אישה בהריון מתקדם, חמותה וילדיה הותקפו בידי מתנחלי ימין קיצוני ביפו בשבת, 13 בדצמבר. חנאן אבו־שחאדה ח׳ימל ובנות משפחתה הותקפו כשנסעו ברכבן בשכונת מגוריהן, עג’מי. התקיפה כללה לפי העדויות מכות, צעקות גזעניות והפעלת תרסיס גז פילפל, וח׳ימל פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.

אופי התקיפה כשלעצמו וכן הקרבה ל"גרעין התורני" העלו את החשד שהתוקפים פעילי ימין קיצוני. החשד התאמת כשהתברר שמדובר בשלושה "נערי גבעות" עם עבר של אלימות, שהורחקו בצו מהגדה המערבית עקב "פשיעה לאומנית" — כלומר, טרור נגד תושבים פלסטינים — ושוהים בינתיים אצל שותפיהם ב"גרעין התורני".

המותקפות התקשרו מייד למשטרה, ותמונות של התוקפים ממצלמת אבטחה סמוכה התפרסמו ברשת. כל זה לא מנע מהמשטרה בשלב הראשון לנסות לפטור את התקיפה בתקשורת הממסדית כ"סכסוך חניה" חרף העדויות — ביטוי שקוף למדיניות גזענית. וגם ראש העיר חולדאי פיזר הצהרות כלליות נגד אלימות.

הפגנה, אסיפת חירום ושביתת מחאה

תקיפות גזעניות רבות הושתקו כך. אלא שהפעם, כבר באותו הערב יצאו מאות תושבים, בעיקר פלסטינים, להפגין נגד טרור הימין הקיצוני ונגד התנהלות המשטרה והממסד, אחרי למעלה משנתיים של רדיפה פוליטית כבדה שהילכה אימים נגד כל ביטוי מחאה מצד התושבים הפלסטינים.

המשטרה הגיבה בהתנפלות על המחאה, כולל מעצרים, בניסיון להשתיק ולזרוע פחד, במיוחד בקרב התושבים הפלסטינים — מעצר של 14 ממובילי המחאה ופעילים בקהילה שגינו את התקיפה. לטענת המשטרה, העילה למעצר הייתה סיסמאות מחאה נוסח "ברוח ובדם נפדה את יפו" ו"תגידו לכלבי השב״כ שאנחנו לא מפחדים מעימות". כלומר, סיסמאות ששידרו חוסר נכונות להתקפל בפני התקפות המתנחלים והממסד. בין העצורים היה גם אימאם במסגד א־נוזהה (النزهة) בשדרות ירושלים, שלפי חלק מהדיווחים עובד במשרד הפנים וזומן לשימוע בעקבות האירוע.

בניגוד לציפיות המשטרה, המעצרים לא הצליחו במטרתם. התקיימה אסיפת חירום של תושבים ופעילים, ערבים.ות ויהודים.ות, וארגון המועצה האסלאמית ביפו קרא לקיים למחרת "שביתה כללית". הושבתה פעילות בתי־ספר ונרשמה היענות מסוימת גם לקריאה להשבתת מסחר. בערב התקיימה צעדת מחאה של מאות, בהובלת נשים פלסטיניות מיפו — ובראשן ח׳ימל! — ובהשתתפות יהודים מיפו והסביבה. נשים פלסטיניות נוספות ביפו קיבלו השראה וביטחון בזכות המחאה לדבר יותר על תקיפות גזעניות נוספות שהן חוו.

במחאה השתלבו ארגונים קהילתיים שונים, בהם ועדי הורים וועדי מורות ומורים גם במוסדות חינוך מעורבים־לאומית. לצד זה, ושעה שאחת המותקפות היא מורה, התארגן גם מכתב סולידריות וביקור סולידריות מטעם הנהגות ועדי הורים בתל אביב.

ההפגנות, השביתה והעמידה נגד "הפרד ומשול" על רקע לאומי הצליחו לאלץ את הממסד לשנות כיוון: לשחרר את כל העצורים הפלסטינים ולעצור את התוקפים.

אלה אומנם שוחררו בינתיים לאחר שבוע למעצר בית תחת הוראה להתרחק גם מיפו, אף שהשופט טען כי "קיים חשד סביר, כמו גם עילת מעצר מסוג מסוכנות". אך מחאת התושבים המחישה שמאבק נחוש מסוגל גם לאלץ את המשטרה וכוחות ממסד לסגת ולעשות ויתורים, והלחץ עשוי להצליח להוביל גם להגשת כתב אישום.

ועד פעולה

באסיפת החירום דובר על המשך צעדי מאבק נגד הגרעינים התורניים בעיר, כולל הקמת ועד פעולה להתמודדות עם איומי האלימות ביפו.

