"אנחנו שובתים בגלל שהמנהל ומשק קורס"
תחפושת השינוי של ממשלת כיבוש קפיטליסטית
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
יום האישה הבינלאומי
להתארגן ולהיאבק בצל איומי הקורונה והמשבר הכלכלי
ב־8 במרץ מצוין יום האישה הבינלאומי, השנה על רקע ההשלכות של המגפה והמשבר הכלכלי החמור ברמה העולמית, המאיימים על ההישגים שרשמו מאבקי נשים בעשורים האחרונים, אך גם בשעה שברחבי העולם המאבק למען זכויות נשים ממשיך להרים ראש
1,145

2019 הייתה שנה של מרד המוני. נשים, ובייחוד נשים צעירות — והדרישות שלהן — היו חלק בלתי נפרד ממנו, היו פעמים רבות בחזית וייצרו תקווה עבור נשים ברחבי העולם. לצד זאת, המגפה והמשבר הכלכלי המתפתח שהיא הציתה ב־2020 מציבים איום אמיתי על ההישגים שנשים השיגו בעשורים האחרונים.

אניטה בהטיה, סגנית מנכ״לית ארגון האו״ם לקידום והעצמת נשים, התייחסה לעלייה במטלות הבית ובטיפול במשפחה כשאמרה: "מגפת הקורונה יכולה למחוק 25 שנה של עלייה בשוויון המגדרי". מדובר ב"סכנה אמיתית של חזרה לסטריאוטיפים המגדריים של שנות ה־50" (נובמבר 26, BBC).

יותר עבודה לא משולמת, פחות עבודה בשכר — עצמאותן הכלכלית של נשים תחת מתקפה

ערב המגפה, נשים ביצעו פי שלושה יותר עבודה לא משולמת מאשר גברים בממוצע. אי־השוויון הזה רק גדל בשנה האחרונה. "מדאיגה יותר העובדה שנשים רבות למעשה לא חוזרות לעבוד." רק בחודש ספטמבר, בארה״ב, כ־865,000 נשים נשרו מכוח העבודה לעומת 200,000 גברים, ואפשר להסביר את זה בעיקר בכך שנטל הטיפול נפל על נשים ולא היה אף אחד אחר בסביבה (שיסייע בנטל הטיפול במשפחה)", א. בהטיה מסבירה.

ארגון העבודה הבינלאומי מעריך שכמות המשרות שעלולות להימחק בעקבות הקורונה שוות ערך ל־140 מיליון עבודות במשרה מלאה, כאשר הפרנסה של נשים נמצאת בסיכון של 19% יותר מאשר גברים. הנזק במגזר התעסוקה הבלתי פורמלית הוא אדיר, שם 58% מהנשים עובדות ברחבי העולם. לפי נתוני ארגון האו״ם לקידום והעצמת נשים, עובדות ועובדים לא רשמיים איבדו בממוצע 60% מהכנסתם. לא פחות מ־72% מעובדות משק בית, ש־80% מהן נשים, איבדו את מקום עבודתן, בעוד שבמשרות אלה לרוב אין הגנה בסיסית על עובדות כמו חופשה בתשלום, תקופת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

"אך גם במגזר התעסוקה הפורמלית נראה כי הנגיף מגדיל את אי־השוויון, כך עולה בדו״ח (של האו״ם) כי לנשים בבנגלדש למשל יש פי 6 יותר סיכוי לאבד שעות עבודה בתשלום בהשוואה לגברים" (הטלגרף, 26 בנובמבר). לפי סקר מפקד האוכלוסין בספטמבר 2020, כמעט 7 מיליון אמריקאים אינם מועסקים בגלל טיפול בילדים. "מכיוון שנשים מרוויחות פחות מגברים בממוצע, לעתים קרובות האם היא שלוקחת צעד אחורה. נשים מאבדות כישורים יקרי ערך בזמן שהן לא עובדות, מה שעלול להקשות על מציאת עבודה בעתיד ולפגוע בפרנסת המשפחה, כך לפי האנליסט של 'המרכז האמריקאי לקידמה', מאליכ" (בלומברג, 30 בספטמבר).

הנתונים בהודו מראים כי ההשתתפות הנמוכה מאוד של נשים בכוח העבודה — רק 20% — אפילו החמירה. באפריל ומאי לפחות 4 מתוך כל 10 נשים איבדו את עבודותיהן, 39% בהשוואה ל־29% מהגברים, לפי המרכז לבקרת הכלכלה ההודית.

