למעלה מ־160 משתתפות ומשתתפים, יהודים, ערבים ובינלאומיים, לקחו חלק בכנס סוציאליזם 2018 שאירחה תנועת מאבק סוציאליסטי ב־27–29 בספטמבר בתל אביב. זה היה סופ״ש מרתק, מעורר מחשבה ומרגש.

הכנס נערך על רקע תקופה של משבר ברמה העולמית, החושף פשיטת־רגל היסטורית של המערכת הקפיטליסטית, שעה שטראמפ וממשלות ימין מוסיפים ומדרדרים אותנו אל פי תהום, עם ממדי שיא של אי־שוויון, סף קטסטרופה אקלימית, התקפות על זכויות דמוקרטיות, גלי פליטים, החרפת שסעים בינלאומיים ועימותים בין המעצמות.

בישראל, ועל רקע משבר עמוק במזרח התיכון כולו, שלטון נתניהו מוביל תקופה ממושכת של ריאקציה לאומנית והסתה גזענית, שעה שהוא נחוש להגן על הכיבוש וההתנחלויות, על מדיניות של אפליה לאומית, ועל מערכת קפיטליסטית ניאו־ליברלית שחונקת את ציבור העובדים הישראלי ואת השירותים החברתיים.

אך כפי שברמה העולמית התמונה אינה חד־צדדית, ואנחנו רואים בשנים האחרונות גם התפתחות היסטורית של מאבקים והתנגדות, המעידים על פוטנציאל לשינוי, גם כאן התמונה מורכבת יותר, כפי שמעידות המחאות שהתפתחו בתקופה האחרונה בתגובה להשלכות המדיניות ההרסנית והיהירה של שלטון הימין.

הדוגמאות הבולטות ביותר הן ההפגנות של רבבות יהודים וערבים נגד חוק הלאום, השביתה וההפגנות נגד אפליית להט״ב, המחאה נגד אסדת הגז מול חוף דור, המחאה המוצלחת נגד גירוש מבקשי המקלט, ומוקדם יותר גם ההפגנות הגדולות נגד השחיתות השלטונית. בקנה־מידה קטן יותר התארגנו גם מאבק הנכים הסוער נגד קצבאות העוני הנגזרות עליהם, ועוד מאבקים, ובהם מאבקי המרצים המתארגנים בימים אלה.

המאבק בחוק הלאום

אבי ילאו, פעיל מ'פורום החשיבה למלחמה בגזענות', דיבר בכנס נגד חוק הלאום וטקטיקות ה"הפרד ומשול" של האליטה השלטת, ונגע באתגר הקשה שבחתירה תחת ההסתה נגד השמאל ושבקידום סולידריות בין המאבקים החברתיים הנקודתיים השונים המתפתחים.

שרון לוזון מוועד סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה הסביר מדוע ארגון כוח לעובדים, בו מאורגנים המרצים, יצא רשמית בהצהרה עקרונית נגד חוק הלאום, המעצים אפליה ומשסע את ציבור העובדים.

כאמל ברגותי, יו״ר סניף נצרת של סיעת חד״ש בהסתדרות המורים, דיבר על ההשלכות ההרסניות של חוק הלאום ועל ממדים היסטוריים של מדיניות אפליה.

נטע מוסט ממאבק סוציאליסטי התייחסה באותו המושב, שהנחתה נתנאלה כספי, לחשיבות ההפגנות המשמעותיות שהתארגנו נגד חוק הלאום. נטע הסבירה שממשלת הימין זקוקה לספינים דמגוגיים ולסימון שעיר־לעזאזל כדי לגייס תמיכה, בהתחשב בכך שאין לה כל פתרון למצוקות החברתיות הבוערות וגם לא לסכסוך הלאומי. אל מול זה, ציינה, נחוץ לדחוף לכך שהמאבקים המתפתחים נגד סדר היום ההרסני של שלטון נתניהו יפנו להצבת חזית רחבה, בהובלת ארגוני העובדים, נגד ממשלת ההון וההתנחלויות ונגד כל האפליות.

המשבר והמחאה בעזה

ברצועת עזה, בה כלואים שני מיליון עניים תחת המצור הברוטלי שמטילים שלטון הימין הישראלי ומקבילו המצרי (בשיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית), בחודשים האחרונים התפתחה מחאה אזרחית חסרת־תקדים.

