זוועות ההמונים של השנתיים החולפות, עם מרכז הכובד במתקפת ההשמדה נגד העם הפלסטיני בעזה, עוררו תנועת מחאה בינלאומית סוערת והמחישו ביתר־שאת שהמאבק מול זוועות הקפיטליזם והאימפריאליזם ולשינוי סוציאליסטי דורש נקודת מבט בינלאומית כנקודת מוצא וארגון מאבק בינלאומי מלוכד.

עבור תנועת מאבק סוציאליסטי, יישום הלכה למעשה של גישה אינטרנציונליסטית היה מראשיתה עמוד תווך מרכזי. עוד מוועידת היסוד הרשמית באוקטובר 2002, ולאורך שנים של פעילות מקדימה, היא נבנתה בסולידריות פוליטית עם הוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), והוכרה כחטיבה רשמית שלו כחודש לאחר ועידת היסוד.

פעלנו כחטיבת ישראל–פלסטין של ה־CWI עד 2019. באותה השנה נפרדו דרכינו בעת פילוג פוליטי שהתרחש סביב סוגיות חשובות, בהן ביטויים של אוריינטציה מעמדית וקידום תוכנית פוליטית סוציאליסטית, ובפרט אופן ההתערבות של כוחות מרקסיסטיים בתנועות חברתיות רחבות. תנועת מאבק סוציאליסטי לא הייתה מהגורמים שהובילו את אותו פילוג, אך המשיכה עם הכוחות של הבלוק "CWI רוב", שנהפכו למפלגה בינלאומית חדשה — 'אלטרנטיבה סוציאליסטית בינלאומית' (ISA). בזמנו, מנהיגי הבלוק הציגו טענות, שהופרכו בתוך תקופה קצרה, להיעדר מחלוקות יסודיות מול מזכירות ה־CWI דאז, להתנגדות לפילוג, ולמחויבות להמשך "מיטב המסורות" של ה־CWI.

עקב התרחבות פערים פוליטיים מוכללים שהלכו ונחשפו במיוחד בצל מתקפת ההשמדה בעזה ומשבר המלחמה האזורי, מצאנו עצמנו בדיסוננס גובר מול ISA. הקשר זה היה מכריע בהתגבשות ההבנה שהמשך דרכנו הפוליטית כחלק מ־ISA אינו בר־קיימה, ויתרה מכך, שהמסד הרעוע עליו הוקמה ISA ב־2019 (כמפורט בהמשך) הוא הסיבה היסודית ביותר לצורך בהיפרדות. הדבר אינו גורע מהערכתנו למקרי שיתופי־פעולה מועילים עם חלקים שונים ב־ISA בשנים האחרונות.

ועידת מאבק סוציאליסטי התכנסה ב־25–27 בספטמבר — בהמשך לכינוס מקדים ב־4 ביולי, לאחר הפסקת האש במלחמה שפתחה ממשלת נתניהו נגד איראן — ומושב המשך מתוכנן ל־2026. הוועידה דנה בפרספקטיבות עולמיות ומקומיות, עם מיקוד על משבר המלחמה, זוועות פעולות הטיהור האתני ורצח־העם בעזה, והתנועות הנגדיות. בנוסף דנה הוועידה באתגרים, במשימות ובבנייה בעת הזאת של ארגון מאבק אינטרנציונליסטי כביטוי פוליטי למרקסיזם מהפכני — טרוצקיזם — המוכוון ביסודו לנקודת המבט של האינטרסים והמאבקים של המעמד העובד חוצה הקהילות בחברה, במערכה לשינוי סוציאליסטי. הוועידה הכריעה רשמית לפרוש מ־ISA, כחלק מתיקון מסלול נחוץ, עם הפנים קדימה בחתירה להתלכדות כוחות בינלאומית מחודשת על בסיס בריא יותר.

תהליך התבדלות

לעיתים צירוף הנסיבות במאבק יוצר בסיס לחיזוק הסכמות ולאיחודים בין כוחות סוציאליסטיים, ולעיתים הדרך המועילה היחידה להתקדמות במאבק היא היפרדות נחוצה לנתיבים שונים מבחינת הבנת ההתפתחויות האובייקטיביות והמשימות הנגזרות, כפי שהן מתבטאות בתוכנית הפוליטית עליה יש להיאבק, באסטרטגיה, בטקטיקות, ובשיטות בניית ארגון מאבק מהפכני.

הקריסה ההדרגתית ביחסינו מול הנהגת ISA במשך למעלה משנתיים נבעה מתהליך התבדלות יסודי. גם הנהגת ISA הכירה דה־פקטו בהתפתחות תהליך פילוג, לרבות דרך פרסומים שעסקו בהתפתחויות באזור ללא התייעצות בסיסית עם הארגון המקומי עוד מתחילת 2025 — אף שפורמלית הביעה הסכמה גבוהה עם מסמכי הפרספקטיבות שגיבשנו בהקשר עולמי, אזורי ומקומי, והשתמשה בפרסומינו.

פרספקטיבות עולמיות אינן כשלעצמן, עד כה, קו שבר יסודי בינינו ל־ISA, אך קיימים הבדלים המבטאים סימפטומטית חולשות חשובות בגישת הנהגת ISA, שלהן משקל יסודי יותר. אלו משתקפות בנטייה לגישה חד־צדדית וסכמטית מדי, המתורגמת במיוחד לרדוקציוניזם גיאו־פוליטי — נטייה להשטחת ניתוח לכדי סכמות גיאו־פוליטיות כלליות.

בעוד שזהו עידן של מיליטריזציה מוגברת ומלחמות, אנו חולקים על אפיון התקופה הנוכחית בהכללה כ"תקופת טרום־מלחמה" — כלומר, ערב מלחמת עולם שלישית. תהליך מיליטריזציה משמעו היערכות מוגברת להתנגשויות צבאיות. אלא שלפי המדד הזה לבדו ניתן היה לאפיין כ"תקופת טרום־מלחמה" גם עשורים במלחמה הקרה ההיסטורית, שהתחוללה בין שתי מערכות חברתיות מנוגדות, הסטליניזם והקפיטליזם, ועירבה מלחמות שלוחים עקובות־מדם. מאבק הכוחות הבין־אימפריאליסטי העולמי, במיוחד עם פוטנציאל השמדת הערך הטוטלית שמגלם נשק גרעיני, אינו דוהר להתנגשות מכרעת "לחיים או למוות", כל עוד נותרו עבורו נתיבים חלופיים.

