בינואר השנה נחתם ההסכם הקיבוצי הראשון של מורות קבלן בישראל. ההסכם יחול על 1,500 המורות והמנחות בתוכנית היל״ה — תוכנית ההשכלה של משרד החינוך לנוער שנשר ממסגרות הלימוד — והוא נחתם בין איגוד מורות היל״ה המאוגדות בארגון כוח לעובדים לרשת החינוך הפרטית "עתיד" המפעילה את התוכנית.

ההסכם מעלה את שכר המורות בכ־30%, ומבטיח להן דמי נסיעה, הפרשה לקרן השתלמות, העסקה רציפה ותשלום 12 משכורות בשנה כנהוג במערכת החינוך. לפני תחילת המאבק המורות פוטרו והועסקו כל שנה מחדש וקיבלו שכר רק על השעות שבהן לימדו בפועל, ללא תשלום על שיעורם שהתבטלו, חגים, חופשים וכו׳.

ההסכם הושג הודות למאבק ממושך של שלוש שנים, שהחל במאמצים של מקימות הוועד שבמשך תקופה ארוכה עברו בין מרכזי הלימוד המרוחקים גיאוגרפית של התוכנית ברחבי הארץ, ושיכנעו מורות ומורים מרקעים שונים להצטרף לאיגוד עד להשגת היציגות המיוחלת מול החברה למתנ״סים, שהפעילה את התוכנית באותה תקופה.

אחרי הכרזת היציגות הוביל הוועד הנבחר את השטח לאורך סכסוך העבודה שנמשך כשנה וחצי (מאוקטובר 2011), שבמסגרתו ניהלו המורות מאבק כפול ואף משולש: מול משרד החינוך ומול שתי הזכייניות שהתחלפו במהלך המאבק — החברה למתנ״סים ורשת "עתיד".

המורות השביתו את מרכזי הלימוד 11 פעמים במהלך המאבק, קיימו הפגנות, ניהלו קמפיין תקשורתי והצליחו להביא את שתי הזכיניות לקיים איתן משא ומתן על תנאי העסקתן. יחד עם זאת, משרד החינוך סירב באופן עקבי להידברות ישירה.

אחרי מספר הפגנות מול ביתו של שר החינוך דאז גדעון סער, מחאה באירועים שהשר נכח בהם ופניות דרך התקשורת, משרד החינוך שינה את תנאי המכרז להפעלת תוכנית היל״ה. אחרי שנים של הרעת תנאים, המכרז כלל על פניו שיפור ניכר בתנאי ההעסקה ומענה לחלק לא קטן מדרישות המורות, כולל מעבר לתשלום לפי היקף משרה במקום תשלום שעתי.

אך ככל שהתקרבה פתיחת שנת הלימודים התבררו ממדי הציניות של משרד החינוך: במקום להגדיל את תקציב התוכנית כפי שדרשו המורות, שיפור תנאי ההעסקה נעשה על חשבון שעות הלימוד שניתנות לתלמידים במסגרת התקציב הקיים, תוך תעמולה זדונית של משרד החינוך כי הפגיעה בתלמידים היא תוצאה של הישגי המורות ולא של מדיניות הייבוש התקציבי.

המורות נאלצו להיאבק שוב במפלצת הדו־ראשית של ההפרטה: למען החזרת השעות שקוצצו על ידי משרד החינוך ולמען הסכם קיבוצי מול הזכיין החיצוני. בתום מאבק ציבורי המורות הצליחו להחזיר לעצמן חלק מהשעות שקוצצו מהתוכנית בשנת הלימודים הנוכחית, וכאמור להסדיר לראשונה יחסי עבודה קיבוציים מול הזכיין.

ההסכם הקיבוצי וההפרטה

ההסכם הקיבוצי שנחתם לא רק משפר דרמטית את השכר ואת תנאי העבודה של המורות, אלא מהווה גם הישג תודעתי המסמן את הדרך עבור קבוצות עובדים נוספות. מורות היל״ה ציינו בהודעה על חתימת ההסכם הקיבוצי שבישראל עדיין מועסקים למעלה מ־10,000 מורים כמורי קבלן. גם מורות היל״ה עצמן ימשיכו להיות מועסקות על ידי רשת "עתיד" ולא על ידי משרד החינוך.

ובכל זאת, ההסכם הקיבוצי הוא הישג בכל קנה מידה אפשרי. מדובר בתחנה משמעותית בדרכן של מורות היל״ה ושל מורות הקבלן בכלל, אבל זו אינה התחנה הסופית.

חתימה על הסכם קיבוצי בהחלט מתחילה לסלול את הדרך להעסקה ישירה. אך ביחסי הכוחות הנוכחיים, ועד המייצג עשירית ממורי הקבלן בישראל, ונאבק לבד מול מדיניות ההפרטה של שלושת העשורים האחרונים, לא היה מסוגל לכפות על משרד החינוך את העברתם להעסקה ישרה בכוחות עצמו. לכן חשוב להסתכל על ההישג של מורות היל״ה כניצן ראשון של היפוך המגמה, המצביע על היכולת להיאבק בה.

מאבק חוצה איגודים

המכרז של תוכנית היל״ה ייפתח מחדש בעוד שלוש שנים, מה שמעלה גם את הצורך במאבק מחודש על ההסכם הקיבוצי, אך עוד לפני כן צפויים קיצוצים בתקציב המדינה שעלולים לחול גם על תוכנית היל״ה. במקרה כזה, המשך המאבק מול משרדי החינוך והאוצר ידרוש כוחות רחבים בהרבה, לצד כלי מאבק חדשים.

הנהגות ארגוני המורים הגדולים (ארגון המורים והסתדרות המורים) אינן פעלו עד היום בשביל לאגד את הדור החדש של המורים המועסקים במערכת כמורי קבלן. למרבה הצער, הן גם לא הביעו תמיכה פומבית במאבק מורות היל״ה. רן ארז, יו״ר ארגון המורים, אף קרא באחרונה להשאיר את תיק החינוך בידי גדעון סער וציין כי בתקופתו לא היו סכסוכי עבודה במערכת החינוך(!). מדובר בהתעלמות מצערת, בייחוד כשהיווצרות מעמד מורי הקבלן פוגעת גם בכוח הארגוני של כלל המורות המאוגדות.

לכן, לצד קידום ההתארגנות של מורי הקבלן, יש צורך לקדם גם מאבק חוצה איגודים של כלל המורים והמורות בהעסקה הקבלנית, והקמת מטה מאבק משותף לכל ארגוני העובדים במערכת החינוך יחד עם מקצועות נוספים בתחום שירותי הרווחה. מטה כזה יוכל גם להפעיל לחץ על ארגוני המורים שלא להשאיר קבוצות קטנות של עובדי קבלן להיאבק כל אחת לבדה במדיניות הממשלה, במשרד החינוך, באוצר ובקבלנים.