יחסי השת״פ בין יו״ר ההסתדרות בר־דוד, ומקורביו בצמרת הארגון, לבין גורמי הון וגורמים במפלגת השלטון, הליכוד, חצו לכאורה קווים פליליים ודרדרו את ההסתדרות למשבר עמוק שכבר מנוצל לפגיעה בכלל העבודה המאורגנת.

החשדות המיוחסים לבעלי תפקידים בכירים בהסתדרות הם ליחסי "תן וקח" בינם לבין עזרא גבאי — הבעלים של חברת ביטוח וגם קבלן קולות בליכוד המקורב לשרים מיקי זוהר, יריב לוין, וישראל כץ. שמו של גבאי עלה גם בחשדות הפליליים נגד השרה מאי גולן.

החשדות מסמנים המשך לקו של שת״פ מעמדי עם המעבידים והממשלה אותו הוביל בר־דוד. זהו סדר־היום שיו״ר ההסתדרות הכתיב לעבודה המאורגנת לאורך השנים — וביתר־שאת מאז תחילתה של מלחמת ההשמדה בה תמך — חרף הניגוד החריף בין האינטרסים הבסיסיים ביותר של ציבור העובדות והעובדים, מכל הקהילות הלאומיות, לבין ממשלת המוות הקפיטליסטית של נתניהו והימין הקיצוני.

בר־דוד צפוי להשתחרר היום (שישי) למעצר בית, אחרי שהיה עצור למעלה מעשרה ימים — זאת אגב, בניגוד זועק לנתניהו, מירי רגב או מאי גולן, הנחשדים בפרשיות שחיתות מסועפות לא פחות, שלא בילו יום אחד במעצר. לצד יו״ר ההסתדרות נעצרו גם מנכ״לית לשעבר של ‏עמותת "שחר און" לקידום מקצועי־חברתי של הסתדרות המעו״ף, זוגתו של היו״ר, הילה קניסטר בר־דוד, וכן עזרא גבאי ובנו אסף. מבין מי שנעצרו ושוחררו לבינתיים, בתנאים מגבילים, ניתן למנות דמויות בכירות בהסתדרות: ממלא מקום יו״ר ההסתדרות רועי יעקב, ראש רשות התאגידים בהסתדרות שבי מיכאלי, ויו״ר ועד עובדי הרכבת ליאב אליהו.

בנוסף למעצרים, שורה של בכירים בצמרת ההסתדרות נחקרו במשטרה: יו״ר הסתדרות עובדי המדינה אופיר אלקלעי, יו״ר איגוד עובדי הבניין מזל גולן, מנכ״ל ההסתדרות ויו״ר דירקטוריון הסופר החברתי של ההסתדרת, דודו בצלאל, וגם סמנכ״ל תפעול ורכש ברשת הקאנטרי של ההסתדרות, דוד כהן. מחוץ לשורות ההסתדרות כולל מצעד הנחקרים את ראש עיריית קריית גת ומנכ״ל משרדו לשעבר של השר מיקי זוהר (הליכוד), כפיר סויסה, ואת ראש עיריית חריש, גם כן מהליכוד, יצחק קשת.

בר־דוד: "גבאי פתח לי דלתות בליכוד"

על פי החשד, בר־דוד ושורה של בעלי תפקידים בכירים בהסתדרות גזרו קופונים מעסקאות שעשו עם גבאי, ובנו של בר־דוד אף עובד בסוכנות הביטוח שלו. בר־דוד טוען, כביכול להגנתו, כי קשריו עם גבאי היו פוליטיים ולא "עסקיים". לפי כאן 11, הוא אמר בחקירתו על גבאי: "ראיתי בו יועץ פוליטי שפתח לי דלתות בליכוד וחיבר אותי לשרים".

לפי החשדות, הפרקטיקה של "מִפקדי עובדים" למפלגת השלטון כדרך "להשפיע" על גורמים בממשלה וברשויות, התפתחה לכדי ניסיון להשפיע על מינויים לדירקטוריונים בתאגידים ציבוריים בתמורה להתקשרויות של ועדי עובדים עם חברת הביטוח של גבאי. לשם המחשה, יו״ר ועד עובדי הרכבת, ליאב אליהו, נעצר בחשד שדחף לאורך החודשים האחרונים להעברת פוליסות ביטוח טיפולי השיניים של העובדים לחברת הביטוח של עזרא גבאי, לכאורה ממניעים לא ענייניים.

