בכל יום עלולים כעת לעלות דחפורים וכוחות צבא ומג״ב על הקהילה הענייה של ח׳אן אל־אחמר שממזרח לירושלים בשטח C, לעקור אותה ולגרשה לאתר הסמוך למזבלת אבו־דיס. את מקומן של כ־30 המשפחות הבדואיות הפלסטיניות אמורה לתפוס שכונה חדשה של ההתנחלות כפר אדומים.

שעה שהמדינה מקדמת את ההכרה ב"מאחזים" לא חוקיים של מתנחלים ובונה בפראות את מפעל ההתנחלויות האליטיסטי והגזלני, התושבים הפלסטינים החיים תחת כיבוש בח׳אן אל־אחמר מגורשים בתואנה הצינית שהתיישבו במקום ובנו ללא היתרים מהמדינה!

במציאות, תושבים לא באמת יכולים להשיג היתרים לבנייה הבסיסית ביותר של מבנים ותשתיות. מדובר במדיניות של הפללת תכנון, שמשמשת כתירוץ לפגיעה בתושבים. לפי אותו ההיגיון, המתייג את התושבים כ"פורעי חוק", נדחו גם עתירות התושבים לבג״ץ, ששימש פעם נוספת כחותמת גומי להתעמרות בתושבים החיים כנתינים חסרי זכויות תחת כיבוש זר.

גזענות היא המדיניות

מנקודת המבט של שלטון הימין, האוהלים ופחוני העוני ה"בלתי מורשים" בח׳אן אל־אחמר הם לא הבעיה — עצם הנוכחות של בני־אדם פלסטינים היא הבעיה. הפללת התושבים הפלסטינים היא חלק ממדיניות משטר הכיבוש בשטח C (כ־60% מהגדה המערבית, שתחת כיבוש צבאי ישיר), שתכליתה טיהור אתני: לדחוק את התושבים לטובת מפעל ההתנחלויות והסיפוח.

התוכנית לגירוש ח׳אן אל־אחמר משתלבת בתוכנית אסטרטגית המציבה על הכוונת אלפי תושבים פלסטינים החיים בקהילות חקלאיות בשטח המכונה "גוש אדומים", ממזרח לירושלים, הכולל את השטח המכונה E1. סביב ה"גוש" מתוכנן להיבנות מקטע חדש של חומת ההפרדה.

בעזרת סילוק התושבים לעיירות עוני ("עיירות קבע") חותר משטר הכיבוש לרצף התנחלותי שיסלול את הדרך לסיפוח השטח לישראל ולביתור למעשה של הגדה המערבית באופן שנועד לסכל הקמת מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי בגדה ועם בירה במזרח ירושלים. דריסה זו של זכויות הפלסטינים גם מוסיפה ומלבה את הסכסוך הלאומי על חשבון כל אופק של התקדמות לפתרון.

במקביל פועל שלטון נתניהו במלוא המרץ גם לדחיקתן ולעקירתן של קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן ובדרום הר חברון. רק ביום חמישי (11.10) עלו דחפורים, בליווי כוחות צבא, על הכפר אל־חדידייה שבצפון הבקעה והרסו שורה של מבנים.

שלטון הימין נמנע בעת הזאת מלבצע מהלך מרוכז של גירוש המוני כולל של אלפי תושבים מחשש לתגובות מחאה חריפות וארוכות־טווח — לא רק ברמה הבין־לאומית אלא גם מקרב הציבור הפלסטיני ואף מקרב חלקים בציבור הישראלי. תחת זאת, מתנהלת מלחמת התשה נגד כל אחת מהקהילות, שעשרות מהן, דוגמת ח׳אן אל־אחמר, נמצאות תחת איום גירוש מוחשי.

גירוש בפעם השלישית

אם שלטון נתניהו יעקור את קהילת ח׳אן אל־אחמר, יהיה זה עבורם הגירוש השלישי. בשנת 1951 גירש הממשל הצבאי את הקהילה, בני שבט הג׳האלין, מסביבת תל ערד שבנגב. לכן תושביה רשומים ומוכרים כפליטים באונר״א. הפליטים גורשו לגדה המערבית, אז תחת כיבוש ירדני. שנים ספורות לאחר הכיבוש הישראלי, נבנו על האדמות ששימשו אותם למרעה בסיס צבאי, אזור התעשייה מישור אדומים וההתנחלות כפר אדומים, שאחד ממייסדיה הוא שר החקלאות אורי אריאל (תקומה, הבית היהודי) המתגורר בה כיום.

השר אריאל יזם כבר בשנת 1979 תוכנית לגירוש הבדואים הפלסטינים מאזור ח׳אן אל־אחמר. "במרחב בדואים רבים העוסקים אף בעיבוד קרקע", התלונן אז על המכשול בדרכה של הפלישה המתנחלית. חלק מתוכניתו התממש לאורך השנים הרבה לפני שהגיע למשרד החקלאות והחל לחלוש על החטיבה להתיישבות (בהסתדרות הציונית העולמית), זרוע ההתנחלות הרשמית של הממשלה. ממשלות ישראל, החל מממשלות 'העבודה' בשנים שלאחר כיבוש 1967, יזמו בעצמן מהלכים נרחבים לנישול התושבים ולהשתלטות על השטח.

