פעילי תנועת מאבק סוציאליסטי הגיעו אתמול (שישי) לביקור סולידריות נוסף בכפר הבדואי־פלסטיני ח׳אן אל־אחמר שהממשלה מתכננת להרוס כליל בימים הקרובים. זמן קצר לפני הביקור, הצבא סגר את הכניסות לכפר ותקף בגז פילפל כמה עשרות תושבים ותומכים שירדו מאוהל הסולידריות לכיוון כביש 1 לאחר תפילת הצוהריים.

למרות הדיכוי וההתנכלויות היומיומיות מצד הצבא, התושבים נחושים להמשיך במאבק נגד הריסת הכפר. שוחחנו עם יוסף אבו־דהוק, אחד מתושבי המקום, על איום הגירוש ועל המאבק הקשה של התושבות והתושבים.

תוכל לספר לנו קצת על ההיסטוריה של הכפר ואיך המצב התגלגל לאיום הגירוש הנוכחי?

אנחנו חיים בכפר ח׳אן אל־אחמר כבר עשרות שנים — משנת 1952. ההורים שלי נולדו כאן, אני נולדתי כאן, התחתנתי כאן, הילדים שלי נולדו כאן. אנחנו נמצאים באדמה הזאת עשרות שנים, אבל משטר הכיבוש הישראלי רוצה להוציא אותנו מאדמותינו. הקימו התנחלות במרחק 300 מטר מאיתנו, ההתנחלות הזאת נהנית מכל תנאי המחיה הבסיסיים: מים, חשמל ושירותים. מספקים להם את כל מה שדרוש מבחינת השירותים, ואנחנו כבר שנים חיים בבתים הפשוטים והצנועים האלה תחת גגות פח ובד. אבל למרות זאת, למרבה הצער, משטר הכיבוש והממשלה הישראלית לא רוצים שנגור כאן. הם רוצים להוציא אותנו מאדמותינו, הם רוצים לבצע פשע נגד התושבים, נגד המשפחות הפלסטיניות, נגד הילדים.

האדמה הזאת שייכת לנו — לפי החוק הישראלי, יש מסמכי רישום מקרקעין על שמות של פלסטינים. ואנחנו כתושבים באזור החכרנו את הקרקע באופן רשמי. אז מבחינה חוקית אנחנו בעלי האדמה ויש לנו את כל המסמכים, הגשנו את כל מה שנדרשנו, כולל מפות; כל מה שהמינהל האזרחי דרש, אישורים וכל הדברים הרגילים.

מהן השלכות הגירוש על התושבים? אם הכפר ייהרס, מה המשמעות של זה עבור התושבים, מה יקרה?

תדמיין שאתה חי בכפר שלך, בבית שלך, בין ילדיך, ואיזה שהוא אדם, לא משנה מי, יהרוס את ביתך ויוציא אותך מהבית שלך. אין ספק שדבר ראשון זה משהו קשה מבחינה נפשית, וזה דבר שלא מתקבל על הדעת. זה פשע שנחשב פשע מלחמה, פשע נגד האנושות. אני לא יכול לדמיין אף אדם שיש לו טיפת אנושיות שיבצע הריסה וגירוש של משפחות שחיות בבתים הפרטיים שלהן, שבבעלותן, שיהרסו להן את הבתים ויגרשו אותן בכוח לאזורים אחרים. זה פשע מלחמה. אפילו מבחינת החוק הבינלאומי ומבחינת החוקים של ישראל. אבל זאת הגזענות של משטר הכיבוש שרוצה לגרש אותנו בכוח.

מה לדעתך המניע של ממשלת נתניהו להרוס כפר שלם?

