מעל 200 רקטות נורו לעבר יישובים ישראליים מהדרום ועד מועצת חוף הכרמל שמצפון לחדרה מאז החלה ביום שלישי (8.7) המתקפה הצבאית הישראלית על רצועת עזה תחת השם מבצע "צוק איתן", שגבה כבר למעלה מ־80 הרוגים בקרב תושבים פלסטינים, ובהם ילדים וקשישים, שאין להם מקלטים או "כיפת ברזל". משפחה בת שלוש נפשות היתה בין הנספים בהפצצות ביום רביעי.

אין ספק כי ההלם, הבהלה והמצוקה הבלתי נסבלת כתוצאה ממטחי הרקטות ההרסניים דוחפים כעת רבים בציבור הישראלי לתמוך במבצע הצבאי מתוך תפיסה שמשהו חייב להיעשות והירי חייב להיפסק, אולם גם הסבב הנוכחי של שפיכות הדמים ברצועה לא יפתור דבר ולא ישיג שקט בר־קיימא ליישובים הישראליים שנמצאים עכשיו תחת אש. מעבר לכך, ממשלת נתניהו החליטה על המתקפה הצבאית בידיעה ברורה שהיא תוביל לירי רקטות לטווח ארוך יותר ותסכן עוד יותר גם חיי תושבים ישראלים.

עצם הרחבת טווח הרקטות של חמאס בעימות הנוכחי והעובדה שאזעקות בערים מרכזיות בישראל הן כבר תופעה פחות נדירה מעידות עד כמה סבבי המלחמה של "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" לא עשו דבר מלבד לתרום למאזן המצוקה התופת והשכול, במיוחד ברצועת עזה — בשני הסבבים נהרגו קרוב ל־1,500 תושבים פלסטינים ו־20 ישראלים, בהם 8 אזרחים, יהודים וערבים.

שני ילדים מתחת לגיל 5 היו בין ההרוגים ביום שלישי. למחרת נהרגו בהפצצות מספר תינוקות וילדים, חלקם נהרגו עם אימותיהם. עליהם לא יאמר נתניהו כי "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", אך באופן בלתי נמנע ההרג המטורף של משפחות וילדים בעזה, שאינו אלא טרור מדינתי, יחזק תחושות ייאוש ונקם בקרב תושבים פלסטינים, כולל למרבה הצער תמיכה נואשת בירי רקטות לעבר ישראל.

האסטרטגיה ה"ביטחונית" של ממשלת ההון וההתנחלויות כושלת מיסודה. נתניהו מבקש להוליך שולל וליצור רושם שממשלתו לא יזמה את סבב ההסלמה הנוכחי מכיוון שהחמאס סירב לקבל את דרישתה להפסקת־אש בימים האחרונים. סביב העיתוי למתקפה הצבאית התעורר אמנם ויכוח טקטי בקבינט המדיני־ביטחוני, אולם כפי שתנועת מאבק סוציאליסטי הסבירה, האחריות הראשית לתבערה של השבועות האחרונים נופלת על כתפי ממשלת נתניהו ומדיניות האנטי־שלום שהיא מובילה עם המשך האלימות המאורגנת של הכיבוש, ההתנחלויות וההתקפות הצבאיות, הכלכליות והמדיניות היומיומיות על הפלסטינים.

האחריות הראשית להסלמה

ירי הרקטות מהרצועה מבוצע על־ידי מיליציות של תנועות ימין דתיות כמו החמאס והג׳יהאד האיסלאמי, אך הסיבה שהן מסוגלות לזכות ללגיטימציה ציבורית פלסטינית היא תנאי המצוקה, העוני והשכול שיצרו מדיניות המצור וההתקפות המתמשכות והיומיומיות על 1.7 מיליון תושבי הרצועה.

