בלילה שבין 3–4 בינואר נכנסו שוטרים חמושים לביתו של מוחמד חוסיין תראבין אלסאנע, בן 35 ואב לשישה ילדים מכפר תראבין, העירו אתו משנתו, וירו בו למוות מטווח קצר לעיניו של בנו בן ה־11.

הטרגדיה הזו הייתה שיא בהסלמה המכוונת בהתקפות המשטרתיות על הכפר תראבין המכונה "מבצע סדר חדש": ב־26.12 פרצה המשטרה ליישוב בירי חסר־הבחנה של רימוני הלם, עשן וכדורי גומי לעבר כלל התושבים, בתירוץ של חיפוש אחר סוסה שנעלמה מהיישוב הסמוך גבעת בר ונמצאה כשבוע אחר כך ביישוב אחר. זה לא עצר את ההשתוללות חסרת הרסן של המשטרה בתראבין.

אמצעי הדיכוי הסלימו תוך כדי ביקורי ראווה של בן גביר בכפר, שעוררו זעם מצד התושבים. השוטרים גידרו את הכפר בבטונדות ואף שלא הכריזו סגר רשמי המשטרה מקיימת מדיניות של בדיקות תדירות של כל תושבי הכפר כולל מעצרים ועיכובים על עבירות פעוטות, כמו נורה שלא פועלת באוטו או מחסור בתעודת זהות. המועצה האזורית של הכפרים הבלתי מוכרים פרסמה עדויות שהגיעו אליה: "כמעט לכל הגברים ולרבים מהילדים סיפורי לינצ׳ים שעברו בשבועיים האחרונים ללא כל סיבה. שוטרים תופסים תושב שרירותי וחובטים בו בכל הכוח כמה דקות במכות, בעיטות ואגרופים".

מתוך 24 אנשים שנעצרו בתראבין במהלך המבצע המשטרתי, רק 3 נשארו במעצר — השאר שוחררו לאחר חקירה, או לאחר שבית המשפט קבע כי החשד נגדם דל. ביישוב עצמו גם לא אותרו כלי נשק לא חוקיים. קצין בכיר במשטרה הודה בפני עיתון "הארץ" שמטרת המבצע היא ליצור חיכוך עם האוכלוסייה.

כדי להחריף את רדיפת התושבים הנחה בן גביר לקיים מבצע אכיפה של נציגי גופים ממשלתיים כמו רשות המיסים וחברת החשמל, שהסתובבו בתראבין וחילקו עשרות דו״חות וקנסות לתושבים.

המתקפה הרב־מערכתית על תושבי הכפר מגיעה במהלכו של גל הריסות בתים חסר־תקדים. שאיפת שלטון הימין היא לרכז את קהילות הבדואים בנגב בשטח מחיה מצומצם ככל האפשר. מלחמת ההשמדה ברצועת עזה נתפסת כהזדמנות להאיץ את נישול התושבים הבדואים שיושבים בנגב עוד מלפני 1948.

השינוי שהביא בן גביר: לא רק מטייחים את ההרג — מתגאים בו

השוטר שירה למוות במוחמד ניסה לטעון בהתחלה שמוחמד החזיק סכין, אך לא הייתה שום ראיה התומכת בכך. אחר כך טען היורה שמוחמד עשה תנועה חדה שנראתה לו מאיימת. מי הצד שאמור לחוש מאוים בסיטואציה המעוותת בה שוטר חמוש נכנס באישון לילה לביתו של אדם נורמטיבי ומאיים עליו בנשק? ובמיוחד כאשר לשוטר החמוש לגיטימציה ממסדית להרוג את התושב ולאחר מכן לטעון "שחש סכנה" רק כי מדובר בערבי פלסטיני? ההרג של יעקוב אבו אלקיעאן מאום אל־ח׳ראן ב־2017 בעת שנסע לעבודתו כמורה הוא המפורסם בשורה של מקרים שטויחו בידי המשטרה, בתי המשפט, התקשורת הממסדית המגויסת והמערכת הפוליטית הגזענית.

בן גביר מיהר להוציא הודעת גיבוי לשוטר היורה ואף שלח לתושבי היישוב גבעות בר הודעה קולית: "בוקר טוב, זה בוקר טוב מאוד", כך נשמע קולו של בן גביר מברך יום אחרי הירי באזרח לא חמוש באישון לילה. השוטר היורה אומנם נחקר במח״ש, נמצא במעצר בית ומורחק מכל פעילות משטרתית — אבל שבוע עבר ואף צוות של מח״ש עדיין לא ביקר בזירת ההרג. ללא מאבק שידרוש צדק לקורבן ולמשפחתו בדמות חקירה עצמאית שתפוקח בידי נציגי היישובים באזור, יהיה זה עוד טיוח של מח״ש במסווה של חקירה, בוודאי תחת בן גביר.

מדיניות של דיכוי לצד שיאים באלימות נשק תחת משטרת בן גביר

ההשתוללות הפרובוקטיבית של המשטרה בתראבין בולטת במיוחד על רקע העלייה בפשיעה בשנות כהונתו של בן גביר כשר לביטחון פנים: המבצע המשטרתי בתראבין, שכאמור לא נועד לעצור את הפשיעה המאורגנת, מגיע על רקע שנת שיא של 252 נרצחים בחברה הערבית בשנת 2025, וכאשר שנת 2026 מתחילה עם מספרים גבוהים של נרצחים חדשים מדי יום, ורק 40 מהרציחות בשנת 2025 פוענחו. שנת 2025 הייתה גם שנת שיא ברצח נשים עם 36 נרצחות, כאשר בהוראת בן גביר נציגי המשטרה מסרבים להגיע לדיונים בנושא והמשטרה לא מעבירה נתונים לגופי המידע.