נניח לרגע שבניגוד לחשדות בכירים בהסתדרות לא קיבלו מגבאי שוחד וטובות הנאה, ושהוא "רק" פתח להם דלתות בליכוד, ובדירקטוריונים — מה שכביכול איפשר לראשי ועדים נגישות למידע והשפעה. מה השיגו מזה בפועל העובדות והעובדים מהשורה, ששוכנעו או אולצו להתפקד לליכוד, או מי שבוטחו דווקא בתאגיד הפרטי של קבלן הקולות של המפלגה, גבאי? מפלגת השלטון הקפיטליסטית של נתניהו המשיכה לרמוס את תנאי החיים של העובדות והעובדים תוך שהיא מחוללת קטסטרופה היסטורית והשמדה בעזה. השת״פ של בר־דוד עם הליכוד לא עצר שום התקפה על מעמד העובדים בזמן המלחמה או לאורך השנים שלפני, כולל קיצוצי שכר במגזר הציבורי ושחיקת שכר בכלל המשק אל מול יוקר המחיה, העלאת גיל הפרישה לנשים, הפרטת נמלי הים, פיטורים והרעת תנאים בזמן משבר הקורונה ועוד.

לאורך השנתיים האחרונות, "מדיניות הנהגת ההסתדרות בהובלת בר־דוד מילאה תפקיד של בלם הרסני עבור המאבקים נגד ממשלת המוות הקפיטליסטית, ולמעשה ייצגה בגידה כפולה: ראשית, בהתייצבות לגיבוי הממשלה במתקפה הרצחנית על רצועת עזה, והסירוב בהקשר זה להוביל מאבק ממשי לפתרון סוגיית החטופים ולסיום המלחמה. ושנית, ההתייצבות לגיבוי הממשלה במתקפה הכלכלית על המעמד העובד בישראל לצורך מימון מכונת המלחמה, כפי שהדבר התבטא בנובמבר בחבירה לשר האוצר סמוטריץ׳ להעברת תקציב הצנע, שאושר סופית בסוף מרץ, ללא כל צעדי מאבק בהובלת הנהגת ההסתדרות", כפי שכתבנו במסמך הפוליטי שאומץ באחרונה בוועידת מאבק סוציאליסטי.

השת״פ המעמדי היה התחליף של יו״ר ההסתדרות להובלת מאבק עם קו מעמדי עצמאי המסתמך על התגייסות רחבה של עובדות ועובדים מהשורה לפעולה שתוביל לשינוי של ממש ולהישגים מוחשיים בתנאי המחיה. מרד המורות שפרץ בחודש מאי האחרון נגד הקיצוץ בשכר, שכלל שביתה שזכתה לתמיכה ואף דירבנה עובדות ועובדים בעוד שורה של מגזרים במשק לנקוט פעולות סביב דרישות דומות, הדגישה עד כמה הדבר היה נחוץ ועד כמה הוא היה אפשרי.

אך כפי שכתבנו: "יו״ר ההסתדרות בר־דוד תקע סכין בגב למרד המורות וקרא להן לציית להסכם שנתפר עם שר האוצר סמוטריץ׳ מעל ראשיהן ולציית לתכתיבי ההשתקה שאושרו לבקשת הממשלה בבית הדין לעבודה. אך מכיוון שמדובר במאבק פופולרי בעת הזאת, הוא עומת בכנס 'עתיד ישראל' של אוניברסיטת ת״א בתחילת מאי עם הערה מצד המנחה, שזכתה לתשואות כשהפנתה את תשומת הלב לכך ש'שביתת המחלה' חושפת את השתמטות הנהגת ההסתדרות: 'יבואו ויגידו לא מעט, בסוף המורים עכשיו עושים את מה שאתה היית אמור לעשות, וזה לשבות במחאה על קיצוצי שכר'. בתגובה, בר־דוד שב והבהיר באיזה צד הוא נמצא: 'בסוף יש מלחמה וצריך לנהל את המלחמה וצריך לייצר כסף למלחמה'".

למרות כל זאת, ההסתדרות מצאה את עצמה פעם אחר פעם בעימות עם ממשלת המוות הקפיטליסטית של נתניהו והימין הקיצוני, ואף פתחה פעמיים בשביתה כללית פוליטית בלתי־מורשית נגד הממשלה: במרץ 2023 נגד צעדי ההפיכה המשפטית ובספטמבר 2024 בדרישה ל"עסקה עכשיו" לשחרור החטופים — באופן חסר תקדים בהקשר של משבר מלחמה.

