מגפת הקורונה (COVID-19) יצרה משבר בריאות עולמי חסר תקדים בעת המודרנית, שעה שצעדי חירום ננקטים להגבלת תנועת בני־אדם, כולל סגירת גבולות, מקומות עבודה ואירועים המוניים, בניסיון להאט ולהגביל את התפשטות הנגיף.

עד כה הנגיף התפשט כמעט לכל מדינות העולם ואותרו מעל 160 אלף נדבקים, בהם כמחצית שכבר החלימו וכ־6,000 מתים (3.7%). מספר הנדבקים בפועל גדול בהרבה, ואף שבסין ובדרום קוריאה מסתמנת בשלב הזה ירידה עקבית במקרי ההדבקה החדשים, בשורה של מדינות מדובר עדיין בנסיקה חדה בהדבקה ובתחלואה. המגפה עלולה להימשך בגלים עד למציאת חיסון ומניין המתים צפוי עוד לטפס משמעותית.

המשבר הבריאותי יוצר משבר כלכלי קשה, ולמעשה מאיץ מגמות האטה שהתפתחו עוד קודם לכן במשק העולמי. המפולת בבורסות ב־9 במרץ הייתה החדה ביותר מאז המשבר הכלכלי של 2008. מלבד החשש הבריאותי של המונים ברחבי העולם, גובר גם החשש לפרנסה, כשהמוני עובדים ועובדות "מתייתרים" מנקודת המבט של מערכת מבוססת רווח ומפוטרים, ואפילו במגזר הציבורי אין הבטחה ברורה לתשלום מלא של שכר העובדים שנשלחים לשבת בבית בשל הנחיות בידוד או צמצום הפעילות במשק.

גם בישראל זהו כבר המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז סוף 2008. המשק בהשבתה חלקית נרחבת וחל איסור על אירועים והתקהלויות, בניסיון להרוויח זמן להיערכות, כולל שכלול שיטות הבדיקה והטיפול, שעה שחיסון לא צפוי עד לשנה הבאה. בינתיים, מאות אלפי עובדים ועובדות נשלחו הביתה בשל הנחיות בידוד או לאחר שפוטרו או הוצאו לחופשות ללא תשלום, ולא ברור איך יסגרו את החודש — ובמיוחד עובדים השקועים בחובות.

נתניהו מבקש להצטייר כמגן בריאות הציבור

בינתיים, נתניהו מופיע זחוח בתדרוכים לציבור, מלא שבחים עצמיים ומנסה להציג עצמו כמגן בריאות הציבור. אולם הדאגה מהמגפה מסייעת לו להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמדיניות הנפשעת שהממשלות בראשותו הובילו בתחום הבריאות עד היום, כמו גם מהעובדה שנותר בתפקידו ללא מנדט אחרי ששוב רוב הצביע בבחירות נגד המשך שלטונו. בחסות המשבר, משפטו נדחה בחודשיים.

ודאי שבלתי סביר להפקיד בידי שלטון נתניהו — הלובש אלמנטים של שלטון יחיד במשבר הזה — את האחריות על קבלת הכרעות הנוגעות לבריאות הציבור, ללא כל פיקוח. על אחת כמה וכמה הדבר רלוונטי להחלטה על מעקב דרקוני אחרי מכשירי סלולר של אזרחים, גם בשעה שידוע למשל שבדרום קוריאה הושגה בלימה של התפשטות המגפה ללא כל צעד מהסוג הזה.

הניצול המחושב של המשבר לחיזוק מצבו הפוליטי משתקף בהצעה להקמת "ממשלת חירום" בראשותו (!), לאחר שפעל במלוא המרץ לקדם דה־לגיטימציה לקולות האזרחים הערבים שמהווים חלק בולט ברוב שדורש את סיום שלטונו. בכחול־לבן, כיאה לליכוד ב', אף שכינו את ההצעה "לא רצינית" כבר הודיעו שהם מוכנים עקרונית להיכנס לממשלה בראשותו, כאילו לא ברור שמדובר בתרגיל פוליטי שלא יכול לתרום דבר להתמודדות עם המשבר.

