אלפי מפגינות ומפגינים מרחבי הארץ הגיעו ביום ראשון (6.8), לצעדה גדולה בתל אביב במחאה נגד הפשע המאורגן ומגפת מקרי הרצח שמתפשטת בחסות מערכת שלמה של אפליה ודיכוי. הזנחת תשתיות, אבטלה, אפליה בנגישות להלוואות שדוחפת צעירים לשוק השחור, חנק תכנוני וטיפוח מצד השב״כ של גורמי פשיעה משת״פים, אלו רק חלק מהדוגמאות לאופן שבו הממסד הקפיטליסטי הישראלי גרם למשבר המדמם הזה.

מפגינות ומפגינים צעדו מכיכר הבימה לרחבת המוזיאון, ונשאו איתם 140 ארונות קבורה סמליים, להמחשת מספר הנרצחים בחברה הערבית־פלסטינית בגבולות 48' ובמזרח ירושלים (אזור שנמצא גם הוא תחת אחריות משטרת ישראל) מתחילת השנה. נכון לכתיבת שורות אלו מספר הנרצחים עלה ל־146. על כל ארון נכתב משפט שמספר על הנרצח — "בדיוק מילאתי דלק ברכב", "שיחקנו יחד בשכונה", "הלכתי להסתפר בערב החג", "ניפגש בגן עדן אמא".

בהפגנה לקחו חלק שורה של ארגונים, עמותות ותנועות נוער מהחברה הערבית־פלסטינית, לצד אתר החדשות ״בוקרא״, רשויות מקומיות ופעילים חברתיים. אוטובוסים הגיעו מערים וכפרים מהגליל ועד הנגב. גם אנחנו, פעילי ופעילות מאבק סוציאליסטי, השתתפנו בצעדה עם שלטים עליהם נכתב בעברית וערבית "משטר של אפליה, הזנחה ועוני = פשע מאורגן" ו "לעצור את שפיכות הדמים! דיור ופרנסה לא דיכוי ואפליה" וחילקנו פלאייר דו־לשוני עם הצעות לקידום המאבק (ראו את טקסט הפלאייר למטה).

בעצרת בכיכר, הדוברים באו להשמיע את כאבם ואת הקול בעד הזכות הבסיסית לביטחון אישי. בדיעה ח׳ניפס, פעילה פמיניסטית פלסטינית, דיברה על בתה ג׳והרה שנרצחה בפיצוץ מטען ברכבה בשפרעם לפני שנה. ג׳והרה הייתה פעילה בעצמה נגד ההזנחה והאפליה הממסדיות, נגד אלימות הנשק ואלימות כלפי נשים בפרט. ח׳ניפס תיארה את המצב הבלתי נסבל בו — בדומה לרוב מקרי הרצח שקורבנותיהם ערבים־פלסטינים — גם הרוצחים של בתה מסתובבים חופשי. היא תקפה את שקרי הממשלה: "אתם יכולים להגיע למפעלי אורניום באיראן. בכל העולם, לכל רוצח שרצח לא ערבי… אבל את הדם שלנו לא?".

הצעדה הארצית העוצמתית הזו התארגנה לאחר סדרה של הפגנות ושביתות מחאה מקומיות נגד אלימות הנשק, כולל חסימות כבישים מרכזיים בהפגנות בפוריידיס ובג’סר א־זרקא. בניגוד להפגנה הארצית שהתקיימה בסוף יוני בחיפה, הצעדה הגדולה בתל אביב לא אורגנה על ידי ההנהגות המסורתיות כמו ועדת המעקב או ראשי המפלגות המבוססות בציבור הערבי־פלסטיני. קבוצה של פעילות ופעילים חברתיים ערבים־פלסטינים התאגדו תחת השם "הפורום הקהילתי העממי הארצי" (المنتدى الجماهيري الشعبي القطري) וחברו לשורת ארגונים וקבוצות נוספות להרמת אירוע המחאה.

