היום, ראשון, תתקיים בכנסת ההצבעה על הקמת "ממשלת השינוי", שתכליתה הדחת נתניהו מהשלטון לאחר 12 שנים — ראש הממשלה עם ותק הכהונה הארוך אי־פעם. ברקע, מרד של ח״כ אלח׳רומי מרע״מ, שאיים להצביע נגד, בטענה שאינו "יכול להסביר לתושבים שאני חלק מהקואליציה כשדחפורים עולים על בתיהם"! תזכורת לחוסר היציבות העמוק בקואליציה. אך ההצבעה צפויה לעבור. את הדרמה של סיום עידן שלטון נתניהו, לפחות לעת עתה, יחגגו רבים בציבור הישראלי, בהם רבבות שיצאו להפגין, שייחלו במשך שנים להסתלקותם של סמל השחיתות ומשפחתו הנהנתנית מבלפור. הסנטימנט הזה, של כמיהה המונית לשינוי, הוא לא רק תגובה לחשדות בשחיתות פלילית, אלא בעיקר משקף מיאוס מהמצב הכללי תחת ממשלות הימין הקפיטליסטיות בראשות נתניהו.

לכך נלוו החששות מפני ריכוז כוח בידי נתניהו ונכונותו "לעשות הכול" לטובת הישרדותו הפוליטית ובשירות ענייניו המשפטיים. יש מי שראו גם את משבר ההסלמה בסכסוך הלאומי והמלחמה בעזה בחודש שעבר בעיקר כתוצר של ניסיון לסכל חילופי שלטון. הקרב על השלטון מילא תפקיד בדינמיקה, אך ביסוד המשבר ניצבו הבעיות המהותיות של כיבוש, התנחלויות, מצור ודיכוי לאומי. הדיווחים על הסירוב להפסקת אש ועל נכונות לבחון חסימת רשתות חברתיות, איששו לכאורה את התפיסה שנתניהו הוא לב הבעיה. בתגובה למגמות סמכותניות עלו בשנים האחרונות אף השוואות לפוטין ולארדואן, אם כי נתניהו מעולם לא היה בעמדת כוח לרסק אופוזיציה. החששות מהמשך שלטונו, המיאוס והיעדר ההכרעה בין הגושים חיזקו הלך רוח המוני של העדפת "הרע במיעוטו" בדמות כל ממשלה שתוכל להדיחו.

אולם בחינה רצינית של תוכן השינוי השלטוני בישראל וסדר היום של "גוש השינוי", שתמך למעשה בשלטון נתניהו במלחמה האחרונה, לא מותירה מקום לאשליות ודורשת היערכות רצינית לבלימת התקפות מימין ולבניית האופוזיציה והאלטרנטיבה משמאל לממשלה.

שינוי פרוגרסיבי?

מחנה נתניהו הלך והתפורר לאורך המשבר השלטוני המתמשך מזה למעלה משנתיים, על רקע משבר חברתי שהתעצם בשנה שעברה עם פרוץ הקורונה, ובהשפעת אובדן אמינותו של נתניהו בעיני כמה משותפיו לשעבר. עריקת 'ימינה' בראשות ראש הממשלה המיועד בנט ל"גוש השינוי", לאחר שלא הייתה היתכנות פוליטית להקמת ממשלה עם נתניהו עקב סירוב בלוק הימין הקיצוני בראשות סמוטריץ' להסתמכות על מפלגה ערבית, איפשרה חבירת קואליציה פוליטית חלופית.