הניתוח שמציגה הנהגת ISA נוטה להבנה מקובעת וחד־צדדית של תהליך הקיטוב במאבק הכוחות הבין־אימפריאליסטי, וממעיט בבסיס המעורער של הבריתות האימפריאליסטיות, המתבטא בדינמיקה "רב־קוטבית" — שהקאמבק של הטראמפיזם בארה״ב העצים — אומנם עם אלמנטים של "דו־קוטביות" מעצם משקלן היחסי של ארה״ב וסין.

השיח המופשט על "תקופת טרום־מלחמה" עולמית מתקשר להתייחסות מרוחקת מדי לתנועת הסולידריות עם עזה ולנטייה לגישה גסה לשאלות של דיכוי לאומי, ולסוגיית הכיבוש, הדיכוי והנישול הקולוניאלי של הפלסטינים בפרט.

כדוגמה עדכנית, במאמר של אחד ממנהיגי ISA על "תוכנית סוציאליסטית לעידן חדש של מלחמה ומיליטריזם", נכללים אומנם דגש דמוקרטי כללי בהקשר של אוקראינה לגבי תמיכה בזכויות להגדרה עצמית, ודגש לגבי הצורך הקריטי ברתימת עוצמת המעמד העובד המאורגן בתנועת הסולידריות עם עזה. אלא שהמאמר לוקה ביחס גס לדיכוי לאומי, לרבות דחייה מופשטת של "סיסמאות לאומיות" לטובת אחדות מעמדית. בהתחשב בהבטחה הפרוגרמטית בכותרת המאמר נדרשה התכתבות ישירה עם מאבק לשחרור מדיכוי לאומי — שאינו יכול פשוט לאמץ סיסמאות מופשטות בעד אחדות עם עובדים מהאומה הכובשת וטובחת, במנותק מגישתם הקונקרטית ומהשלב בו נמצאת תודעתם הפוליטית של אותם העובדים. תוכנית לשחרור לאומי וחברתי מלא של הפלסטינים היא תנאי לאחדות במאבק.

מאמר נוסף התיימר להראות כיצד ליישם את גישתו של לנין לדיכוי לאומי כיום, אף שנותר מעוקר מתוכן חברתי־מעמדי ממשי ואינו עוסק בשאלה יסודית עבור השמאל המרקסיסטי בכל תנועה, "שאלת הקניין" — הבעלות והשליטה על משאבים. הוא שומט הבחנות בין הגנה עד תמיכה במימוש — מנקודת המבט של האינטרסים של המאבק המעמדי — ביחס לדרישה דמוקרטית לזכות להגדרה עצמית של לאום מדוכא השואף לאוטונומיה או לפרישה ממדינה לאומית (כדוגמת קטלוניה במדינת ספרד), לבין נסיבות של מאבק שחרור מכיבוש ודיכוי קולוניאלי (כדוגמת המאבק הפלסטיני). המאמר תומך במדינה פלסטינית סוציאליסטית, אך לצד קריאה לסולידריות מעמדית בינלאומית וקריאה למאבק של מעמד העובדים בישראל נגד המלחמה והכיבוש ולשינוי סוציאליסטי, ההמונים הפלסטינים אינם מתוארים כגורם אקטיבי.

התערבות ISA בתנועת הסולידריות הייתה מוגבלת, ואפילו הנהגת חטיבת ארה״ב, בלב המעצמה האימפריאליסטית הקריטית ביותר לאפשור מתקפת ההשמדה, לא הובילה קמפיין מתועדף ומפותח של ממש להתערבות וליוזמה סביב תנועת הסולידריות עם עזה. הנהגת ISA כיום תולה את חולשותיה של ISA ברמת התגובה הבינ״ל למול המשבר ההיסטורי — לרבות היעדר פרסום הצהרות בינלאומיות — בתפקיד שמילאה הנהגת פלג שפרש לבסוף בהובלת חטיבת אירלנד לשעבר. אך פרסומים פומביים ופנים־תנועתיים שזוהו עם ההנהגה הנוכחית לקו בנטייה ליחס גס לסוגיה הפלסטינית ובנטייה לניסיון להכליל את רוח "תקופת טרום־המלחמה" העולמית לסיסמאות כלליות מדי נגד מיליטריזם ומלחמות.

למרות תשומת לב למגמה החשובה של חזרה התחלתית של המעמד העובד לזירה, הנטייה להכללות־יתר בפרספקטיבות העולמיות זלגה לעבר התייחסות חד־צדדית למגמות הריאקציה. ובפרט, הכללות־יתר לגבי תזוזות ימינה של המעמד העובד, תוך מחסור בניסיון לאפיין קונקרטית את השכבות הרלוונטיות, הסוגיות המרכזיות, עומק התזוזות, הסתירות, ומגמות נגדיות קיימות ופוטנציאליות. נטייה זו, השכיחה בשמאל, מסוכנת כשלעצמה. היסטורית, הערכות חד־צדדיות ביחס למגמות ריאקציה גררו פלגים שונים בשמאל המהפכני — בהם שרידי הקאדר של האינטרנציונל ה־4 לאחר מלחמת העולם ה־2 — לשגיאות הרסניות ברמת אוריינטציה וטקטיקות.

