בתחילת ינואר, בשבוע בו רשתות השיווק ניצלו את העלאת המע״מ כדי להקפיץ את המחירים הרבה מעבר, גם אני, כמו עוד הרבה עובדות ועובדים בבתי חולים ובמוסדות ציבוריים אחרים, קיבלתי מייל ממחלקת כוח־אדם שהודיע ביובש שהשכר שלי הולך לרדת.

המייל בישר שהשכר, שממילא שווה פחות בגלל עליות המחירים, יקוצץ ב־2025 ב־2.29%, ובעוד 1.2% ב־2026. לזה מתווספת הפחתת יום הבראה בשווי של כ־400 ש״ח מהמשכורת השנתית, וכל זאת כחלק מהסכם חדש שחל על כל עובדי המגזר הציבורי שמאוגדים בהסתדרות. כשנכנסתי לאתר ההסתדרות להבין מה פשר הדבר, מצאתי הצהרה חגיגית של יו״ר ההסתדרות ארנון בר־דוד מנובמבר: "הגעתי לשורת הסכמות עם שר האוצר שנועדו לייצב את הכלכלה הישראלית ולתמוך במאמץ הביטחוני".

מה מטרת הקיצוץ? שר האוצר סמוטריץ׳ הסביר: "ההסכמות הללו משקפות את ההבנה שכולנו נושאים יחד באחריות לאומית ונכנסים תחת האלונקה של המאמץ הכלכלי, התומך במאמצי המלחמה עד הניצחון". כלומר מדובר בעוד גזירה למימון המלחמה. מה ה"ניצחון" הזה שסמוטריץ׳ רוצה לממן מהכיס של העובדות והעובדים? הרג, הרעבה ועקירה המוניים בעזה, ולעזאזל הפסקת האש והעסקה לשחרור החטופים; עקירה והשמדת תשתיות גם בגדה המערבית, תוך כדי הרחבת ההתנחלויות ועידוד פוגרומים של מתנחלים; נוכחות צבאית עד להודעה חדשה ברצועה, בלבנון ובסוריה; תקיפה באיראן וחרחור מלחמה נגד כל המזרח התיכון.

אין ספק שמלחמת ההשמדה בעזה ותקיפות הראווה ברחבי המזרח התיכון שהממשלה מובילה גרמו לזינוק בגירעון — 6.9% מהתוצר בדיווח האחרון. אין גם ספק שממשלת המוות — כמו כל ממשלה קפיטליסטית שמתמודדת עם גירעון — רוצה לסגור אותו דרך ההכיס של העובדות, העובדים והעניים. כל זאת בזמן בו רשתות השיווק מחלקות דיווידנדים של עשרות מיליוני שקלים למשקיעים מרווחים שעשו באמצעות העלאות מחירים; בזמן בו הבנקים ברווח נקי של מיליארדים לרבעון מהעלאת הריביות, ויצרניות הנשק חוגגות רווחי שיא.

עם סמוטריץ' הכול ברור, אבל למה ההסתדרות הסכימה לזה? בר־דוד טוען כי הקיצוץ יוגבל לשנתיים וכי תוספות השכר מהסכם המסגרת של 2023 ישולמו במועדן. אך בתלוש שלי, לפחות, הקיצוץ גבוה יותר מהתוספת. גם לפני הקיצוץ, התוספת של 2023 לא מדביקה את יוקר המחיה.

עוד טען בר־דוד שההסכמה לקיצוץ הורידה מהפרק שורה של גזירות: מיסוי קרנות ההשתלמות, הקפאת שכר המינימום ועוד. המסר ברור: "אל תכעסו, יכול להיות יותר גרוע". אבל האם אותן גזירות דרקוניות, שלא יקודמו לפחות בשלב הזה, לא היו מראש "עיזים" שהאוצר הכניס למשא ומתן? למי מהעובדים המאוגדים בהסתדרות בכלל ניתנה הזדמנות לעבור על פרטי ההסכם ולדון בו לפני שהונחת עליהם? איזה מאבק התארגן, איזה שימוש היה בכוח הפוטנציאלי של ארגון העובדים הגדול במדינה, מעבר למו״מ בדלתיים סגורות בין ההנהגה הבירוקרטית של ההסתדרות לבין סמוטריץ׳ ופקידי האוצר?

"בהמשך להסכמות", נאמר, "תקודם חקיקה, שתחיל מנגנון הפחתה דומה על כלל העובדים במגזר הציבורי" — כלומר, בר־דוד והקליקה שלו בצמרת ההסתדרות אישרו את קיצוץ השכר לא רק של עובדי המגזר הציבורי המאוגדים בהסתדרות, אלא של כולם. כמו שלקיחת יום ההבראה שהסכימו עליה חלה, בפועל, על כל העובדים השכירים בישראל. בפברואר הודיעה מחלקת כוח אדם בבית החולים שגם ההסתדרות הרפואית הסכימה להחלת הקיצוץ גם על שכר הרופאים, עוד לפני שהחקיקה עברה.

בר־דוד התרברב בריסון שביתות. ברור מה יקרה למאבק בממשלת המוות, ככל שהדברים תלויים בו. אבל כפי שרומז הניסיון של שתי השביתות הכלליות בשנתיים האחרונות, שקרו בזכות לחץ מלמטה של מחאה המונית היסטורית, המאבק לא צריך להיות תלוי בו. כבר עכשיו מוכרזים סכסוכי עבודה נגד היבטים שונים של מדיניות הממשלה — בין אם הגזירות הכלכליות או החקיקה האנטי־דמוקרטית. צריך להסלים, להרחיב ולהכליל את המאבקים האלו ולהפנות את הכוח של מעמד העובדות והעובדים כנגד ממשלת הדמים, נגד מלחמת ההשמדה שהיא מובילה, נגד הגזירות שנועדו לממן את המלחמה, ונגד כל סדר־היום האסוני שלה.