נתניהו וגנץ שוקלים הכרזת מלחמה — למען מי?
מאבק העובדות הסוציאליות מעלה הילוך
X
עשרות אלפים הפגינו בת״א נגד הומופוביה
המארגנים מאוד לא רצו לשדר מסר של מאבק, אבל למרות הכול זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר שהייתה בישראל נגד הומופוביה. המאבק ממשיך

הדפסה

קרוב ל־70 אלף איש השתתפו בעצרת הזיכרון והמחאה ההמונית שהתקיימה בכיכר רבין במוצ״ש, ה־8 באוגוסט, במלאות שבוע לפיגוע הטרור ההומופובי. למרות הנתק והצביעות מצד מרבית הפוליטיקאים שעלו לנאום, ולמרות חוסר הטאקט מצד חלק מהזמרות והדוברים (שבחלקם התייחסו לאירוע באופן מקומם כאל פסטיבל חגיגי), ההשתתפות ההמונית עצמה הייתה מכה להומופוביה והייתה לה חשיבות היסטורית.

צילום: אקטיבסטילס

במהלך השבוע שקדם לעצרת השתתפו אלפי להט״בים וסטרייטים, ובהם פעילי ופעילות תנועת מאבק סוציאליסטי, באירועי אבל, סולידריות ומחאה רבים ברחבי הארץ — החל מצעדת מחאה ספונטאנית של כ־1000 איש שעות ספורות לאחר הפיגוע. מרבית האירועים התקיימו ביוזמה עצמאית של פעילי ופעילות שטח, בעיקר נוער וצעירים, ובמיוחד טראנסג׳נדרס.

סביר להניח שלולא תגובת המחאה המיידית שהופנתה בחלקה גם נגד הממסד, לא היה נוצר הד נרחב כזה בתקשורת הממסדית, לא הייתה מתפתחת הזדהות ציבורית נרחבת כזאת, המונים לא היו מגיעים לכיכר, ונציגי הממסד הבכירים השונים לא היו מטריחים את עצמם בהיקף שעשו זאת. למעשה, אם נציגי מפלגות הממסד הגדולות לא היו מגיבים בגינויים מפורשים חריגים ובהצהרות הזדהות שונות, הייתה מתפתחת מחאה חריפה ונרחבת יותר.

ברית עם ממשלת ימין קיצוני?

הנהגות אגודת הלהט״ב ואירגון הנוער הגאה (איגי), בראשות מייק המל ויניב וייצמן, לצד גורמים מעיריית ת״א והעיתונאי גל אוחובסקי שגם הנחה את העצרת הגדולה, חששו מהמחאה שהתפתחה וניסו לשכך אותה במהלך השבוע — היוזמות העצמאיות הרבות והחשובות בימים שלאחר הפיגוע נתקלו לא פעם בדחייה ואף בניסיונות סיכול בוטים מצד ראשי האגודה.

התגברות המחאה לא הייתה מאפשרת להנהגות אותם האירגונים ולאחרים שמינו עצמם ל"בכירי הקהילה", להציג ברית הרמונית עם ממשלת הימין הקיצוני וידידים כוזבים אחרים בממסד. ברית זו באה על חשבון תמיכה בפעילי ופעילות השטח שהובילו את המחאה ועל חשבון חבירה למאבקים חברתיים אחרים, והיא פוגעת גם במאבק הלהט״בי. כך לדוגמא העדיפו מארגני העצרת בכיכר רבין לתת במה לנאומים מטעם שרי הממשלה ונשיא המדינה, אך לא לנציגה של אירגון הלסביות הפלסטיניות "אסוואת" ("קולות"), ולא לח״כ־לשעבר עיסאם מח׳ול מחד״ש (ראו מסגרת נפרדת). בכך המארגנים מסכימים עקרונית לפלג את המאבק הלהט״בי על בסיס לאומי.

טרם העצרת אמר אדיר שטיינר, מתאם אירועי הגאווה בעיריית ת״א, ש"זו לא עצרת פוליטית, ולא נאפשר להפנות אצבע מאשימה". אבל נאומי הפוליטיקאים היו כצפוי פוליטיים. כוונת המארגנים הייתה שזו עצרת שיש בה מקום רק לפוליטיקה הממסדית.

המארגנים העדיפו לטפח את מיצג השווא שנציגי השלטון ביקשו לצייר, כאילו השלטון עצמו נלחם באופן ממשי בהומופוביה, כאילו במדינת ישראל "כל האזרחים הם אזרחים שווי זכויות. כל אדם נולד שווה, ולכול אזרח יש החופש להיות מי שהוא" כדבריו של פרס, וכאילו סיום הדיכוי של להט״בים בחברה תלוי בעיקר בפנייה להורים ובתיקצוב סימלי של המרכז הגאה בתל־אביב.

