מזה חודשיים, מאות אלפי מפגינות ומפגינים יוצאים לרחובות בעשרות מוקדים שבוע אחר שבוע. התוכנית המשפטית של לוין היא רק חלק מהעניין. עבור רבים ורבות, סדר היום של הממשלה הזאת הוא איום ברור ומיידי שהולך ומתממש: השימוש ברימוני הלם נגד ההפגנות בקפלן בפיקודו הישיר של בן גביר, הפוגרום המזוויע בחווארה שהתארגן בחסות מדיניות הממשלה, העברת סמכויות על השטחים הכבושים לסמוטריץ', הצעות חוק שמאיימות על חייהן וביטחונן של נשים ועוד. ברקע, המחירים ממשיכים לעלות, הריבית מייקרת הלוואות ואשראי ומשבר הדיור מחריף.

בזכות המחאה ברחובות, וההתפשטות שלה לבתי הספר, לקמפוסים ולמקומות העבודה עם יוזמת שביתה וצעדי מחאה שונים, חלק מההתקפות של הימין הקיצוני ושל פורום קהלת נבלמו. חוסר הפופולריות של הממשלה, וחוסר היכולת שלה "להתגבר" על המחאה באמצעות הסתה ואלימות משטרתית הפכו את הקואליציה השלטונית, שהורכבה רק לפני חודשיים, לחלשה ומפולגת. אך זה לא אומר שהיא כבר לא מסוכנת.

מדי יום, נתניהו מוכיח כי ההסלמה היא מפלטו של הנבל. הממשלה לא מפספסת הזדמנות, לניצול ציני של הרוגים ישראלים, להרחבת התנחלויות ולהעמקת הכיבוש — עם זינוק מטורף בכמות ההרוגים הפלסטינים מתחילת השנה — וכן להסטת סדר היום הציבורי מתנועת המחאה שהתארגנה כנגדה. בתרחיש של הסלמה נרחבת יותר, עד לכדי משבר מלחמתי של ממש, גורמי ממסד שמתעקשים להתברג בראש תנועת המחאה — רמטכ״לים לשעבר דוגמת בוגי יעלון וראשי האופוזיציה הקפיטליסטית בכנסת — עוד יקראו "להשהות" את המאבק. כבר היום הם מתעקשים להפריד את המחאה נגד התוכנית המשפטית ולמען דמוקרטיה מהמאבק לסיום הדיקטטורה של הכיבוש הנכפית על מיליוני פלסטינים.

כמי שמגיעים מראש הפירמידה, המנכ״לים של תאגידים, השרים והגנרלים לשעבר, מנסים להפריד את המחאה מדרישות חברתיות רחבות, דוגמת העלאות שכר רוחביות כמענה למשבר יוקר המחיה. צמצום סדר היום של המחאה, מכין את הקרקע לפשרה עם שלטון נתניהו ולאפשרות של פיזור התנועה ההמונית בנסיבות של הגעה למתווה מוסכם (על מי?) סביב התוכנית המשפטית. אך אף פשרה שתושג בין מפלגות האופוזיציה הקפיטליסטית בכנסת או גורמים ממערכת המשפט לבין ממשלת נתניהו־סמוטריץ'-בן גביר לא תבטיח הגנה על זכויות, לא תגן על ציבורים וקבוצות שהממשלה שמה על הכוונת, לא תשפר את המצב הכלכלי־חברתי ולא תפתור דבר.

בכל קונסטלציה המאבק חייב להמשיך מעבר לסעיפי התוכנית המשפטית. במקום לקדם "הידברות" על סעיפים בתוכנית, ההסתדרות חייבת להתייצב מול כל איום, על כל ציבור במעמד העובדות והעובדים ולהתניע מחדש את המאבק ביוקר המחיה. הבטחה מהותית של דמוקרטיה עמוקה בחברה, של שוויון ושל רווחה, עומדת בסתירה חדה לא רק לסדר יום של הממשלה, אלא גם להמשך משטר הכיבוש ושלטון ההון בחברה ובאופן כללי בסתירה לאופי של המערכת הקפיטליסטית המשברית במאה ה־21.

ההתארגנויות אד־הוק נגד התוכנית המשפטית, בתיכונים ובקמפוסים, במקומות העבודה, בקרב צוותי רפואה וצוותי חינוך כמו גם התארגנויות המחאה ביישובים הערביים־פלסטיניים נגד המדיניות של בן גביר, צריכות להיות צעד בדרך לבניית כוח פוליטי חדש בחברה של אנשים מהשורה, של ציבור העובדות והעובדים, יהודים ופלסטינים, של נשים, של קהילות מדוכאות. כוח כזה מסוגל להציע סדר יום חלופי של שמאל מעמדי, סוציאליסטי, לנתניהו והימין הקיצוני ולמפלגות הממסד הקפיטליסטיות שמצאו את עצמן באופוזיציה, אחרי שאכזבו המונים כשהיו בשלטון ושימרו סטטוס־קוו של שלטון הון, כיבוש ועוני.