התפרצות משבר הקורונה וצעדי ההשבתה וההסגר בעקבותיה, הפחיתו זמנית באזורים מסוימים בעולם את הפעילות האנושית ועל כן גם את רמות הזיהום. במוקדי זיהום בסין, בהם בדרך כלל כמעט ואי־אפשר לראות אור יום בגלל כמויות הזיהום המפלצתיות, התבהרו השמיים. אך אין שום דבר שמבטיח שעם סיום המשבר לא נחזור למציאות של הרס סביבתי על סטרואידים.

מצד אחד, ירידה חדה בהיקף הייצור התעשייתי וסגר על כחצי מהאנושות מביאים בטווח המיידי לירידה בפליטות גזי החממה. אך במקביל לכך חלה ירידה חדה במחירי הנפט — מה שהופך את מקור האנרגיה המזהם לזול יותר. במקביל, ממשלות קפיטליסטיות מנצלות את המשבר כדי לחלק מתנות לתאגידים מזהמים: אכיפה מופחתת בנושאי הגנת הסביבה באמתלה צינית של הבראת המשק.

גם במשבר הכלכלי של 2008–2009 נצפתה מגמה של ירידה בפליטות עקב האטה כלכלית, ואף ייצור מסיבי של פאנלים סולאריים עם ההתאוששות היחסית ממנו, מכיוון שזו במקרה הייתה הדרך המהירה יותר להגדיל את יכולת ייצור האנרגיה בזמן קצר. אך לאחר התייצבות מסוימת, המערכת הקפיטליסטית נותרה תלויה בדלקי מאובנים והביאה לשבירת שיא הפליטות — ובמקביל אלה היו השנים הכי חמות בהיסטוריה.

אם חלקים גדולים מתעשיית הנפט והגז ישותקו, ההפסד הכלכלי יגולגל על עשרות אלפי עובדים שיפוטרו. אך כל עוד חומר הגלם עצמו, בשווי טריליוני דולרים, יישאר בידיהם הפרטיות של הטייקונים, הם יהיו מוכנים למכור אותו בכל מחיר. כלומר, הם יהיו מוכנים להוריד מחירים, עד למצב בו לפי חוקי השוק הקפיטליסטי ההזויים, שריפת דלקים תהיה עדיפה על פני חלופות ירוקות.

משבר האקלים, המהווה משבר חריף ומסוכן יותר מהקורונה ועדיין מהווה את האיום המרכזי על רוב אוכלוסיית העולם, לא ייפתר באמצעים של השוק ו"היד הנעלמה".

משבר הקורונה מראה באילו צעדים, שלא ננקטו עד כה, ניתן לנקוט כבר עכשיו כמענה למשבר האקלים. ההלאמה של חברת התעופה באיטליה ושל בתי החולים הפרטיים בספרד, הסבת פסי ייצור של ג׳נרל מוטורס לייצור של מכונות הנשמה בהוראת הנשיא טראמפ, ועוד.

צעדים דרסטיים אלה מראים כי ממשלות קפיטליסטיות מסוגלות לעשות כמעט כל דבר כדי להציל את המערכת הנצלנית שלהם, אבל הן לא מוכנות לעשות כמעט כלום כדי להציל את כדור הארץ. כך למשל, טראמפ השיק תוכנית תמריצים עצומה, בהיקף של 2 טריליון דולר, המעבירה בין השאר סיוע והטבות לתאגידים מזהמים. ברור שטראמפ לא היה מוכן להוציא סכומי כסף דומים ליישום תוכנית ה"גרין ניו דיל" של סנדרס.

אך תוכנית התמריצים האמריקאית מראה כי יש תקציב ומשאבים להשקעה ציבורית מסיבית בפיתוח משרות ירוקות ותשתיות בנות־קיימא. כפי שמשבר הקורונה דרש התערבות מסיבית מצד מדינות והזרמה של כספי ציבור להצלת שירותים חיוניים שעברו הפרטה, כך משבר האקלים דורש השקעה, לקיחת שליטה וארגון מחדש של ענפי האנרגיה, התעשייה, החקלאות והתחבורה. עלינו להמשיך להתארגן ולהיאבק למען חברה בת־קיימא שתהיה אפשרית רק על בסיס העברת הענפים המרכזיים במשק לבעלות ציבורית, תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים וכחלק מתכנון סוציאליסטי של המשק בהתאם לצרכים החברתיים והסביבתיים.