למרבה המזל, מאז "עמוד ענן" בנובמבר 2012 לא נהרגו ישראלים כתוצאה מירי רקטות מהרצועה. אולם במקביל ועד לחודש אפריל נהרגו כתוצאה מהפצצות וירי ישראלי ברצועה 22 תושבים פלסטינים, מרביתם אפילו לא השתתפו בלחימה, ובהם תינוקת בת שנתיים ועובד שנורה בגבו ממרחק 400 מטר. בהתנקשויות ("חיסולים") שביצעה ממשלת נתניהו נגד אנשי מיליציה סלפיים ונגד אנשי חמאס לאורך השנה האחרונה היא קיוותה שהתגובות לצעדי ההסלמה הצבאית שיזמה בכל פעם יישארו בשליטתה. כך היה לדוגמה כשהתנקשה בפעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ב־30 באפריל, וגם כשיממה לפני חטיפת שלושת הנערים הישראלים היא התנקשה בשוטר חמאס והרגה ילד בן שבע. ההערכות בממשלה ובמערכת הביטחון הישראלית היו שחמאס מעוניין בשמירת הפסקת־האש ולכן לא יגיב באופן משמעותי. הם עשו זאת גם לאחר הירידה החדה בירי הרקטות לאורך החודשים אפריל ומאי, עד לרמה הנמוכה ביותר השנה.

הפסקת־האש אותה דרש נתניהו הגיעה אחרי שבועות של פעולות צבאיות נגד הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, ובהן ירי, התנקשויות, פשיטות צבאיות ומעצרים המוניים, שנעשו תוך שימוש ציני בטרגדיית החטיפה והרצח של שלושת הנערים הישראלים. ממשלת נתניהו החליטה לנצל הזדמנות כדי לקדם את מלחמתה הכושלת בארגון חמאס (שהקשר שלו לרצח אפילו עדיין לא לגמרי ברור והוא מכחיש את מעורבותו). היא שוב העריכה שחמאס לא יגיב באופן משמעותי, מכיוון שיש לו אינטרס בהפסקת־אש.

אינטרס כזה אכן קיים עקב הבידוד האזורי בו נתון חמאס והיחלשות בסיס התמיכה העממי שלו בשל חוסר הצלחתו להראות דרך מוצא מהמשך הדיכוי הלאומי של הפלסטינים, המצור וההתקפות הצבאיות על הרצועה והמצוקות החברתיות־כלכליות הבוערות. אלא שנראה שבלחץ הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה, החליט הארגון להפגין לכאורה יכולת תגובה כדי ליצור רושם שהוא אינו מבליג על כל אותן פעולות.

התנאים שהציב החמאס לראשונה בפומבי להפסקת־אש היו: יישום של הסכם הפסקת־האש של "עמוד ענן", שכולל פתיחת מעברי גבול, הרחבת האזור הימי המותר לדייג והאזור היבשתי המותר לחקלאות; הפסקת כל התקיפות הצבאיות בשטח הרצועה, כולל ההתנקשויות; הפסקת הניסיונות של ממשלת ישראל להתערב בהרכב ממשלת הרשות הפלסטינית; ושחרור חברי פרלמנט של חמאס ועשרות ממשוחררי עסקת שליט שנכלאו מחדש (מבלי שיהיה להם קשר לרצח הנערים הישראלים). כל הדרישות הללו הן דרישות ל"שקט תמורת שקט", או להפסקת תוקפנות צבאית מצדה של ממשלת ישראל. אלא שכפי שטען שר האוצר יאיר לפיד, מבחינת ממשלתו, "הנוסחה 'שקט תמורת שקט' כבר לא עומדת על הפרק" (10.7, ראיון ב־ynet). נתניהו טוען גם שאין כל מאמץ מצד הממשלה להגיע להפסקת־אש בשלב הזה.

הבל היעדים

הפרשן הצבאי של אתר החדשות ynet, רון בן־ישי ציטט מפי "בכירים בדרג המדיני" את הנחיות הקבינט לצה״ל, שכוללות "הפסקה מוחלטת של הירי לשטח ישראל", "להגיע לתקופת שקט ארוכה" ולהביא לכך שבעתיד המיליציות ברצועה "יתקשו לייצר ולשגר במספרים גדולים". יעדים אלו כשלו בסבבי המלחמה הקודמים, אף שייתכן שוב הסדר "רגיעה" לתקופה מסוימת, אך לא רק שהסדר כזה הושג עוד לפני שני סבבי המלחמה האחרונים אלא שלחמאס או לרשות הפלסטינית יהיה קשה יותר כיום לאכוף זאת לאורך זמן על רקע המצב המידרדר בכל התחומים ברצועת עזה.