חשוב להצביע על ההשלכות הקטסטרופליות של מגמות הריאקציה. אך גם על מגבלותיהן. ניצחון טראמפ בבחירות בארה״ב שיקף אומנם גם שלהוב רעיונות ריאקציוניים מושרשים בקרב חלקים באוכלוסייה. אלא שלפי הנהגת ISA, הפעם תוצאות הבחירות ביטאו תזוזה מוכללת מהותית ימינה בקרב ההמונים. הייתה זו הפרזה בהערכת בסיס התמיכה של טראמפ, והמעטה בתהליכי הקיטוב בחברה והפוטנציאל להתפתחות תנועות נגדיות — ובפרט כשקמפיין הממשל ה"דמוקרטי" הימני הפסיד יותר קולות ממה שהרוויח טראמפ, ובחלק מהמדינות בארה״ב בהן ניצח טראמפ נרשמו גם הישגים להצבעות להגנת הזכות להפלה. מאז, מיליונים יצאו לרחובות להשתתף בהפגנות ברחבי ארה״ב. אך מצד הנהגת חטיבת ארה״ב של ISA התגובה לניצחון טראמפ כללה פנייה לעבר הזדהות — עד כדי הדהוד אליטיזם זעיר־בורגני — עם חשדנות וזעם כלפי חלקים במעמד העובד, בהם נשים ומהגרים, שנסחפו להצביע בעד הבטחות הפופוליזם הימני למול הקמפיין השמרני של שלטון המשבר הקפיטליסטי של ביידן–האריס.

בהכללה, הנהגת ISA מתאפיינת בגישה פוליטית גסה מדי ביחס לתופעות ולאתגרים המורכבים בעידן הנוכחי, ונוטה למתודות הנהגה מתמרנות ומערפלות פוליטית שהוטמעו ב־ISA — בהמשך לגישות שאפיינו את הגרעין הקשה של מנהיגי סיעת האופוזיציה הבלתי מוכרזת ב־CWI ב־2019, שעל בסיסה הוקמה ISA.

מחלוקת חריפה לאורך 2023–2024 סביב גישות בעייתיות מהותית מצד גורמי הנהגה במענה למקרה מוגנות שעירב האשמות ברף עליון בחטיבה גדולה של ISA שימשה זרז בתהליך מתמשך של התבדלות פוליטית בין מגמות שונות ב־ISA, לרבות בינינו לבין ISA, כמו גם למול כוחות אחרים שפרשו מ־ISA בכיוונים שונים. סביב מדיניות מוגנות הסתמנה נקודת עיוורון פוליטית ביחס למשקל של מקרה מוגנות הכולל האשמות ברף עליון, ומסמך מדיניות המוגנות של ISA כלל הסכמות במישור העקרוני שנותרו אות מתה. ההתערבות מצד חברי.ות הנהגה מחטיבת ישראל–פלסטין הייתה בחתירה אקטיבית לבהירות ולתיקון — חרף הנסיבות שכפתה מלחמת ההשמדה. הגרעין הקשה של הנהגת ISA כיום הדף ממושכות תיקון נחוץ, והנהגת החטיבה הרלוונטית, בתמיכת שותפיה בהנהגה הבינלאומית, לא פעלה בגישה המבהירה והרצינית המתבקשת בגיבוש מאזן ובהצגת עמדה שאינה משתמעת לשתי פנים.

אותו המקרה חשף גם חולשה בגישה אינטרנציונליסטית בהנהגת ISA. למעשה, ISA ביטאה מיסודה התגברות של נטייה לפדרליזציה — מגמת התרופפות של הלכידות הפוליטית והארגונית של המפלגה הבינלאומית ככזו בהיבטים מהותיים. כך, הנהגת חטיבת ארה״ב, הגדולה ביותר ב־ISA, העמידה את המפלגה הבינלאומית בפני עובדה מוגמרת — כלומר, ללא דיווחים ודיון ממשי — עם ההחלטה לוותר ללא קרב על העמדה הציבורית של חברת מועצה בולטת בסיאטל. זאת אף לאחר ניצחון מול הטייקון ג׳ף בזוס. הנימוקים כללו הערכה ששינויים דמוגרפיים יובילו ממילא להפסד המושב, חשש ממתיחת־יתר של משאבים, והערכת־יתר לגבי פוטנציאל קמפיין חלופי שהושק. המהלך הציב דוגמה שלילית של נטישה וולונטרית של עמדה ציבורית נבחרת, והפנה בכך גב לציבור עובדות ועובדים שהעניקו את המנדט, ולרבים בארה״ב שהמושב היה עבורם נקודת ייחוס (הכותרת ב־Independent הבריטי הייתה: "הסוציאליסטית עם הפרופיל הגבוה ביותר באמריקה לא תתמודד שוב").

גם הוויכוח שהוביל לפרישת הקבוצה בסיאטל ביוני 24' לא דווח למוסדות הבינלאומיים הרשמיים, שלא כונסו במשך חודשים אז, ומסמכים לא הועברו. גרעין הנהגת ISA כיום פעל, ברוח האופוזיציה של 2018–2019, כסיעה בלתי מוכרזת, מחוץ למסגרות הרשמיות, תוך הימנעות מהצגת מצע פוליטי ברור עבור בלוק שכלל גורמים הנוטים בכיוונים שונים. אף בלוק המתגבש סביב נטיות בתהליכי ויכוח אינו יכול להיות הומוגני "לחלוטין", אך נחוצה הבהרת בסיס פוליטי משותף.

העידן החדש ביחסים העולמיים

עידן הגלובליזציה הניאו־ליברלית — שהגיעה לשיאה בעקבות נפילת הסטליניזם — הלך ופינה את מקומו, דרך סדרת נקודות מפנה איכותניות, לעידן של הסלמה במאבקי הכוחות הבין־אימפריאליסטיים, בהובלת ארה״ב וסין.

כוחו של האימפריאליזם האמריקאי בדעיכה יחסית במערכת העולמית. הטראמפיזם חותר נואשות, כמעט לשווא, להפוך על פיו את התהליך באמצעים פוליטיים, כלכליים וצבאיים, לרבות מלחמת הסחר המאיימת להצית מיתון עולמי חדש, והרחבת התערבויות צבאיות, לצד הניסיונות לכפות עסקאות פוליטיות בשירות וושינגטון להקפאת עימותים צבאיים אזוריים.

מנגד, האימפריאליזם הסיני מגלם קריאת תיגר גוברת על האינטרסים של וושינגטון וההגמוניה במערכת העולמית, חרף העובדה שהוא מאותגר נוכח תהליך משבר כלכלי מעמיק מבית בתום עשורים של היפר־צמיחה, כמו גם תלות הדדית מול כלכלות "מערביות", ומגבלות כוח מהותיות למול האימפריאליזם המערבי. מאפייניו כצורה ייחודית של קפיטליזם מדינתי, בהשפעת התפתחותו מתוך מערכת מאואיסטית־סטליניסטית שהושתתה על כלכלת פקודה בבעלות ציבורית, הקלו עליו במאבק הכוחות מול וושינגטון.