בברזיל, יותר ממחצית מהאוכלוסייה הנשית מעל גיל 14 יישארו מחוץ לשוק העבודה, כך לפי נתונים רשמיים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים עמד על 45.8% [ברבעון השלישי של 2020, הנתון הנמוך ביותר מאז 1990]. לפי נתונים מהמרשם הכללי של מועסקים ומובטלים, בעוד שבשנת 2020 אוישו 230,200 משרות פנויות בידי גברים, נשים איבדו 87,600 משרות — ובניכוי הרבעון הראשון, מצטיירת אף תמונה חמורה יותר, כשבחודשים אפריל־דצמבר נחתכו 94,900 משרות שאוישו בידי נשים.

למשבר הכלכלי הנוכחי יש השפעות הרסניות על אנשים עובדים ברחבי העולם, והפגיעה הלא פרופורציונלית שלו בנשים עלולה להוביל לנסיגות ארוכות טווח. ארגון האו״ם לקידום והעצמת נשים מזהיר שהעלייה בעוני תפגע בנשים באופן הקשה ביותר, בייחוד נשים בגילאי 25–34. "ב־2021 הצפי הוא שברמה העולמית יהיו 118 נשים בגילאי 25–34 החיות בעוני קיצוני על כל 100 גברים בגילאי 25–34 החיים בעוני קיצוני, והיחס הזה עשוי לעלות ל־121 נשים עניות על כל 100 גברים עניים ב־2030".

לזינוק הפתאומי באבטלה מבנית המונית יהיו פנים נשיות יותר מאי־פעם, מה שישליך נשים רבות לעוני ולתלות. אולם, כפי שראינו בשנות ה־1930, נסיבות כאלו עשויות להוביל גם למאבק נחוש סביב דרישות למען שירותי רווחה ומערכות ביטוח סוציאלי — עם סיכוי טוב להשיג ויתורים — ובטווח הארוך יותר גם למאבקים למען קיצור שבוע העבודה ללא פגיעה בשכר.

השפל הכלכלי יחמיר את מגפת האלימות המגדרית

הסגר הראשון בסין הביא איתו עלייה עצומה באלימות במשפחה, מה שנהפך למאפיין בינלאומי עם התפשטות המגפה. ב־2019, לפי האו״ם, 243 מיליון נשים בגילאי 15–49 (18%) דיווחו שהן חוו אלימות מינית ו/או פיזית מבן הזוג במהלך השנה החולפת, הנתון עולה ל־30% כשנמדד אם חוו אלימות כזו לאורך החיים. הנתונים האלה עלו משמעותית ב־2020, באזורים כמו דרום מזרח אסיה הם עלו בכ־40% לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי.

פרסום של הבנק העולמי ב־1 באוקטובר 2020 הצביע על כך שמספר מקרי הרצח של נשים במשפחה יותר מהוכפל בבריטניה בחודשיים הראשונים של הסגר. מחקרים בארה״ב מצביעים על עלייה באלימות במשפחה, כמו גם על עלייה בחומרת הפציעות שדווחו. בקמרון ובניגריה נשים עובדות חשופות יותר להטרדות ותקיפות מיניות, כשצמצום האפשרויות הכלכליות דחף נשים עוד יותר אל מגזר התעסוקה הבלתי פורמלית, שם הפגיעות שלהן גבוהה יותר. בהודו, ארגוני נשים חשפו שיש לחץ על ילדות לחשוב מחדש על נישואי ילדות, כשהגישה לחינוך ופרנסה אינה ודאית.

מחקר שפירסמה באוקטובר קרן הנאמנות של האו״ם למיגור אלימות כלפי נשים הראה כי כל סוגי האלימות כלפי נשים וילדות התגברו במהלך המגפה. זהו במיוחד המצב בכל הנוגע לאלימות במשפחה, כאשר נשים כה רבות מסוגרות בבית עם בני זוג אלימים. את מגמת העלייה הזאת מתדלקות גם דאגות בריאותיות וכלכליות, היוצרות מתחים המוחרפים בהשפעת תנאי דוחק וצפיפות, בעוד ששירותים חברתיים, טיפול ותמיכה בקורבנות היו במידה רבה בלתי מספקים מלכתחילה, עוד טרם הסגרים.