השביתות האלו לא פרצו בוואקום, אלא בנקודות שיא של מחאה המונית. בר־דוד לא הוביל את אותן שביתות, אלא נאלץ להכריז עליהן תחת לחץ אדיר. כשכבר נגרר לכך, הוא עשה זאת ללא כינוס של מוסדות ההסתדרות וללא מתווה מאבק נגד סדר־היום של הממשלה — מה שגם החליש את ההתגייסות לשביתה. בר־דוד תמרן בין לחצים שונים — שעה שגם גורמים בקרב המעמד השליט הרואים בנתניהו כמי שעושה שירות גרוע עבור המערכת שלהם קראו להסתדרות להוביל שביתה כללית במשק — אך בכל שלב הוא ניווט לעבר מצב של שקט תעשייתי מול הממשלה.

החשדות לעסקאות מושחתות עם גורמים מתוך הליכוד, דוגמת גבאי, אינם עומדים בסתירה לרקורד הזה. ההפך. והאמת היא שהדילים הגלויים בין בר־דוד לסמטוריץ׳ ולממשלה היו ברמת המהות רקובים הרבה יותר.

גם אם בסוף לא יוגש כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד יו״ר ההסתדרות, הפרשה שזכתה לשם "יד לוחצת יד" היא עדות מצמררת לפשיטת־הרגל של סדר־היום אותו הכתיב בר־דוד להסתדרות ולעבודה המאורגנת: שקט תעשייתי וחתירה לשיתוף פעולה הדוק עם הממשלה, ההון והמדינה הקפיטליסטית, כדרך "אחראית" לבלימת גזירות ושיפור תנאים.

יו״ר עם שכר של מיליון שקל לשנה

בזמן ששכרם של מרבית העובדות והעובדים במשק נשחק למול יוקר המחיה המאמיר — בין השאר בגלל דילים רקובים שבר־דוד עשה מעל ראשיהם עם האוצר והמעבידים — השכר של יו״ר ההסתדרות תפח בשנת 2023 באופן שערורייתי לכ־1.035 מיליון שקל! כ־60 אלף שקל ברוטו בחודש, בנוסף להחזרי הוצאות, הטבות ופנסיה. עם כל ההחזרים וההטבות מדובר בשכר חודשי שעובדות ועובדים רבים המאוגדים בהסתדרות משתכרים לאורך שנה שלמה. עלות שכרם של החשודים בפרשה, מ״מ היו״ר רועי יעקב ויו״ר הסתדרות עובדי המדינה אופיר אלקלעי עומד על 963 אלף שקל בשנה ו־946 אלף שקל בשנה בהתאמה.

בר־דוד לא יודע מצוקה כלכלית מהי. ובכל זאת, אף שיו״ר ההסתדרות הכחיש תחילה כל קשר כספי עם גבאי, לאחר ששמע את הקלטות הסתר שביצעה המשטרה הודה שקיבל מגבאי במספר הזדמנויות כסף מזומן. עורך דינו של בר־דוד טען מצדו כי "מדובר בשלוש הלוואות בלבד, כל אחת על סך 10,000 שקלים". קו הגנה שגובל בהודאה באשמה.

מאבק סוציאליסטי קראה לאורך השנים להגביל את שכר נציגי ונציגות העובדים, הממלאים את תפקידם בשכר, לשכר הממוצע של ציבור העובדות והעובדים שהם מייצגים. הטענה שעלתה מנגד הייתה ששכר גבוה לנציגי ציבור ונציגי עובדים ירחיק אותם מלקיחת שוחד. בפועל, השכר של בר־דוד ושל צמרת ההסתדרות הרחיק אותם לחלוטין מתנאי המחיה של העובדות והעובדים וקירב אותם עד היטמעות בחוגים המושחתים של אצולת ההון לצד מנכ״לים, בעלי תאגידים, שרים ועסקנים ממפלגת השלטון.

