התאחדות איגודי עובדי הציבור בטורקיה, KESK, המאגדת כ־240 אלף עובדים, הכריזה על שביתה ארצית בימים שלישי–רביעי (4–5 ביוני) בתגובה לאלימות המשטרה, וגם התאחדות האיגודים DİSK ("קונפדרציית האיגודים המקצועיים המהפכניים של טורקיה"), המונה כ־350 אלף עובדים, הכריזה שעובדיה ישבתו לאות אזהרה ביום רביעי.

מאות אלפים נהרו לרחובות בימים האחרונים, ועדיין המשטרה ממשיכה לתקוף באלימות ולרסס את המפגינים בגז מדמיע. שני מפגינים נהרגו עד כה ולמעלה מ־1,500 נפצעו, חלקם קשה. יותר מאלף מפגינים נעצרו בסוף השבוע הראשון של ההפגנות. באופן מרשים, מפגינים מנסים להדוף את האלימות, וגם אוהדי כדורגל מקבוצות יריבות, שרגילים להתעמת ביניהם, החליטו לשלב כוחות נגד ההתקפות על המפגינים.

ההתנהלות הברוטלית של כוחות המשטרה, שבלטה תחילה בפארק הציבורי טקסים־גֶזי הסמוך לכיכר טקסים באיסטנבול ועוד קודם לכן בדיכוי של אירועי מחאה של סטודנטים ושל הפגנות האחד במאי האחרון, חושפת פעם נוספת את היהירות והאלימות המשטרתית השרירותית שהממשלה של מפלגת "הצדק והפיתוח" (AKP) בראשות ארדואן נשענת עליהן.

תוכניות הבנייה בפארק גזי היו טריגר להתפרצות של זעם חברתי אצור שהצטבר במשך שנים. ההפגנות גלשו במהירות מאיסטנבול לכל רחבי טורקיה, ובכלל זה לבירה אנקרה, לאיזמיר — שם הוצת מטהו של ארדואן — בודרום ועוד. לפי דיווחים, למעלה ממאה הפגנות נרשמו כבר בסוף השבוע הראשון והפגנות המוניות התארגנו ב־67 ערים שונות לפחות. ככל הנראה ישנם גם מקרים של פילוג בזרועות המדינה בהשפעת המחאה, עם דיווחים על אנשי צבא שמחלקים מסכות גז ומספר קציני משטרה שמודיעים על תמיכה במפגינים. באנטליה סירבה העירייה לאפשר למשטרה לחבר זרנוקי מים לתשתית המקומית.

הכרזותיו היהירות של ארדואן עצמו מתחילת המחאה והחלטתו להמשיך לביקורו המדיני בצפון־אפריקה הוסיפו עוד דלק לזעם הציבורי. גם ה"התנצלות" של סגנו, בולאנט ארינץ׳, ביום שלישי, שטען כי המשטרה פעלה רק כהגנה עצמית וכי הממשלה אינה חייבת דבר למי שנפגעו מהדיכוי המשטרתי, נתפסה כצינית בעיני המפגינים. ישנם כבר סימנים לפילוגים גם בצמרת המשטר, בתוך מפלגתו של ארדואן.

תנועת המחאה שהתפתחה במהירות ממחאה סביבתית נקודתית למחאה נגד המדיניות האטומה והברוטלית של הממשלה, עם הדרישה להתפטרותו של ארדואן, עשויה פוטנציאלית להתפתח לכדי תנועה שתקרא תיגר באופן רחב על האליטה הקפיטליסטית השלטת בטורקיה.

זוהי נקודת מיפנה. המחאה ההמונית מאיימת כעת באופן משמעותי על ממשלת ארדואן, המתמודדת גם עם נפילה חדה בשיעורי הצמיחה הכלכלית בשנה האחרונה. עלייתה של מפלגת הצדק והפיתוח במשך למעלה מעשור הייתה מבוססת על מספר גורמים, ובהם תסכול המוני מהכוח של הממסד הכמאליסטי, משבר כלכלי עמוק בתחילת העשור הקודם, ניכור של רבים בציבור מהביורוקרטיה של המדינה וההיסטוריה של התערבויות מצד הצבא בחיים הפוליטיים, כולל בהפיכות ברוטליות. מפלגת הצדק והפיתוח הצליחה להציג עצמה כ"חלופה" אסלאמית "מתונה" לממסד הישן וקידמה מספר תוכניות חברתיות פופוליסטיות. אולם האירועים של הימים האחרונים טלטלו את שלטון המפלגה בראשות ארדואן.

