לאחר שבוע רווי מחאות והפגנות, החליט בית המשפט העליון להיעתר לבקשת הנהלת חיפה כימיקלים ולעכב את ריקון מיכל האמוניה עד לקבלת החלטה בנושא. עיריית חיפה הגישה התנגדות לעיכוב הביצוע ובמקביל הורה היועץ המשפטי לממשלה למשרד להגנת הסביבה שלא להתיר בינתיים את הגעתה של אוניית האמוניה, הנחשבת כסיכון בטיחותי חמור.

ביום שלישי (4.4) צפוי להתקיים הדיון בנושא בבית המשפט העליון. לא נראה שהעליון יבטל את החלטות ביהמ״ש לעניינים מקומיים וביהמ״ש המחוזי, לפיהן יש לסגור את המיכל. אולם ייתכן שיתיר את הפעלתו, אולי בקיבולת נמוכה, לתקופה קצרה נוספת, לכאורה כדי לאפשר את השלמת ההתארגנות למציאת חלופות.

נכון לעכשיו, המשרד להגנת הסביבה טרם פירסם מהי החלופה המאושרת לייבוא אמוניה לתקופה הקרובה, עד שיוקם מתקן לייצור מקומי של אמוניה. מתקן הייצור נחשב לחלופה הבטוחה ביותר, אולם הקמתו צפויה לארוך מספר שנים.

לרגל ישיבת הממשלה השבועית מחר (ראשון), שצפויה גם היא לעסוק בנושא האמוניה, שיגרו 9 הפרופסורים, מחברי דו״ח האמוניה, בראשות פרופ' אהוד קינן, מכתב בהול לשרי הממשלה. לדבריהם, הירידה במפלס האמוניה בשבוע האחרון לרמה הנמוכה ביותר ב־31 שנות קיומו, הביאה להתחממות ולשינויי לחצים בתוך המיכל, שמגבירים את הסכנה כי מילויו מחדש יוביל לפיצוץ רב עוצמה וקטלני.

שבועות של מחאה

בתחילת השבוע חסמו עובדי חיפה כימיקלים את צומת עזריאלי בתל אביב על רקע החשש הכבד מפיטורים. בהפגנה השתתפו עובדים הן מהמפעל הדרומי, שמאורגן בהסתדרות, והן מהמפעל הצפוני, שמאורגן בכוח לעובדים. "התאחדנו לצורך המאבק בפיטורים", הסביר חבר הוועד הצפוני אלי לוטטי בראיון לערוץ 1.

"אנחנו חוששים ממכתבי פיטורים... מדובר על כ־800 עובדים בשני מפעלים, בצפון ובדרום, כשבמעגל השני של קבלנים, ספקים ואנשים שחיים ומתפרנסים מחיפה כימיקלים זה מגיע עד 2,000 איש", אמר חבר הוועד הצפוני ישראל ליבוביץ'. על הרקע הזה הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בכל מפעלי התעשייה והמגזר הציבורי בדרום הארץ, ועוד קודם לכן, כפי שהדגיש ישראל, הנחה כוח לעובדים את הוועדים המאורגנים במסגרתו, בפרט בתחבורה הציבורית ובהשכלה הגבוהה, להיערך לשביתת סולידריות בעת הצורך.

להפגנה בעזריאלי קדמו הפגנות בדימונה ובחיפה, הפגנה מול הכנסת, חסימת כביש 1, הפגנה מול ביתו של שר האוצר כחלון ומשמרת מחאה מול ביתו של סגן השר לאיכות הסביבה ירון מזוז. אלא שבניגוד למה שנדמה במבט ראשון, פעולות אלו אינן חלק ממאבק אחד. מדובר בשני מאבקים שונים.

מאבק עובדים או מאבק של ההנהלה?