מול ממשלת הימין הקפיטליסטית המושחתת והגזענית של נתניהו, גם בזמן משבר הקורונה, צריך להציב אופוזיציה לוחמת שתתעקש: לא נכון ש"כולנו בסירה אחת". יש כאן ממשלה, בלי מנדט ובלי פיקוח, שממשיכה לתקוף עובדים ועניים, שמחפשת לגלגל את המחיר הכלכלי של המשבר על גבינו ושגם ההתרברבות שלה במלחמה בנגיף מסתירה הפקרה פושעת של מערכת הבריאות, שבפרט פגעה קשות במוכנות. בתרחיש של התפרצות תחלואה המונית נוסח איטליה או איראן, המערכת לא ערוכה להתמודד.

נתניהו הודיע שמסגרת התקציב תיפרץ. פתאום ברור שבניגוד למיתוס הניאו־ליברלי אין דבר כזה "אין כסף" לצעדי חירום, גם כשמדובר ב"ממשלת מעבר", ושאין דבר כזה ש"אין כרגע ממשלה" שיכולה להעביר תקציבים לצרכים בריאותיים דחופים. נתניהו עשה קריירה מהובלת התקפות על המגזר הציבורי ומהפקרת תשתיות ציבוריות לידי הטייקונים. כעת הוא מסתמך על תשתיות ציבוריות של המדינה לבלימת המגפה. רק שהתשתיות האלו במצב רעוע מאוד.

המשבר במערכת הבריאות

המאבק במגפה דורש היקף בדיקות רחב, מה שלא קרה עד עכשיו, לא רק בשל מורכבות הבדיקה בינתיים (שיטות הבדיקה משתכללות כעת) אלא גם בגלל היעדר מוכנות של מעבדות וצוותים מקצועיים בעקבות הזנחה של שנים. יו״ר הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות, אסתר אדמון, הסבירה ל'כלכליסט': "מ־2010 כולם התריעו וכולם אמרו שאנחנו בקריסה. משרד הבריאות יודע ובאוצר הודו בכך... את כל מה שהסתירו בעשור האחרון, נגיף הקורונה חשף".

על המשבר העמוק במערכת הבריאות מעידות בכל חורף באופן מזוויע מיטות האשפוז במסדרונות בתי החולים. זו תוצאה של מדיניות: בישראל יש כיום 2.2 מיטות אשפוז רגילות לאלף נפש בישראל, לעומת 4.1 באירופה, ותפוסת המיטות הממוצעת נאמדת ב־94%, לעומת 75% במדינות המפותחות. "המשמעות היא שלמערכת אין שום גמישות, היא לא יכולה לספוג מצבי חירום", הסביר בקיץ האחרון אחד ממחברי דוח 'מרכז טאוב' על מצוקת האשפוז בתי החולים.

ישראל נמצאת כרגע בין 25 המדינות עם מספר נשאי נגיף הקורונה (SARS-CoV-2) הגדול ביותר ביחס לגודל האוכלוסייה. מספר הנדבקים שאותרו מתקרב בזמן הכתיבה ל־200, כשהאומדן הכולל הריאלי לשלב הזה הוא של אלפי נשאים (מדבקים). המספרים עשויים לזנק בכמה סדרי גודל לפי חלק מההערכות.

כ־15% מהחולים צפויים להזדקק לאשפוז וטיפול תומך משמעותי וכ־5% נוספים צפויים להזדקק לטיפול נמרץ. לפי יו״ר האיגוד הישראלי לטיפול רפואי נמרץ, ירון בר־לביא, יש בישראל כ־300 מיטות טיפול נמרץ, בתפוסה מלאה, כשגם לזמני שגרה מדובר בפחות ממחצית מהצורך.

בישראל יש רק 5 אחיות על כל אלף נפש, לעומת 9.2 בממוצע במדינות ה־OECD. ביולי האחרון שבתו והפגינו צוותי האחיות הרפואיות בדרישה לתוספת כוח־אדם כדי לאפשר טיפול הולם ובמחאה על עיסוק־יתר במטלות טכניות, בזמן שממשלת נתניהו הסיתה נגדן כאילו הן האחראיות לפגיעה בחולים.

שאלנו את שאול סקיף, אח באסף הרופא ויו״ר חטיבת בתי החולים בהסתדרות האחיות, מה קרה בעקבות השביתה שהסתיימה אז בלחץ הממשלה בהחלטת בית הדין לעבודה, והוא ציין שלמרות הסכמות כלליות על תוספת תקנים עדיין "אין הסכמה על כמה" ועדיין אין הסכם כי "אין ממשלה שתחתום על הסכם ואין תקציב מאושר".

