נאום ההכתרה של טראמפ לא הותיר מקום לספק — תקופה חדשה ומאיימת אף יותר נפתחה עם ניצחונו בבחירות. מאיימת על א.נשים טרנס*, מאיימת על מיליוני מהגרים, מאיימת על הסביבה, מאיימת להקצין משברי מלחמה ולעורר מתחים לאומיים חדשים ברחבי העולם, מאיימת על כלל ציבור העובדות והעובדים בארצות הברית וברמה הגלובלית.

ההתקפות התחילו מיד: צו נשיאותי המורה להפסיק מימון פדרלי להתאמה מגדרית מתחת לגיל 19 ולאכוף כל חקיקה המגבילה התאמה מגדרית; קיצוץ כספי סיוע למדינות בעולם הניאו־קולוניאלי, פרישה מארגון הבריאות העולמי ומהסכמי פריז וביטול רגולציות קיימות (דלות ממילא) על תעשיות שהורסות את האקלים; סמכויות אכיפה ושיטור חדשות שכבר גרמו למבצעי מעצר וגירוש של אלפי מהגרים וביטול ויזה של סטודנטים זרים שהשתתפו במחאות נגד מלחמת ההשמדה בעזה. המתקפה הזו על זכות המחאה, יחד עם איומי הטרנספר של טראמפ נגד הפלסטינים בעזה והעברת פצצות כבדות ונשק נוסף למכונת המלחמה של שלטון הימין בישראל, חושפת את הפרצוף האמיתי של "משכין השלום".

צעדים אלה הם ביטוי לסדר היום הריאקציונרי של הטראמפיזם וכן של שכרון הכוח מהניצחון הבלתי־מעורער בבחירות. אך מה שהעלה את טראמפ לשלטון הוא לא רק הרדיפה הפופוליסטית של שכבות וקבוצות מדוכאות והפיכתן לשעיר לעזאזל, אלא גם ובעיקר התחפושת האנטי־ממסדית וההבטחות לפתרונות למצוקה הכלכלית שהתגברה תחת משטר ביידן, לצד המיאוס מהמלחמות שהאחרון תידלק באוקראינה ובמזרח התיכון.

המגבלות של הטראמפיזם

93% ממצביעי טראמפ אמרו שהכלכלה היא הנושא החשוב ביותר עבורם (PEW 13.11.24). טראמפ זכה ברוב של 56% בקרב מצביעים שחוו קושי כלכלי כלשהו כתוצאה מעליות המחירים, ו־76% בקרב אלה שדיווחו על קשיים חמורים. מלחמות המכסים של טראמפ — בפועל הטלת מיסים רגרסיבית על צרכנים — רק יעלו מחירים והבטחות־השווא על "החזרת משרות ייצור" לא יתממשו. בינתיים, טראמפ ושאר המיליארדרים בשלטון מתכננים המשך הורדת מיסים לעשירים ביותר, במקביל להאצת הייבוש התקציבי וההתפוררות של השירותים החברתיים והתשתיות בארה״ב. עד כמה יוכל טראמפ להמשיך להאשים את ה"שמאל הפרוגרסיבי" באסונות שנגרמו גם מהזנחה תקציבית דוגמת השריפות בקליפורניה או התרסקות המטוס בוושינגטון?

עד כמה יוכל טראמפ לשווק "שלום מתוך עוצמה" בשעה שהמדיניות שלו מגבירה מתחים לאומיים ברחבי העולם? הפרישה שלו מהסכמי פריז ומארגון הבריאות העולמי ממחישה עד כמה המערכת הקפיטליסטית הגלובלית של המאה ה־21 לא מסוגלת לקיים את שיתופי הפעולה הבינלאומיים הנחוצים לטיפול במשברים כמו משבר האקלים, ומשברי מגפות ותחלואה.