אחד השיקולים שהנחו את מנהיגי 'ימינה', כדברי בנט ושקד, הוא החשש שבתרחיש בחירות חמישיות, הימין הקשה בכנסת ייחלש שוב לטובת מפלגות המרכז, בדומה לסבבים קודמים, מה שיוביל לטענתם להקמת מה שהם מכנים "ממשלת שמאל־ערבים" (ממשלת מפלגות "מרכז" בתמיכה מסוימת ממפלגות המבוססות באוכלוסייה הערבית). המגמות בסקרים אחרי הפסקת האש אכן סימנו פוטנציאל לפריסת מנדטים פחות ימנית בבחירות נוספות. אם במערכת בחירות כזו הייתה גם חלופה שמאלית המסוגלת לעורר תקוות ולרתום למשל יהודים וערבים שלא הצביעו בבחירות הקודמות, מאזן הכוחות היה נוטה עוד יותר לרעת הימין הקשה.

מחזור פוליטי ממושך אחד בא אל סיומו. מחנה נתניהו סופג מכה. ח״כ שיקלי, המורד בחבירת מפלגתו 'ימינה' ל"ממשלת השינוי", טען כי "נתניהו הוא אייקון של הימין העולמי. צריך להסתכל על זה בהקשר עולמי. אחרי נפילת טראמפ יש מומנטום לציר הפרוגרסיבי העולמי, שמתנגד לרעיון של מדינות לאום, מסורת, שמרנות, תא משפחתי. להוריד גיליוטינה על הראש של נתניהו עכשיו זה אירוע בקנה־מידה עולמי... מחוללים פה סוג של מפולת בציר השמרני הלאומי ברמה העולמית... אירוע מטורף, שלדעתי יחליש את ישראל וגם את המפלגה הרפובליקנית ואנשים שמאמינים גם במדינת לאום בהונגריה ובעוד מקומות". אך הלוואי שמדובר היה במכה קשה לציר השמרני העולמי. זו רציונליזציה מופרזת, מתוך היסטריה, של המכה שחטף מחנה נתניהו. לטענה שהשלטון בישראל ינוע כעת בכיוון "פרוגרסיבי" אין כל שחר.

בנט, לשעבר מנכ״ל מועצת יש״ע, מתנגד מוצהר למדינה פלסטינית, מתאר את הממשלה שתוקם בראשותו כ"ימנית יותר ב־10 מעלות" מהממשלה היוצאת. היא עוד לא קמה וכבר היא מבשלת גזירה קשה על המובטלים, עם האיום של שר האוצר המיועד, התאצ׳ריסט ליברמן, יו״ר המפלגה הארכי־מושחתת 'ישראל ביתנו', לבטל דמי אבטלה מתחת לגיל 45. על הפרק גם גזירת העלאת גיל הפרישה לנשים, ובשייח' ג׳ראח ובסילואן, משפחות פלסטיניות עומדות תחת איומי גירוש בתקופה הקרובה לטובת מתנחלי הימין הקיצוני, שבממשלה החדשה יישבו כמה מאוהדיהם.

ממשלת ימין קפיטליסטית לייצוב המערכת

הצהרת קווי היסוד של הממשלה וההסכמים הקואליציוניים מדגישים את אופיה של הממשלה החדשה כממשלת ימין קפיטליסטית, שמשימתה הראשית היא שמירת הסטטוס־קוו החברתי — שלטון הון, כיבוש, כפייה דתית, אי־שוויון — וייצוב המערכת הפוליטית. בכל הנוגע לבעיות שעמדו ביסוד משבר הדמים האחרון, הממשלה החדשה תוסיף ותטפחן. כך, קווי היסוד של הממשלה לא מכירים בזכות הפלסטינים למדינה ולבירה לאומית במזרח ירושלים, אך מבטיחים בנייה נרחבת בירושלים כבירת מדינת ישראל, וביצור המשך הכיבוש גם דרך תוכנית מקיפה לתחבורה בשטחי הגדה המערבית ונרמול התקציב לאוניברסיטת ההתנחלות אריאל. שאיפת בנט ושותפיו מהימין המתנחלי למהלכי סיפוח רשמי לא תתממש בממשלה הזאת, אולם סער, יו״ר 'תקווה חדשה', כבר פועל להאצת הריסת מבנים פלסטיניים תחת הכיבוש הצבאי בשטחי C, בתואנת "אי־חוקיות", תוך קידום השתלטות מתנחלים. סער הוא גם שר המשפטים המיועד, שיחד עם שקד מ'ימינה', שסחטה ברגע האחרון את כניסתה לוועדה למינוי שופטים, יחתור לקדם שינויים בכללי המשחק במערכת האכיפה, לרבות צמצום המרחב לעתירות הציבור להתגוננות משפטית מפני דורסנות הממשלה.

