האחד במאי השנה מצוין על רקע האסון הכבד בהר מירון, שחשף שורה של כשלים ומחדלים מצד הרשויות וכן את הזילות של המערכת כולה בחיי אדם. זה קורה בהמשך ישיר למשבר הקורונה שחשף כשלים יסודיים של המערכת הקפיטליסטית והיה טריגר לשורה של משברים בריאותיים, כלכליים, פוליטיים וחברתיים בעולם, בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים עם השלכות לשנים קדימה.

המסר המרכז של האחד במאי — מאבק סולידרי של עובדות ועובדים מכל העולם למען שינוי סוציאליסטי — הינו רלוונטי, אקטואלי ובוער. אנחנו מביאים כאן תרגום עם שינויי עריכה קלים, של הצהרה לכבוד האחד במאי שפורסמה על ידי שותפינו ממפלגת הצדק הסוציאליסטית בשוודיה (RS).

הפגנות האחד במאי הראשונות בהיסטוריה החלו ממחאה בדרישה לקיצור יום העבודה ל־8 שעות בארה״ב בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים. ארגוני העובדות והעובדים הכריזו על שביתה כללית ב־1 במאי 1886 בארה״ב ובקנדה אם הדרישה לקיצור יום העבודה לא תתקבל עד אז. בעיר התעשייתית שיקאגו השביתה וההפגנות שהתארגנו בעקבותיה בהשתתפות אלפי עובדות ועובדים, דוכאו באופן רצחני על ידי המשטרה. מספר מפגינים נהרגו מאש המשטרה בהפגנה שהתקיימה בכיכר היימרקט וחמישה מבין המארגנים של ההפגנות הוצאו להורג.

הדיכוי האכזרי של ההפגנות בשיקאגו נענה בגל של סולידריות בינלאומית מצד עובדות עובדים בכל העולם. האינטרנציונל הסוציאליסטי השני, החליט בוועידת היסוד שלו ב־1889 לקיים הפגנות בשורה של ארצות באחד במאי של השנה שלאחר מכן, לזכר קורבנות בשיקאגו ולמען קיצור יום העבודה ל־8 שעות.

במקור הכוונה הייתה לקיים אירוע חד־פעמי. אבל, ההפגנות שהתקיימו היו מוצלחות במיוחד ובמספר מדינות אלו היו הפגנות העובדים והעובדות הגדולות ביותר עד אז. כך לדוגמא, 40% מהעובדות והעובדים בקופנהגן השתתפו בהפגנות, 50 אלף הפגינו בשטוקהולם, ובלונדון ההפגנה שהתקיימה כמה ימים לאחר מכן משכה כ־300,000.

בעקבות כך, הפך ה־1 במאי ליום המאבק הבינלאומי של העובדות והעובדים. כבר ב־1891, במהלך הועידה השנייה שלו, החליט האינטרנציונל הסוציאליסטי כי המאבק לשלום יהיה הנושא המרכזי של הפגנות ה־1 במאי בשנה לאחר מכן.

כיום, הסולידריות הבינלאומית של העובדות והעובדים, שה־1 במאי מייצג, חשוב מתמיד ולכן אנחנו נקרא ביום הזה להתארגן ולהיאבק למען שינוי סוציאליסטי גלובלי.

הסיוט של המגפה, שנגרם על ידי האופי הנצלני של המערכת הקפיטליסטית, חשף את ההשלכות הקטסטרופליות של עשורים של ניאו ליברליזם. בזמן שיש צורך בפעולות ותיאום ברמה הבינלאומית, הקפיטליזם נסוג לגבולות מדינת הלאום, והמדיניות הממשלתית הופכת להיות יותר לאומנית — זאת בשילוב עם הרדיפה אחר רווחים, פוגע בבלימת המגפה ובייצור והאספקה של החיסונים.

המשבר גרם לשינוי עידן. כתוצאה מפחד מקריסה כלכלית בסדר גודל של ה־1930, וממרידות חברתיות, ממשלות נדחפו לזנוח את מדיניות הצנע ולהתחיל לשחרר תקציבים בקנה מידה חסר תקדים, לעתות שלום. אפילו ממשלת שוודיה, אחת מהתומכות ההדוקות ביותר במדיניות הצנע באיחוד האירופי, נאלצה לזנוח את חוקי התקציב הניאו ליברלי שבמשך עשורים נהנו ממעמד של חוקי יסוד.