המחאה ההמונית הובלה תחילה על־ידי מפגינים שהגיעו בעיקר מרקע של מעמד ביניים נמוך, שאליהם הצטרפו במהירות גם צעירים משכונות מעמד עובדים. מאז סוף השבוע ישנה מעורבות הולכת וגוברת של העבודה המאורגנת (גם אם עדיין בשלבים ראשוניים). המגמה הכללית הזאת מצביעה למעשה על תזוזה של חלקים הולכים וגדלים בחברה לעבר פעולה המונית, והדבר עשוי לבשר על מאבקים גדולים עוד יותר בהמשך, שיתפתחו אפילו לכדי קריאת תיגר על המשטר כולו ויחתרו להפלתו.

תנועת המחאה הטורקית והאומץ הניכר של המפגינים והמפגינות התקבלו בברכה על־ידי עובדים וצעירים ברמה הבינלאומית. זעם והתנגדות ברחובות קוראים כעת תיגר על השלטון הימני בטורקיה, בן־ברית של נאט״ו עם שאיפות משל עצמו להיהפך למעצמה אזורית. הסיוט של מלחמת האזרחים בסוריה, בעלת האופי היותר־ויותר עדתי, שהפכה לזירת התגוששות ובחישה מצד מעצמות אימפריאליסטיות ואזוריות, ושגולשת באופן מסוכן לארצות שכנות, כבר איימה לדרוס את כל הישגי "האביב הערבי" — התקוממויות העמים באזור נגד רודנים ולמען שינוי חברתי. המשטר הטורקי התערב באופן ציני במשבר הסורי בניסיון לנצל את המצב לקידום האינטרסים הצרים שלו. אלא שעכשיו, ההתחלה הפוטנציאלית של "קיץ טורקי" מציעה תקווה חדשה להחיות מחדש את תנועות ההמונים מלמטה ברחבי האזור, לספק רוח־גבית לחידוש של מאבק המוני למען זכויות דמוקרטיות ולמען השגת שינוי יסודי במצב לטובת ההמונים העובדים. ייתכן שהמחאה הטורקית לא נעלמה גם מעיני רבבות המפגינים באיראן, ימים ספורים לפני הבחירות שם, שקוראים כעת "להפיל את הדיקטטור".

"טאיפ תתפטר!"

כאמור, המחאה החלה עם הפגנות שאירגנו פעילי סביבה נגד תוכנית לכריתת עצים בפארק גזי במטרה לאפשר למשקיעים, המקורבים לראש הממשלה טאיפ ארדואן, להקים עוד קניון במרכז איסטנבול. השלטון ניסה לקדם את התוכנית הזאת, שנועדה להעשיר קומץ, בסיוע אלימות משטרתית משולחת־רסן. בעיני מיליונים בטורקיה הפרויקט הזה תמצת למעשה את האופי של מדיניות הממשלה הניאו־ליברלית של ארדואן בכל התחומים.

"Tayyip İstifa!", טאיפ תתפטר, נהפכה לסיסמה המלכדת של תנועת המחאה. חלקים ממפלגת העם הרפובליקאית (CHP), האופוזיציה הפרו־קפיטליסטית הראשית, ואפילו מפלגת "התנועה הלאומנית" (MHP) של הימין הקיצוני, ניסו לגרוף הון פוליטי על גב תנועת המחאה. בינתיים האופי הרדיקלי של המחאה ההמונית לא איפשר ל־CHP להיהפך לכוח הדומיננטי בה. עם זאת, יש צורך אמיתי לעורר בתנועת המחאה דיון על הדרך קדימה. אחת השאלות החשובות היא איך אפשר לקדם ולהקים כוח פוליטי על בסיס המוני שיפעל בשירות האינטרסים של ציבור העובדים, הצעירים והעניים, ושיהיה מסוגל להפיל את ממשלת ארדואן ולהציע חלופה במקומה? לתנועת המחאה אין ואסור שיהיה דבר במשותף עם האליטה הישנה של ה־CHP. דרוש כוח חדש שיאחד את העובדים והצעירים. דרושה תוכנית פוליטית שתציב בראש את המאבקים לזכויות דמוקרטיות, למישרות, להעלאות שכר וביטחון סוציאליסטי, לדיור הולם; תוכנית סוציאליסטית שלא תחשוש לקרוא תיגר על האינטרסים של האליטות הקפיטליסטיות והתאגידים הרב־לאומיים.

די לרמיסת זכויות על־ידי ממשלת ארדואן!