איהאב ג׳בארין, פעיל חברתי ופרשן פוליטי מפוריידיס, הסביר בשיחה למאבק סוציאליסטי שהיוזמה צמחה מלמטה, על רקע המשבר של ההנהגה המסורתית ובפרט אחרי הטבח ביפיע שבו נרצחו 5 בני אדם. ג׳בארין הדגיש את החשיבות של המצעד ככלי לשבירת מחסום הייאוש ולבניית ביטחון מחודש בקרב הציבור הערבי־פלסטיני בנחיצות ההפגנות ובחשיבותן כמו גם ביכולתו לארגן ולהוביל הפגנות ומאבק. לדבריו, הפעולה הזו צריכה להיות התחלה של התארגנות לפעולות נוספות. בפוריידיס וג׳סר אל זרקא למשל, ההפגנות מתקיימות כ־4 שבועות ברציפות וג׳בארין הדגיש שנחוצה תוכנית מאבק מתמשכת גם ברמה הארצית.

בתגובה לקריאת המארגנים, חברו ל"צעדת המתים" מספר התארגנויות מתוך המחאה נגד ה"הפיכה המשפטית". ביניהן: ההתארגנות הפמיניסטית "בונות אלטרנטיבה", וכן "מטה מאבק האקדמיה", "עו״סות דמוקרטיה", "החלוקים הלבנים" ו"אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה".

איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, בהמשך לתמיכתו באירועי מחאה בנושא גם בעבר, קרא להצטרף להפגנה ולהיאבק בפשיעה ש"לא ניתן למנוע בלי רווחה, תעסוקה, חינוך ובריאות". כמה עשרות עובדות סוציאליות, בינהן יו״ר האיגוד ענבל חרמוני, השתתפו בצעדה עם שלטים רשמיים שהאיגוד הפיק לטובת הצעדה. זהו בהחלט צעד בכיוון הנכון, שצריך לשמש דוגמא לאיגודים נוספים, ולקראת ההפגנות הבאות אפשר ונחוץ גם לארגן אסיפות הסברה, פרסום רחב יותר מטעם האיגודים ואף משלחות מאורגנות גדולות יותר ממקומות עבודה.

לצד שיתופי הפעולה החשובים האלה, הגיעו לצעדה גם גורמי ימין שניסו לתפוס טרמפ ולצייר את עצמם כמי שמייצגים פתרון מול ממשלת נתניהו בן־גביר, ביניהם פוליטיקאים גזענים, קפיטליסטים ופושעי מלחמה דוגמת אהוד אולמרט ואחרים.

גם מנסור עבאס, השותף של לפיד ובנט בממשלת הסטטוס קוו הימנית שהמשיכה את האפליה, הדיכוי והעוני שמזינים את משבר אלימות הנשק, השתתף בצעדה וניסה להתחפש למי שמסייע לקדם את המאבק. בראיונות לתקשורת, הוא תקף רטורית את ממשלת נתניהו־בן גביר, למרות שרק לאחרונה הבהיר שהוא מוכן להצטרף גם לממשלה כזו.

באופן מקומם, מאיר שטרית, השר לשעבר מהליכוד, קיבל מקום בבמה המרכזית וניצל אותה לטובת נאום מתנשא, וגזעני ביסודו, שבמהלכו זכה כמובן לקריאות בוז כשהפציר בפטרונות "תלמדו… תתגייסו לצבא!". כאילו התגייסות הציבור הערבי־פלסטיני למכונת המלחמה והכיבוש הישראלית תפתור את משבר אלימות הנשק.

