עדכון (24.10): יוזם מחאת הפייסבוק "עולים לברלין" התקפל וחזר בו מהקמפיין הקורא להגירה המונית לחו״ל, סגר את עמוד המחאה והודיע שהוא עצמו ישוב לישראל. כמו קודם, גם כעת נחוץ קידום של מאבק אפקטיבי להורדת יוקר המחיה, ובראש ובראשונה להעלאות שכר במשק.

מיד אחרי המלחמה התעורר מחדש מצב־רוח של מיאוס כללי בציבור הישראלי, בעיקר מיוקר המחיה, מעורב בייאוש מחוסר ההצלחה של המאבקים בנושא בשנים האחרונות. האפשרות של הגירה לחו״ל בניסיון להימלט מהמצוקות ולשפר את תנאי המחיה שבה והוצפה.

"לרוב האוכלוסייה שלא מסודרת מלידה, מגורים בישראל הם התעללות כלכלית שנמשכת כל החיים", נכתב בדף הפייסבוק "עולים לברלין" שמשך לא מעט תשומת־לב. בתחילת ספטמבר פירסמה להקת "שמֵמֵל" את הקליפ לשיר המחאה "ברלין", שבו נראים ישראלים רוקדים בערים אליהן עברו ברחבי העולם.

כשליש מהישראלים מצהירים שאם היתה להם הזדמנות הם היו שוקלים ברצינות אפשרות הגירה (סקר "אולפן שישי", 5.9). בקרב צעירים האחוזים גבוהים יותר.

בסוכנויות להשגת אזרחות נוספת לישראלים מדווחים על עלייה מורגשת בפניות. עוד מוקדם לקבוע עד כמה מצב־הרוח כרגע מתורגם להגירה בפועל מישראל, שהיתה במגמת נסיגה לפחות עד סוף 2012 (באותה שנה עזבו כ־16 אלף תושבים). אך סקר שנערך בנובמבר 2012 ("הארץ") הצביע כבר אז על עניין של יותר משליש מהציבור באפשרות הגירה.

צביעות הממסד

שר האוצר לפיד — מיליונר שגזר קופון פוליטי על גב מחאת יוקר המחיה לטובת קידום סדר־יום קפיטליסטי של התקפות על העובדים והעניים — טען בעזות־מצח שהוא "מבין את הקושי היומיומי של הצעירים הבוחרים לעזוב את ישראל. זה נורא קשה, החישובים היומיומיים האלו... אני שותף לזעם הציבורי".

"הישראלים מסתכלים ושואלים למה בברלין יותר זול. אם יסתכלו על התקציב הנוכחי יראו שיש יותר ויותר מוצרים בפיקוח. אנחנו נמשיך להכניס עוד מוצרים בלי לשאול יצרנים", מכריז לפיד. כאילו שהחזרה סמלית של כמה מוצרים לפיקוח מחירים תשנה את העובדה שהממשלה הזאת חונקת את העובדים והעניים במיסוי כבד כדי לממן הטבות במיליארדי שקלים לתאגידי הענק ואת תחזוקת הכיבוש וההתנחלויות.

המדיניות של מפלגות הממסד ממשיכה לייצר אסון חברתי. היא דורסת את התקוות לעתיד של דור שלם ודוחקת בצעירים לעזוב בחיפוש אחר חלופה לתנאי עבודה גרועים, לתשלומי עתק על שכר דירה ושכר לימוד ובכלל על מחיה — ולעתים גם במטרה למצוא מפלט ממצב של מלחמה מתמדת.

דמעות התנין של לפיד לא מנעו ממנו, כמו מ"מזדהים" אחרים מהאליטה, לגעור באותם צעירים מהגרים (הכוונה כמובן ליהודים — עזיבה של ערבים נתפסת במעמד השליט בישראל כהצלחה). לפיד ושות׳ לא בוחלים בגיוס דמגוגי של זכר השואה שעה שהם תוקפים בזעם את הצעירים על היעדר פטריוטיות ומחויבות לאידיאולוגיה ציונית, כלומר, במקרה הזה, על חוסר נכונות להיות מנוצלים ומרוששים "כחול־לבן".

אין גבול לצביעות של ממסד פוליטי אטום, שנשען בין השאר על תמיכה של בעלי הון יהודים מחו״ל ושמתרגש הרבה פחות כשמדובר בעשירים מחו״ל שמחזיקים דירות ריקות בישראל או בבעלי הון ישראלים שהורסים מקומות עבודה כדי לנצל כוח עבודה זול יותר בחו״ל. אלא שבעשורים שחלפו מאז שרבין קרא לעוזבים את ישראל "נפולת של נמושות", ההסתה הלאומנית נגד "יורדים" איבדה מכוחה.