זהו עידן של הסתמכות מוגברת של ההון על המדינה הלאומית, בליווי התגברות לאומנות, לרבות כלכלית (פרוטקציוניזם), האצת מיליטריזציה והתנגשויות צבאיות — עם איום גובר אף בחילופי מהלומות גרעין "טקטיות".

באזורנו, המאה ה־21 מתחילתה התאפיינה בשרשרת אירועים עקובים מדם, בהם התקפות רצחניות על ההמונים הפלסטינים, הפלישה האימפריאליסטית לעיראק, ומלחמות האזרחים המחרידות בסוריה ובתימן, על מאות אלפי הנספים בכל אחת מהן. מנגד, המשבר המערכתי באזור הוליד גם תהליכי מהפכה עם תהודה עולמית. תהליכי משבר קודמים הובילו ל־7 באוקטובר, למלחמת ההשמדה בעזה, ולתוקפנותה של מדינת ישראל כמעצמה אימפריאליסטית אזורית הנוטה לשמש "מוצב קדמי" עבור מחנה האימפריאליזם המערבי — אך התפתחויות אלו שיקפו והשתלבו בהקשר של עליית מדרגה מתמשכת במאבק הכוחות הבין־אימפריאליסטי העולמי.

המגמות הדומיננטיות ביחסים העולמיים מאפיינות את השלב הקטסטרופלי הנוכחי של משבר מערכתי מוכלל ברמה העולמית, כפועל יוצא של התחדדות הסתירות היסודיות של הקפיטליזם. לפיכך, זהו עידן של החרפת אי־יציבות ואי־ודאות גם בארצות הקפיטליסטיות המפותחות, עם שרשרת משברים כלכליים, חברתיים, פוליטיים וסביבתיים, תהליכי רדיקליזציה המונית והתפתחות תהליכי מהפכה ומהפכת־נגד.

מחד, בעשור וחצי האחרונים התפתחו כמה מתנועות ההמונים הגדולות בהיסטוריה, בשילוב פעולות מעמדיות לרבות שביתות כלליות, בד־בבד עם התפתחות תנועות בינלאומיות חשובות, וחלה עלייה יחסית בפופולריות של רעיונות סוציאליסטיים ומעמדיים. מאידך, האתגר של התגברות על נסיגה תודעתית וארגונית בקרב המעמד העובד ביחס לחלופה סוציאליסטית — בהשפעת עשורים של מהפכת־נגד ניאו־ליברלית מפוררת, ובאופן מכריע בהשפעת נפילת הסטליניזם — נותר סבוך. הכישלונות והבגידות של מנהיגי וכוחות "שמאל רך" ותיקים וחדשים שנהפכו, בעיקר בעקבות משבר 2008, לנקודת ייחוס המונית, סללו את הדרך לעליית תופעות של פופוליזם ימני.

נוכח סלידה מתפקיד המפלגות הקפיטליסטיות המסורתיות וגלי חיפוש המוני אחר פרוגרמה שתציע מוצא ממשבר מערכתי, מוסיפים ומתפתחים תהליכי קיטוב, עם ביטויים פוליטיים מימין ומשמאל בעיקר בתופעות של פופוליזם — וזוהי עדיין עת הפופוליזם. הקיטוב מתפתח בין תופעות פופוליזם ימני, והתחזקות מסוימת של כוחות ימין קיצוני, לבין תופעות משמאל — בעיקר פופוליזם שמאלי ורפורמיזם רך.

טיבו המסובך והמתמשך של תהליך צמיחת חלופה פוליטית מעמדית משמאל, לרבות פאזות של נסיגות במסקנות אחרי כישלונות כאמור, היה מרכזי להתפתחות תופעות דמורליזציה ופטליזם/"דומריזם" במאבקים, ולבלבול ביחס לנחיצות בפרוגרמה לפתרון מהפכני של הסתירות המערכתיות היסודיות של הקפיטליזם.

מרבית כוחות השמאל, בהם המתהדרים בסיסמאות בעד "מהפכה", שוללים למעשה, דרך רציונליזציה "פרגמטית", את הנחיצות במאבק ממשי על פרוגרמה להתגברות על המערכת הקפיטליסטית־אימפריאליסטית. כלומר, ראשית, לעקירת הסתירות בין ייצור חברתי לבעלות פרטית ובין המדינה הלאומית והכלכלה העולמית — ובהקשר זה, הסתירה לא רק בין ההון והעבודה, ובין ניצול־העל האימפריאליסטי להמונים ברחבי העולם, אלא גם בין ההון והמערכות האקולוגיות.

במבחן הפרוגרמטי, רבים מהכוחות הנחשבים פורמלית לסוציאליסטיים כיום מתגלים, מבעד לרטוריקה, כסוכני מצע דמוקרטי דל. אלה "סוחרי ספק" לגבי עצם ההיתכנות לפתרון סתירות יסודיות בחברה, ומטפחי אשליות לגבי תיקון וריסון הקפיטליזם, תוך נטייה להזדנבות אחר פלגים "ליברליים" מקרב המעמדות השליטים תחת ההיגיון המעוור של הרע במיעוטו.

בעוד שהמגמות הדומיננטיות הן של פופוליזם, קיימת פתיחות חשובה לרעיונות סוציאליסטיים, ובזירות משתנות נפתחות הזדמנויות חדשות עבור בניית כוחות המתארגנים סביב תוכנית סוציאליסטית מהפכנית, אך בנסיבות מורכבות ביותר, במיוחד מבחינת שלב התפתחות התודעה הפוליטית וההתארגנות בקרב המעמד העובד. צירוף הנסיבות הסבוך עבור בניית הכוחות של סוציאליזם מהפכני גורר, בדומה לתקופה שלאחר מלחמת העולם ה־2, שלב פרגמנטציה מוגברת של כוחות מהפכניים ומכשולים בפני איחודי כוחות.