סמיר מחאמיד, ראש עיריית אום אל פחם דחה את האמירות של שטרית והתייחס לעובדה שמדובר במשבר חברתי עמוק המחובר למדיניות הכללית של הממשלה שכוללת גם קיצוצים חמורים בתקציבים לחברה הערבית פלסטינית. הוא הדגיש שאין לו ציפיות מהממשלה אך שיש לו ציפיות ודרישות מארגונים חברתיים וביקר בצדק את הנהגת ההסתדרות שמסרבת לתמוך במאבק נגד המשבר המדמם: "ערבים, לא יכול להיות, שהם טובים כאשר הם שובתים ומצטרפים לשביתות של ההסתדרות, אבל כאשר אנחנו מדממים ההסתדרות לא איתנו". דבריו מהדהדים מסקנות חשובות לגבי הכוח של העבודה המאורגנת ומדגישים את הצורך להפעיל לחץ על הנהגות ארגוני העובדים להצטרף למאבק סביב דרישות להשקעה בכלל השירותים החברתיים ולמיגור העוני, ההזנחה, האפליה והדיכוי.

קיראו מטה פירוט נוסף על הצעותינו לקידום המאבק בפלאייר שחילקנו

משטר של אפליה, הזנחה ועוני = פשע מאורגן

יותר מ־140 נרצחו בחברה הערבית־פלסטינית מתחילת השנה. יותר מ־140 בני אדם שחייהם נגדעו. נהר הדם שנשפך הוא תוצאה של מערכת שלמה של אפליה, דיכוי לאומי ועוני. המערכת מטפחת גורמי פשיעה משת״פים מצד השב״כ, מפלה בטיפול בתלונות, מנציחה אבטלה, אפליה בתקציבי חינוך ורווחה, הזנחת תשתיות, חנק תכנוני, אפליה בנגישות להלוואות, ומקדמת מדיניות של הדרה וריסוק קהילתי. כשדור שלם לא רואה עתיד באופק, ארגוני פשע מצליחים לגייס "חיילים" צעירים. זהו פשע מאורגן מצד הממסד כלפי קהילה שלמה.

ממשלת נתניהו־בן גביר הביאה לעלייה באלימות בכלל ונגד נשים ולהט״ב בפרט. בחברה הערבית פלסטינית בישראל מספר הנרצחים שובר שיאים, יותר מפי 2 מבתקופה המקבילה בשנה שעברה. אבל זה המשך מדיניות של כל הממשלות הקודמות. רק 11% ממקרי הרצח בחברה הערבית־פלסטינית בישראל פוענחו השנה, לעומת 60% בציבור היהודי. המפכ״ל טען בשיחות סגורות שמכיוון שהמשטרה עסוקה בהפגנות נגד הממשלה היא לא פנויה למנוע פשיעה ורצח! אבל לגירוש משפחות מביתן במזרח ירושלים, להריסות בתים ולרדיפה פוליטית יש להם זמן ומשאבים.

אי אפשר לסמוך על משטרה גזענית שתספק ביטחון! מול מערכת אלימה, מול דיכוי גזעני, הסתה, והזנחה ממסדית, מאבק וסולידריות יכולים לעשות את ההבדל. גל ההפגנות החזק של צעירות וצעירים נגד אלימות נשק באום אל־פחם ב־2021 הצליח לבלום זמנית את מקרי הפשיעה בעיר. חסימת כביש 4 ע״י צעירות וצעירים מפוריידיס בחודש שעבר הראתה את הפוטנציאל של פעולות דומות לשיבוש סדר היום הציבורי.

ועדות עממיות ביישובים נוספים יכולות וצריכות ליזום פעולות כאלה. כמו כן, ארגונים שונים, בהם חד״ש, לה עמדות הנהגה בוועדת המעקב וגם בהסתדרות, ברשויות המקומיות ובכנסת, יכולים להשתמש במשאביהם כדי לתת הד ליוזמות מחאה מקומיות ליזום פעולות ארציות נוספות, ולהרחיב את המאבק.

הממשלה הזאת חלשה: נתניהו והימין הקיצוני עוררו נגדם מחאה חסרת תקדים שלא מאפשרת להם ליישם את כל התוכניות שלהם. דווקא בסיטואציה הזאת, מאבק עוצמתי יכול להביא הישגים.