עד כמה יוכל טראמפ להשתמש בהגירה כשעיר לעזאזל, בשעה שהמשבר הכלכלי והחברתי צפוי להעמיק? רדיפת המהגרים כבר הציתה הפגנות של אלפים בטקסס ובקליפורניה. מתקפות נוספות על אוכלוסיות מודרות ומופלות יעוררו גם הן מחאה. במערכת הבחירות עצמה — לצד הניצחון של טראמפ — היו גם שורה של משאלי עם בהם זכו לרוב עמדות שמאליות בנושאים כמו הגנה על זכות ההפלה והעלאת שכר המינימום. מינוי אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, לראש הצוות ל"יעילות ממשלתית" והסמכויות שהוא לקח לעצמו, כמו גם הניסיון של טראמפ לבטל הגנות מפני פיטורים על עשרות אלפי עובדות ועובדים במנגנון הממשל, מסמנים גם ניסיון להשתלט על מנגנון המדינה, אבל גם הכנה להתקפות גדולות נגד שכבות רחבות יותר מהמעמד העובד. המתקפה הזו כבר יצרה עימות מול איגודי העובדים במגזר הציבורי, שמסמן גם אפשרויות להתנגשויות גדולות יותר. התעוררות של מאבקים, או אפילו עצם הפוטנציאל למאבקים — יוכלו להסיג לאחור חלק מהמתקפות.

כבר עכשיו אפשר לראות את מגבלות הכוח של טראמפ. הכוונה של טראמפ להקפיא באופן נרחב תקציבי מחקר נתקלה בביקורת אף משורות מפלגתו ובוטלה. גם את תוכנית הטלת המכסים שלו מיד בתחילת חודש פברואר מימש טראמפ רק באופן חלקי.

מאבק בטראמפיזם, ללא אשליות בגורמי ממסד

טראמפ הוא לא תקלה במערכת, הוא הפנים של הקפיטליזם של המאה ה־21. אמנם ייתכן שדמויות ממסדיות של המעמד השליט והאליטה יבקרו את הממשל ויעודדו מאבקים כנגדו, בגבולות האינטרס שלהן. אך כדי שהמאבק יפיל את הטראמפיזם ולא רק את טראמפ, הכרחי לבנות אלטרנטיבה גם לאותם גורמי ממסד שאיפשרו לטראמפ להתחפש לדמות אנטי־ממסדית שהאליטה רודפת אותה ולגנוב את הקול ואת הכוח של המעמד העובד.

לפני עשור, מיליונים תמכו בקריאה של סנדרס ל"מהפכה פוליטית נגד מעמד המיליארדרים", אך הוא הוביל אותם אל האשליה שניתן להפוך את המפלגה הדמוקרטית ממפלגה של וול סטריט למפלגה של המעמד העובד. סנדרס משך אליו אפילו מצביעים פוטנציאליים של טראמפ. אך לאחר ש"האגף השמאלי" במפלגה הדמוקרטית בהובלת סנדרס וחברות ה"סקוואד" בחר שלא לאתגר כלל את משטר ביידן ואת הקפיטליזם והאימפריאליזם האמריקאי עם תוכנית פוליטית של שינוי סוציאליסטי, הוא איבד את הרלוונטיות שלו.

הנהגות איגודים שהמשיכו לתמוך באופן בלתי מסויג במפלגה הדמוקרטית, במקום להציג קו פוליטי עצמאי למען האינטרס של עובדים מהשורה גם הקלו על טראמפ לנצח. אחרים, כמו שון אובריאן נשיא איגוד נהגי המשאיות, זיהו את המיאוס מהמפלגה הדמוקרטית — אבל מובילים אשליה מסוכנת שצריך "לתת צ׳אנס" לטראמפ.

יש להסיק מסקנות מהשגיאות של סנדרס ולהימנע מכל תלות או אשליות באף אחת משתי הזרועות הפוליטיות של שלטון ההון. נחוץ לבנות מאבק עצמאי, על בסיס מעמדי שמאפשר לאחד קבוצות ואוכלוסיות שונות במאבק סולידרי משותף כנגד מערכת קפיטליסטית של דיכוי ואי־שוויון, סביב מאבק לשיפור תנאי המחיה ושינוי סוציאליסטי, תוך התנגדות עקרונית לדיכוי על רקע גזעי, לאומי או מגדרי — התנגדות שבלטה במאבקים ההמוניים בסוף העשור הקודם ותחילת העשור הנוכחי. במישור הפוליטי דרושה אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי לשתי המפלגות של המערכת הקפיטליסטית בארצות הברית. זה כולל את המפלגה הדמוקרטית, המפלגה של האליטה ה"ליברלית" הצבועה, החיה גם היא מניצול העבודה של שאר החברה, כמו אחרון ברוני הנפט או הנשק הרפובליקנים.