מדיניות הימין הקפיטליסטי תמשיך לדחוק באלפי ישראלים בשנה לנסות את מזלם בארצות אחרות כמהגרי עבודה וכמהגרי קבע. מאות אלפי מהגרים ישראלים חיים בארצות אחרות ובכל שנה מספר הישראלים שעוזבים גדול בכמה אלפים מהחוזרים לישראל. מאז 2009 מספר החוזרים נמצא במגמת ירידה.

אפשרויות הגירה

ישנם מהגרים שמצליחים לשפר את תנאי המחיה שלהם כתוצאה ממעבר לכלכלות עשירות יותר, בייחוד אם יש להם אזרחות, גב כלכלי, קשרים ושליטה בשפה. האפשרות הזאת לא ממש פתוחה עבור מרבית הציבור. אך מעבר לכך, מלבד המחיר החברתי הלא פשוט שכרוך לרוב בהגירה, הרי שמהגרים נאלצים להתמודד מעמדה גרועה יותר עם הבעיות הכלכליות והחברתיות בארצות בהן הם מחפשים מפלט.

המערכת הכלכלית הקפיטליסטית ברמה הבינלאומית שרויה במשבר עמוק. המשמעות היא שגם תנאי העבודה והמחיה בכלכלות ה"מפותחות" הגדולות נמצאים יותר ויותר תחת מתקפה.

בארה״ב, שבה מתגוררים מרבית המהגרים הישראלים, חלקים משמעותיים בציבור האמריקאי חיים כיום בתנאי עוני. בלוס אנג׳לס אף הוקמה עמותה לחלוקת מזון למשפחות עניות ממוצא ישראלי.

באיחוד האירופי האבטלה בקרב צעירים גבוהה במיוחד ושירותים חברתיים מקוצצים. גרמניה על סף מיתון ובברלין שיעור האבטלה הכללית גבוה מעשרה אחוז.

עובדים מהגרים נמצאים בעמדה הפגיעה ביותר. ההיצע המוגבל של מישרות ודירות, בתנאים מידרדרים, כופה על עובדים ועובדות תחרות חריפה יותר במירוץ נואש לתחתית. כמו בישראל, מעמדות שליטים שמעוניינים להסיח את הדעת ממדיניות של שוד מאורגן וממערכת כושלת הופכים את המהגרים לשעיר־לעזאזל. הימין פועל לשם כך כדי ללבות שנאת זרים, גזענות, אנטישמיות ואסלאמופוביה.

שעה שבכל מקום הכלכלה הקפיטליסטית מכרסמת ופוגעת גם בתנאים משופרים שהושגו, האפשרויות של עובדים ועובדות ברחבי העולם למצוא מפלט באמצעות הגירה מצטמצמות — בדומה לאופן שבו הידרדרות בתנאים בשוק העבודה המקומי מצמצמת עבור עובדים ועובדות את האפשרויות למציאת מקומות עבודה טובים יותר.

במטרה למנוע ממעבידים ומממשלות לשסות עובדים בעובדים ולהשתמש במהגרים ככוח־עבודה זול להורדת התנאים בשוק, סוציאליסטים קוראים להיאבק בכל מקום להבטחת תנאי עבודה ושכר שווים לעובדים מהגרים, ולתמיכה במאבקי מהגרים ומבקשי מקלט לזכויות — גם בישראל.

"עולים לברלין"

דף הפייסבוק "עולים לברלין", שפתח בסוף ספטמבר ישראלי בן 25 שמתגורר שם, קורא להגירה המונית מישראל. הוא גרף מעל 20 אלף עוקבים בעקבות תמונת ה"מילקי" שפירסם לצד קבלה של סל מוצרים בסופרמרקט בברלין שהראתה פער אדיר במחירים. מדובר בהד חלש משמעותית בהשוואה לחרם הקוטג' שקדם להפגנות ההמונים על יוקר המחיה ב־2011, אבל המחאה הווירטואלית היתה כעת בין הגורמים שסייעו להחזיר את מצוקת יוקר המחיה לסדר היום.

עם זאת, כמו רבים אחרים, המסקנות של יוזם הקמפיין בפייסבוק מהמאבק ביוקר המחיה בישראל עד לשלב הזה הן שאין טעם בהפגנות ושגם מאבק להחלפת הממשלה לא יעזור כי "המפלגות רק ישנו שמות אבל... הם יודעים טוב־טוב בשביל מי הם עובדים וזה לא עבורכם האזרחים". לכן, לטענתו, הפתרון הוא הגירה ואם תתפתח הגירה המונית הממשלה בישראל אף תיאלץ לכאורה לשנות מדיניות ובעיית יוקר המחיה תיפתר.