די, נמאס! הממשלה מפירה כבר שנים זכויות דמוקרטיות, זכויות עובדים, זכויות התאגדות וזכויות מיעוטים. האלימות בפארק גזי הייתה רק קצה הקרחון. סביב 8,000 פעילי איגודים ופעילי שמאל, עיתונאים ופוליטיקאים כורדים כלואים כיום בטורקיה. והתקשורת הטורקית משדרת — כנראה בהנחיית ארדואן — תוכניות בישול בזמן שאנשים מנסים לברר באינטרנט (שסובל מצנזורה ממשלתית, שכבר עוררה הפגנות בשנים האחרונות) ובתקשורת זרה מה קורה אצלם בארץ!

אנחנו קוראים ל:

■ שחרור לאלתר של כל מי שנכלאו במהלך ההפגנות ושל כל האסירים הפוליטיים בטורקיה.

■ ועדת חקירה עצמאית שתורכב מנציגי ציבור מעמד העובדים, שתחקור את הדיכוי המשטרתי ותביא את האחראים לדין.

■ זכויות דמוקרטיות מלאות, כולל הזכות להפגין ולהקים איגודים ומפלגות.

■ ביטול החקיקה "נגד טרור", בתי־הדין המיוחדים וכל החוקים הדכאניים והריאקציוניים שהעבירה מפלגת "הצדק והפיתוח" בשנים האחרונות.

■ סוף לדיכוי הכורדים.

הממשלה תוקפת גם עובדים במגזר הציבורי. היא מתכננת לחסל את הביטחון התעסוקתי שלהם ולקצץ במישרות ובשכר. התאחדות איגודי העובדים הראשית במגזר הציבורי, KESK, תכננה כבר לנקוט צעדי שביתה במסגרת המאבק בגזירות האלו ולהכריז על תאריך לפעולה עוד לפני שפרצה המחאה ההמונית.

בנוסף, ממשלת ארדואן ממשיכה לקדם בכוח הפרטות ענק. שחיתות, העדפת מקורבים ותהליך ההתעשרות של קומץ הם ששולטים כיום בחברה הטורקית.

אנחנו אומרים:

■ לא לכל תוכניות הממשלה — גם לא ה"מרוככות" — "לפתח" את כיכר טקסים.

■ סוף להפרטות — להלאים מחדש נכסי ציבור שהופרטו!

■ להעלות את שכר המינימום כך שאנשים יוכלו לסגור את החודש!

■ סוף להתקפות על עובדי המגזר הציבורי.

■ סוף לפוליטיקה הקפיטליסטית שבשירות הבנקים והתאגידים הגדולים.

"הפרד ומשול"

מעגל של בעלי הון טורקים ושל תאגידים בינלאומיים סביב מפלגת הצדק והפיתוח הורשה להתעשר במשך שנים. הפוליטיקה של ההפרטות והגזירות הניאו־ליברליות, וגם הדיכוי של מחאות, שירתו את ההתעשרות של קומץ על חשבון הציבור. מול זה, ההתנגדות שלנו, של האנשים העובדים, הצעירים, העניים, צריכה להיות מאוחדת.

כדי לטייח מדיניות של שוד מאורגן, מפלגת הצדק והפיתוח מנסה להציג עצמה כמי שמגינה על "ערכים אסלאמיים". זה מה שעומד מאחורי הצעדים מעוררי המחלוקת שהיא מובילה, כמו הרחבה נוספת של האזורים בהם נאסרת מכירת אלכוהול וגינוי של אנשים שמעזים להתנשק בציבור. באמצעות צעדים כאלה ואחרים הממשלה מנסה לגייס תמיכה מקרב החלקים השמרניים יותר באוכלוסייה. מדובר בניסיון טיוח ציני לחלוטין.

ארדואן הכריז שלא רק שהוא לא מתכוון לעצור את תוכנית הבנייה בפארק גזי אלא שהוא גם מתכוון לדחוף להקמתו של מסגד במקום. כך מנסה ארדואן לפתוח בפרובוקציה נוספת כנגד החלקים בעלי הנטייה החילונית בציבור. ממשלתו חותרת לקטב את החברה על בסיס קווים דתיים ואתניים. חלק מהזעם בתנועת המחאה כעת מופנה גם לעובדה שבשבוע שעבר הכריזה הממשלה שגשר שלישי שנבנה מעל מצר הבוספורוס ייקרא על שם הסולטאן סלים הראשון, רוצח המונים שטבח במיעוט האלווי בטורקיה לפני כ־500 שנה. חיוני להיאבק לעצירת כל הפרובוקציות האלו ולהפסקת היחס הפטרוני מצד המדינה למנהגים אישיים ותרבותיים.

