העלאת תעריפי החשמל, הארנונה והמים, לצד נסיון של שורת תאגידים לייקר מחירים, עוררו זעם ומחאה. כאלף הפגינו ביום שישי ה־14.12.18, בתל אביב כשהם לבושים אפודים זוהרים בהשראת המחאה ההמונית בצרפת. שבוע לאחר מכן התקיימה הפגנה נוספת, קטנה יותר, במקביל לשורה של יוזמות חרם צרכנים כולל בהובלת ראשי התאחדות הסטודנטים.

שר האוצר כחלון ראה במחאה סכנה ברורה ומיידית לעתידו הפוליטי. תגובתו הראשונית היתה להבטיח להאריך בשנה נוספת את תוכניות "נטו" השונות שכוללות הקלות מכסים ומיסי קנייה על יבוא מוצרי צריכה (בשווי של מיליארד וחצי שקל), והודעה על הקמת ועדה בראשות פרופסור ירון זליכה. זליכה, יועץ כלכלי פרו־קפיטליסטי שבעבר עבד עבור משרד האוצר והיום עובד גם עבור הנהגת ההסתדרות, עמד רק לאחרונה בראשות הוועדה להעלאת קצבאות הנכות והתנגד להשוואתן לשכר המינימום. הוא כבר יצא בהכרזות על כך שיצליח לחתוך את מחירי החשמל ב־20%, אך הפעם משרד המשפטים לא אישר לו לעמוד בראשות ועדה בשל "ניגודי עניינים". כלומר, בשל חשש שהוא יתקשה להציע צעדים שיפגעו בעבודה המאורגנת בשל מחויבותו להנהגת ההסתדרות.

מול המחאה והפיאסקו של התפוררות הוועדה נאלץ כחלון לספק מצג שווא של הפעלת לחץ משמעותית יותר על תאגידי המזון, באמצעות מפגשים ליליים מתוקשרים עם הנהלת אסם ועוד שורה של תאגידים, שהסכימו לדחות את העלאות המחירים.

כחלון ניסה להציג את הדחייה כתוצאה של מאבק שהוא ניהל לכאורה. בפועל, האיום בהתפתחות של מחאה ציבורית ובחרם צרכנים אילץ את ראשי אסם ואת כחלון להגיע להסכם שיאפשר לרדת מעץ עליות המחירים תמורת הטבות לתאגידי המזון.

ה"הישגים" שכחלון מציג לא נועדו לשפר את רמת החיים, אלא למסמס את המחאה. בשורה התחתונה תאגידי המזון השיגו הקלות מס על חומרי גלם תמורת התחייבות לא להעלות מחירים — סה״כ עסקה די מוצלחת בשבילם. לכמה זמן ההתחייבות בתוקף? מה יקרה אם יחליטו להפר אותה? זה כמובן לא ברור. הצגת הצמצום בעלייה במחירי החשמל כהישג פתטית במיוחד, שעה שמחירי החשמל היו יכולים להיות מופחתים באופן דרסטי אילו הממשלה היתה מעיזה להתעמת עם טייקוני הגז.

גם כחלון בשירות שלטון ההון

כחלון, שהציג את עצמו בקמפיין הבחירות הקודם כמי שיפעל נגד הטייקונים ונגד יוקר המחייה, נקט במהלך כהונתו באוצר שורה של צעדים שנועדו, לכאורה, להוזיל את מחירי המוצרים. אך הורדת מכסים, פתיחת שווקים ליבוא על חשבון ייצור מקומי, פירוק התאגדויות של חקלאים וכו', מובילים אולי להפחתת עלויות למשווקים וליבואנים הגדולים, אבל לא להפחתת מחירים משמעותית לצרכנים. במקביל, המדיניות פוגעת בייצור המקומי — והעובדים עלולים לשלם את מחיר ההפסדים של בעלי המפעלים, כפי שקרה ל־80 העובדים לשעבר של מפעל סטארקיסט לשימורי טונה שנסגר.

גם שאר ההישגים הכלכליים שנתניהו וכחלון מתכוונים להציג בבחירות הם בשורה התחתונה בלוף. בשנים האחרונות התפתחה בארץ כלכלה שהצמיחה בה מבוססת על צריכה ולא על ייצור וייצוא, שעה שהריבית הנמוכה במשק מאפשרת תזרים של אשראי זול עבור מרבית משקי הבית.

אך האשראי הוא מכשיר נוסף לסחיטת רווחי ריבית ועמלות על ידי מוסדות פיננסיים על חשבון רוב הציבור. התלות של משקי הבית באשראי לצריכה שוטפת מבהירה כי האבטלה הנמוכה ועליית השכר המסוימת, אחרי שנים של שחיקת שכר, לא באמת מצילות משפחות עובדות ממצוקה כלכלית. גם הנתונים על צמצום הפערים החברתיים הם נזילים בדיוק בגלל שהם מבוססים על בועת אשראי שעלולה להתפוצץ בקרוב.