בר־דוד התנהל בשיכרון כוח, כדיקטטור בארגון לאחר שהצליח לפורר את האופוזיציה בבית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה), באמצעות הסכמים קואליציוניים כמעט עם כל סיעות הבית, למעט הסיעה של יריבו עופר עיני. באופן מצער, אפילו הסיעה השמאלית של חד״ש בהסתדרות בחרה פעם אחר פעם בברית אלקטורלית ופוליטית עם בר־דוד, כולל בבחירות האחרונות למוסדות ההסתדרות, ולאחר מכן — מדיניות המקשה על הצבת חלופה משמאל. זה, בין השאר, איפשר לעופר עיני, היו״ר לשעבר, המחזיק ברקורד לא פחות רקוב ומושחת של שת״פ מעמדי מבר־דוד, להיהפך לאופוזיציה הרשמית היחידה בארגון. בהיעדר אופוזיציה של ממש, הנאמנה לאינטרסים של העובדות והעובדים, בר־דוד הידק את אחיזתו בארגון, כולל באמצעות מינוי מקורבים.

מראש, כפי שהסברנו בעבר: "יו״ר ההסתדרות משוחרר בפועל מכפיפות של ממש לפיקוח דמוקרטי ולהכרעות דמוקרטיות של המוסדות המרכזיים של הארגון, ומאז 1998 הוא כבר אינו נבחר על־ידם אלא בבחירות ישירות כלל־ארציות. הוא ממנה אישית את הנהגת ההסתדרות ומאז 2011 אפילו רוב רגיל בבית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה) אינו מוסמך להדיחו. ועידת ההסתדרות נבחרת אחת ל־5 שנים בבחירות כלליות על־ידי חברי וחברות ההסתדרות על בסיס רשימות מפלגתיות והיא מתכנסת באופן חד־פעמי למספר שעות לצורך טקס חגיגי שבמהלכו לא מתקיים כל דיון רציני ולצורך בחירת בינ״ה".

החשדות נגד בר־דוד ובכירי ההסתדרות הדגישו ביתר־שאת את הנחיצות הקריטית והדחופה ברפורמה דמוקרטית מקיפה בהסתדרות (לרבות ביטוי בשינויים פורמליים בחוקה ובתקנון), במטרה לפתח דמוקרטיה איגוד־מקצועית הלכה למעשה, ובכלל זה גם פיקוח אפקטיבי של עובדות ועובדים מהשורה על הנהגת ההסתדרות ועל מנגנון הארגון. דמוקרטיה איגוד־מקצועית אמיתית נחוצה גם בשביל למקסם הישגים במאבק: דיון והכרעה דמוקרטיים רחבים סביב הדרישות והצעדים הם הדרך להבטיח התגייסות מרבית במטרה לנצח וזו גם הדרך למנוע התשה וכיפוף אפילו של נציגים מחויבים ביותר.

מייד לאחר המעצרים — האצת תהליכי הפרטה

גם מבלי שנדע בשלב זה את מלוא העובדות ביחס לחשדות החמורים שבגינם נחקר בר־דוד, הרי שההיבריס בו לקה הוביל אותו לעבר יחסיו המפוקפקים עם טייקון הביטוח הליכודניק שבמוקד פרשת השחיתות הנוכחית. חמור מכך, הוא הוביל אותו גם להטיף לעובדות ולעובדים שהוא ולא אחר "ידאג" להם ויספק להם, "באמצעות קשריו", הגנה מכל גזירה של השלטון. גישה יהירה זו, שעודדה במכוון פסיביות והרדמה של השטח, במקום מעורבות פעילה של עובדות ועובדים מהשורה, מציבה עכשיו את ארגון העובדים הגדול בישראל בעמדה פגיעה.

כבר בשלב הזה ניכר שהחשדות נגד בר־דוד ואנשיו מנוצלות לקמפיין נגד "כוחה המופרז" כביכול של ההסתדרות — קמפיין שמטרתו כרסום בכוחה של העבודה המאורגנת, ולמעשה בעוצמה הפוטנציאלית של מעמד העובדות והעובדים להוביל שינוי במאבק מול שלטון ההון בחברה. הקמפיין מתנהל בתקשורת, באמצעות קידום חקיקה להגבלת זכות השביתה בכנסת, וסביר להניח שגם באמצעות חתירה מצד ההנהלות בחלק ממקומות העבודה הגדולים, דוגמת הרכבת, לשינוי במאזן הכוחות מול הכוח המאורגן של העובדים.