חלק מהכוחות שוגים על בסיס הפשטות־יתר בהערכת־חסר של השפעות נפילת הסטליניזם על העידן הנוכחי, ונופלים למלכודת של נטייה אולטרה־שמאלית להצגה סיסמאתית מופשטת של תוכנית מהפכנית, כתחליף לגישת מעבר — קידום שיטתי של גשר המחבר דרישות מיידיות ורעיונות שינוי במאבקים ביום־יום לנחיצות במערכה מוכללת על רפורמות שורשיות ושינוי סוציאליסטי מהפכני. אחרים נוטים להיסחף אידיאולוגית עם מגמות בתנועות רחבות, חוצות־מעמדות (תנועות בהן לצד חלקים מהמעמד העובד מעורבות שכבות ביניים ואף גורמים מהמעמד השליט). בכלל זה, נטייה להמעיט במורכבות המסבכת של סוגיות דיכוי לאומי, ולהשתרך אחר "פוליטיקת זהויות" פלגנית, בכסות מחויבות למאבק בצורות דיכוי. הם משקפים התרחקות מאוריינטציה יסודית למעמד העובד, מתוך חוסר אמון עד עוינות ביכולתו להתפתח ולהיאבק.

בהירות פוליטית ביחס לתהליכים מרכזיים, למשימות ולתוכנית הפוליטית היסודית היא מפתח, לעיתים במחיר פילוגים. מפלגה בינלאומית המונית לא תתפתח לינארית, אלא דרך קפיצות איכותניות. יידרשו איחודים על בסיס עקרוני בין כוחות מהפכניים קיימים ועתידיים. טלטלות עולמיות ומאבקים המוניים יצמיחו גם כוחות חדשים ויוכלו לסייע בחידוד מסקנות ובסלילת הדרך גם לשיתופי פעולה ואיחודים.

את תהליך ההתבדלות בין פלגים בשמאל המהפכני, לרבות הפילוגים ב־CWI וב־ISA, יש לראות בהקשר רחב זה.

הקמת ISA על מסד פוליטי לא בריא

כל נקודת מפנה משמעותית במצב העולמי — משבר הקורונה, המלחמה באוקראינה, מלחמת ההשמדה בעזה, ואף הקאמבק של טראמפ — האיצה תהליך צנטריפוגלי של התבדלות ופילוג ב־ISA.

זהו המשך לתהליך ההתבדלות שהחל עוד קודם והוביל לפילוג ב־CWI ב־2019. שורשיו בתמורות עמוקות במצב העולמי, החל מהעשור הקודם בהשפעת המשבר הכלכלי העולמי של 2008, וביתר־שאת בשנות ה־2020. תמורות שלמולן הלכו והתפתחו הבדלי גישות מוכללים. מרכיבים שונים במפלגה הבינלאומית, שנהפכו בהמשך ל־ISA, נטו לעבר נתיבים פוליטיים שונים יותר ויותר, לרבות תזוזה לעבר היגיון המחפש "קיצורי דרך" במאבק — כלומר, חתירה לפריצות דרך ארגוניות תוך נכונות בפועל להקרבת בהירות פוליטית חיונית, בפרט דרך עמעום וריכוך פרוגרמטי.

כבכל מפלגה חיה, ב־CWI היו באופן בלתי נמנע גם חוסר איזונים וחולשות מסוגים שונים בתקופות שונות. אלא ש־ISA לא נוצרה כתוצאה ממאבק פוליטי לתיקון מאוזן בסוגיה כלשהי — היא לא הוקמה כפועל יוצא של מערכה להשגת בהירות פוליטית ולקידום תיקונים נחוצים על בסיס הצגת חלופות קוהרנטיות מנומקות.

היא הוקמה, כאמור, על בסיס סיעת אופוזיציה בלתי מוכרזת, שהגרעין הקשה של מנהיגיה — בלוק נעדר בסיס עקרוני מובהר בין נטיות פוליטיות בכיוונים סותרים — הוביל את הפילוג הפוליטי במעטה טענות ל"התנגדות לפילוג". אדריכלי סיעת האופוזיציה אירגנו קמפיין ערפול ודה־פוליטיזציה, שהסיט ממסלולו תהליך דיון סביב סוגיות שהעלתה מזכירות ה־CWI. אלו כללו חששות פוליטיים מוכללים מפני נטיות לריכוך מהותי של סטנדרטים במישור הפוליטי ובמישור הארגוני, שחתרו תחת חוזקות והישגים של המפלגה באירלנד, כמו גם חששות לגבי הפרות ספציפיות של דמוקרטיה ארגונית מצד ההנהגה האירית דאז.

הדיון נסב סביב תמרורי אזהרה לגבי דילול דרישות מעבר ודרישות סוציאליסטיות בקדמת ההסברה שמקדמת המפלגה בהתערבות באירועים, עמעום אוריינטציה למעמד העובדים וזניחת הזדמנויות לקידום פעילות בקרב העבודה המאורגנת, הזנחת היבטים בבניית ארגון מאבק מהפכני עצמאי, והנמכת פרופיל עצמאי. בנוסף, בתהליך הוויכוח התבטאו גישות שונות לאופן ההתערבות בתנועות החברתיות הרחבות דוגמת התנועה הפמיניסטית ותנועת האקלים, ולאופן ההתייחסות לרעיונות מהמנעד של "פוליטיקת זהויות", בהקשר של מאבקים נגד צורות דיכוי בחברה.