מחקר שפירסמה באוקטובר קרן הנאמנות של האו״ם למיגור אלימות כלפי נשים הראה כי כל סוגי האלימות כלפי נשים וילדות התגברו במהלך המגפה. זהו במיוחד המצב בכל הנוגע לאלימות במשפחה, כאשר נשים כה רבות מסוגרות בבית עם בני זוג אלימים. את מגמת העלייה הזאת מתדלקות גם דאגות בריאותיות וכלכליות, היוצרות מתחים המוחרפים בהשפעת תנאי דוחק וצפיפות, בעוד ששירותים חברתיים, טיפול ותמיכה בקורבנות היו במידה רבה בלתי מספקים מלכתחילה, עוד טרם הסגרים.

ארגון האו״ם לקידום והעצמת נשים מצביע גם על עלייה באלימות ברשת בכל מקום בו לנשים יש גישה לטכנולוגיה. לפני המגפה, אחת מכל עשר נשים באיחוד האירופי דיווחה כי סבלה מהטרדות סייבר מגיל 15. השימוש בפלטפורמות מקוונות גדל משמעותית בשנה שעברה, כאשר מיליוני נשים משתמשות בכנסי וידאו לעתים קרובות לעבודה או ללימודים. מספר מומחים מדברים על עלייה בתופעות של מעקב מטריד ברשת, בריונות, הטרדות מיניות ו"הטרלות מיניות".

למנוע נסיגה במצבן של נשים: להתארגן ולהשיב מלחמה

עם זאת, תנועת הנשים הראתה חוסן יוצא דופן. הבלימה של המאבק בשל התפתחות המגפה הייתה קצרת טווח. בסוף ינואר הפעילות והפעילים בארגנטינה ניצחו במאבק העוצמתי שניהלו לאורך שנים למען זכות ההפלה והשיגו לגליזציה של הפלות עד השבוע ה־14 להריון.

למרות הסיכון הגבוה להידבק ולמרות מגבלות הסגר, נשים בפולין הגיבו בהמוניהן לצעד החדש של הממשלה בכיוון של איסור מוחלט על הפלות, וזכו לתמיכה גדולה יותר משכבות רחבות יותר בחברה מבעבר. המאבק הזה ימשיך ומחאות עתידיות נגד ממשלת הימין בפולין יקבלו חיזוק גם מכוח הלחימה של נשים.

בכל מרד גדול בשנתיים האחרונות, נשים, ובמיוחד נשים צעירות, מילאו תפקיד מרכזי, לעתים קרובות בחזית המאבק. זה נראה בבירור שוב בהתקוממות בתאילנד ובבלארוס. דרישותיהן הספציפיות התמזגו באופן טבעי עם הדרישות הכלכליות והחברתיות של התנועות כנגד אי־השוויון האדיר, שהיה בכל מקום כבר לפני המגפה ורק הוחמר על ידה. הם התמזגו עם הדרישות הפוליטיות להיפטר מממשלות שאחראיות הן לגידול באי־השוויון והן להתמודדות הקטסטרופלית עם המגפה, שבמהלכה האינטרסים של מעמד בעלי ההון גוברים על פני האינטרסים של ההמונים.

בארגנטינה, בעקבות שנים של מאבק, הושגה הכרה חוקית בזכות להפלה, עד השבוע ה־14. (צילום: TitiNicola, CC BY-SA 4.0)
המחאה בפולין נגד ההתקפה על הזכות להפלה, אוקטובר 2020, קרקוב (צילום: Silar, CC BY-SA 4.0)

עבור עובדות רבות בשירותים החיוניים שרוב כוח העבודה בהם הוא נשי, כמו בתחום הבריאות והחינוך, היה ברור מלכתחילה כי עשרות שנים של קיצוצים ותת־תקצוב של אותם שירותים, כולל תהליכי מסחור והפרטה, השפיעו באופן מכריע על היכולת להתמודד עם המשבר הבריאותי הנוכחי. גם מבחינת מספר ההרוגים אך גם מבחינת תנאי העבודה הבלתי אפשריים וההקרבה העצומה שנכפתה על הצוותים. עוד לפני הקורונה המגזרים האלו היו מעורבים במאבקים בכל העולם נגד השפעת המדיניות הניאו־ליברלית על תנאי העבודה ועל האיכות והנגישות של השירותים אותם סיפקו. עכשיו, התמיכה הציבורית בהם עלתה דרמטית ובאותם שירותים חיוניים המאבק ימשיך במטרה לוודא שאין חזרה ל"נורמליות" של פעם — נורמליות של שכר נמוך מדי, הערכה נמוכה מדי ושעות עבודה ארוכות מדי.