מה שיוכל לסייע לחזק כיוון כזה, כפי שרמזה המחאה האחרונה, הוא חתירה להרחבת מעורבות של תושבות ותושבים מהשורה בכל התארגנות כזו. אסיפות דיון, בחירת נציגים וקבלת החלטות דמוקרטית על הדרך ודרכי פעולה יוכלו לסייע להתמודדות אסטרטגית וטקטית בהמשך. ועדה כזאת תוכל לסייע ספציפית גם בבחינת אפשרויות התארגנות שונות לקידום הגנה על ביטחון תושבות ותושבי יפו מפני תקיפות, כמו לדוגמה משמר קהילתי, חוצה לאומים — ובו־זמנית גם לקדם את המאבק לסילוק "הגרעין התורני" ולהשקעה בתשתיות, פרנסה, דיור, רווחה וחינוך.

לסלק את הגרעין התורני

אין זו הפעם הראשונה שנקשרו באותו "גרעין תורני" ובפעיליו — המסתובבים פעמים רבות חמושים — מקרי אלימות. מטרת הגרעין היא "להתנחל בלבבות" בקרב חלקים באוכלוסייה היהודית במגמה לקדם למעשה טיהור אתני "זוחל" בחסות הממשלה והעירייה. גירוש תושבים ערבים פלסטינים מיפו, שארית הפליטה מהנכבה של 1948, מתאפשר באמצעות החוק הגזעני של "נכסי נפקדים". חברת "עמידר", המחזיקה בנכסים שנשדדו בנכבה, מקווה למכור במיליונים דירות השייכות לדורות של משפחות שחיות שם, שעכשיו מוגדרות כ"פולשות" בבית של עצמן. מדיניות כפיית העוני והג׳נטריפיקציה דוחקות עוד יותר את אותם התושבים החוצה.

חוסר הביטחון האישי והגזענות ביפו הם חלק מההשלכות של מדיניות שלטונית של דיכוי, כפיית עוני והתפוררות חברתית — רקע לאלימות הנשק בקהילה הערבית פלסטינית בתוך הקו הירוק, שהגיעה לשיא מחריד של 300 נרצחים השנה.

מלחמת ההשמדה והטיהור האתני בעזה, הגירושים המסיביים של תושבים בגדה המערבית לטובת ההתנחלויות, והתוקפנות הצבאית ברחבי האזור, הם חלק מהרקע להגברת ההתקפות על ערבים פלסטינים תושבי ישראל. המדיניות השלטונית כוללת גם נטייה להיעדר חקירה של מקרי רצח, גניבת התקציבים מהחברה הערבית לטובת מימון המשטרה והשב״כ, והרוח הגבית שניתנת לטרור הימין הקיצוני. רק בשלושת השבועות האחרונים הותקפו עובד תברואה ומאבטח ערבים בירושלים, שני תושבי אום אל־פחם שבאו לעבוד בתל־אביב, ועשרות נהגי אוטובוס ברחבי הארץ.

מקור להשראה

התושבות והתושבים ביפו סימנו קריאת תיגר בדמות הפגנות, צעדי שביתה, מהלכי סולידריות חוצי קהילות לאומיות, ואסיפת חירום, ורשמו הישג התחלתי מול המשטרה והסיקור התקשורתי. צורות מאבק כאלו יוכלו לעורר השראה ולסייע לחזק מאבקים נוספים בחברה הערבית ובכלל בתקופה הזאת, כולל סביב תגובה לאירועי תקיפה אחרים מצד הממסד וכוחות ימין קיצוני.

צעדי הסולידריות הסמליים שעירבו ועדי הורים בתל אביב מרמזים גם לפוטנציאל לא ממומש של צעדים ארגוניים נגד התקפות הממשלה והימין הקיצוני — ולא רק מצד ארגוני הורים, אלא גם מצד ארגוני סטודנטים, ובאופן מכריע מצד ארגוני העובדים והעובדות ברמה מקומית וארצית, שבפרט מסוגלים להוביל מהלכי שביתה ברמת האפקטיביות הגבוהה ביותר.

המאבק הזה הוא ביסודו חלק מהמאבק הרחב יותר נגד מכלול סדר־היום והמדיניות של שלטון הימין, נגד מלחמת ההשמדה, למען שינוי עמוק במציאות החיים — חלופה סוציאליסטית למציאות קטסטרופלית של מצוקה כלכלית וחברתית המונית, כיבוש, מלחמות ושלטון הון. ובהקשר הזה נחוץ גם לחזק סולידריות בין המחאות בשטח.

מאות המפגינים משני הלאומים ביפו הדגימו את כוחה של מחאה לשבור דרך קווי השסע הלאומי, ונגד ה"הפרד ומשול" שהממסד מקדם בין ערבים פלסטינים ליהודים ישראלים. תנועת המחאה נגד הממשלה בקרב הציבור הישראלי צריכה לעמוד בסולידריות — במילים ומעשים — עם האנשים מהשורה, כולל פלסטינים, כשהם נפגעים מידי הממשלה, המשטרה והימין הקיצוני. עליה לאמץ דרישות במחאה נגד אלימות נשק וגם נגד מלחמת ההשמדה, לצד דרישות נגד ההתקפות הכלכליות של הממשלה ונגד העוני כדי להתחיל לקדם חלופה ממשית מול ממשלת המוות.