תרומת הממשלה: קיצוצים, הפרטה, דיכוי ואפליה

האם אפשר היה לצפות מנציגי השלטון הנוכחי לנאומים שאינם צבועים? "צרת החינוך"-לשעבר לבנת, שאחראית לפגיעה קשה במערכת החינוך ושותפה פעילה בקביעת וביישום מדיניות של אפלייה ודיכוי של קבוצות שונות, דיברה בעצרת נגד אפלייה וקראה להשקעה בחינוך. כמו רבים מעמיתיה היא התמקדה באחריות האישית של ההורים ולא באחריות המערכתית. שר החינוך סער נמנע מלתת הבטחות לשינויים קונקרטיים במערכת החינוך, ושר הרווחה הרצוג טען כי הוא מחזק את שירותי הרווחה ללהט״בים בשעה שתחת כהונתו כלל שירותי הרווחה מקוצצים ומופרטים.

ממשלת ביבי כולה, כמו קודמתה בראשות "קדימה", מתנגדת לאישור נישואים אזרחיים בכלל והומולסביים בפרט, היא מממנת מוסדות הומופוביים, כוללת בתוכה גורמים מהימין הקיצוני הדתי המסיתים לשינאת להט״ב. מדובר בממשלה שתוקפת באופן עיקש זכויות דמוקרטיות, שמחרחרת הומופוביה, סקסיזם וגזענות ושמיישמת מדיניות אפלייה ודיכוי של קבוצות שונות בחברה, במקביל למתקפה כלכלית בלתי־פוסקת כנגד מעמד העובדים, שכבות הביניים ומשפחות עניות.

הצלחה של המאבק הלהט״בי, כמו של מאבקים חברתיים אחרים, מצריכה לא פחות מניקוי של המפה הפוליטית מאותם כוחות ימניים ששולטים במדינה כיום, והחלפתם בכוחות פוליטיים אלטרנטיוויים חדשים, כוחות סוציאליסטיים דמוקרטיים, שייצגו באופן ישיר ונאמן את כל אותן הקבוצות בחברה הנאבקות על זכויותיהן ונגד אפלייה ודיכוי.

צילום: שיר לוי

צדק חברתי עכשיו — שוויון זכויות ללהט״ב

"הארגונים הממוסדים חייבים לקחת ברצינות בעיות של עוני ומעמד. אחד הכיוונים הוא קידום דיור זול... צריך גם לבנות קשרים עם ועדי עובדים ועם התארגנויות עובדים. גופים של הקהילות שלנו צריכים לנקוט עמדה בנושאים שנויים במחלוקת של ביטחון תעסוקתי, הזכות להתאגד וזכות השביתה... הומופוביה באה לידי ביטוי גם כשאנשים שאין להם הגנה במקום העבודה חשופים לאפלייה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית", אמרה דלית באום, פעילה לסבית פמיניסטית ותיקה בראיון לשבועון "TimeOut תל־אביב" (13.08) במסגרת מאמר שניסה לברר מהם הצעדים הנחוצים הבאים במאבק הלהט״בי.

באום הדגישה גם שבעיית העצמאות הכלכלית בקרב נשים ובקרב טראנסג׳נדרס כתוצאה מאפלייה רווחת במקום העבודה, מקשה על התארגנות. זו דוגמא נוספת לחשיבות הגדולה שבהתייחסות עקרונית לשאלות חברתיות רחבות ולשאלות מעמדיות גם במסגרת המאבק הלהט״בי. ראוי לציין כי יו״ר ההסתדרות הכללית, עופר עיני, לא טרח אפילו לגנות את הפיגוע.

פעילי ותומכי תנועת מאבק סוציאליסטי, להט״בים וסטרייטים, השתתפו באירועי המחאה לאחר הפיגוע ובעצרת הגדולה בכיכר, מתוך הזדהות ובמטרה לקדם את המאבק, תוך הדגשת החשיבות שבסולידריות עם מאבקים חברתיים נוספים ובדחייה של חיבוק הדוב שמציעות מפלגות הממסד הגדולות. יו״ר ועד עיתונאי "הארץ", אריאל גוטליב, החבר בתנועה, אף יזם העברה של הזמנה מטעם הוועד שקוראת לעובדים להשתתף בעצרת.

