באמצע ינואר, בשבוע שבו ציינה תוניסיה את יום השנה להפלתו של הדיקטטור בן־עלי, טיפס צעיר אקדמאי מובטל, רידא יחיאווי, על עמוד חשמל וחישמל עצמו למוות. רידא, מהעיר קסרין שבמרכז תוניסיה, התאבד לאחר שהוצא מרשימת הממתינים למישרה ברשות המקומית — צעד שהזכיר את ההתאבדות של מוחמד בועזיזי, שהציתה את "האביב הערבי" בדצמבר 2010. מאז אירעו אלפי מקרים של התאבדות על רקע כלכלי בתוניסיה.

בעקבות התאבדותו של רידא יצאו אלפים להפגין ברחובות קסרין במחאה על תנאי המחיה שדוחקים אלפי משפחות לעוני מחפיר ובדרישה למישרות ולהשקעה ציבורית בתשתיות וברווחה. ההפגנות התפשטו מקסרין לכל תוניסיה סביב הקריאה: "תנו מישרות או שתקבלו עוד מהפכה"!

עם תחילת ההפגנות בקסרין, הממשלה הטילה עוצר על תושבי העיר ופרסה כוחות משטרה מסיביים לדיכוי ההפגנות. 246 מפגינים נפצעו, בעיקר משאיפת גז מדמיע. אך ניסיון הממשלה למנוע מההפגנות להתפשט באמצעות דיכוי והסתה נגד המפגינים השיג את התוצאה ההפוכה.

איגוד הסטודנטים UGET ואיגוד המובטלים UDC יצאו בקריאה להרחיב את ההפגנות לשאר הארץ ותנועת המחאה התפשטה לעוד עשרות ערים. הממשלה הגיבה בהרחבת העוצר: המעבר בין מחוזות שונים נחסם בתקווה לעצור את התפשטות ההפגנות.

לצד המקל ניסתה הממשלה את מזלה גם בעזרת ה"גזר": משלחת של חברי ממשלה הגיעה לקסרין כדי להביא לסוף ההפגנות ב"דרכי נועם". אך תושבי קסרין מאסו בהבטחות ריקות של חברי הממשלה. הבטחה שניתנה תחילה לקליטת 6,000 עובדים חדשים במגזר הציבורי התחלפה בהבטחה סתמית לסיוע בהכשרה מקצועית עבור אותם עובדים.

הזעם לא התפרץ משום מקום. מה שהוגדר "סיפור ההצלחה" של האביב על־ידי התקשורת הממסדית במערב לא משקף את המציאות של העובדים והצעירים בתוניסיה. אחוז האבטלה הרשמי עומד על 15.3% לעומת 13% לפני המהפכה, כש־62% מבוגרי האוניברסיטאות אינם מצליחים להשיג מישרה!

רבות מהדמויות המובילות בממשלה הנוכחית כיהנו בתפקידים בכירים גם תחת הדיקטטורה של בן־עלי. הממשלה עצמה ממשיכה לקדם מדיניות ניאו־ליברלית אגרסיבית.

הממשלה טוענת שאין לה את המשאבים הנחוצים להשקעה ציבורית מסיבית ביצירת מישרות ובפיתוח השירותים הציבוריים. אך 70 מיליארדרים תוניסאים מחזיקים בהון השווה ל־37 פעמים תקציב המדינה! העברת הנכסים של האליטה הקפיטליסטית המושחתת של תוניסיה לבעלות ציבורית היא צעד חיוני לפיתוח הכלכלה.

גל ההפגנות הזה אמנם הסתיים בינתיים, אך המאבק לשינוי מציאות החיים נמשך.

תנועת 'אלטרנטיבה סוציאליסטית' בתוניסיה (תנועה תומכת של ה־CWI) קוראת להתאחדות איגודי העובדים UGTT ולמפלגת 'החזית העממית' התוניסאית (קואליציית ארגוני השמאל) לעזור לתרגם את הזעם הציבורי ואת הדרישות של ההמונים לכדי התקוממות נוספת — הפעם לא רק בדרישה להתפטרות הממשלה אלא גם לכינון ממשלה של ציבור העובדים והעובדות שתשים סוף לשלטון ההון, לדיכוי, לניצול ותפעל לבניית חברה סוציאליסטית ודמוקרטית.