מבלי להקל ראש לרגע בקשיים של תושבי הנגב, בהצתות ובירי הרקטות ההרסני לעבר אזרחים ישראלים, המאמץ של גורמי ימין להציג תמונה חד־צדדית סביב בעיות אלו תורם להנצחת המדיניות האסונית הקיימת. למעלה מ־200 (!) מפגינים פלסטינים לא חמושים, בהם נערים רבים, נורו למוות בעזה מאש צלפים ישראלים בתוך כחצי שנה. 20,000 (!) מפגינים נפצעו, פעמים רבות מאש חיה, ורבים מהם נותרו עם פציעות ונכות לכל החיים. הדיכוי הצבאי האכזרי של המפגינים נועד בשורה התחתונה להגן על המשך מדיניות המצור — שעה שממשלת נתניהו מסרבת ביהירות לספק הקלות אמיתיות — ולהרתיע ולסכל התרחבות המונית של תנועת המחאה.

למרות הדיכוי הצבאי, אלפים רבים ממשיכים להגיע שבוע אחר שבוע למחות מול הגדר, תחת סכנת חיים, כבר למעלה מחצי שנה, נגד המצור ולמען זכויותיהם. עם זאת, תחת דיכוי צבאי כבד, ובהיעדר ויתורים מהותיים מצד שלטון הימין בישראל, או מצד מקבילו המצרי, נוצר מרחב משמעותי יותר לפעולות נואשות נוסח בלוני התבערה. אלה לא רק גורמים נזקים בשדות אלא גם מנוצלים פוליטית בידי הימין הישראלי בהובלת ממשלת נתניהו להסתה ולחרחורי מלחמה, המגייסים תמיכה ציבורית לדיכוי המחאה ולמדיניות המצור ומטפחים גם תמיכה סביב האפשרות של מלחמה נוספת בעזה בתקופה הקרובה.

על הרקע הזה, לכנס סוציאליזם 2018 היה הכבוד לארגן שיחת וידיאו עם עסאם חמאד, חבר שמאלי ב'וועדה הלאומית העליונה לצעדות השיבה', גוף ההנהגה הרשמי של תנועת המחאה האזרחית בעזה. לא היה זה רק רגע נדיר ומרגש מעצם העובדה שהוא התרחש, אלא מדובר היה גם בדיווח ובדיון טובים, מעוררי מחשבה ומלמדים על המשבר בעזה, על ההפגנות ועל פרספקטיבה שמאלית וסוציאליסטית לפתרון אמיתי.

המושב נערך בהנחיה מוצלחת, בעברית ובערבית, של אורי בר־שלום אגמון, שהוסיף והרחיב את התמונה לגבי המצב בשטח, ובהשתתפות יאשה מארמר, שסקר את המצב הפוליטי והציג גישה סוציאליסטית למשבר בעזה ולסכסוך הלאומי.

מרד פמיניסטי חוצה־גבולות

במושב מליאה שנערך על המאבק הפמיניסטי, בהנחיית איריס זמיר, תיארה סמאח סלאימה, פעילה נגד רצח נשים, איך מציאות של דיכוי לאומי מסבכת עוד יותר את מאבק השחרור עבור נשים ערביות־פלסטיניות בישראל — עם אפליה גם באופן שבו מטפלת המשטרה בתלונות על גברים אלימים, והיעדר אכיפה נגד גברים שרצחו נשים על רקע מגדרי.

בעיה נוספת היא שגורמים פוליטיים המקדמים שוביניזם גברי פוגעים בייצוג פוליטי של נשים ערביות. חמור מכך, קואליציות פוליטיות המבוססות על "אחדות לאומית", דוגמת 'הרשימה המשותפת', כוללות אפילו פוליטיקאים ערבים ריאקציונרים החוברים למקביליהם היהודים כדי לקדם התקפות על זכויות נשים, דוגמת זכות ההפלה. כדוגמה לכך הזכירה סמאח שב־2016 פנה ח״כ עבד אל־חכים חאג' יחיא, מהרשימה המשותפת והתנועה האסלאמית, אל ח״כ יהודה גליק מהליכוד כדי לפעול לצירוף איש דת לוועדה להפסקת הריון (אותם גורמי ימין דורשים, בכסות דתית, שהמדינה תכביד את הדריסה הביורוקרטית השערורייתית ממילא של זכות האישה על גופה).

אלנור קרוסי־מאלון מהמפלגה הסוציאליסטית בצפון־אירלנד סקרה את הניצחון ההיסטורי במשאל־העם שנערך במאי האחרון ברפובליקת אירלנד, שהביא לביטול האיסור על הפלות במדינה. הניצחון הושג בזכות תנועה רחבה שנבנתה בשטח לאורך השנים האחרונות, שבה מילאו תפקיד מפתח מנהיגות מהמפלגה הסוציאליסטית ומההתארגנות הפמיניסטית־סוציאליסטית ROSA. אלנור הסבירה שהניצחון עוזר לדחוף לבניית המאבק לשינוי גם בצפון־אירלנד, שנותרה כעת אחד המקומות המובילים באירופה באיסורים דרקוניים על ביצוע הפלות.