אף שגנרלים לשעבר יחד עם פוליטיקאים גזענים קפיטליסטים השתלטו על 'הנהגת המחאה', בתוך ההפגנות ההמוניות יש גם שותפים פוטנציאלים למאבק. קבוצות כמו 'עו״סות דמוקרטיה', 'בונות אלטרנטיבה' ועובדות מערכת בריאות הנפש שקראו להגיע ל"צעדת המתים" יכולות לתרום להרחבת המאבק. כפי שהסבירה יו״ר איגוד העו״ס, ענבל חרמוני, משבר הרציחות לא ניתן להפרדה משאר המשברים החברתיים. גם להנהגות ארגוני העובדים והעובדות, שמאגדים תחתם עובדים ועובדות, יהודיות וערביות, יש אחריות להשתמש בכוחן כדי להוביל מאבק סביב דרישות חברתיות רחבות הקשורות לנושא.

לעצור את שפיכות הדמים! דיור ופרנסה לא דיכוי ואפליה

מה אפשר לעשות?

1 — להתגייס להרחבת ההפגנות, חסימות הכבישים ושביתות המחאה המקומיות, לקראת ארגון צעדות והפגנות נוספות במרכזי הערים.

2 — לקדם פעולות הסברה ודיון במקומות עבודה ולימודים (כולל בזום) על הגורמים למשבר ועל דרישות המאבק, ואף אסיפות, כשהדבר אפשרי, כחלק מתכנון מתווה מאבק מתמשך ברמה הארצית.

3 — לנצל את חולשת הממשלה שניצבת בפני מחאה המונית ומשבר היסטורי סביב ה"הפיכה המשפטית". לחזק קשרים ושיתופי פעולה עם התארגנויות מחאה של עובדות ועובדים, סטודנטים.ות והתארגנויות פמיניסטיות במטרה לחזק את המאבק נגד אלימות הנשק ולשבור את מדיניות ה"הפרד ומשול" ואת הבידוד הלאומי שהממשלה הגזענית מנסה לכפות על המאבק.

4 — לדרוש מהנהגות ארגוני העובדים והעובדות לארגן אסיפות הסברה ודיון על הנושא, להוציא משלחות סולידריות להפגנות נגד אלימות הנשק ואף לקדם צעדי שביתה כחלק ממאבק רחב לשינוי עמוק במציאות החיים.

מה אנחנו דורשות ודורשים?

1 — סוף לאפלייה בטיפול בתלונות, פיקוח דמוקרטי על עבודת המשטרה מטעם נציגי ונציגות שכונות, איגודי עובדים.ות וארגוני סיוע לנפגעות אלימות וארגוני נשים עובדות.

2 — לא להגברת דיכוי משטרתי, לא למעצרים מנהליים, לא לרדיפה פוליטית. להוציא את השב״כ מהיישובים הערביים פלסטיניים! סוף לחנק היישובים הערביים ומניעת אישורי בנייה, די להריסות הבתים ולכפיית עוני.

3 — השקעה מאסיבית ברווחה, בדיור, בתשתיות ובפרנסה בכלל, ובישובים הערביים־פלסטיניים בפרט. כולל השקעה והנגשה של מערכת בריאות הנפש, דיור חירום מותאם וכלל מערכת הרווחה בפרט לנשים ולהטב״ק. מימון ע״י מיסוי התאגידים הגדולים במשק והעברה לבעלות ציבורית של הבנקים תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים.

4 — להוביל מאבק רחב, חוצה־קהילות, של עובדות ועובדים, צעירות וצעירים, לחיסול העוני, האפליה, הכיבוש וכל צורות הדיכוי הלאומי. להתארגן להצבת אלטרנטיבה של שינוי סוציאליסטי למפלגות הממסד שמשרתות מערכת קפיטליסטית עולמית כושלת.

מסכימים איתנו? צרו קשר, הצטרפו אלינו!