נתניהו ושותפיו מתפארים בהישגים טובים כביכול במאבק נגד נגיף הקורונה, אלא שבמציאות אלפי סטודנטים וסטודנטיות לרפואה הקימו בהתנדבות (!) מערך בדיקות כדי להתמודד עם הצורך בביצוע אלפי בדיקות ביום. אלא שלאותן סטודנטיות שעבדו ימים ארוכים, אין מקורות הכנסה אחרים, ומשרד הבריאות סירב לשלם להן שכר עבור עבודתן.

עם תחילת המשבר הופסקו לימודי הרפואה עבור סטודנטיות בשנים המתקדמות של התואר, והסטודנטיות שראיינו גם איבדו חלק ממקורות הפרנסה שהיו להן לפני המשבר. כפי שאחת מסבירה: "החיים נטרפו ברגע". מלבד אבדן חלק גדול מפרנסתה, ירדן, סטודנטית לרפואה ועוזרת רופא במשרה חלקית, מספרת איך ההתנדבות השפיעה על החיים שלה: "התנדבתי בבדיקות הקורונה, ובשל הסיכון שבחשיפה נמנעתי כמובן מלפגוש הורים, בני משפחה אחרים וחברים. גם בן זוגי, בגלל אופי ההתנדבות נאלץ לשנות את שגרת העבודה שלו ונמנע מלפגוש אנשים, יותר מאחרים".

עדי, סטודנטית לרפואה, שנה שלישית: "ברגע שהופסקו הלימודים והתברר כי אנחנו בפתחו של משבר, אני וסטודנטים רבים נוספים (כ־2,500) התנדבנו להקמת מערך בידוק הקורונה יחד עם ארגון מד״א, בו פעלו מאות סטודנטים ביום בהתנדבות על מנת למלא את הצורך הלאומי בבדיקות קורונה והיו הכוח העיקרי שדוגם קורונה בארץ. למשל נתון מאחד הימים שמייצג היטב גם את שאר התקופה: מעל 6000 בדיקות נאספו ע״י סטודנטים מתנדבים, ביום בו נאספו סה״כ בארץ כ־8000 כולל בדיקות מקופות החולים, בתי החולים, חברות פרטיות ועובדי מד״א עצמם.

בשלב מסויים בו התבהר לנו שהמשבר לא הולך לחלוף, הסטודנטים בהנהגת האגודות וההתאחדות הארצית החלו לקדם מאמצים להשגת תגמול על העבודה בדמות תשלום ומלגות. לאחר ניסיון לקבל הכרה ממשרד הבריאות שלא עלה יפה, כלומר פשוט לא נענה, הייתה התעלמות, החלו מגעים מול מד״א עצמם. בסיום תהליך שנמשך מעל 4 שבועות מד״א פרסמו 200 משרות בתשלום לדיגום קורונה בהן הסטודנטים מקבלים עדיפות מבין המתמודדים על המשרות.

בראייתי ובראיית הרבה מחברי הסטודנטים דבר זה לא היה מספק. תחילה כאב לי מאוד שמערכת הבריאות לא מכירה בכך שסטודנטים לרפואה הקימו על גבם מערך בדיקות ארצי שמהווה את הבסיס למלחמה בקורונה. לא הייתה הכרה ברמת התקשורת, כלומר הציבור לא היה מודע לזה כלל, ולא ברמת התגמול. בראייתי, נכון שמאמץ כה מרכזי במלחמה במגפת הקורונה במדינת ישראל יהיה מנוהל על ידי המדינה. תודות לסטודנטים מתנדבים המערך הוקם תוך זמן קצר מאוד, אך ברגע שהתבהר לנו שזהו מצב שהולך להמשך זמן רב, היה מקום להעביר את פעילותינו תחת משרד הבריאות וכן להיות מתוגמלים בהתאם, כמו כל עובד חיוני אחר שעובד בימים אלה ואנו מדברים על עבודה בסיכון ובחשיפה יום־יומית לחולי קורונה."

התגייסות וסולידריות אל מול השתקה והפקרה

עדי: "בתחילת המאבק הייתה התגייסות אדירה וסולידריות. כולנו פעלנו יחד על מנת לסייע וכך קם מערך הדיגום הארצי. בהמשך כאשר הבנו שהמצב עלול להמשך זמן רב ושמאמצי האגודות וההתאחדות לא נענו כפי שציפינו, רבים מאיתנו אכן כעסנו על ההתנהלות וגם העברנו עליה ביקורת דרך מספר גופי תקשורת. לצערי הרב וכיאה לדיקטטורה ולא לדמוקרטיה היו קולות שטענו כי עצם הראיונות שלנו לתקשורת בהם בקרנו את התנהלות המדינה ביחס אלינו הסטודנטים, גרמו למד״א לחזור בהם מחלוקת מלגות ומענקים לסטודנטים המתנדבים."

ירדן, סטודנטית לרפואה ועוזרת רופא במשרה חלקית, הייתה רוצה לראות תנאי עבודה טובים יותר עבור הצוותים הרפואיים בבתי החולים בכלל, מעבר למשמרות שפויות, ודאגה למיגון הצוותים ופיתוח תכנית לשעת חירום. ירדן מספרת שמשמרות ההתנדבות של הסטודנטיות כוללות "שעות עבודה ארוכות במיגון במזג אויר חם או קר, והתמודדות עם אזרחים שלא תמיד סבלנים". ירדן הוסיפה שהתחושה שלה ושל סטודנטיות אחרות היא שבמד״א קצת מנצלים את הפניות של הסטודנטים שנוצרה בגלל ביטול הלימודים, יחד עם האלטרואיזם של האנשים במקצועות הבריאות.