בעוד שממשלת ה"שינוי" מיועדת מבחינת הממסד לייצב את המערכת הפוליטית, היא עצמה מורכבת ממגדל קלפים כמעט מופרך של 8 מפלגות בעלות פערים וניגודים משמעותיים במטרות, בהתחייבויות ובתוכניות היסוד. בין השאר, לראשונה מזה שני עשורים, מרצ, המכנה עצמה "השמאל של ישראל", חוזרת להשתתפות בשלטון. רע״מ האסלאמיסטית בראשות עבאס גם כן חברה רשמית ומיוצגת בקואליציה — המפלגה הערבית הראשונה לעשות זאת מאז מפלגות הלוויין של מפא״י לפני עשורים. במשבר המלחמה בנט טען ש"ממשלת השינוי" ירדה מהפרק, לכאורה בשל אי־יכולת להסתמך על תמיכת רע״מ. אך למעשה, גוש נתניהו עצמו נדחק לבחון קומבינציה של ממשלה שתסתמך על רע״מ, כפתרון למבוי סתום פוליטי, ובכך סיפק לגיטימציה לגוש היריב.

הממשלה החדשה יורשת את המבנה הפריטטי של הממשלה היוצאת, אך עם ניגודים פנימיים חריפים יותר ועל סף הפיכתה לממשלת מיעוט — היא איבדה 2 מתוך 62 ח״כים, לאחר המרד ב'ימינה' והצהרת ח״כ אבידר מ'ישראל ביתנו', משיקולים קרייריסטיים, שאינו מחויב לקואליציה. אף שלא ניתן לשלול אפשרות שהממשלה תשרוד פוליטית כברת דרך משמעותית, שאלת שרידותה תרחף כרונית באוויר, כפי שניכר עוד בשלבי המו״מ. תחת לחצים מהמשברים שיתפתחו בהקשר של הכיבוש והסכסוך הלאומי, סביב סוגיות "דת ומדינה", ומשברים כלכליים וחברתיים, סביר שהממשלה לא תחזיק שנתיים וחצי עד לרוטציה בין בנט ליו״ר 'יש עתיד' לפיד.

מה שכן, המבנה הפריטטי מבטיח וטו לגוש בנט, שיורכב מ'ימינה' ו'תקווה חדשה', השוקלות איחוד מפלגתי בהמשך. בנוסף, כלל ההסכמים הקואליציוניים כפופים ל"הסכם הגג" בין 'יש עתיד' ו'ימינה'. למעשה, תוכן ההסכמים הקואליציוניים בין המפלגות באגף לפיד כפוף להסכמת בנט. כך מועמדים מראש בסימן שאלה חלק מהפירורים שמרצ, 'העבודה' ורע״מ הבטיחו לתומכיהם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, כתמורה לדיל הפוליטי האופורטוניסטי. בין השאר, רע״מ לא הצליחה לחלץ התחייבות לביטול חוק קמיניץ, המכשיר הריסה מואצת של בנייה מופללת באוכלוסייה הערבית, אלא התחייבות להקפאת הריסות חלקית ולבחינת שינוי כלשהו בחוק, מה שלא בטוח יעבור בממשלה. במקביל, את ההתחייבות בהסכם בין מרצ ל'יש עתיד' לצמצום אפליית להט״ב מטרפדת מראש התחייבות הממשלה בקווי היסוד לשמירת הסטטוס־קוו בעניינים המוגדרים כ"נושאי דת ומדינה", כמו גם התנגדות רע״מ.