המפלגות הקפיטליסטיות באמת עובדות בשורה התחתונה בשביל בעלי ההון, שמחזיקים את הכלכלה כולה כבת־ערובה. אך איום בהגירה המונית לא ישנה זאת.

בריחה המונית של צעירים מאירלנד בלחץ המשבר הכלכלי שם בשנים האחרונות לא שיפרה דבר באירלנד בדיוק מכיוון שהממשלה המשיכה לשרת מערכת כלכלית שמושתתת על היגיון הרווח ולא על נחיצות חברתית, מערכת שהדרך שלה להמשיך לקיים את עצמה עוברת בפגיעה בתנאי המחיה של מעמד העובדים. ממשלת אירלנד היתה מודאגת יותר מבריחת הון מאשר מבריחת צעירים.

היקף ההגירה מישראל עדיין שולי יחסית בהשוואה לגודל האוכלוסייה, ועבור מרבית הציבור בישראל הגירה היא לא אפשרות מעשית, ודאי שלא כאמצעי מאבק להורדת יוקר המחיה בישראל. רמזה לכך ההשתתפות המועטה באירוע הפגנתי שיוזם הקמפיין אירגן מרחוק בתל־אביב סביב הקריאה להגירה המונית. גם אם היפותטית תרחיש של "הגירת מחאה" המונית יתממש, איך המהגרים יוכלו להבטיח עם חזרתם שההישגים שלהם יישמרו?

לארגן מאבק

שלא יהיה ספק, הפגנות ההמונים של קיץ 2011 הפחידו בשיאן את הממסד הפוליטי ואת הטייקונים, שעדיין חוששים מפיצוץ חברתי נוסף. לכן דווקא חשוב להמשיך לארגן גם הפגנות. זה כמובן לא מספיק.

גל ההתאגדות במקומות העבודה הצליח להרתיע שורה של מעבידים ולהביא הישגים ממשיים עבור רבבות עובדים, ולכן חשוב להמשיך אותו.

אם הכוח של העבודה המאורגנת היה מגויס באופן מרוכז ברמה הארצית לטובת המאבק ביוקר המחיה, דרך הפגנות, עיצומים ושביתות עד כדי שיתוק המשק, האיום על הרווחים של בעלי ההון היה מסוגל לקחת את המאבק ביוקר המחיה הרבה יותר רחוק — ולהשיג העלאות שכר, החל משכר המינימום, פיקוח על שכר דירה, ביטול של מיסוי רגרסיבי על העובדים והעניים ועוד.

הורדת יוקר המחיה דורשת בין השאר גם השקעה בבנייה מסיבית וירוקה של דיור חברתי ברמה גבוהה, בבעלות ציבורית. מעבר לכך, משבר יוקר המחיה מדגיש מזווית נוספת את הצורך לשים סוף למדיניות האנטי־שלום של הכיבוש וההתנחלויות, שמשלמי המסים צריכים לממן. אולם במיוחד הוא שב ומבהיר את הצורך בשחרור המשק משליטה של בעלי ההון כדי לשים סוף להתרוששות של עובדים ועובדות בישראל. לשם כך דרושה העברה של תאגידי המזון הגדולים ושאר המונופולים, הבנקים ומשאבי הטבע לבעלות ציבורית, תחת פיקוח וניהול ציבוריים ודמוקרטיים, כחלק ממעבר למשק סוציאליסטי ודמוקרטי שיפעל לקידום רווחת הציבור ולא לקידום רווחי הבנקים, הקבלנים ובעלי רשתות השיווק.

בזמן שמפלגות הממסד עובדות בשביל בעלי ההון, ששולטים בכלכלה, צריך לוודא שייבנה כוח פוליטי חזק שיעבוד בשביל ציבור העובדים. נחוצה מפלגה סוציאליסטית רחבה שתארגן ותוביל מאבק לא רק להורדת יוקר המחיה אלא גם להפלת שלטון ההון. מפלגה כזו תהיה מוכרחה להציע מוצא גם מהסכסוך המדמם ולפעול כדי לשים קץ לכיבוש — הנצחת הסכסוך על־ידי ממשלת הימין מבריחה בפני עצמה רבים לחו״ל (מצער שמארגן "עולים לברלין" בפרסומיו דווקא נרתם להגנת הממשלה כשמדובר במלחמות).

כך ניתן יהיה לוודא שמול ממשלת נתניהו וכל מה שהיא מייצגת נבנית אלטרנטיבה אמיתית, סוציאליסטית, שמייצגת מאבק לצדק חברתי ולשלום. בנייה של מאבק כזה צריכה להיות התשובה לייאוש מהמצב הנוכחי.