מצד אחד, הנהלת חיפה כימיקלים, לאחר שנכשלה במאבקה נגד סגירת מיכל האמוניה, מעוניינת כעת לדחות ולמסמס את ההחלטה על הסגירה ולסחוט מהממשלה מימון של כ־50% מעלות הקמת מתקן ייצור האמוניה בדרום, שיהיה בבעלותה. ייתכן שהחברה אף מעוניינת שהמדינה תסבסד את העלויות הכרוכות במעבר לייבוא אמוניה בכמויות קטנות יותר בתקופת הביניים, עד להקמת מתקן הייצור. כל זה כשמדובר בחברה רווחית ביותר, אחת החזקות בעולם בשוק הדשנים, אשר מגלגלת סכומי עתק — בשנת 2015, לדוגמה, היתה חיפה כימיקלים אחראית ל־2% מהיצוא הישראלי.

ההנהלה איימה בסגירת המפעלים במטרה להשתמש בפרנסת העובדים כקלף מיקוח מול הממשלה, לצורך סחיטת כספים מהקופה הציבורית. היא שכרה את משרד יחסי־הציבור של זמיר דחב״ש ומנסה לביים "מאבק עובדים". חלק מההפגנות, כמו זו שנערכה מול ביתו של כחלון וחסימת כביש 1, נערכו לגמרי ביוזמת ההנהלה.

מצד שני, ועד המפעל הצפוני דורש שההנהלה תחזור בה מאיומי הפיטורים ושהמדינה תתערב כדי להבטיח את מישרות העובדים. "אנחנו מפגינים לשמירת מקומות העבודה במפעל. לפי החשד שלנו הנהלת החברה יזמה וניהלה את כל המשבר הזה", אמר אלי לוטטי בראיון לרשת ב', "אנחנו רואים את האיום בפיטורים יותר כמנוף לחץ על הממשלה לתת תשלום יותר גבוה. החשד שלנו הוא שמדובר במהלך יותר גדול, בדומה למה שעשו ברשות השידור... כנראה שגם אצלנו מה שהמנכ״ל יעשה זה לסגור לתקופה, ואחרי כן יפתח עם עובדים חדשים או עם אותם עובדים אבל בתנאים חדשים — ללא עבודה מאורגנת".

לכן הוועד הצפוני דורש שהמדינה תאשר את אחת החלופות האפשריות ליבוא ולאחסון אמוניה בתקופה הנוכחית, בהתאם לשיקולי בטיחות, ללא קשר לעלויות. כמו כן דורשים העובדים שאם המדינה תחליט להעניק סבסוד או הטבות לחברה, שאלה יותנו בהתחייבות מצד ההנהלה לשמור על מישרות העובדים ותנאי עבודתם.

בעוד שהוועד הצפוני מקדם מצדו קו הסברה עצמאי ונפרד מההנהלה (להפגנה בצומת עזריאלי למשל, שנערכה ביוזמת ההנהלה, העובדים בחרו להגיע תחת מסרים שתקפו גם את ההנהלה), נראה שהוועד במפעל הדרומי מקיים בשלב הזה שיתוף פעולה ותיאום מסרים איתה. עם זאת, במקביל נשמר שיתוף פעולה מסוים גם בין הוועד הדרומי והצפוני.

גם בטיחות וגם פרנסה

בראיון לתוכנית הרדיו 'סדר יום' עם קרן נויבך ברשת ב' אמר יו״ר הוועד הצפוני אלי אלבז כי "אנחנו, עובדי חיפה כימיקלים צפון, מכבדים את החלטת ביהמ״ש. מתפקידה של ההנהלה [ליישם את] החלופות ולא להשתמש בנו העובדים ותושבי המפרץ כבני ערובה... סגירת המיכל היא עובדה ואנחנו מכירים בצורך לסגור, אבל יש חלופות... מה שבראש מעייניי זה שהמדינה תתערב. על ניהול כושל לא מגיעים פרסים. לצד ביטחון לתושבים צריך לדאוג לביטחון תעסוקתי לעובדים".

אלבז הוסיף כי הוא מצפה מהמדינה להודיע מהי החלופה המאושרת ליבוא ולאחסון אמוניה בתקופה הנוכחית, ולהסיר מכשולים ביורוקרטיים בפני הקמת מתקן לייצור אמוניה ולהפחית את מחירי הגז הטבעי ממנו מייצרים אמוניה. כזכור, מחירי הגז נקבעו במתווה הגז שהנהיג נתניהו, וגבוהים משמעותית מהמחירים בעולם (סיבה נוספת להלאים את מצבורי הגז).