חילוץ ויתורים מהממשלה

רקיחת הדיל בין המפלגות חייבה כמובן הבטחת ויתורים לדרישות חברתיות פופולריות. כך, בין השאר, מובטח לקדם הקמת שני בתי חולים בנגב ובגליל, אוניברסיטה בגליל, תוספת כוח־אדם במערכת הבריאות, תקצוב התוכנית הממשלתית למאבק באלימות במשפחה, הקמת בתי דין ייעודיים לעבירות מין, חינוך חינם לגילאי 0–3, והשקעה נרחבת בתשתית תחבורה ביישובים ערביים. עוד הובטח שיוכרו 3 כפרים "בלתי מוכרים" ותוצג תוכנית חדשה ל"הסדרת התיישבות אזרחים בדואים בנגב" בתוך 9 חודשים. בממשלה יכהנו גם מספר שיא של 9 שרות.

קווי היסוד אינם כוללים הפעם התייחסות לריסון פיסקאלי ולגירעון בתקציב המדינה. הממשלה תחתור להעביר עד נובמבר תקציב מדינה סדיר (2021–2022) לראשונה מזה שלוש שנים — עד אז תימשך מתכונת "תקציב המשכי", של צנע בפועל, תוך פגיעה בשירותים החברתיים. לצד התקציב צפוי גם חוק הסדרים אנטי־דמוקרטי, שעלול לכלול ניסיונות לקדם דה־רגולציה לטובת בעלי ההון והתקפות על מעמד העובדים. אך בנסיבות הפוליטיות והכלכליות הקיימות, אין לממשלה אפשרות להוביל "חד־צדדית" מדיניות ברוח התאצ׳ריסטית של "תוכנית סינגפור" של בנט, שכללה למשל הפחתות מיסים דרסטיות לבעלי ההון. טענת יו״ר ההסתדרות בר־דוד שהוא רואה "עין בעין" עם שר האוצר המיועד ליברמן מלמדת על נכונות לקבל פגיעה בעובדים ובמובטלים, והיא אות קלון נוסף להנהגה בראשותו, שלא נקפה אצבע להגנת תנאי העבודה והמחיה של מעמד העובדים והעובדות מול משבר בריאותי וכלכלי היסטורי. למרות מבצע החיסונים שהציב את המשק הישראלי בעמדה משופרת יחסית בהשוואה בינלאומית, הרי שבניגוד לממשל ביידן, אין לממשלה הנכנסת מרחב תמרון להשקעות עתק. אפשר לצפות לוויתורים תקציביים במידה מוגבלת, בד־בבד עם שימוש דמגוגי בגירעון כאמצעי לחץ נגד דרישות שיעלו ממאבקים חברתיים ומהאיגודים.

ממשלות קפיטליסטיות עושות ויתורים כדי לרכוש תמיכה ויציבות. נזכיר שאפילו בממשלות שרון מונה השר הלא־יהודי הראשון ואושרה הכרה במספר כפרים "בלתי מוכרים". ממשלות נתניהו בעשור החולף נאלצו לעשות ויתורים מסוימים תחת לחצים ממחאות, מאבקים ושביתות. ברמת הייצוג הזהותי, נתניהו נדחק לקבל בממשלות האחרונות שר דרוזי, שרה וסגן שר ממוצא אתיופי, ושני שרים להט״בים גלויים, במגמה למסמס ביקורת על אפליה. ברמת ויתורים כלכליים, ממשלות נתניהו אולצו, לדוגמה, להעלות את שכר המינימום ואת קצבאות הנכות, לעשות סיבוב פרסה למספר שנים במתווה הפחתת מס החברות, ולהשיק חינוך ציבורי לגיל הרך. למפלגות המצדיקות דילים אופורטוניסטיים בתמורה לאי־אלו פירורים חובה להזכיר שהדרך המכרעת להישגים לטובת האינטרסים של ההמונים היא בקידום התנגדות, מאבק והתארגנות. הדבר נחוץ ביותר גם מול הממשלה החלשה והלחיצה שעל הפרק, לרבות להבטחת מימוש התחייבויות.