צעדי הסיוע הללו מנעו מההתרסקות הכלכלית להידרדר לאובדן דו־ספרתי בתוצר ברמה הגלובלית. אך כפי שמסביר דוח של ועידת האו״ם לסחר ופיתוח בתת פרק תחת הכותרת '2020: שנה נוראית' : "האובדן בתוצר הגלובלי ב־2020, בהתחשב במגמות שקדמו למגיפה, הגיע לקנה מידה חסר תקדים של כ־5.8 טריליון דולר. החלקים שהיו מראש פגיעים באוכלוסייה נושאים בנטל, בזמן שהצורך בחלוקה הוגנת יותר של ההכנסות הופך להיות לדחוף יותר. האובדן לא יעלם, כשגם התחזיות האופטימיות ביותר לצמיחה מחודשת של הכלכלה לא יכסו על הירידה בהכנסות במשך מספר שנים". ממדי האי־שוויון בעולם, אף פעם לא הגיעו לרמות של היום, והקפיטליזם, שנמצא בעיצומו של ריקבון, הופך להיות ליותר ויותר פרזיטי.

במקביל, 2020 הזהירה, באופן שמעלה חששות גדולים, כי כדרו הארץ מתקרב במהירות להתחממות של מעבר ל־2 מעלות צלזיוס ביחס לתקופה הקדם־תעשייתית. 2020 הייתה אחת משלושת השנים החמות ביותר שנמדדו עד היום, והירידה הזמנית בפליטות גזי החממה בזמן הסגרים לא השפיעה באופן משמעותי על ריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה. ב־2021 כמות הפליטות צפויה לעלות שוב בכ־5% (לפי הערכות של סוכנות האנרגיה הבינלאומית).

"זה לא מספיק, אבל זה הכי הרבה שאנחנו יכולים להשיג" — כך סיכם זאת ג׳ון קרי, שגריר האקלים של ארה״ב, בפסגת האקלים בשבוע שעבר, אותה אירח ממשל ביידן. ההצהרה של קרי ותוצאות הפסגה היו הוכחה נוספת, שהקפיטליזם והממשלות שנמצאות היום ליד הגהה מדרדרים את כדור הארץ לאסון.

משבר האקלים והמשבר הסביבתי דורשים פתרונות סוציאליסטיים. הקפיטליזם, והניצול שלו את בני האדם, הסביבה ובעלי החיים, הם החסם לתחילת השינוי שהופך להיות לדחוף יותר ויותר.

המאבקים ההמוניים ברחבי העולם — שגם לובשים אופי יותר בינלאומי כפי שהיה אפשר לראות בתנועות ההמוניות של 2019 — יחד עם מחאת אקלים וגל של מאבקים פמיניסטיים ומאבקים נגד גזענות מצביעים על התפתחות של מודעות חדשה ועל אפשרות להתחדשות סוציאליסטית של תנועת העובדות והעובדים. כדי לשנות את המערכת ולהגיע לניצחונות, נחוצים עוד מאבק וארגונים שמבססים את עצמם על הכוח החברתי של מעמד העובדות והעובדים בחברה וגם על תוכנית השינוי הפוליטית הנחוצה כיום.

יחד עם עוד שותפים ושותפות, ה־ISA — התנועה הבינלאומית שמאבק סוציאליסטי משתייכת אליה — נחושה לבנות תנועה סוציאליסטית המונית שיהיה בכוחה לשים סוף לקפיטליזם, לדיכוי ולניצול. או כפי שכתבו בזמנו קרל מרקס ופרידריך אנגלס במניפסט הקומוניסטי, שהופק על ידי ארגון העובדות והעובדים הסוציאליסטי הראשון בהיסטוריה (הליגה הקומוניסטית): "לעובדות ולעובדים אין מה להפסיד מלבד, השלשלאות שכובלים אותם. יש עולם שלם לזכות בו. עובדות עובדים מכל הארצות — התאחדו!".