גם לוטטי הבהיר בראיון לרשת ב' כי "אנחנו תומכים בהחלטה כפי שבית המשפט קבע. אנחנו התושבים פה, והחיים והבריאות שלנו לא פחות חשובים מהפרנסה. הפרנסה היא כמו אוויר לנשימה, זה ברור. אבל צריך גם בטיחות וביטחון, לנו ולתושבים — זה היינו הך".

סגירת מיכל האמוניה

כזכור, החלטות ביהמ״ש לעניינים מקומיים וביהמ״ש המחוזי התקבלו בעקבות דו״ח שפירסמה ועדת מומחים, המונה 10 פרופסורים מובילים מתחומי הכימיה, הפיזיקה, הרפואה והנדסת חומרים. לפי הדו״ח, קיימת סכנה בכל רגע נתון לאירוע רב נפגעים, שעשוי להביא למאות אלפי הרוגים (!) ברדיוס 30 ק״מ תוך מספר שעות, כתוצאה מתקלה, דליפה או פגיעה במיכל האמוניה העצום והמיושן, שלא נבדק כהלכה מעולם. תוצאה דומה עלולה להתרחש גם כתוצאה מפגיעה או תקלה באונייה שמובילה את האמוניה המיובאת ממצרים למפרץ חיפה.

עיריית חיפה, שהזמינה את הדו״ח, הגישה בעקבותיו את העתירה שהובילה להוראה לסגירת המיכל. חשוב לציין שהביקורת הציבורית והמחאה והלחץ העקבי שהפעילו הפגנות התושבים, ארגוני הסביבה וארגונים חברתיים, לרבות מאבק סוציאליסטי, הם שהביאו את יונה יהב לנסות לשנות את תדמיתו ולהצטייר כמי שעומד לצד התושבים מול בעלי המפעלים. באווירה הציבורית שנוצרה גם שרים בממשלת ההון נדחפו להצהיר הצהרות על הצורך לרוקן את מיכל האמוניה ולמצוא לו חלופות.

זה מה שהניע את העירייה לא רק להגיש את העתירה אלא גם ליזום הפגנה מול דיוני ביהמ״ש המחוזי ולהשקיע משאבים רבים בהצלחתה. אלפי תושבים, פעילים ועובדי עירייה השתתפו בהפגנה, שלוותה גם בשביתת לימודים בתיכונים, שאירגנו מועצות תלמידים בחיפה ובקריות. פעולות נמרצות אלו מצד העירייה מאששות את הביקורת שהופנתה כלפיה, שכן הן ממחישות את כל מה שיכלה לעשות ולא עשתה במשך שנים ארוכות.

כעת חוששים בארגוני הסביבה ובהתארגנויות התושבים שדחיית ביצוע פסק הדין תביא למסמוס ההחלטה לסגירת המיכל. מאבק סוציאליסטי שותפה הן לחששות אלו והן לחששות העובדים לפרנסתם. האחריות למצב העגום מוטלת על ההנהלה והבעלים של חיפה כימיקלים, שלקחו את העובדים ואת תושבי האזור כבני ערובה במרוץ רווחים דורסני.

עובדים ותושבים לפני רווחים

חיפה כימיקלים היתה חברה ממשלתית עד שהופרטה ב־1985 בהובלת שר התעשייה והמסחר דאז אריאל שרון ונמכרה בנזיד עדשים למקורבו אריה גנגר. בהמשך התגלגלה החברה לידי בעל ההון היהודי ממיאמי, ג׳ולס טראמפ. מדובר כאמור בחברה סופר־רווחית.

מאז שהופרטה, חיפה כימיקלים צברה רקורד עשיר במיוחד בכל הנוגע לניצול העובדים במפעליה בדרום ובצפון, וריסוק אלים של התארגנויות עובדים. לא במקרה, שתי השביתות במפעל הצפוני ב־1997 וב־2011 נמשכו חצי שנה (!) כל אחת, והריסוק הברוטלי של התארגנות העובדים בדרום זכה לתיעוד בסרט דוקומנטרי ובסדרת דרמה בטלוויזיה.

