליזם הישראלי. זוהי גם הדרך היחידה עבור העובדים והעניים הישראלים — הנאבקים נוכח המשבר הקפיטליסטי הנוכחי — להשגת מוצא מסכסוך הדמים, ולהחלפתו סוף־סוף בשלום אמת, על בסיס זכויות שוות לקיום, להגדרה עצמית, לדמוקרטיה ולתנאי מחיה גבוהים. בנוסף, אנחנו ניצבים בסולידריות עם מבקשי המקלט שנמלטו מסודאן, ודורשים הכרה בזכויותיהם המלאות, לרבות הזכות לשוב לסודאן רק על בסיס וולונטרי.

את השינוי הכולל הדרוש בדחיפות למען חייהם של מאות מיליונים ברחבי האזור לא ניתן להשיג על בסיס מערכת משברית ונצלנית של קפיטליזם, אצולת קרקעות ואימפריאליזם. המשימה נותרה על כתפי מעמד העובדים והשכבות המדוכאות ברחבי האזור להתארגן במסגרת מפלגות מאבק עצמאיות סביב אסטרטגיית יציאה סוציאליסטית ממציאות של משבר קפיטליסטי, סכסוכים ומצוקה המונית. אנחנו, כחלק מה־ISA, מחויבים לקידום המאבק להפלת האוליגרכיות המושחתות. השליטה בכל משאבי הטבע, הבנקים ותאגידי הענק המקומיים והאימפריאליסטיים צריכה לעבור לידיים ציבוריות, כדי לאפשר מעבר לשליטה דמוקרטית, לתכנון ולרתימה של המשאבים, העושר והטכנולוגיה למען שירות הכלל, במקום לצורכי ההתעשרות ומאבקי הכוחות והמלחמות של האליטות באזור.