ימים ספורים לאחר מעצרו של יו״ר ועד עובדי הרכבת, ליאב אליהו, הודיע משרד האוצר לתקשורת על כוונות להאיץ דרמטית את הפרטת שירותי הרכבות במסגרת חוק ההסדרים הקרוב. בכוונת האוצר להעביר את תחזוקת והפעלת הרכבות לידי תאגידים פרטיים עד 2029 — מהלך שמשמעותו פגיעה בתנאי העבודה והשכר, בבטיחות הנוסעים ובעבודה המאורגנת ברכבת.

עובדי הרכבת הצליחו לבלום בעבר מהלכים דומים, ושקוף שכעת ההנהלה מנסה לנצל שעת כושר בשביל לפגוע בכוחם. גורם אלמוני בהנהלת הרכבת התלונן ל־ynet כי "הכוח של ליאב [יו״ר הוועד] היה עצום וזה לא תקין, זה לא יחסי ועד עובדים רגיל, הם מתנהלים לפי חוקי משחק משלהם. זה ועד שלוקח את המושכות של הניהול לידיים, באיומים ובמעשים. משהו קטן לא מוצא חן בעיניהם אז הם יודעים לעשות כל מיני פעולות שמפריעות לעבודת הרכבת שאי־אפשר ללכת עליהם לבית משפט". בעוד שהחשדות נגד יו״ר הוועד חמורות, אסור לתת להנהלת הרכבת לנצל זאת לשינוי "חוקי המשחק" לרעת העובדים. לעובדים ולעובדות ברכבת עומדת הזכות להגיב גם בצעדים ארגוניים ו"פעולות שמפריעות לעבודת הרכבת" למול הנהלה שהובילה לאורך השנים תהליכים של הפרטה, מיקור־חוץ ופגיעה בתנאי העבודה והבטיחות.

דווקא בנסיבות האלו, אם אליהו ליאב אכן איים, כפי שנטען, בצעדים ארגוניים כדי לקדם את עסקיו של גבאי — מדובר בסכין בגב המאבק של העובדות והעובדים, וגול עצמי להסתדרות. הדבר חמור שבעתיים, ככל שהוא נעשה בברכת ואולי אף בהנחיית יו״ר ההסתדרות.

במפלגתו של שר האוצר סמוטריץ׳ מריחים דם ועולים למתקפה נגד העבודה המאורגנת, ולא רק ברכבת. סמוטריץ׳ פנה לניצב שירות המדינה בדרישה "להוציא לאלתר את נציגי הוועדים של ההסתדרות מכל ועדות המכרזים". אוהד טל, יו״ר סיעת 'הציונות הדתית' בכנסת הגיש הצעת חוק להגבלת שביתות בשירותים חיוניים, הארכת תקופת צינון ל־30 יום והסמכת הכנסת לעצור שביתות. זה קורה ברגע קריטי, לפני הדיונים על התקציב החדש וחוק ההסדרים.

כנס חירום לקראת ועידת חירום

בהנהגת ההסתדרות מנסים לשדר "עסקים כרגיל" למול המשבר החמור, עם פרסומים על הסכמי עבודה חדשים, כנסים והודעות לקוניות: "כלל המוסדות והשירותים ממשיכים לפעול כסדרם". גישה זו רק תחריף את משבר האמון שנוצר בקרב חלקים משורות ההסתדרות. היא לא עוזרת להפיג חששות בקרב עובדות ועובדים בהסתדרות ובכלל לגבי עתידה של העבודה המאורגנת.

אין ספק שיש גם חברות וחברי ועד הנאמנים לאינטרסים של העובדות והעובדים בהסתדרות ששואלים את עצמם: "מה לעשות?" למנגנון ההסתדרות אין תשובות. במקביל, אין ספק שיש גם מי שיינקטו גישה של "נחכה ונראה", בהתחשב בהלם מהיקף ההאשמות והנחקרים. אך אין זמן לבזבז ברגע הקריטי הזה למאבק על עתיד העבודה המאורגנת, שישפיע עליה שנים קדימה.

אי־אפשר לסמוך על המשטרה, תחת שליטה לא מבוטלת של בן גביר, כגוף "ניטרלי". הכוח הפוטנציאלי של העובדה המאורגנת במסגרת ההסתדרות, שהשביתות הכלליות ב־2023 וב־2024 המחישו רק מעט ממנו על רקע מחאה המונית, ממשיך להוות איום פוטנציאלי על הממשלה, המעבידים והאליטה הקפיטליסטית. יהיה זה תמים להניח כאילו מערכת אכיפת החוק של המדינה הקפיטליסטית מנותקת מהאינטרס המעמדי הברור של המעמד השליט שההסתדרות תצא מהפרשה "מרוסנת" ומוחלשת, ציבורית וארגונית.