במקביל להשתוללות הפשיעה, משטרת בן גביר משמשת ככלי בוטה לרדיפה ולדיכוי מחאות וביקורת על הממשלה ומדיניותה — אם אלו מעצרים של מפגינים נגד הממשלה תוך כדי השפלות וחיפושים בעירום, או מעצרים של אוהדי הפועל ת״א. המאבק נגד הדיכוי והאלימות המשטרתית צריך להיות חוצה קהילות: תנועת המחאה נגד הממשלה צריכה להתייצב במאבק זה ולחתור נגד ההפרד ומשול של ממשלת הימין המסוכנת.

המפגינים נגד הממשלה שהרגישו השנה היטב את האכיפה האלימה והבררנית של משטרת בן גביר צריכים להתייצב לצד תושבי תראבין במאבק נגד הפרובוקציות המשטרתיות בכפר שלהם.

להתארגן למאבק ולשביתה נגד מדיניות של אלימות ועוני

"היום הצעירים הבינו שאין ערך לחיי אדם במדינה הזאת, ואת התחושה הזאת כבר אי־אפשר לעצור", כך לדברי טאלב אלסאנע, קרוב משפחתו של מוחמד חוסיין תראבין אלסאנע (הארץ — 5.1.26).

הפעילות המשטרתית בתראבין בוודאי שלא נועדה לתת מענה למצוקת התושבים הערבים והיהודים שסובלים מגל הפשיעה בנגב. השבוע האחרון שב וממחיש שהמשטרה רואה באזרחים הערבים אויב ולא אזרחים שווי זכויות שיש להגן עליהם.

73% מהתושבים הבדואים בנגב נמצאים מתחת לקו העוני, בעוד היישובים הסמוכים מדורגים באשכול חברתי־כלכלי 8–10 (גבוה). מול מבצע פרובוקטיבי שנועד להטיל אימה צריך לומר: הפשיעה הגדולה היא זו הממוסדת הנעשית כלפי התושבים העניים, ובנוסף, מיגור העוני וסיום האפליה חייבים להיות חלק מכל תוכנית מאבק בפשיעה אנטי־חברתית.

הדבר האחרון שיספק ביטחון ליהודים ולערבים הוא הגברת האנטגוניזם בין הקבוצות הלאומיות. בתשובה לשאלה של יונתן אוחיון (כאן 11), "אז על מי כן אפשר לסמוך, מי כן יכול לטפל במה שקורה?", בנוגע לעלייה במספר הנרצחים, ענה ח״כ איימן עודה (חד״ש): "יש רק דבר אחד ויחיד, לסמוך על עצמנו במאבק מול המוסדות". עודה קרא באופן מוצדק לצעדי מאבק ושביתה, כולל שביתה שתארגן ההסתדרות הכללית והשבתה של הרשויות המקומיות.

לא מדובר רק במאבק סקטוריאלי של אלה שנפגעים בצורה החמורה ביותר ממשטרת בן גביר וממשלת המוות הגזענית. את דבריו של עודה יש לתרגם לפעולה עצמאית בשטח. בדומה לשביתת המחאה בבית החולים בנהריה במחאה על רצח ד״ר עבדאללה עווד במרפאת כללית בכפר יאסיף לעיני מטופליו לפני כשנה. שביתה שדחפה גם את ההסתדרות הרפואית לשביתה ארצית בת שעתיים.

צריך לארגן מלמטה אסיפות הסברה במקומות עבודה ובקמפוסים שיכריזו על צעדי מחאה ויקראו לכלל ארגוני העובדות והעובדים ואגודות הסטודנטים והסטודנטיות להצטרף להתארגנות לקראת שביתה ארצית. התאחדות הסטודנטים הארצית צריכה להצטרף גם, במקום להתעסק ברדיפת חרדים וערבים בדרישה שגם הם יגויסו להיות בשר תותחים במלחמות הנצח של ממשלת המוות.

מאבק רחב שכזה יוכל להעלות את הדרישה לטפל בשורשי הבעיה שגורמת לעלייה המטורפת באלימות נשק בשנים של מלחמת השמדה וממשלה שסימנה את הציבור הערבי כולו כאויב. יש צורך להיאבק לא רק בפיזור הנשקים אלא גם בגזענות המובנית, בדיכוי הלאומי, בפערים הכלכליים כפיית עוני, במצוקת הדיור, למען הכרה וחיבור לתשתיות של היישובים "הלא מוכרים" ובמערכת הבנקאית שמדירה את הציבור הערבי ודוחפת אותו לשוק האפור.

נחוצה גם התארגנות להגנה עצמית מפני המשטרה והימין הקיצוני: יהודים וערבים, שיעזרו לתעד את האלימות מצד שלטון הימין בתראבין ובכפרים ערבים, בהפגנות, במשחקי כדורגל... משמרות הגנה כאלו יוכלו גם לעזור לגרש באופן אפקטיבי את בריוני הימין הקיצוני שמתארגנים כדי לסתום את הפה לכל מי שמעז לבקר את הממשלה, או את מדיניות הכיבוש ומלחמת הנצח. התארגנויות כאלו יוכלו גם לסמן כיוון לבניית כוח פוליטי, חוצה קהילות, שיציב אלטרנטיבה מעמדית שמאלית לממשלת המוות הקפיטליסטית.