אנחנו, כתושבים בדואים, קורבנות של מדיניות נתניהו. ההחלטה לגרש אותנו היא החלטה פוליטית, התנחלותית. נתניהו וממשלתו רוצים להשתלט על האדמות, הם רוצים לגרש את הפלסטינים מאדמותיהם. ואנחנו כאן תושבים, שחיים בבתים הפשוטים שלנו, אבל נתניהו רוצה להרוס ולגרש את הכפר הזה. אין פה אלא מניע גזעני, התנחלותי. אנחנו קורבנות של מדיניות הממשלה הישראלית.

קיבלתם צווי הריסה ל־1 באוקטובר (כלומר יכולים לבוא בכל רגע ולהרוס את הכפר). מהי האווירה כרגע בכפר? מה התושבים מרגישים?

ההחלטה שלנו כתושבי ח׳אן אל־אחמר להישאר בכפר אינה תלויה לא בהחלטות של נתניהו ולא בהחלטות של בית המשפט של הכיבוש (בג״צ). אנחנו נעמוד איתנים על אדמותינו. יש לנו זכות לקביעות באדמה הזאת. האדמה הזאת היא אדמתנו ואדמת אבותינו וסבינו. ארבעה דורות גדלו בכפר הזה. אז אנחנו נשארים, למרות כל ניסיונות (הגירוש) מצד ישראל.

כל יום וכל שעה אנחנו נחשפים להתנכלויות ולרדיפה. הטלת כתר על הכפר, פלישות ליליות ותמרונים צבאיים. גם היום תקפו אנשים וריססו אותם [בגז פילפל] כדי להפחיד אותם ולהטיל טרור. מגיעות כמויות גדולות של צבא ומשטרה. כלומר, הפכו את הכפר למחנה אימונים צבאי. תקפו את האזרחים וריססו גז... הם לא נותנים כל חשיבות לחוקים האנושיים או לחוקים הצבאיים.

באיזה צעדים אתם יכולים לנקוט נגד הגירוש? מבחינת מאבק, מבחינת התאספות של אנשים...

אנחנו נמצאים באדמתנו. אין לנו אף כוח צבאי, אבל יש לנו כוח רצון חזק. זו זכותנו להישאר ואנחנו נשארים. יש איתנו הרבה אנשים שמביעים סולידריות, אפילו מהצד הישראלי — מתנועות השמאל הישראלי מגיעים לכאן אנשים. יש לחץ בינלאומי, יש הרבה משלחות בינלאומיות שהגיעו לח׳אן אל־אחמר. אנחנו תולים תקוות רבות בהתנגדות האירופית והבינלאומית, ואפילו על חלק מהעמדות ברחוב הישראלי. אנחנו קורבנות של המלחמות הישראליות. אנחנו קורבנות לגזענות של משטר הכיבוש, הגזענות של נתניהו. אנחנו קורבנות, אבל אם הכפר ייהרס, לוח המשחק יתרחב [כלומר, העימות יגלוש מתחומי הכפר], יהיו קורבנות רבים, לא רק בח׳אן אל־אחמר. זה ידחוף את כל האזור לאלימות ולהרס.

איזה דברים התקשורת והממשלה בישראל מסתירים לדעתך מהציבור הישראלי לגבי מה שקורה כאן? מה הציבור בישראל לא יודע?

כמובן שהתקשורת הישראלית ממש לא מעבירה את התמונה האמיתית של מה שקורה בח׳אן אל־אחמר. אנחנו יודעים בוודאות שאם הרחוב הישראלי היה נחשף לידיעות הנכונות מכאן ובמיוחד, אם בתוך ישראל היו רואים את הסבל שממנו סובלים תושבי הכפר ואת בית הספר שאותו משטר הכיבוש רוצה להרוס, ורואים שהממשלה שלהם רוצה להרוס כפר ולגרש תושבים, לא חמושים ולא מסוכנים, שגרים בבתים פשוטים — אז תגובת־הנגד של הציבור (הישראלי) הייתה גדולה יותר. אבל התקשורת העברית מסתירה את האמת הזאת ואת נקודת המבט הזאת.