לממשלת רק־לא־ביבי יש רוב בציבור הישראלי. גם כשהוקמה ממשלת נתניהו־גנץ במאי 2020, היה רוב שראה בכך תחילה את האפשרות הכי פחות גרועה. המשבר הבריאותי והכלכלי לא הותיר אז מקום לירח דבש פוליטי. הממשלה ניצבה מול הפגנות משמעותיות במהרה. הכנסת התפזרה בתוך כחצי שנה, שעה שהמשבר טילטל ופורר את הקואליציה השלטונית. כעת, חלק הארי של תומכי הממשלה החדשה רואים בה בעיקר "ברירת מחדל". ממשלה כזו מסוגלת לאבד תמיכה בקלות, והפוטנציאל להתפתחות מצב רוח של שביעות רצון המונית לאורך זמן נמוך. יתרה מכך, קיים מרחב להתפתחות מאבקים חברתיים חדשים, גם בדרישה למימוש הבטחות לשינוי.

נתניהו גמר את הקריירה?

המפלגות במחנה נתניהו — הליכוד, בברית עם הימין החרדי ובלוק הימין הקיצוני — הפנימו את התבוסה בסבב הנוכחי אך מודעות היטב לשבריריות הקואליציה ונערכות לתת פייט מהאופוזיציה כדי לנצל את המצוקות בקרב מעמד העובדים היהודי במטרה להתלכד מחדש ולשוב לשלטון מעמדה מחוזקת בהמשך.

עוד מוקדם להכריז שנתניהו עצמו גמר את הקריירה, אף שיריביו בליכוד מחממים מנועים. הוא עדיין עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר ויש לו בסיס תמיכה משמעותי, כתוצאה מכישלון האופוזיציה הרפה והחלולה שהציבו מולו מפלגות הממסד הקפיטליסטיות היריבות, ברובן שותפותיו לשעבר. המשפט יימשך שנים ולא ברור מראש שיסתיים בהרשעה וכלא. לכן נתניהו בעמדה לקיים עכשיו פריימריז־בזק כדי למצב עצמו כראש האופוזיציה הימנית. השקרים של בנט לבוחריו, שחלקם הגדול נטש אותו, מקלים על מחנה נתניהו להציג את הממשלה החדשה גם כמבוססת על תרגיל אנטי־דמוקרטי — ולא משנה העובדה שנתניהו עשה קריירה משקרים. זו תהיה ממשלת משבר חלשה ולא תהיה בעיה לתקוף אותה על בסיס פופוליזם ימני, תוך ליבוי הסתה לאומנית נגד "השמאל" ו"הערבים", במערכה על השלטון. יריית הפתיחה המעשית שלה תהיה ב"מצעד הדגלים" המתוכנן בירושלים בשלישי הקרוב (15.6).

הממשלה הנכנסת אמורה לפעול להגבלת כהונת ראש ממשלה ולקידום שינוי בשיטת הבחירות. הראשון הוא, בסופו של דבר, מנגנון די חלש להגבלת ריכוז כוח בידי יחידים, והשני, ככל שקואליציה מעורערת כזו תקדם זאת, עלול פעם נוספת לחזק מלאכותית את כוחן של המפלגות הגדולות על חשבון ייצוג דמוקרטי. אך מעבר לכך, ככל שהממשלה תנסה לקדם חקיקה לחסימה פרסונלית של נתניהו מהתמודדות לראשות הממשלה, הוא יוכל בקלות להציג זאת כמהלך אנטי־דמוקרטי מצד גורמים שאינם מסוגלים להביס אותו ואת מחנהו באופן מכריע בקלפי — וניתן יהיה אף לבטל חקיקה כזו בהמשך.