הניהול ההרסני של ההתמודדות עם המגפה חוזר כעת עם החיסונים. ברמה הבינלאומית, קצב החיסון האיטי וההפצה הלא שוויונית יוצרים סכנה אמיתית שמגפת הקורונה תמשיך לשלוט בחיינו עוד זמן רב, כאשר מוטציות חדשות של הנגיף ממשיכות להתפתח. ביטול הפטנט על החיסון והפצת הטכנולוגיה והידע הנדרש כדי לייצר את החיסון בכל מקום הוא צעד מתבקש, הגיוני והכרחי, אך הדבר מתנגש עם האינטרסים של תאגידי התרופות. כדי להפיץ את החיסון בעולם כולו במהירות גבוהה מספיק, צריך גם ליצור שירותי בריאות המסוגלים לספק טיפול איכותי לכולם, עם תשתיות מתאימות ומספיק צוותים, ציוד ואמצעים. בעיות החיסון הנוכחיות מצביעות על אותו צורך שנחשף סביב כל הטיפול במשבר הבריאות הזה: אנחנו חייבים להיפטר מההיגיון שמוביל לכך שרווחים פרטיים גוברים על צרכי אנשים מהשורה.

השקעה מסיבית בבריאות ציבורית באיכות גבוהה, נגישה לכול, היא דחופה והכרחית. עובדות ועובדי בריאות בכל רחבי העולם נאבקו על הזרמת משאבים רבים יותר למגזר שלהם ובמקומות רבים הם הצליחו להשיג השקעה נוספת והעלאות שכר מהסוג שהיה אפשר רק לחלום עליהן בתקופה שקדמה לקורונה. תחת לחץ המאבקים במקומות העבודה והתמיכה הציבורית האדירה בעובדי הבריאות, ממשלות פדרליות ואזוריות בבלגיה שחררו כ־3 מיליארד יורו, הרוב עבור העלאות שכר ובונוסים. בצרפת עובדי הבריאות השיגו 7.5 מיליארד יורו בהסכם השכר בקיץ האחרון. סכומים אדירים, אך לא קרובים להיות מספיקים כדי להתמודד עם המחסור בתשתיות ועם רמת האיוש הנמוכה. בעיית המסחור וההפרטה נותרה גם היא על השולחן והיא תהיה חלק מהמאבק בשנים הקרובות: בשום מקום אחר לא נרשם מספר מקרי מוות גבוה כמו בבתי האבות המסחריים.

המאבק נגד סקסיזם על כל צורותיו נמשך. בשנה האחרונה, מחאת Me Too התפשטה לאזורים חדשים כמו הבלקן. בסין, [שבה מחאת Me Too פשטה באינטרנט בשנים האחרונות], בסתיו 2020 שני מקרים של אלימות במשפחה הובילו לזעם ציבורי נרחב ברשתות החברתיות ופעם נוספת לצעדי צנזורה ברשתות החברתיות מצד המדינה. במקרה של פאנג, שהוכתה למוות בידי בעלה והוריו על רקע עקרותה, גל הזעם הציבורי על גזר הדין הקל שניתן לרוצחים הביא את מערכת המשפט להבטיח משפט חוזר. במדינות נוספות אנו עדים לחזרה של מחאות דומות. בצרפת, למשל, התפתחה מחאת "je dis non chef!" ("אני אומר.ת לא, שף"), עם אלפי עובדות ועובדי אירוח שהוקיעו הטרדות מיניות במקומות העבודה, אך גם מחאת Me Too ספציפית שדרשה תשומת לב לבעיית גילויי עריות.

את המאבק של עובדות ועובדים על בריאות ובטיחות בעבודה לא ניתן היה לעצור בתקופה הזאת, גם בשעה שהנהגות האיגודים המקצועיים ממלאות תפקיד מרסן. אולם בעוד שבמרבית המקומות המאבק התאים עצמו להישמרות מהקורונה, מקרים של התקפות ישירות הציתו גם תנועות המונים שפרצו למרות סכנת ההידבקות או מגבלות סגרים. כך גם חשוב להדגיש כי אין סיכוי שבאופן כללי ניתן יהיה כעת לעצור את הנשים שהיו מעורבות בתנועת הנשים בעשור האחרון, או אלו שהיו מעורבות במאבקים של מגזרים בעלי רוב נשי מובהק דוגמת שירותי הבריאות והחינוך סביב דרישות להערכה מחודשת של עבודתן או מאבקים בתחומי הקמעונאות והניקיון בדרישות לחוזי עבודה ראויים ולשכר ראוי. לא נקבל בכניעה את האיומים שמציב המשבר הקפיטליסטי!