עוד דיברו בפאנל גם ראומה שלזינגר, פעילת איגוד־מקצועי מכוח לעובדים, וניצן אלוני ממאבק סוציאליסטי, שחידדו את ההיבט המעמדי בדיון.

העבודה המאורגנת

במושב שעסק במערכה לבניית ארגוני עובדים חזקים, דמוקרטיים ונאבקים, בהנחיית שי גלי, השתתפו חברי ועדים ופעילי איגוד־מקצועי הן מההסתדרות והן מכוח לעובדים (ארגון עובדים דמוקרטי, שמאבק סוציאליסטי הייתה מהגורמים שלקחו חלק בהקמתו ב־2007).

חנוך ליבנה, יו״ר ועד עובדי הבנק הבינלאומי, המכהן כיו״ר סיעת 'הבית החברתי' בהסתדרות, ובפועל גם כיו״ר האופוזיציה בבית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה). הוא התייחס לחולשות במדיניות הנהגת ההסתדרות כיום.

מול ההנהגה הפרו־קפיטליסטית והאנטי־דמוקרטית בראשות ניסנקורן, הנגועה גם בלאומנות, הכרחי לבנות אופוזיציה שתיאבק על מנהיגות דמוקרטית ולוחמנית, עבור כלל ציבור העובדים.

חנוך יצא גם נגד השתתפות סיעת חד״ש בקואליציה של ניסנקורן, וציין שהקואליציה מצביעה כגוש אחד לחסימת יוזמות של האופוזיציה.

יו״ר סיעת חד״ש בהסתדרות, דח׳יל חמד, אף שלא הציג טיעונים משכנעים לגבי השתתפותם בקואליציה, דיבר באופן מעניין על המאבק במגיפת תאונות העבודה בענף הבניין, ועל הצורך לקדם את המאבק בגזענות ובחוק הלאום.

נאור קפולניק, חבר ועד עובדי לאומי קארד, הפעיל במאבק סוציאליסטי, סיפר על השביתה שאירגנו באוגוסט למען הסכם חדש ושיפור תנאים. נאור התייחס גם לעובדה שנקלע לעימות מול יו״רית הוועד ופקידי מנגנון בהסתדרות בעקבות התנהלות לא דמוקרטית מצידם.

סתיו רווה מ'התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית', דיברה על המאבק של הפסיכולוגים בשירות הציבורי, שהוביל בתחילת השנה להכרה בחטיבת פסיכולוגים אוטונומית במסגרת הסתדרות האקדמאים (מח״ר).

חבר הנהגת כוח לעובדים, איתי סבירסקי, העלה את הרעיון של קידום כנס מיוחד שיתמקד בפיתוח דיון סביב הבעיות שעל סדר היום של ארגוני העובדים.

בבחירות לראשות איגוד העובדים הסוציאליים בינואר השנה ניצחה מועמדת 'עתידנו' (התארגנות סוציאל־דמוקרטית של עשרות עו״ס), ענבל חרמוני, את יו״רית האיגוד הקודמת, על בסיס קו שקרא למאבק לוחמני ולהעמקת הדמוקרטיה באיגוד. הדס צוקרט, פעילת עתידנו, דיווחה בכנס על מהלכים להגברת מתן דין וחשבון מצד הנהגת האיגוד ולהגברת מעורבות חברות וחברי האיגוד מהשורה, לקראת מאבק שכר חדש.

הדס התייחסה גם לשסע הלאומי המעורר דיון פנימי באיגוד. באופן המשקף את הלחצים והמתחים הממשיים בחברה הישראלית, הנהגת האיגוד החליטה, למרבה הצער, להימנע מלהתנגד מפורשות לחוק הלאום.

אל איגוד העובדים הסוציאליים הופנתה באחרונה ביקורת, נכונה בעיקרה, מצד איגוד העובדים הסוציאליים הפלסטיני ומצד הפדרציה הבינלאומית של העו״ס (IFSW) סביב היעדר עמדה עקרונית נגד הכיבוש. הנושא הועלה במהלך הדיון בכנס מצד מאבק סוציאליסטי.