מנהיגי אופוזיציית טרום־ISA הוקיעו את מזכירות ה־CWI על כך שהצביעה על קיומם של הבדלים יסודיים והזהירה, בצדק, מפני התנוונות תיאורטית מסוכנת בכיוון "מנדלי" (אפיון פוליטי על שם ארנסט מנדל, שהיה ממנהיגי הזרם USFI). בהכללה, הכוונה היא לסחף לעבר צנטריזם (התנדנדות בין מרקסיזם מהפכני לרפורמיזם), עם התגברות הסתירה בין תוכנית סוציאליסטית ואוריינטציה למעמד העובדים במישור הפורמלי לבין נטייה לקדם בפועל בעיקר "תוכנית מינימום" רפורמיסטית. בכלל זה, מדובר בנטייה לעבר "תנועתנות" (movementism) — פטישיזציה של תנועות מחאה ככוח שינוי, תוך זניחה בפועל של עימות רעיוני יסודי על אסטרטגיה ופרוגרמה פוליטית. ובמיוחד, בהשפעת אכזבה מרמת המאבק המעמדי, זניחת דגשים קונקרטיים על פעולה מעמדית, והתעמעמות דגשים על העוצמה הפוטנציאלית של המעמד העובד בחברה הקפיטליסטית — עוצמה המגיעה עד כדי תפקיד פוטנציאלי מכריע של סוכן שינוי מהפכני.

חלקים בהנהגת ISA שחתרו להעמקת ההתבדלות הפוליטית מה־CWI, בעוד שטיפחו את הנרטיב הפורמליסטי המסלף ש־ISA היא ה־CWI "בשינוי שם", טענו באופן כוזב שבמשך שנים נאבקו לחיזוק או לרוויזיות בסוגיות שונות במסגרת ה־CWI. במרבית המקרים לא היה מדובר אפילו בפיתוח התדיינות פוליטית בסיסית באופן סדור באותן סוגיות, והם אף לא ביקשו זאת.

הדבר נוגע גם לסוגיה החשובה של פמיניזם סוציאליסטי — תרומות חיוביות בצמתים שונים אינן שקולות לקרבות פוליטיים. ללא קשר לבחינת חולשות וחוזקות קונקרטיות בגישה ובניתוח של צד כלשהו בסוגיה, הרי שהצד שיזם התדיינות סדורה לבירור רעיוני בהקשר הזה היה מזכירות ה־CWI, דרך דיוני מליאה בינלאומיים, וקידום תהליך ויכוח סדור סביב "פוליטיקת זהויות" ב־2018. כך גם, בוועידה העולמית ב־2016 נדון ואומץ בתמיכה מלאה, ללא מחלוקת, מסמך תמציתי שגיבשה מזכירות ה־CWI שעסק בשאלות לאור התעוררות גל הרדיקליזציה והמאבקים בהיקף המוני סביב סוגיות של דיכוי על רקע מגדרי. ב־ISA התפתחו גם תרומות חיוביות, אך בהכללה, המרכיב הסוציאליסטי במשוואה של פמיניזם סוציאליסטי נותר דהוי, כשבקדמת הפעילות הציבורית היה מחסור בחיבור למסקנות סוציאליסטיות. בהתאם, הסיסמה המרכזית שאימצה הנהגת ISA ליום הנשים הבינלאומי האחרון הייתה "לעמוד נגד מיליטריזציה וההתקפות הסקסיסטיות של הימין הקיצוני" — מסר מינימלי של שמאל כללי, בלא ניסיון לחיבור לדגשים מעמדיים או לרעיונות סוציאליסטיים.

בחלק מהמקרים טרם פילוג 2019 כן התפתחה באופן בריא התדיינות מוגבלת בין מנהיגי ISA לעתיד לבין מזכירות ה־CWI. הנהגת ISA גורסת, בהכללה, שהיא מייצגת המשכיות של דעת מיעוט לשעבר, בעיקר של יחידים שהיו מבוססים בשוודיה, סביב שורת סוגיות, בהן פרספקטיבות לגלובליזציה ולמטבע האירו, אפיון המשטר הסיני, פמיניזם, הגירה, ואקלים. המחלוקת המפותחת ביותר, שגם התנהלה פומבית באופן מוסכם, עסקה באפיון התהליך הייחודי של כינון מחדש של הקפיטליזם בסין. גם מבלי להיכנס לניתוח פרטני של מחלוקות מוגבלות שהתפתחו בעבר, באף אחת מהסוגיות ISA לא גילמה צעד איכותני מוכלל קדימה מבחינה פוליטית. יתרה מכך, מתודית, ניכר שהגורמים הקושרים לעצמם כתרים בהנהגת ISA נוטים כאמור לגישה חד־צדדית ולסכמטיות־יתר בניתוח תהליכים.

הנהגת ISA דבקה עדיין בנרטיב המלאכותי לגבי פילוג 2019 המציג את תפקיד בלוק האופוזיציה — של פלגים שנפוצו מאז לכל עבר — כצד שכלל סמן של חתירה שיטתית להבהרה פוליטית יסודית, למול צד שכביכול התחמק מאינטראקציה על סוגיות היסוד והחליף תפקיד של הנהגה פוליטית בדבקות בשליטה מנהלית במנגנון המפלגה (כלומר, גישה ביורוקרטית, לא פוליטית). מסמכי הוויכוח כשלעצמם מערערים את הנרטיב, ללא קשר לחולשות כלשהן של ה־CWI.

משריטה לנמק

מזכירות ה־CWI התריעה ב־2018–2019 שמנהיגי האופוזיציה חברו בלא בסיס פוליטי עקרוני מובהר, תוך התחמקות מסוגיות היסוד שעלו לדיון, ומובילים למדרון מסוכן, בכיוון התקפלות בפני לחצים בנסיבות מסובכות במאבק המעמדי, לרבות התרופפות אוריינטציה למעמד העובד בחברה, וזניחת קידום שיטתי של דרישות מעבר ודרישות סוציאליסטיות. הנטיות הרוויזיוניסטיות (כלומר, החותרות לחולל, או במסלול לעבר, שינויי עומק בגישות פוליטיות) נותרו בהכללה מוסוות־למחצה, "מתגנבות", עד להתפרצות העימות הסיעתי.