על המשא ומתן עם מד״א ירדן מספרת: "ברור לנו שמחאה שלנו תבוא על חשבון האזרחים שלא ייבדקו, אך מנגד מד״א מבטיחים תגמול כבר כמעט חודש ושום דבר לא מתקדם עם זה. מה שכן מתקדם, זה הרחבת הפעילות והקרדיט שמד״א מקבלים מבלי להזכיר בתקשורת ובחדשות אפילו מילה על אלפי הסטודנטים המתנדבים. התחושה היא שמשרד הבריאות הנחה, מד״א הוא הגוף המבצע. וזהו, נח לכולם לא לשאול שאלות איך מתבצעת המשימה כל עוד לא נדרשים עוד תקציבים".

כל מערכת הבריאות צריכה להתנהל אחרת

לשאלה האם המערכת הגיעה מוכנה למשבר עדי עונה תשובה כפולה: "כן ולא. כן, כי במדינת ישראל המערכת לא מתוחזקת נכון מה שלצערי גורם לצוותים להיות מורגלים לעבודה בתנאים קשים. הרופאים והמתמחים שלנו יודעים עבודה קשה מה היא ולכן יכולים להתמודד היטב עם לחץ, צוות חסר, שינויים ואירועים בלתי מתוכננים.

לא — כפי שציינתי, המערכת אינה מתוחזקת טוב כלל. כסטודנטית שמתחילה לחוות את חיי בית החולים יותר ויותר לא צריך לשמוע יותר מידי כדי להבין כמה התנאים, בעיקר תנאי המתמחים אליהם אני חשופה יותר, אינם נקבעים תוך חשיבה על טובת הרופאים או המטופלים. כלומר — ברור לכולנו שכשמתמחה מגיע למחלקה ב־7 בבוקר, נשאר ער לילה שלם, וצריך לנהל מקרה דחוף שמגיע אליו 26 שעות לאחר מכן, זה לא מצב אידיאלי לא למתמחה ולא למטופל."

העומס המטורף על הצוות הוא תוצאה של מדיניות הייבוש התקציבי של מערכת הבריאות, מדיניות שהצוותים הרפואיים נאבקו בה והזהירו מפניה. גם תחום הרפואה המונעת בארץ, שקריטי להתמודדות עם מגפות, הוזנח לחלוטין, הופרט חלקית לידי חברות פרטיות ויובש תקציבית. כך לדוגמא הופרטו שירותי בריאות התלמיד ב־2007, ואחיות בתי הספר נאלצו להתמודד עם עומסים לא פרופורציונאלים. כתוצאה מכך הרפואה המונעת בבתי הספר נפגעה דרמטית.

עדי מדגישה את עומק המחדל בתחום הזה: "נקודת התייחסות נוספת היא הרפואה המונעת בישראל הלוקה בחסר, או נכון יותר לומר: אינה מורגשת. בהקשר לקורונה למשל, אנחנו שומעים בכל יום על מספר בדיקות, מספר חולים, מונשמים ומתים. האם שמענו בשלב כלשהו הנחיות לחיזוק המערכת החיסונית? תוספים שכדאי לקחת? פעילות גופנית שאפשר לעשות וכך להעלות את חום הגוף באופן טבעי מה שחושף אותנו פחות לפגיעת וירוסים בין השאר? לא... וגם אם במקרה ראינו תשדיר אחד כזה, הוא כאפס לעומת שעות בלתי נגמרות של דיווחים על עוד ועוד מספרים של חולים ומתים. מערכת הבריאות בהנהגת משרד הבריאות מפספסת בגדול את אספקט הרפואה המונעת, ובמחלה ויראלית כמו זו היא חשובה ביותר מאחר ואין לנו טיפול אמיתי ומוכח נגד וירוס הקורונה."

על רקע המצב האבסורדי בו צוותי רפואה של מד״א ואף בתי חולים פונים לגייס תרומות מהציבור לצורך רכישת ציוד רפואי מציל חיים עדי מסבירה מה היא הייתה רוצה לראות: "מימון משרד הבריאות של גופים הכרחיים כמו מערך הקורונה, מימון בתי חולים שרבים מהם מסתמכים על תרומות, וכמובן מימון ארגון מד״א וארגוני חילוץ ופינוי נוספים שאחראים להביא את האוכלוסיה לבתי החולים וממומנים גם הם על ידי תרומות. בראייתי מערכים וארגונים כה מרכזיים בארץ, נכון שיהיו ממונים ומבוקרים על ידי המדינה ולא על ידי האזרחים. זהו מאזן לא נכון וכזה הגורם לנטל על האוכלוסיה ולחוסר בקרה על הארגונים. ברגע שארגונים כה גדולים ממומנים על ידי תרומות או עובדים על מתנדבים, הכסף של המדינה, כלומר כספי המיסים שלנו, הולכים למקומות אחרים, והרי אין מקום נכון יותר שילכו אליו אותם כספים מאשר הצרכים הבסיסיים של אזרחי המדינה כמו רפואה, חינוך וביטחון. התבססות גופים אלו על תרומות יוצרת עיוות מערכתי ברמת העובדים הזוטרים, ההתנהלות, והאינטרסים של מקבלי ההחלטות."