לכן עולה הצורך בחקירה עצמאית, בלתי תלויה, בהובלת גוף ייעודי שייבחר באופן ישיר על ידי נציגי העובדות העובדים בהסתדרות וייתן להם דין וחשבון. כבר עתה ברור שגופים כמו בית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה) ווועידת ההסתדרות בהרכבם הנוכחי לא יוכלו להוביל חקירה עצמאית שכזו, ודרושים מהלכים להקמת פורום של נציגי ועדים ולשינוי ההרכב של ועידת ההסתדרות, כחלק מרפורמה דמוקרטית כאמור. גם ללא החשדות לשחיתות, הרכב בינ״ה רחוק מלשקף ולייצג את העובדים המאורגנים במקומות העבודה, שעה שחברי וחברות בינ״ה אינם נבחרים כנציגים ישירים מטעם עובדים במקומות העבודה, באיגודים ובמרחבים.

חלק ממי שאחראים ושותפים למנהיגות הכושלת של ההסתדרות — החל ממקורביו של בר־דוד יו״ר הסתדרות המעו״ף גיל בר־טל ויו״ר הסתדרות עובדי המדינה אופיר אלקלעי, ועד יו״ר ועד העובדים של התעשייה האווירית יאיר כץ, בנו של השר חיים כץ — שוקלים לרוץ לתפקיד היו״ר ביום שאחרי. מדובר יהיה בפועל בשינוי פרסונלי בלבד, "עוד מאותו הדבר" בכל הקשור לסדר־היום של ארגון העובדים החזק במשק, מה שישמש גם בלם נגד תהליכי דמוקרטיזציה חיוניים בארגון.

מה שנחוץ עכשיו הוא כינוס חירום של ועידת ההסתדרות ובאופן קריטי של ועדי העובדים בהסתדרות, לצד אסיפות במקומות העבודה הגדולים, לדיון והחלטה על הובלת תגובה למשבר שתשלב:

• חקירה עצמאית של כל החשדות והטענות לשחיתות, שוחד וטובות הנאה אישיות;
• קידום רפורמה דמוקרטית עמוקה בהסתדרות ודמוקרטיה איגוד־מקצועית בכל הרמות של הארגון;
• סוף למדיניות השת״פ הכושלת עם ממשלת המלחמה והמוות הקפיטליסטית ובעלי ההון;
• החלפת מדיניות זו בפיתוח תוכנית מאבק ביוקר המחיה, בצעדי הצנע למימון מכונת המלחמה ובמכלול סדר־היום של ממשלת המוות;
• היערכות להדיפת כל ניסיון ציני לנצל את פרשת השחיתות לפגיעה בעבודה המאורגנת, בזכות ההתאגדות ובזכות השביתה.

כדי להוביל מהלכים מסוג זה דרושה התארגנות משותפת של כל הגורמים בהסתדרות וביתר ארגוני העובדות העובדים הרואים את הצורך הבוער בעבודה מאורגנת, חוצת קהילות לאומיות, דמוקרטית, סולידריות ולוחמנית — ועצמאית לחלוטין מהמעבידים, ממשלות הון ומהמדינה.

גורמים שיכולים למשל ליזום כצעד ראשון כנס חירום לדיון והסקת מסקנות מהמשבר החריף בהסתדרות, תוך בחינה מחדש של מדיניות ההנהגה לאורך השנים האחרונות כוללים את סיעת חד״ש בהסתדרות — כחלק מחישוב מסלול מחדש ביחס לקואליציה — והתארגנויות דוגמת 'עו״סות דמוקרטיה' באיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, וכן נציגות ונציגי עובדים שנמנו בעבר עם סיעת 'הבית החברתי' בבינ״ה. כנס כזה יכול לארח גם נציגות ונציגים של התאגדויות מארגון כוח לעובדים, התארגנויות מחאה על בסיס מקצוע דוגמת "החלוקים לבנים" ועוד. פעילות ופעילי מאבק סוציאליסטי בארגוני העובדות והעובדים לא יהססו לסייע ולפתח שיתופי פעולה מועילים סביב צעדים בכיוון כזה.