מנקודת המבט של האינטרס של מעמד העובדים משני צידי השסע הלאומי, כל ארגון עובדים ועובדות צריך לתמוך בשלום ישראלי־פלסטיני על בסיס שוויוני ולהתנגד עקרונית לכיבוש ולדיכוי הלאומי של מיליוני עובדים ועניים פלסטינים. קידום עמדה עקרונית וסולידרית המתנגדת לכיבוש מצד איגודים, ואפילו מצד יחידים, חברי הנהגה שמאליים באיגודים, נותר אתגר רציני מאוד שחשוב להמשיך לשכנע ולפתח ויכוח סבלני סביבו בתקופה הבאה.

אלטרנטיבה פוליטית ובחירות 2019

במושב שעסק בבניית אלטרנטיבה פוליטית לשלטון הימין, בהנחיית אייל עצי־פרי, השתתפו ח״כ דב חנין מחד״ש, מייסם ג׳לג׳ולי מחד״ש ו'עומדים ביחד', עמי וטורי מהנהגת כוח לעובדים ושחר בן־חורין ממאבק סוציאליסטי.

אנחנו טענו שלקראת הבחירות הקרבות לכנסת חשוב לנסות לפעול להקמת חזית אלקטורלית של שמאל יהודי־ערבי, עם הפנים לציבור העובדים ולצעירים, כדי לסייע להציב נקודת התייחסות שמאלית ברמה הארצית ולהדוף באופן אפקטיבי יותר את התעמולה הלאומנית והפרו־קפיטליסטית של הימין.

הסברנו שהקמת הרשימה המשותפת — כברית בין מפלגות, משמאל ומימין, שבסיסן בציבור הערבי־פלסטיני — הייתה שגיאה, המחלישה את המערכה לבניית אלטרנטיבה פוליטית שמאלית. הצבענו על מפלגת HDP בטורקיה, המבוססת על המיעוט הכורדי, כדוגמה לקואליציה רחבה אפשרית אחרת. ה־HDP אינה חפה מחולשות בעצמה, אך נבנית סביב סדר־יום שמאלי ונוכח שסע לאומי, רדיפה ואחוז חסימה דרקוני.

בעוד שחנין היה בין הקולות שהתנגדו במקור להקמת הרשימה המשותפת, הוא לא הצליח לשכנע את מפלגתו, ובינתיים הוא דוחה את הרעיון שיש מקום ליוזמה של רשימת שמאל חדשה לכנסת.

המאבק לבניית כוח פוליטי מאוחד של ולמען מעמד העובדים והצעירים וכלל נפגעי המערכת, היהודים והערבים, לא מתחיל ולא מסתיים בכנסת. אולם הפעילות במישור האלקטורלי והפרלמנטרי עשויה למלא תפקיד חשוב בכיוון הזה ובפופולריזציה של רעיונות שמאליים וסוציאליסטיים. היעדר קול ברור של שמאל בבחירות 2015 תרם לדמורליזציה בקרב שכבות שייחלו לתבוסת נתניהו.

כפי שהדגישה מייסם, חיוני לקדם מאבק יהודי־ערבי משותף מול הריאקציה הלאומנית. מייסם ענתה בין השאר לטענה הימנית שצריך להפריד בין "שמאל מדיני" ל"שמאל חברתי" — אי־אפשר לבנות אלטרנטיבה אמיתית שלא מציעה פתרון לבעיות הבוערות של הכיבוש והסכסוך הלאומי.

'עומדים ביחד' הוקמה כתגובה לניצחון נתניהו, ביוזמת חנין ושותפיו. היא הושפעה מנקודות התייחסות של שמאל חדש ברמה הבינלאומית, דוגמת פודמוס בספרד, אך מארגניה עומדים על כך, בינתיים, שזוהי התארגנות חוץ־פרלמנטרית בלבד (עם עשרות פעילים כרגע, היא עדיין קטנה יחסית לפוליטיקה הארצית).

עמי התייחס בצדק לכך שכל מהלך להקמת רשימה חדשה צריך להיעשות בזהירות, ושיש לקחת בחשבון שאנשים מעוניינים לראות רשימה עם סיכויים ריאליים לעבור את אחוז החסימה.

אנחנו בהחלט לא מציעים מהלך הרפתקני, אולטרה־שמאלי, המתעלם מהנסיבות הקונקרטיות ומטפח תקוות חסרות פרופורציה, כפי שלצערנו רמז חנין. להפך, על בסיס הכנה רצינית מספיק, קריאת תיגר אלקטורלית משמאל תוכל לספק במה לרעיונות השמאליים הנעדרים מהשיח הציבורי, להצביע על דרך לפעולה, לעורר השראה ולגייס רבבות מצביעים.