לצורך תחזוקת בלוק ללא בסיס עקרוני בין נטיות סותרות, מנהיגות השולל של סיעת האופוזיציה הסיטה את הדיון מחולשות קונקרטיות בקרב האופוזיציה, בעיקר באירלנד וביוון, שדרשו מענה ותיקון, לתפקיד מזכירות ה־CWI. זאת, בסיוע טקטיקה אופורטוניסטית של פניית כלבו לרתימת כל סנטימנט מזדמן של אי־שביעות רצון ברחבי ה־CWI נגד "משטר המפלגה" ולמען "שינוי". הובלת הפילוג הפוליטי הוסוותה בהתנגדות פורמלית לפילוג, בטענה כאמור להיעדר הבדלים יסודיים, ובמיקוד פרוצדורלי וארגוני, לרבות מצג "דינמיות". הקמפיין חתר לזכות בתמיכת שכבה — איתה נמנתה תנועת מאבק סוציאליסטי אז — שהייתה ספקנית ביחס לביקורת שהציגה מזכירות ה־CWI, ושתחת רתיעה מנזקי תרחיש פילוג, בהיעדר ניסיון רלוונטי מספק, שגתה בהבנת טיבה הפוליטי של סיעת האופוזיציה.

כחלק ממאבק כוחות שעבר דה־פוליטיזציה, הנהגת האופוזיציה התהדרה בכותרת פורמלית של "הרוב" — שלא התיישנה טוב גם בכך ש־ISA מייצגת כיום פלג מיעוט מובהק מ־2019. היא העדיפה משחק מחבואים פוליטי וסירבה להציג מצע פוליטי מגובש של קבוצה המעוניינת להציג דרך חלופית עבור המפלגה הבינלאומית ומבקשת לשם כך זכויות מיוחדות של סיעה רשמית להתארגנות פנימית לעימות הרעיוני. כתחליף, היא הובילה סקנדליזציה של העובדה שהרוב במזכירות ה־CWI כן הקים, בתגובה למתקפת האופוזיציה, סיעה שקופה דמוקרטית שמבהירה מה היא מייצגת ועל מה היא נאבקת.

טרוצקי, במהלך עימות רעיוני בתחילת מלחמת העולם ה־2 מול אופוזיציה זעיר־בורגנית בחטיבת ארה״ב של האינטרנציונל ה־4, הזהיר כי:

"בכל עימות עקרוני, ללא יוצא מהכלל, המרקסיסטים חיפשו בקביעות להציג בפני המפלגה ישר ולעניין את הבעיות היסודיות ברמת דוקטרינה ופרוגרמה, בהתחשב בכך שרק על בסיס כזה יוכלו שאלות 'קונקרטיות' למצוא את המקום והפרופורציה ההולמים".

בנוסף, "כל דיון רציני מתפתח מהפרטיקולרי ואף המקרי אל הכללי והיסודי. הגורמים והמניעים המיידיים של דיון הם, במרבית המקרים, עניין סימפטומטי בלבד. חשיבות פוליטית של ממש נושאות רק אותן בעיות שעולות מהדיון במהלך התפתחותו. עבור אינטלקטואלים מסוימים, הלהוטים להאשים ב'שמרנות בירוקרטית' ולהציג את 'רוחם הדינמית', עשוי להיראות כאילו שאלות הנוגעות בדיאלקטיקה, מרקסיזם, אפיונה של מדינה, ומרכוזיות, מועלות באופן 'מלאכותי' וכי הדיון תופס כיוון 'כוזב'. אלא שלב העניין הוא בכך, שלדיון יש היגיון אובייקטיבי משלו שאינו תואם כלל את ההיגיון הסובייקטיבי של יחידים והתקבצויות".

עיקר תמרורי האזהרה ב־2018–2019 הוצבו ביחס לנתיבים הפוליטיים הנבדלים שהתוו נטיות רוויזיוניסטיות שהלכו והתגבשו, בכיוונים שונים, בקרב הנהגות חטיבות אירלנד ויוון דאז.

הישגים חשובים שאותן חטיבות השיגו לאורך שנים בתחומים שונים במסגרת ה־CWI לא הוטלו בספק, לרבות התפקיד המשפיע באירלנד בקמפיין לרפורמת ביטול איסור ההפלה לקראת הניצחון במשאל־העם במאי 18'. אך ההיסטוריה מלמדת שגם הישגים מרחיקי לכת יותר ובניית ארגוני מאבק מפותחים יותר אינם מחסנים כשלעצמם משגיאות, לרבות פניות בכיוונים הרסניים.

כבר ב־2021 פרש מ־ISA פלג בהובלת חטיבת יוון לשעבר, תחת הכותרת "המגמה למען דמוקרטיה פנימית ואחדות" (TIDU) — כיום Internationalist Standpoint. במעטה פורמליזם חלול, כחלק ממורשת סיעת האופוזיציה של 2019, התגבשות אותו הפלג ביטאה מגמת חסלנות (liquidationism) של תיאוריה מהפכנית ושל ארגון קאדר מהפכני, לעבר רשת אקטיביסטית רופפת, פדרציית ארגונים לאומיים, ללא בסיס עקרוני מאחד ברור, ובנטייה לעבר אקטיביזם עמותות ודלות תיאורטית.

נטיית ISA לריכוך פוליטי וארגוני, עם דילול תוכנית מעבר סוציאליסטית ועמעום גישה מעמדית — במסווה יומרה לניתוח וגישה משוכללים יותר ביחס לתנועות רחבות, לאיגודים, ולדיכויים מיוחדים — הגיעה לנקודת קיצון ב־2024, בפלג שפרש בהובלת הנהגת חטיבת אירלנד דאז. תחת הכותרת הכוזבת "פרויקט למען אינטרנציונל מרקסיסטי מהפכני" (PRMI), מדובר ברשת רופפת, עם נטייה בוטה לדמגוגיה ולאקלקטיות רעיונית. אותו "פרויקט התפרקות", שהספיק למוטט חטיבות לשעבר באוסטריה ובבלגיה, מגלם מגמה המספקת ביטוי אידיאולוגי לשכבה אקטיביסטית זעיר־בורגנית מצומצמת המסווה עוינות ותחושת עליונות כלפי המעמד העובד בחברה ומחפשת "נוחות פוליטית", בהכללה —

^{– בשאיפה ללגיטימציה ממעגלי שמאל "פרוגרסיבי";}

^{– באינדיבידואליזם משולב בגישה קולקטיבית רפה מבוססת קונצנזוס בלבד, תוך נטייה לאנטגוניזם כלפי הנחיצות בהנהגה ובמרכוזיות;}

^{– בהעדפת ספונטניות על מאמצי ארגון ממשיים;}

^{– בהעדפת "היפר־אקטיביזם" על אסטרטגיה;}

^{– ובהסתמכות על זעם מוסרי ותחושות סובייקטיביות במידה רבה כבסיס לניתוח, כתחליף לעבודה החותרת לניתוח המציאות האובייקטיבית ולבהירות בפרוגרמה הפוליטית הנדרשת.}

רק טבעי שיחסם כלפי הזרם ההיסטורי של ה־CWI, שהושתת על מוכוונות עמוקה למעמד העובד, יהיה הרעיל ביותר, בעודם נטמעים אופורטוניסטית בחוגי שמאל רדיקלי כלליים, תוך מצג שרלטני של עליונות פוליטית ביחס לסוגיות של דיכויים מיוחדים.