בין רבבות השוהים בבידוד עצמי נמצאים כעת כ־2,500 עובדי מערכת הבריאות, כולל קרוב לאלף רופאים וכ־650 אחיות. בתרחיש של תחלואה המונית, גם אם חיל הרפואה יקים בתי חולים שדה וגם אם בתי חולים פרטיים יגויסו ליטול חלק בנטל האשפוז כפי שמתוכנן, לא יהיה בכך כדי לפצות באופן מלא על מחסור בצוותים מקצועיים ומכשור. טיפולים רפואיים נחוצים עלולים להידחות גם במחיר כבד.

ההסתדרות הרפואית והסתדרות האחיות יזמו בשנה שעברה את קמפיין "5 מיליארד לבריאות" בדרישה מהממשלה להוסיף 5 מיליארד שקל באופן מיידי לבסיס תקציב הבריאות. ההסתדרות הכללית יכולה וצריכה להטיל את כוחה כדי לאלץ את הממשלה להתחייב כבר עכשיו להיענות לדרישת החירום המינימלית הזאת.

בריאות העובדים ופרנסה לפני שיקולי רווח

בעלי הון רבים והמדינה הקפיטליסטית מבקשים לגלגל את המחיר הכלכלי של ההתמודדות עם מגפת הקורונה על גב ציבור העובדים והעובדות, ואף לגזור קופון מהמשבר דרך התקפות על זכויות עובדים או הפקעת מחירים — ממוצרי היגיינה ועד מוצרי חשמל. הממשלה לא רק נמנעת מלהוציא צו פיקוח מחירים להגבלת התייקרויות (צעד שנעשה לדוגמה במהלך מלחמת המפרץ) אלא גם מגבה פיטורי עובדים.

כך, מנכ״ל משרד האוצר שי באב״ד דורש מאל על "לא רק לפטר עובדים, אלא להציג שורת צעדי התייעלות משמעותיים". זו דוגמה מובהקת לניצול המשבר, ברוח "דוקטרינת הלם", ליישום שינויים מבניים שהבעלים של אל על שאפו לקדם כבר קודם. הניסיון של משרד האוצר לנצל את ההזדמנות כדי לקצץ בשכר המורות, נבלם בזכות התנגדות של הסתדרות המורים ולחץ של מורות מהשטח.

נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין דרש "לאפשר למעסיקים לבצע פיטורי עובדים ללא צורך בהליך שימוע". כפי שהסבירו בארגון כוח לעובדים, "עבור לין וחבריו, העובדים עוד משאב טכני שקל לקצץ בו". בכוח לעובדים דורשים בצדק שכלל העובדים המאולצים לשבת בבית בגלל המשבר יקבלו שכר מלא.

ההסתדרות הלאומית וועדי העובדים באיסתא וישראייר הגישו בג״ץ בדרישה לחייב את המדינה להקים מנגנון פיצוי לעובדים בענפי התעופה והתיירות ששכרם וזכויותיהם נפגעו בגלל המשבר. אולם למה שאיסתא וישראייר ושאר התאגידים המדוברים יחזרו להרוויח אחרי המשבר אבל הציבור יצטרך לסבסד צעדים לפגיעה בעובדים שנעשו משיקולי רווח?

באל על לדוגמה, ההנהלה החליטה על פיטורים "מבלי שבעלי החברה הזרימו לחברה במשבר זה דולר אחד. הנהלת החברה והבעלים החליטו לנצל את המצב ולנסות לסחוט את העובדים", כפי שהסביר יו״ר ועד העובדים שרון בן יצחק. הנהגת ההסתדרות הכללית בראשות בר־דוד הציעה תחילה באופן שגוי שהעובדים יוותרו מצידם על מיליארד דולר בשבע השנים הקרובות כדי למנוע פיטורים — אם להנהלה ולבעלים של אל על יש קושי לראות איך אפשר להמשיך לקיים את השירות הציבורי בשנים הקרובות בלי פגיעה בעובדים ובנוסעים, אז צריך להכיר בכישלון ההפרטה ולדרוש מהם להחזיר את המפתחות למדינה וגם את הדיבידנדים שסחטו לכיסיהם לאורך השנים.