חנין, כדובר השמאלי הבולט בכנסת כיום, מסוגל פוטנציאלית לרתום את הפרופיל הציבורי שלו לטובת מיקסום הסיכויים של רשימת שמאל חדשה. יוזמה כזו תוכל לקבץ יחד לפחות חלקים מחד״ש ועוד פעילים יהודים וערבים, ובמיוחד פעילים איגוד־מקצועיים, חברי ועדים ופעילים חברתיים ממעמד העובדים.

עמי טען שהולכת ומתגבשת התשתית הנחוצה של הכוחות, ושיש צורך בהמשך דיון לגבי מהלך קונקרטי, גם אם לא לבחירות הקרובות. אנחנו מברכים על הדברים ומתכוונים לפתח עוד את הדיון בנושא — לדעתנו לא מאוחר למהלך "חירום" להקמת "רשימה משותפת" חדשה של כוחות שמאל, כצעד לעבר מפלגת שמאל יהודית־ערבית רחבה, סביב מצע סוציאליסטי ועם הפנים לציבור העובדים.

סולידריות בינלאומית

דיונים נוספים בכנס עסקו במאבק הלהט״בי, בקפיטליזם ובטכנולוגיה, בסוציאליזם ובמרקסיזם. פאנל עימות ידידותי בין מרקסיזם ואנרכיזם נערך בהשתתפות יובל שׂורק ממאבק סוציאליסטי ואילון בורקו מהארגון 'אחדות'.

שני פעילי סביבה מארגון 'שומרי הבית', המוביל את המחאה נגד אסדת הגז, הגיעו במיוחד כדי להשתתף בדיון על המאבק שלהם ועל הקפיטליזם והסביבה. מבקש מקלט הגיע במיוחד כדי להשתתף בדיון על הלקחים מהמחאה נגד הגירוש, שסיכלה לבינתיים את תוכניות ממשלת הימין.

עאמר מוחמד עלי, ממפלגת הצדק הסוציאליסטית בשוודיה (RS), דיבר על המאבק בימין הקיצוני המרים ראש על רקע משבר חברתי מתפתח. בבחירות האחרונות בשוודיה בספטמבר הגיעה מפלגת הימין הקיצוני הפופוליסטית, 'השוודים הדמוקרטים', לתוצאת שיא.

פרימן ריאן, מתנועת 'אלטרנטיבה סוציאליסטית' בארה״ב, סיפר על ההתקפות שמוביל ממשל טראמפ, אך גם על תנועות המחאה ההיסטוריות שמטלטלות את ארה״ב — ועל הנסיקה בפופולריות של רעיונות סוציאליסטיים. עומר פינצ׳וק, "ריףראף", נתן הרצאה מרתקת על התפתחות מוזיקת המחאה בארה״ב בעידן טראמפ.

הדוברים הבינלאומיים תרמו להצלחת האירוע ולחיזוק אווירה של סולידריות בינלאומית, שהייתה בעצמה תשובה לריאקציה הרעילה השלטת כעת באווירה הפוליטית בחברה הישראלית.

הכנס נחתם באופן סמלי בהרצאה של ויצמן המילטון, מזכיר מפלגת העובדים הסוציאליסטית בדרום אפריקה (WASP). ויצמן דיבר על המאבק ההיסטורי, בו השתתף, נגד משטר האפרטהייד הדרום־אפריקאי, על המהפכה שלא הושלמה וגם על הפוטנציאל המוגבר לבנייתה מחדש של תנועת עובדים סוציאליסטית עצמאית.

יומיים לאחר הכנס, ויצמן התארח בירושלים, במרכז 'אםבאלה', באירוע משותף של כוח לעובדים ומאבק סוציאליסטי להרצאה נוספת, אליה הגיעו למעלה מ־40 בני־אדם. שיעור דומה של יהודים וערבים הגיעו להרצאה נוספת שנערכה בחיפה.

ויצמן השתתף גם בסיור פוליטי מיוחד שהתארגן שבוע לאחר הכנס, ב־5 באוקטובר, בשיתוף פעולה בין מאבק סוציאליסטי ושוברים שתיקה, להכרת מציאות הכיבוש וההפרדה בחברון. הסיור, בו השתתפה גם קבוצה יהודית־ערבית של סטודנטים ממכללת תל־חי, הסתיים במפגש ודיון קצר עם קבוצת 'צעירים נגד ההתנחלויות'.

הדיונים ורוח הלחימה בכנס סוציאליזם 2018 ובאירועים שהתארגנו לאחריו תרמו להיערכות טובה יותר לקראת האתגרים שעל הפרק בתקופה הקרובה.