פמיניזם סוציאליסטי דרוש עכשיו יותר מאי־פעם

בשנה האחרונה, חטיבות של ה־ISA וקבוצות של קמפיין "רוזה" הבינלאומי מילאו תפקיד חשוב במדינות כמו אירלנד, רוסיה, ברזיל, אוסטריה ובלגיה בתרגום הזעם של נשים למאבק פעיל ברחובות, בבתי הספר ובמקומות העבודה.

אנחנו נלחמות ונלחמים לבנות סולידריות ולערב ארגוני מעמד עובדים במאבק נגד כל צורות האפליה מתוך ההבנה שקפיטליזם הוא השורש של כל אחת מהן. במהלך המאבק נגד כל התקפה ולמען כל רפורמה או וויתור שניתן להשיג במצב הנוכחי, אנחנו גם מצביעות ומצביעים על הצורך לשנות את החברה מהייסוד, להיפטר מהאליטה תאבת הרווחים המנהלת את החברה לטובת האינטרסים שלה במחיר חייהם של מאות אלפי בני אדם.

המחאות סביב יום האישה הבינלאומי בשנה שעברה הביאו איתן את שביתת הענק המרשימה במקסיקו והפגנות גדולות במספר רב של מדינות. השנה ההתגייסות למחאה תוגבל במקומות רבים בשל המגפה והסגרים, אך אנו קוראות לכל מי שרוצות ורוצים להילחם למען עולם שבו נשים אינן אזרחיות סוג ב' ויכולות לתפוס את מקומן הראוי בחברה, לציין את התאריך הזה בפעולות סביב הדרישות שתובע המשבר הנוראי אליו דירדרה אותנו השיטה הקפיטליסטית עצמה.

דרישות אלו כוללות אסטרטגיית חיסון שתבטיח אור בקצה המנהרה: חיסון מהיר לכולם בעזרת העברת מוסדות הבריאות ותאגידי התרופות לבעלות ציבורית, תחת פיקוח העובדים והעובדות במטרה להבטיח תפקוד המספק מענה לצורכי רוב האוכלוסייה. השקעה מסיבית נחוצה כדי לבנות מחדש שירות בריאות ציבורי איכותי שנגיש לכולם ואינו משתמש בצוותיו כקדושים מעונים, אלא מספק תנאי עבודה ושכר ראויים.

אותו הדבר דרוש גם לגבי שירותים חיוניים כמו חינוך וטיפול בילדים. היה צריך לסגור את בתי הספר לא רק בגלל התפשטות הנגיף, אלא מכיוון שעשרות שנים של תת־תקצוב וקיצוצים הובילו למצב בו אין תשתיות מתאימות ומספיק צוותים כדי שאפשר יהיה לפתוח באופן בטוח. יש צורך בהשקעה מסיבית כדי ליצור בתי ספר בטוחים, וגם כדי לארגן דרכים בטוחות להגיע לבית הספר באמצעות השקעה בתחבורה ציבורית.

בעשור האחרון המאבק נגד אלימות מגדרית נהפך למאפיין גובר של התקופה בכל רחבי העולם. ממשלות סיפקו קורת גג זמנית לקורבנות אלימות במשפחה — נשים, ילדים, נוער להט״בי — אך נחוץ כל כך הרבה יותר מזה. אלימות מגדרית לא נוצרה כתוצאה מהמגפה ולא תיפתר באמצעות צעדים זמניים. שירותים ציבוריים הולמים כגון מקלטים, סיוע חברתי ופסיכולוגי לקורבנות, הכשרה לצוותים בכל השירותים המתמודדים עם בעיה זו, כולל שוטרים וצוותים במערכת המשפט, חינוך מיני במידה הולמת בבתי הספר הכולל להטבא״ק תוך שימת דגש על הסכמה, טיפול ושיקום לגברים אלימים כדי למנוע חזרה לדפוסי התנהגות קודמים — כל אלו הן דרישות מיידיות שעלינו להיאבק ליישומן כדי להתמודד עם הבעיה כפי שהיא כיום.