הדרישה מצד ארגוני העובדים והעובדות צריכה להיות חותכת: בריאות העובדים ופרנסה לפני שיקולי רווח. במקום פגיעה בעובדים, הגיע הזמן לומר: אם המדינה יודעת לבצע צעדי חירום בעלות של מיליארדים בניסיון לבלום מגפה, אז היא יכולה גם לבצע צעדי חירום להבטחת פרנסת העובדים ולהבראת מערכת הבריאות הציבורית. בכלל זה יש לדרוש דמי מחלה ואבטלה מהיום הראשון, וגם פיצוי אוניברסלי לכלל האזרחים מצד המדינה על כל שבוע של השבתה חלקית או מלאה של המשק — המימון יכול להגיע מהטלת מס חירום ייעודי על המיליונרים ועל התאגידים הגדולים, ואף ממהלך להלאמה מחדש של הבנקים.

מעבר לכך, יש לדרוש הקפאת מצב העסקה — התנגדות גורפת לפיטורים או פגיעה בשכר או בזכויות על רקע משבר הקורונה. בכל מקום עבודה צריך לדרוש לבחון פרטנית את צעדי ההנהלות. עבור עסקים קטנים המדינה צריכה להעמיד סיוע, על בסיס צורך מוכח. אולם הנהלות שדורשות לפטר או לפגוע בתנאי העובדים צריכות להידרש לחשוף את מאזני הרווח וחלוקת הדיבידנדים של השנים האחרונות ואת ההון העצמי של הבעלים ולהוכיח שלבעלים אין כל יכולת להעמיד כסף לתקופת המשבר. אם אכן זה המצב, המדינה צריכה להידרש להפקיע ולקחת את השליטה מידי הבעלים, ולהבטיח את עתיד השירות או הייצור תחת מנגנוני ניהול ושליטה דמוקרטיים בידי העובדים והציבור.

מי מפקחים על החלטות הממשלה?

גורמי רפואה מקצועיים מעריכים שצעדי בידוד וריחוק חברתי עדיין אפקטיביים. עם זאת, שלטון נתניהו לא מצוי תחת כל פיקוח דמוקרטי ממשי. צריך לפקוח שבע עיניים על כל החלטה של נתניהו, משרד הבריאות והממשלה במשבר הזה. אי־אפשר לטעון ברצינות שכלל ההחלטות נעשות על סמך שיקולים מקצועיים בלבד או בצורה המושכלת ביותר או מיושמות בצורה הסבירה ביותר — כאילו לנתניהו ולשותפיו לא היו אינטרסים נוספים ותוך התעלמות מאמצעי מעקב פולשניים אחר אזרחים ומהשלכת ציבור העובדים והעובדות לתהום כלכלית.

ח״כ צבי האוזר מהימין הניצי בכחול־לבן ועד לפני שנים אחדות מזכיר ממשלת נתניהו, צייץ ב־4 במרץ: "קרוב ל־100 אלף אנשים בבידוד. זו רק התחלה ואין פיקוח פרלמנטרי על פעולות הממשלה. מדהים". אלא שגם פיקוח פרלמנטרי מצד גורמים כמו האוזר ושותפיו לא יכול להספיק.

כדי להבטיח שמכלול הצרכים והאינטרסים של האנשים העובדים מהשורה לא נדרס, יש צורך לדרוש פיקוח מצד ארגוני העובדים והרופאים על כל החלטה המטילה מגבלות על הציבור, כדי להבטיח ששיקולים שאינם תברואתיים לא יתערבבו, כדי לבחון את מכלול החלופות המעשיות, וכדי להבטיח שאופן היישום של כל צעד יתבצע בצורה יעילה. כמו כן, יש לדרוש תמיכה מירבית בצורכי הקהילה, כולל הבטחת אספקת מזון ומוצרי יסוד ככל הנדרש, ובפרט לשני מיליון העניים בישראל.

הפגיעה בעובדים ובעניים בשטחים

עבור מיליוני תושבים פלסטינים החיים תחת כיבוש צבאי וסגר בגדה המערבית וברצועת עזה, המשבר הבריאותי מאיים בפגיעה ברוטלית יותר כתוצאה מההרס המתמשך של התשתיות הפלסטיניות הבסיסיות ביותר בידי שלטון הימין בישראל ובשל השימוש בצבא הישראלי להחמרת ההגבלות על האוכלוסייה.