הסברה בשטח

"האם לנשיא המדינה שלא מסוגל לומר "הומו" כיוון אחד השלטים היחידים בעצרת שקרא: 'ההומופובים בשלטון אחראים לאסון'?" כתב העיתונאי גדעון לוי ב"הארץ" (09.08) בהתייחסות לבאנר שהניפו פעילי התנועה בעצרת, ושאכן כוון כנגד הנשיא ושרי הממשלה שמתנערים מאחריותם למצב. במהלך העצרת הפצנו חומרי הסברה שהופקו בתגובה לפיגוע וסטיקרים ("לא נשכח ולא נסלח — ניאבק ולא נברח"), ושוחחנו עם אנשים על המצב ועל המשך המאבק. בדוכני ההסברה של התנועה שהוצבו בכיכר חתמו רבים על הזדהות עם המסר של "פחות דיבורים, יותר מעשים", בקריאה לקיום הפגנות גם בירושלים ולהרחבת המאבק, ורבים הביעו התעניינות בקשר עם התנועה ובהצטרפות אליה.

צילום: אקטיבסטילס

עם תום העצרת הצטרפו אלינו אנשים מרקעים שונים, יהודים וערבים, למעגל מחאה עם קריאות שונות נגד ההומופוביה ולמען הרחבת המאבק, וביניהן: "דמוקרטיה אמיתית — לא עוד כפייה דתית", "פחות דיבורים, יותר מעשים — את ההומופוביה מרסקים", "די, די לאפליה — הפרידו דת ממדינה", "נאבקים בממשלה שמדכאת ומסיתה", "גם בעזה ושדרות להט״בים רוצים לחיות", "להט״בים יהודים וערבים — בדיכוי נלחמים". קראנו גם: "הומופוב פחדן, פוליטיקאי גזען, מעביד נצלן — נעיף אתכם מכאן", ו"בתל־אביב, בירושלים, בכול מקום במדינה, מרסקים ת׳הומופוביה, מחסלים ת׳הסתה".

האיומים עוד כאן, המאבק ממשיך

איומי הרצח הטלפוניים שקיבלו מארגני ההסעות לעצרת מחיפה ובאר־שבע, הם עדות לכך שבתגובה למכה שספגה ההומופוביה מהמחאה והשלכותיה בעקבות הפיגוע, ישנם גורמים בימין הקיצוני שמדורבנים כעת למחוק כל הישג, גם באמצעות מעשי טרור נוספים.

המשטרה עצרה בצעד חריג את חייל הנח״ל החרדי שחשוד באיומים. ההד הציבורי, שחוזק משמעותית בעקבות המחאה, וגם העלייה הכללית באלימות הרחוב בארץ, מאלצים את המשטרה לשדר עשייה ביתר־שאת. בדרך כלל, המשטרה אינה מתייחסת בצורה רצינית אפילו לתלונות בגין תקיפה פיזית של להט״בים, וסביר להניח שהיחס של המשטרה וגורמים רבים בממסד כלפי גילויי שינאת להט״ב, יחזור בהדרגה לקדמותו, אלא אם כן המאבק יצליח להמשיך ולהתקדם. בשביל זה נחוצות התארגנויות חיות ופעילות בשטח, שיעיזו לדרוש גם את מה שהממסד לא מעוניין לתת.


תנועת מאבק סוציאליסטי אינה חלק מחד״ש, אך מוחה על הסירוב המקומם לבקשתו של נציג חד״ש עיסאם מח׳ול לנאום בעצרת. המארגנים מעדיפים להתחנף לממשלת הימין הקיצוני ולהדיר נציגים של אירגוני מאבק שמתנגשים עם הממסד.

בנוסף, אנחנו מברכים על עצם בקשתו של מח׳ול, גם משום שמדובר בצעד יוצא־דופן וחיובי מצד חד״ש, שעד היום נמנעה מלהתייחס בהרחבה ובאופן בולט וחד־משמעי למאבק הלהט״בי, וזאת משיקולים אלקטוראליים צרים ובלתי־עקרוניים, ומתוך חוסר מוכנות מצד ההנהגה להתמודד עם גורמים הומופוביים בשורות חד״ש. מקים קבוצת הלהט״ב בחד״ש ("פורום אדום־ורוד"), ליאור קיי, פירסם בעקבות הפיגוע דברי ביקורת פומביים (אתר "הגדה השמאלית", 07.08) על גישתן האופורטוניסטית של ההנהגות בחד״ש ובמק״י לסוגיית ההומופוביה. "ההומופוביה והעמידה מנגד בחד״ש היא לא רק בציבור הערבי; היא יהודית־ערבית", הוא מדגיש.

הח״כ עפו אגבאריה מחד״ש, שבחודש מארס האחרון אמר מעל בימת הכנסת דברים בעלי גוון הומופובי, נפגש לאחרונה עם פעילים להט״בים וביקר בזירת הפיגוע בבית אגודת הלהט״ב.

יש לקוות שצעדים אלה, אולי בעקבות פעילות "פורום אדום־ורוד", מסמנים התחלה של תפנית, שאולי תאפשר לחד״ש להתגייס באופן משמעותי יותר בעתיד לטובת המאבק הלהט״בי.



₪21,320
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2020
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.

תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.