הפוליטיקאים ה"בכירים" טענו גם שאחת ממטרות המבצע הצבאי היא "שחיקת כוחו הפוליטי של חמאס ויכולתו להשפיע על הזירה הפלסטינית". האמירה הזאת מעידה על בורות קשה, שכן כוחו הפוליטי של חמאס נובע מבסיס התמיכה המשמעותי שלו, גם אם המוגבל, בקרב המוני פלסטינים שבתנאי המחיה המזוויעים ברצועה או בגדה פונים באופן נואש להבטחות של חמאס להתנגדות רצינית יותר ולנחמה דתית. ההיסטוריה מראה שבניגוד להזיות של כמה פוליטיקאים "בכירים" ושיכורי כוח, אין אפשרות לעקור בסיס תמיכה כזה באמצעים צבאיים, ולמעשה המתקפה עשויה דווקא לחזק לתקופה מסוימת את התמיכה בחמאס.

היעד האחרון שצוטט היה "השגת כל אלה בלי לאבד את הלגיטימציה הבינלאומית". לממשלת נתניהו עשוי להיות גיבוי למספר ימים מממשלות הון אחרות בעולם, אך המתקפה לא תזכה לתמיכה חברתית ברמה הבינלאומית. ככל שהיא תימשך פרק זמן רב יותר היא בהכרח תוליד הפגנות מחאה משמעותיות יותר ברמה הבינלאומית והאזורית, וכמובן גם בקרב הציבור הפלסטיני בישראל, בשטחים ובמחנות הפליטים בארצות השכנות. לכן גם ממשלת הימין לא תהפוך את מגמת הבידוד של ישראל ברמה הבינלאומית על רקע המשך הכיבוש, ההתנחלויות וההתקפות על הפלסטינים. אף שממשלת הימין הצליחה לטפח גל לאומני ותמיכה במבצע הראווה שלה בקרב הציבור היהודי בישראל, ככל שיעבור הזמן, ובפרט אם תהיה פלישה קרקעית, גם תמיכה זו תיסדק, וככל שיתברר שמסע ההרג לא פתר בסופו של יום אף בעיה, תגבר גם ההתנגדות לממשלה.

נתניהו הורה לצה״ל "לקיים מערכה רצופה, ארוכה וחזקה בעזה. צריך להתכונן ללכת עד הסוף, וגם כניסה קרקעית על השולחן". אין דרך שבה ממשלת נתניהו תוכל "ללכת עד הסוף" לפתרון הבעיות האמיתיות שעל הפרק. מתקפת הראווה נועדה יותר מכול ליצור מצג־שווא של טיפול בבעיית ירי הרקטות ולהסיח את הדעת מהאחריות של ממשלת נתניהו לליבוי הסכסוך הלאומי לאורך התקופה האחרונה ומחוסר יכולתן של מפלגות השלטון להציע כל פתרון לבעיות הביטחון, כמו גם לבעיות הכלכליות והחברתיות, של הציבור הרחב בישראל.

ברקע מתקיים כנראה ניסיון של המשטר המצרי לקדם הפסקת־אש מחודשת, לא מעט בשל חששות במשטר א־סיסי כי התרחבות העימות בין ישראל לחמאס תשפוך עוד אור על התפקיד שהוא ממלא בהטלת המצור על תושבי הרצועה, תעורר מחאה בנושא במצרים עצמה, תשקם את מעמדה של תנועת "האחים המוסלמים" ותערער עוד יותר את היציבות במצרים ובאזור. גם גורמים במשטר הישראלי חוששים מההשלכות האפשריות של המתקפה הצבאית על הרצועה, הן מבחינת הגברת הלחץ הבינלאומי על ישראל והן מבחינת התחזקות של התנגדות ערבית־פלסטינית לפעולות הצבאיות של ישראל. רצח הנער מוחמד אבו־ח׳דיר כבר הביא בשבוע שעבר להתפרצות מחאה חריפה בקרב פלסטינים, במיוחד במזרח ירושלים ובישראל, וזהו סימן לבאות.