במקביל, נטל המס על ההון הופחת במחיר של קיצוץ והפרטת שירותים חברתיים — המימון שלהם כיום מגיע מכיסי משפחות עובדות. רמות השכר ותנאי העבודה הורעו באמצעות מלחמה כנגד העבודה המאורגנת ומימדי ענק של העסקה קבלנית, ללא תגובה מספקת מצד ההסתדרות.

יוקר המחייה הוא עוד סימפטום של מדיניות ממשלתית שעיקרה העברת העושר החברתי לידי שכבה צרה של בעלי הון ואליטה המשרתת אותם. המשכורות הנמוכות וההוצאות הגבוהות על דיור, בריאות, חינוך ומזון הן שני צדדים של אותה מטבע.

כדי לנצח את יוקר המחייה צריך להיאבק למען מדיניות כלכלית אלטרנטיבית למדיניות הקפיטליסטית הימנית של הממשלה היוצאת וגם של מפלגות הממסד מ"האופוזיציה". הימנעות מהצגת עמדות מפורשות, בשם עקרון ה"לא ימין ולא שמאל" מחליש את המחאה, כפי שהחליש מחאות קודמות ובעיקר את המאבק נגד מתווה הגז.

מרבית הציבור צמא לפוליטיקה אחרת שלא תחזור על המנטרות הניאו־ליברליות. זה מוכח לא רק בבריטניה ובארה״ב עם הפופולריות של ברני סנדרס וג׳רמי קורבין. סקר של מכון ברל כצנלסון חשף כי 69% מהישראלים תומכים בגישה "סוציאל־דמוקרטית" בכל הנוגע לשירותים החברתיים, לעומת 20% המזדהים עם גישה קפיטליסטית. בנוסף, 71% הביעו תמיכה בהלאמת משאבי הטבע.

במאבק הגז מאבק סוציאליסטי קידמה את הדרישה להלאמת מאגרי הגז ושאר משאבי הטבע. במאבק על יוקר המחייה פעלנו לחיזוק דרישות להעלאת שכר המינימום, לפיקוח מחירים, בנייה של מאות אלפי דירות בדיור ציבורי, חינוך חינם (כולל השכלה גבוהה) והשקעה מסיבית בשירותים חברתיים, שתמומן באמצעות העלאת המס על הטייקונים והלאמת התאגידים המרכזיים.

קראנו להסתדרות ולשאר ארגוני העובדים להצטרף למחאה. נחוץ שאיגודי עובדים וועדים, כמו גם אגודות הסטודנטים, יובילו במקומות העבודה ובקמפוסים צעדי מחאה, כולל שביתות, נגד יוקר המחייה ובעד העלאת משכורות. אלה מנופי הלחץ המרכזיים נגד הטייקונים והממשלות שלהם. הברית הפוליטית בין כחלון לניסנקורן מסייעת לחזק מגמות של סקפטיות לגבי האפשרות שההסתדרות אכן תיתן גיבוי למאבק. בכך נחשפת הברית בחוסר האפקטיביות שלה. ההסתדרות צריכה לשנות כיוון ולתמוך באמת במאבקים בשטח.

אלטרנטיבה אמיתית לממשלת הון גזענית

המחאות הכי גדולות נגד הממשלה היוצאת פרצו דווקא נגד מדיניות האפלייה כנגד הציבור הערבי־פלסטיני בישראל, להט״ב ונשים. זה מדגיש את הצורך בחיבור מאבקים ובבניית מאבק רחב נגד יוקר המחייה, נגד אי שוויון ואפליה, ולמען צדק חברתי אמיתי.

אך ללא אלטרטיבה פוליטית של ממש, שוב יימצאו גורמי ימין פופוליסטי שיוכלו לנצל את המיאוס מהמצב להשגת כיסא נוח בשולחן הממשלה. מערכת הבחירות היא הזדמנות לקדם את המאבק נגד יוקר המחייה. זו גם הזדמנות לקדם את הצורך במפלגה חדשה של האנשים העובדים שתאבק למען סדר יום הפוך מסדר היום של הממשלה היוצאת: מיסוי תאגידים והעלאות שכר במקום העלאת מחירים ומיסים על עובדים ועניים, סולידריות במקום הסתה, מאבק מאוחד של יהודים, ערבים ומבקשי מקלט במקום "הפרד ומשול" וגזענות, הלאמת התאגידים הגדולים ושליטה דמוקרטית עליהם במקום הפרטה והגברת הכוח של שלטון ההון.