הקמת מעלה אדומים וכפר אדומים הובילה לעקירת קהילות של אנשי הג׳האלין בשנית, ועל הרקע הזה התגלגלה הקהילה בח׳אן אל־אחמר לאתר הנוכחי. את שבט הג׳האלין מייצגת ועדת ההגנה הבדואית, בה חבר גם עיד אבו־חמיס, תושב ח׳אן אל־אחמר, שבמשך שנים עבד בבניית תשתיות ובתים בהתנחלות כפר אדומים. ברוח האפרטהייד, על קהילתו נכפה לחיות בתנאים מחפירים לצד המתנחלים, שלהם גישה בלעדית לבתים ולתשתיות ברמה אנושית.

ההתעמרות בתושבים נמשכה גם בתקופת הסכמי אוסלו. תחת ממשלת רבין השנייה, גורשו תושבים בסביבת ח׳אן אל־אחמר וההסכמים אף תחמו והגבילו את הפיתוח ביישובים הפלסטיניים הסמוכים — גם זאת בהתאם לחזון של אריאל.

77 ילדים ונערים הושלכו מבתיהם

איך אפשר לבנות באופן "חוקי" כשממשל הכיבוש הישראלי מחפש למחוק אותך מהמפה? מהתושבים נשללת בכוח הזרוע האפשרות להקים מבנים בסיסיים לצורכי הקהילה ונמנעת הגישה למים, לחשמל, לביוב, לדרכים מסודרות.

לילדי ח׳אן אל־אחמר וקהילות סמוכות לא היה בית־ספר במשך שנים. חלקם לא למדו. אחרים נאלצו ללכת בדרכים ארוכות ומסוכנות, והמשפחות נדרשו לשלם על הלימודים כסף שלא היה להן. בשנת 2009 הקימו התושבים, בסיוע עמותה איטלקית, בית ספר מצמיגים ובוץ, ולומדים בו כיום מעל 150 ילדים מהקהילות בסביבה. ההתנחלויות הסמוכות ועמותת המתנחלים 'רגבים' עתרו לבג״ץ בדרישה להרוס את המרכז החינוכי והיישוב כולו — אך זה מה שהמדינה מתכננת לעשות ממילא.

בהיעדר חיבור לתשתית חשמל, בית הספר מקבל חשמל מפאנלים סולאריים. הפאנלים הוחרמו מהיישוב ב־2015 בידי המינהל האזרחי לשנה וחצי, והושבו "זמנית" בתום מאבק משפטי. ההתעמרות וההריסות מוכרים היטב לתושבי ח׳אן אל־אחמר. לפי נתוני ארגון בצלם, מאז שנת 2006 ועד מאי האחרון נהרסו במצטבר 26 מבנים למגורים במקום. 77 ילדים ונערים היו בין התושבים שהושלכו מבתיהם.

נציגי ממשלת ההון וההתנחלויות הבהירו שלא יהיה כל משא־ומתן על התוכנית לגירוש תושבי ח׳אן אל־אחמר ויישובים בדואיים סמוכים לאתר הסמוך למזבלת אבו־דיס. בנוסף לכל, מדובר בקרקע שהופקעה מתושבים פלסטינים אחרים (המתנגדים למהלך) ובסביבה שתגדע את פרנסת התושבים מצאן.

לעצור את הגירוש

האולטימטום האחרון לתושבים פקע ב־1 באוקטובר. התושבים מצידם ממשיכים ביתר־שאת במאבק שנאלצו לנהל בשנים האחרונות ומתכוונים להתנגד לגזירת החורבן שממשלת ישראל הטילה עליהם.

מחאת התושבים הצליחה למשוך תשומת לב גם ברמה העולמית. אך אין די במס השפתיים של דברי הגינוי שהשמיעו כמה ממשלות קפיטליסטיות באירופה, שבמציאות לא נקפו אצבע כדי להפעיל לחץ ממשי. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל המחישה לצד מי היא כשהצהירה שגירוש ח׳אן אל־אחמר הוא "עניין פנימי של ישראל".

ממשלת נתניהו אולי מוטרדת מעט במישור התעמולתי מפניית אש״ף לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד גירוש התושבים, אך גם זה לא מה שיעצור אותה.

שלטון נתניהו, על זרועותיו, יהיה מוכן להטיל כוח רב כדי לנצח את תושבי ח׳אן אל־אחמר. כי אם הם ינצחו, יגבר גם הביטחון העצמי של עוד אלפי פלסטינים להיאבק כדי לטרפד את הניסיון הגזעני "לנקות" אותם מהשטח.

לכן דווקא חשוב עוד יותר להתגייס ולסייע למאבק לנצח. האיום על ח׳אן אל־אחמר הוא לא רק איום על חייהם של אנשי הג׳האלין. מדיניות של טיהור אתני הדורסת קהילות עניות היא איום על העתיד של כולנו. צריך לתקוע מקלות בגלגלים של הרכבת הדוהרת של ההתנחלות, של ההתקפות על אנשים עובדים ועניים, של ה"הפרד ומשול" הגזעני ושל הקצנת הסכסוך הלאומי.

שיפור מאזן הכוחות לטובת התושבים ובלימת התוכנית ידרשו התגייסות נרחבת בשטח, בדומה לזו שבלמה לפני כחמש שנים את "תוכנית פראוור", שכוונה נגד ערביי הנגב. התגייסות כזו להפגנות מחאה וסולידריות נדרשת משני צידי הקו הירוק באופן מיידי.