איום בפלישה קרקעית

הממשלה אישרה לזמן עשרות אלפי חיילי מילואים ב"צו 8", ובשטח כוחות צבא נערכים מעשית לקראת אפשרות של פלישה קרקעית. כל יום שעובר ללא הסדר הפסקת־אש מעלה את הסיכויים שממשלת נתניהו אכן תחליט על מפגן כוח מדמם מהסוג הזה. פלישה כזו, אם אכן תתבצע, תהיה אסון, כשמלבד ההרג ההמוני של תושבים פלסטינים, היא צפויה להביא גם בסבירות גבוהה יותר לקורבנות בנפש בקרב אזרחים ישראלים ובקרב חיילים שיישלחו לשמש בשר־תותחים עבור נתניהו ושותפיו — כפי שהודה לפיד, "הקבינט יצא מנקודת הנחה שיהיו לנו גם אבידות" בתרחיש של פלישה קרקעית. חותם הדמים שפלישה אימפריאליסטית כזו תותיר יגרור קרוב לוודאי גם פיגועי נקם נגד אזרחים ישראלים בהמשך.

בעוד שראשי העבודה ומרצ, שמתיימרים להציע חלופה למדיניות של ממשלת הימין, עסוקים בגיבוי מהלכי נתניהו, חשוב לחזור ולהדגיש כי הבעיה הביטחונית מספר אחת של הציבור הישראלי יושבת בשלטון. בזמן שראש ממשלת המשבר, שמורכבת כעת מרסיסי מפלגות, פועל להקמת "ממשלת חירום" עם המפלגות החרדיות כדי להרחיק את התפרקות הקואליציה המקרטעת שלו, חשוב לחזק את המחאה נגד ההסלמה הצבאית ומתקפת הדמים על הרצועה שרק מדרדרת עוד יותר את המצב.

לציבור העובדים היהודי והערבי בישראל אין שום אינטרס במסע ההרג של ממשלת ההון וההתנחלויות, שמנצלת את ההלם מירי הרקטות ואת הפחדים הביטחוניים כדי לגייס תמיכה למהלכים קטסטרופליים שלא יקדמו במילימטר את פתרון הסכסוך הלאומי. בשביל שלום צריך להיאבק נגד מדיניות האנטי־שלום של המשך הכיבוש וההתנחלויות, ולמען שלום שוויוני וצודק שיבטיח ביטחון ורווחה לשני העמים במסגרת שתי מדינות שוות־זכויות, סוציאליסטיות ודמוקרטיות.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת:

■ לעצור את המלחמה בעזה! בעיות הסכסוך הלאומי לא ייפתרו באמצעים צבאיים! לא לפלישה קרקעית ולא לשימוש בחיילים כבשר־תותחים בעוד מלחמה לצורך שיקום היוקרה של שרי הממשלה.

■ כן להפגנות ולמחאה נגד המלחמה, נגד מדיניות האנטי־שלום של ממשלת ההון וההתנחלויות, ונגד הימין הקיצוני!

■ לשים סוף לתקיפות ולמדיניות המצור על רצועת עזה. סוף למדיניות הענישה הקולקטיבית. סוף למדיניות ההתנקשויות. סוף לכליאה בלא משפט של תושבים.

■ להוציא את הצבא מהשטחים! סוף לכיבוש השטחים הפלסטיניים. לפרק את מפעל ההתנחלויות.

■ כן למדינה פלסטינית עצמאית, סוציאליסטית ודמוקרטית לצדה של ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית, עם שתי בירות בירושלים ושוויון זכויות מלא למיעוטים, כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום אזורי.