על מרחב בית לחם הוטל סגר צבאי מלא, ולאחר הסגר הכללי ה"רגיל" שהוטל במהלך חג הפורים, כעת שוקל שר הביטחון בנט להטיל סגר כללי על הפלסטינים בגדה — מה שעלול בין השאר לאלץ רבבות עובדי בניין פלסטינים לבחור בין פרנסה ליכולת לשוב לבתיהם. השימוש בטיעונים תברואתיים להצדקת שליטה צבאית בחייהם של מיליוני בני־אדם בשטחים צריך להידחות על הסף.

אין זה מקרי שסגר צבאי הוטל על בית לחם אבל לא על תל אביב. על העובדים והעניים הפלסטינים בגדה קל יותר להטיל סגרים. אך כל הגבלת תנועה משיקולים תברואתיים בשטחים יכולה וצריכה להתבצע בידי הפלסטינים.

ארגוני העובדים והעובדות בישראל צריכים לפעול בשיתוף פעולה עם ארגוני העובדים הפלסטינים ולדרוש שיתוף פעולה מלא בין צוותים רפואיים, הבטחת מלוא הציוד והסיוע הנדרשים למאבק בקורונה ולצרכים רפואיים בכלל הן לתושבי הרצועה והן לגדה, ללא חסמים וללא עיכובים. לחולים פלסטינים צריכה להינתן האפשרות לטיפול ולאשפוז בבתי חולים ישראליים, ללא חיוב.

לצד זאת, ארגוני העובדים הישראליים צריכים לאמץ גישה עקרונית לשיתוף פעולה עם ארגוני העובדים הפלסטיניים, תוך התנגדות להמשך הכיבוש ותמיכה במאבק לצדק חברתי ולשלום ישראלי־פלסטיני.

המגפה היא רק עניין של מזל רע?

ממשלות קפיטליסטיות בשירות בעלי ההון ברחבי העולם הפקירו, ייבשו והרסו את מערכות הבריאות הציבוריות, שאינן ערוכות לספק מענה לתחלואה המונית. בסין, הדיקטטורה הקפיטליסטית ניסתה לקבור את ההתרעה שעלתה עוד ב־30 בדצמבר מהרופא לי וונליאנג, שאיבד את חייו במגפה — צוות חוקרים מבריטניה וארה״ב מעריך שאם צעדי הבלימה בסין היו ננקטים אפילו שבוע אחד קודם, סך המקרים היה נחתך בשני־שליש!

במערכת עיוורת שבה שיקולי הרווח מונעים צעדי חירום ציבוריים דחופים לעצירת משבר האקלים, כך גם ממשלות קפיטליסטיות התעלמו עד היום מההשלכות המסוכנות לבריאות הציבור של הפרטת וייבוש מערכות הבריאות, בפרט נוכח התראות במשך שנים מפני הסכנה של מגפה עולמית גדולה חדשה. עומס־יתר על מערכת הבריאות מוביל לעלייה בשיעורי תמותה עבור חולים.

המשבר הזה לא צריך להיות הזדמנות עבור נתניהו להשכיח את פשעיו ואת כשלי הממשלה והמערכת הקפיטליסטית שהוא מייצג. המשבר חושף עד כמה רדודים השקרים של חסידי השיטה, שמוכנים לתרץ כל פגיעה בשירותים החברתיים ובאנשים העובדים כ"אין ברירה". המשבר מדגיש שפוטנציאלית ניתן לבצע צעדי חירום להתמודדות עם משברים בריאותיים, ש"השוק" לא מגן עלינו מפניהם. הדבר נכון גם לתחום הדיור, לרווחה, לסביבה.

דווקא עכשיו, על רקע המשבר, צריך לומר בקול ברור לא לשלטון נתניהו, די לשלטון ההון, די ל"הפרד ומשול", כן לסולידריות בין האנשים העובדים והעניים ולמאבק לשינוי סוציאליסטי: תכנון דמוקרטי לרווחת הכלל, ולא מערכת של אי־שוויון ומצוקה, שדורסת את בריאות הציבור ואת הסביבה.