ב־7 באוקטובר נחתם הסכם העקרונות שסיים את שביתת עובדי הדואר, שנאבקו נגד איום ההנהלה והאוצר לפטר 1,500 עובדים קבועים ולהחליפם בעובדי קבלן.

במהלך המאבק עובדים לקחו חלק בהפגנות והנהגת הסתדרות העובדים אף הורתה על שורה של צעדי סולידריות כגון השבתה של משרדי ממשלה ואף של נתב״ג למשך כמה שעות.

יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הכריז עם חתימת ההסכם כי מדובר ב"יום של ניצחון לצדק החברתי. הצלנו את חברת הדואר והצלחנו למנוע את פיטוריהם של עובדים מסורים" (גלובס 7.10). הוא הוסיף כי "המדינה ממשיכה לנקוט מדיניות שמנציחה תבניות העסקה פוגעניות ... ההסתדרות תמשיך לפעול נגד התופעה הפסולה הזו בכל האמצעים העומדים לרשותה" (ynet 7.10).

אך מה הושג בהסכם?

הצעדים שננקטו הצליחו להביא רשמית להסרת האיום בפיטורי 1,500 עובדים. אולם 1,200 עובדים יפוטרו בכל מקרה, עקב הסכמה מוקדמת יותר שנתנה הנהגת ההסתדרות. 650 עובדים קבועים ייכללו במכסת המפוטרים, ומספר העובדים הקבועים בדואר צפוי להצטמצם ולהסתכם ב־3,800 מתוך 5,050 עובדים.

למרות ההבטחות להטבת השירות בדואר ולקיצור התורים, צמצום מספר העובדים וסגירת 77–254 סניפים עשויים דווקא להגביר את העומס בחלק מהסניפים. בנוסף לכך הוסכם שהשירות לציבור יתייקר.

הסכמה להפרטה

החלק הקשה ביותר בהסכם הוא ההתחייבות שניתנה מראש בשם עובדי הדואר להימנע מהתנגדות לתהליך הפרטת הדואר. במסגרת ההסכם, 20% מחברת דואר ישראל יופרטו לידי משקיע פרטי בטווח המיידי, ובהמשך יונפקו עוד 20% ממניות הדואר למסחר בבורסה.

לטענת ניסנקורן ההסכם מוכיח כי "תוכנית הבראה טובה היא תוכנית שאפשר להשיג אותה רק בדרך אחת — דרך של הסכמה עם העובדים ועם ההסתדרות". האם תוכנית של פיטורים, הפרטה והתחייבות מראש להימנע ממאבק מול גזירות היא "תוכנית הבראה טובה" שמייצגת נאמנה את האינטרס של עובדי הדואר ושל ציבור העובדים בישראל? ואיזו הסכמה נתנו העובדים עצמם לתוכנית, שעה שלא התקיימו אסיפות עובדים לדיון והצבעה על ההסכם?

שילוב כוחות

בסופו של דבר הכלים העוצמתיים שהופעלו לטובת עובדי הדואר לקראת סוף המאבק שימשו כ"תפאורה" ולא כמנופי לחץ אמיתיים. הנהגת ההסתדרות בראשות ניסנקורן הסתפקה בצעדים ארגוניים מבודדים יחסית — ולכן גם בעלי אפקטיביות מוגבלת — מכיוון שמראש היא התכוונה להוביל מאבק על הכמות ולא על המהות של דרישות הממשלה וההנהלה.

אך לא רק הצעדים הארגוניים היו מבודדים האחד מהשני אלא גם המאבקים המקבילים שעל הפרק. אם הכוח העצום של ההסתדרות, כארגון העובדים הגדול בישראל, היה מגויס באופן מרוכז ברמה הארצית, בליווי הפגנות, פעולות הסברה ואסיפות עובדים, כנגד גל ההפרטות שמקדמת הממשלה, כנגד שכר העוני וההעסקה הקבלנית, וכנגד הייבוש התקציבי של שירותים חברתיים — ניתן היה לא רק למנוע את הגזירות שהונחתו על עובדי הדואר אלא להתחיל לרתום חלקים רחבים בציבור למאבק עם פוטנציאל להישגים משמעותיים.

חשוב שהלקחים ממאבק עובדי הדואר, כמו ממאבק עובדי רשות השידור לפניו, יעמדו לנגד עיני העובדים המאורגנים בהסתדרות לקראת המאבקים הצפויים נגד הפרטת 11 חברות ממשלתיות נוספות. יש לפעול לשילוב כוחות אפקטיבי ולחיבור בין המאבקים שעל הפרק, ולא פחות חשוב גם להבטחת דיון ושליטה דמוקרטית של העובדים והעובדות על מאבקיהם.