אך כדי למנוע אלימות מגדרית נדרש מאבק נחוש לעצמאות כלכלית של נשים: משרות טובות עם חוזים בטוחים ושכר הולם לכולן, כולל המאבק על שכר מינימום שאפשר לחיות ממנו; הפחתת שעות עבודה ללא פגיעה בשכר כדי להיאבק באבטלה; שירותים ציבוריים שיספקו מענה חברתי קולקטיבי לחלקים גדולים ממה שנתפס כיום כמטלות בית על מנת לוודא שנשים יכולות להשתתף באופן מלא בחיים החברתיים; מערכות ביטוח לאומי שמבטיחות שאנשים שאינם יכולים לעבוד מקבלים הטבות שלא גוזרות עליהן חיי עוני; דיור בר השגה שיושג רק דרך השקעה מסיבית בדיור ציבורי.

הסגרים צמצמו את חיי החברה כמעט לאפס, מה שיצר בעיות נפשיות עצומות מכיוון שבני אדם לא נועדו להיות לבד כל הזמן. מגזרים שלמים כמו מגזר האירוח, התרבות ומגזר האירועים עוברים כעת גל של פשיטות רגל, שיואץ לאחר הפסקת התמיכה הכספית מהמדינה. למגזרים אלה יש חשיבות גדולה בחיי הפנאי והחברה של אנשים, אך הם הופרטו כמעט לחלוטין בעשורים של מדיניות ניאו־ליברלית, והשאירו בערים, צעירים ועובדים מהשורה פחות או יותר עם ארבע קירות דירתם בלבד. תמיכה לעסקים קטנים במגזרים אלה על בסיס צורך מוכח זה משהו שיש להיאבק עבורו, כמו גם יצירת מקומות בילוי ופנאי ציבוריים כדי לספק שירותים אלה לאוכלוסייה, אבל גם כדי ליצור מקומות עבודה עבור אותם עובדות ועובדים במגזר הזה, שמסתכנים עכשיו באבטלה המונית.

כדי להעמיד לרשותנו את האמצעים הדרושים ליישום תוכנית כזו, אנחנו נאבקות ונאבקים גם למען הלאמת המערכת הפיננסית, כמו גם מגזרי מפתח במשק, כך שהמשאבים שמייצר מעמד העובדים והעובדות ברמה הבינלאומית יוכלו למעשה לשמש לתכנון דמוקרטי של הייצור והחלוקה, לטובת האינטרסים של הרוב המכריע של אוכלוסיית העולם. חברה קפיטליסטית מושתתת על שליטה פרטית במשאבים חברתיים חיוניים ועל גבולות לאומיים צרים, ומקדשת מרדף רווחים, מה שגורר מצוקה וחוסר ביטחון עבור שכבות נרחבות של האוכלוסייה, עם צורות של אפליה שיטתית מכל הסוגים כהיבט טבוע בחברה, וגם להרס סביבתי.

אלו דרישות שאותן אנו מעוניינות להעלות ביום האישה הבינלאומי ובמאבקים שאנו מחויבות ומחויבים להם. כדי להשיגן, אנו זקוקות לאחדות הגבוהה ביותר האפשרית בקרב מעמד העובדים והשכבות המדוכאות בחברה — עובדים, נשים, נוער, אנשים של צבע (לא לבנים), להטבא״ק ומיעוטים מדוכאים אחרים. כדי להשיג את כל הדרישות האלו עלינו להפקיע את הכוח והשליטה בחברה מידי האליטות השליטות שהתעשרו עוד יותר בחסות המשבר העצום הפוקד את האנושות, ולהעביר את השלטון במדינה לידי הרוב באוכלוסייה, במטרה לארגן את השליטה בחברה מחדש לגמרי כך שתשרת את האינטרסים של הרוב ושל כדור הארץ. רק למעמד העובדים והעובדות, על בסיס אחדות שתקיף את המגוון הגדול שלו, יש את הכוח הפוטנציאלי המכריע בייצור, במשק ובחברה כולה לעשות זאת.

אנחנו מחויבות ומחויבים למאבק למען סוציאליזם, חברה בה דמוקרטיה אינה מוגבלת לאפשרות להצביע אחת לכמה שנים, אלא משמעותה היא שמרבית האוכלוסייה מעורבת בתהליכי קבלת ההחלטות לגבי הייצור והתנהלות המשק והחברה. אנחנו קוראות וקוראים לכל מי שרוצה להילחם לשינוי, להצטרף אלינו במאבקים האלו ובבניית התנועות והארגונים הדרושים לנו כדי לנצח.

*   מאנגלית: אורי בר־שלום אגמון



תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.