הנרטיב של מנהיגי ISA כיום כאילו הובילו מערכה מתמשכת נגד המגמות האופורטוניסטיות של פלגים אלה בחתירה לבהירות פוליטית מנופח ומטעה. בוויכוחים המוגבלים שהתפתחו, הגישה המקובעת הגסה של גרעין הנהגת ISA כיום הייתה גורם מסבך, בנוסף על נטייה לתמרונים ארגוניים, לרבות סביב מחלוקת המוגנות הבינ״ל. הנהגת ISA לא הרחיקה בהתנוונות פוליטית מוכללת כשני הפלגים המדוברים, אך מצדיקה את הבלוק משולל הבסיס העקרוני שעליו הוקמה ISA ב־2019, שמנהיגיו הובילו קמפיין לסקנדליזציה של האזהרות מפני אותן המגמות. יתרה מכך, היא חולקת, בצורה מרוככת, מאפיינים פוליטיים עם אותם פלגים — לא רק בעוינות כלפי ה־CWI, אלא גם בנטייה לעמעום פרוגרמטי ולהחלשת גישת מעבר סוציאליסטית.

בפרפראזה על אזהרה שהשמיע טרוצקי בהקשר של העימות הרעיוני בארה״ב ב־1940: מה שהחל כ"שריטה" פוליטית מוגבלת שעלתה לדיון ב־2018 התפתח ל"נמק" בדמות "פרויקט ההתפרקות". אלא שגם כעת, הנהגת ISA, ההומוגנית יותר מבחינה פוליטית, מגלמת "שריטה" לא מתוקנת.

כיום, עמדת ISA והפלגים העיקריים שפרשו ממנה היא שהפילוג ש־ISA התנגדה לו בראשיתה היה הכרחי. למה? כדי לפנות דרך לאיכות פוליטית גבוהה יותר. ניסיון הנהגת ISA לייצר מצג של איכות פוליטית גבוהה יותר לעומת ה־CWI של העשור הקודם ביחס לאוריינטציה, לניתוח תהליכים עולמיים, לפיתוח פרוגרמטי ולמתודות ארגוניות התפורר על סלע המציאות. בהכללה, ISA לא ייצגה התקדמות תיאורטית, אלא נסיגה במתודות ובבהירות בסוגיות יסוד.

חלק מתיקון מסלול

הצגנו כאן דברי הסבר בסיסיים לרקע ולהיגיון שביסוד הכרעתנו לפרוש מ־ISA, ואין מדובר במאזן ממצה של הסוגיות הרלוונטיות. הנהגת ISA, עם היסודות עליהם היא מגינה ועם המתודות הפוליטיות המוטמעות בה, אינה מייצגת גישה פוליטית מוכללת שתהיה הולמת ואחראית במידה הנדרשת להתמודדות מול הלחצים הפוליטיים הכבדים והאתגרים ברמה העולמית והאזורית עבור הכוחות של מרקסיזם מהפכני בעידן הזה. הגענו לצומת הנוכחי עם הבנה שדרוש תיקון של השגיאה היסודית שבחבירה ל־ISA ב־2019.

הנהגת ISA מתווה נתיב המייצג שבירה מהמסורת הפוליטית של ה־CWI, לעבר חזרה על שגיאות ברמת אוריינטציה ומתודות שה־CWI כבר תיקן ביחס ל־USFI ולפלגים אחרים בשמאל המרקסיסטי. עבורנו, הנסיבות האובייקטיביות והסובייקטיביות דחקו במסקנה המוכללת כי, כאבחנת תנועת המיליטנט לגבי ה־USFI ב־1965: "הגיעה העת שבה הכרחי מבחינתנו להפנות את גבינו לארגון זה ולכיתות המתקוטטות המכנות עצמן 'טרוצקיסטיות'".

נהיה פתוחים לפיתוח דיונים ייעודיים תכליתיים, עם פוטנציאל פרודוקטיבי, עם גורמים מ־ISA ומחוצה לה שייפנו אלינו על בסיס קרבה במסקנות. ייתכן שיימצא בעתיד, בהשפעת ההתפתחויות הפוליטיות, בסיס עקרוני לחבירה מחודשת עם חלק מהכוחות המאורגנים כיום ב־ISA ועם אחרים.

מסקנותינו המוכללות ביחס ל־ISA ומחויבות עליונה לאינטרנציונליזם בפעולה הניחו את הבסיס להתקרבות מחדש ביחסים הפוליטיים מול ה־CWI. תוך המשך בחינה מחדש של נסיבות פילוג 2019, פתחנו בתהליך דיון סדור מול ה־CWI מאז ינואר, בהמשך למגעים בשלהי 2024. ועידת מאבק סוציאליסטי החליטה להמשיך בהידברות ולקדם כמתאפשר שיתופי־פעולה מועילים, בחתירה להמשך בירור רעיוני, הבהרת הבדלים ככל הצורך, ומאמצים לגיבוש הסכמה יסודית סביב פרוגרמה פוליטית, פרספקטיבות, טקטיקות ומתודות ארגוניות. תהליך הדיון בתקופה הקרובה יעסוק, בין השאר, בשאלה הלאומית־קולוניאלית, בפמיניזם סוציאליסטי, במדיניות מוגנות, ביסודות ה־CWI, בפרספקטיבות ובמשימות של כוחות של מרקסיזם מהפכני בעידן הנוכחי של משבר קפיטליסטי מערכתי.