ארדואן השמיע איומים מרומזים כי יגייס שכבות שמרניות של האוכלוסייה לרחובות כנגד תנועת המחאה. הוא מצביע על הרוב שיש למפלגתו בפרלמנט ומאמין שהממשלה מסוגלת להישען על תמיכה נרחבת בחברה. מול האיום הזה, תנועת המחאה יכולה וצריכה לקדם דרישות שיוכלו לשכנע ולהשיג את תמיכתן של השכבות אליהן פונה ארדואן, במיוחד ההמונים בכפרים והשכבות העניות בערים. כך ניתן יהיה לערער את ניסיונות הממשלה ליישם "הפרד ומשול". העובדים והצעירים שמעורבים בהפגנות לא יכולים להרשות לעצמם להיכנע לפילוג שעה שהם נאבקים למען זכויות דמוקרטיות מלאות, נגד גזירות ניאו־ליברליות ולמען עבודה בשכר הולם ופתרונות דיור ראויים לכל.

האתגר של תנועת העובדים והשמאל

ההחלטות של התאחדויות האיגודים KESK ו־DİSK לארגן שביתה ארצית נגד אלימות המשטרה הן חשובות במיוחד, ואיגודי העובדים האחרים צריכים לקחת דוגמה ולהרחיב את השביתה. שביתה כללית של יום אחד בכל המשק יכולה להיות הצעד הבא לפיתוח המאבק ולפיתוח הכוח החזק ביותר שניתן להציב מול ממשלת ארדואן — תנועת העובדים המאורגנת — לעמדת הובלה במאבק.

איגודי עובדים וגם תנועות ומפלגות שמאל, כמו "הקונגרס הדמוקרטי של העם" (HDK, מפלגת־גג שכוללת מפלגות כורדיות ותנועות שמאל), "בתי העם" (Halkevleri) ואחרים, יכולים לתרום בכל הרמות כדי לוודא שהשביתות הקרובות ומהלך של שביתה כללית במשק ירתמו ויערבו ככל האפשר עובדים, צעירים, קהילות; ועדי פעולה, שיתבססו על אסיפות במקומות העבודה ובשכונות, יוכלו לארגן טוב יותר הגנה מפני אלימות משטרתית וצעדי סולידריות, כמו גם לעודד ולעורר התדיינות פוליטית בכל הרמות. מאמץ לכנס נציגים נבחרים מטעם אסיפות כאלו ברמה המקומית, ברמת הערים והמחוזות וברמה הארצית, יוכל לסייע לבנות את התנועה בצורה דמוקרטית, כאשר כל נציג ונציגה יהיו אחראים בפני מי ששלחו אותם ואף ניתן יהיה להדיחם ולהחליפם במידת הצורך. בסופו של דבר, התארגנות בכיוון הזה מסוגלת לספק בסיס להצבת חלופה של ממש לממשלה הקפיטליסטית בדמות ממשלה שתייצג ישירות את ציבור העובדים והעניים.

המאבק העוצמתי הזה רק בתחילתו ויש לו פוטנציאל גדול מאוד להגיע להישגים. קידום הצעדים שתוארו כאן עשוי לתרום לכך באופן משמעותי ולאפשר לתנועה להיבנות ולהיהפך לכוח שלא רק יפעל להפלת ארדואן וממשלתו אלא גם יציע סדר־יום חלופי חדש, שישרת את הציבור הרחב של האנשים העובדים, הצעירים והשכבות המדוכאות. יש צורך בשילוב כוחות להקמת מפלגה חדשה על בסיס תמיכה המונית שתוביל את המאבק ותציג חלופה סוציאליסטית לממשלת ההון של ארדואן.

אנחנו אומרים:

■ להפיל את ממשלת ארדואן — להיאבק לממשלה של ציבור העובדים והעניים.

■ סוף לעריצות של שלטון ההון והפוליטיקאים שפועלים בשירותו.

■ להלאים את התאגידים ששולטים במשק ולהעבירם לבקרה וניהול ציבוריים ודמוקרטיים.

■ להיאבק על תוכנית סוציאליסטית, דמוקרטית, שתאפשר לארגן ולפתח את הכלכלה לרווחת כלל האוכלוסייה.

תנו לייק בפייסבוק לתנועת האלטרנטיבה הסוציאליסטית בטורקיה | בקרו באתר שלהם