בדצמבר האחרון, לוטטי דיווח, במסגרת כנס סוציאליזם 2016, על הידרדרות גם ביחס ההנהלה לנושאי תחזוקה ובטיחות. גם כשמדובר בהפחתת זיהום, כל התקדמות הושגה רק לאחר מאבקים ציבוריים ומשפטיים קשים מול הנהלת החברה. רק באוגוסט הודיע המשרד להגנת הסביבה על כוונתו לקנוס את החברה ב־3.5 מיליון שקל עקב חריגה מהיקף הפליטות המותר.

מאבק סוציאליסטי מתייצבת לצידם של עובדי חיפה כימיקלים ותתמוך ככל יכולתה במאבקם נגד איומי הפיטורים מצד ההנהלה, וסביב דרישתם שהמדינה תאשר מיידית חלופה ליבוא ולאחסון בהתאם לשיקולי בטיחות וללא קשר לעלויות. גם ללא חלופה זמנית, יש לדרוש את הבטחת המישרות ושכר העובדים. מעבר לכך, בביקור סולידריות שערכו חברי סניף חיפה של מאבק סוציאליסטי ביום חמישי (30.3) במפעל הצפוני, הצענו כי הוועדים וארגוני העובדים יסתייעו במומחים עצמאיים מטעמם, שבראש מעיינם בטיחות העובדים והציבור, לשם פיקוח על תהליך איתור החלופות המתקיים בין ההנהלה והמדינה.

להלאים את חיפה כימיקלים

לחיפה כימיקלים יש מספיק משאבים כדי לממן את הקמת המתקן לייצור אמוניה וכדי לממן מכיסה את החלופה הבטוחה ביותר עד שיוקם מתקן הייצור. סוציאליסטים מתנגדים למימון ציבורי של בעלי הון פרטיים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברה רווחית כזו.

המשחק של הנהלת חיפה כימיקלים כל כך גלוי וציני שאפילו פוליטיקאי קפיטליסט כמו יונה יהב מרשה לעצמו להוציא הודעה לעיתונות לפיה "על מדינת ישראל להלאים מייד את מערך יבוא האמוניה, לעבור ליבוא במיכלים בטוחים ולהתחיל לדאוג לעובדים במקום לנהל משא ומתן עם פורעי החוק". אלא שבתנאים הנוכחיים, כשחיפה כימיקלים צורכת לבדה 70% מהאמוניה במשק ומפעל 'דשנים' של עידן עופר עוד 25%, הלאמת מערך יבוא האמוניה לבדו לא תספיק.

שעה שהבעלים ג׳ולס טראמפ והמנכ״ל נדב שחר אינם מוכנים להשקיע כנדרש ומאיימים לסגור את המפעל, יש להבהיר להם שהם לא עושים לאף אחד טובה, לבטל את ההפרטה ולהחזיר את החברה לבעלות ציבורית. גם החוקר והפרשן אמנון פורטוגלי הגיע למסקנה דומה.

יש להלאים את חיפה כימיקלים ומערך היבוא והייצור של האמוניה במשק, ללא פיצוי לבעלים. הפעם יש להפעילם תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים של נציגי עובדים ותושבים, ותוך השקעה מסיבית בחידוש תשתיות ומתקנים מיושנים, כך שיעמדו בסטנדרטים העדכניים והקפדניים ביותר בנושא בטיחות ושמירת הסביבה. הלאמה סוציאליסטית כזו תכלול כמובן גם את קליטת כל עובדי הקבלן להעסקה ישירה והשוואה מלאה של תנאי העבודה של "דור ב'" לאלה של "דור א'", ושל תנאי העבודה הירודים יותר במפעל הדרומי לאלה בצפוני. במקום שהרווחים האדירים יזרמו לטראמפ במיאמי, הגיע הזמן שישמשו לטובת העובדים, הציבור והסביבה.