חוסר היציבות במערכת הפוליטית הוא ביסודו לא בעיה חוקתית אלא חברתית. העובדה שראשות הממשלה בישראל תעבור לידי פוליטיקאי שמפלגתו השיגה אחוזים בודדים בבחירות האחרונות היא כשלעצמה ביטוי לחוסר תפקוד מערכתי, שאינו ייחודי לישראל בעת הזאת, בהשפעת משבר מתמשך במערכת הקפיטליסטית ברמה העולמית. תהליכי שחיקת אמון במפלגות הממסד וברשויות המדינה על רקע אי־שוויון ושרשרת משברים חברתיים משתקפים בתופעות של קיטוב פוליטי גובר וריבוי מצבי היעדר הכרעה, שעה שהמונים כמהים לפתרונות למצוקות, לאי־שוויון ולשרשרת משברים חברתיים — בכלל זה, היעדר הפתרון לכיבוש ולסכסוך הישראלי־פלסטיני.

בניית האופוזיציה והאלטרנטיבה משמאל

לקראת הבחירות האחרונות כתבנו (23.12): "האם הקריאה 'לך!' תקבל מענה כלשהו אחרי הבחירות? קיימת אפשרות שנתניהו ייאלץ לעזוב את התפקיד, אבל היא רחוקה מלהיות מובטחת... ואפילו אם זה יקרה, הכרחי לשאול מה יבוא במקומו. אלו הן שוב בחירות של פוליטיקת הרע במיעוטו, עם חיפוש של רבים אחר המטאטא התורן שאולי באמצעותו ניתן יהיה להפוך את הדברים איכשהו לקצת פחות גרועים. סער [שדחק תחילה הצידה את מפלגתו של בנט בסקרים] בוודאי לא מייצג סדר יום פחות גרוע, וגורמים בתנועת המחאה נגד נתניהו הפועלים כדי להכשירו, משתלבים למרבה הצער בסדר יום פוליטי מסוכן והרסני. עם זאת, אם כתוצאה מהמשבר תוקם ממשלה שתדיח למעשה את נתניהו, הפנים של השלטון מזה למעלה מעשור, שמשפטו עתיד להתחדש בסמוך לבחירות, היא תתמודד בעצמה עם ציפיות ולחצים מוגברים, וצריך להיערך מראש כדי להיאבק ולהציב גם לה אלטרנטיבה".

הגורמים הממסדיים שהתערבו בתנועת המחאה נגד נתניהו בבלפור ובגשרים ברחבי הארץ במאמץ לקדם דה־פוליטיזציה של המחאה ולצמצם את סדר יומה לנושאי שחיתות ולמיקוד פרסונלי בנתניהו, לא רק קידמו לגיטימציה לכוחות ריאקציוניים הרסניים ותרמו לרידוד השיח ולהנמכת הציפיות לשינוי ברמת המהות, אלא גם טישטשו את הצורך החיוני בהצבת אלטרנטיבה פוליטית משמאל כדי לסכל את הסכנות שמציבים הימין הביביסטי והכהניסטי.

מאבקים משמעותיים יוכלו לחלץ מהממשלה החלשה ויתורים או להביא לנפילתה, תוך קידום דרישות מהותיות לשינוי. זוהי הדרך גם לחתור תחת השפעת האופוזיציה המסוכנת מימין. אולם רק אופוזיציה עיקשת משמאל מול קואליציית ה"שינוי" תוכל להציע אלטרנטיבה של דרך, חזון ותוכנית שינוי, ולהגביל כך מהותית את המרחב המסוכן שנפתח להתערבות בהתפתחויות מצד הפופוליזם הימני של מחנה נתניהו. נקודה זו חיונית גם לו נתניהו היה מסתלק לחלוטין מהזירה, מה שסביר שהיה מוביל להתלכדות מחדש בגוש של "השותפות הטבעיות" מהקצה הימני.

בד־בבד, הכהניזם, שאומנם מוקצה מחמת מיאוס בחברה הישראלית, זוכה לתנופה מסוימת כפועל יוצא מהמשבר הפוליטי, ממשבר חברתי עמוק ומהצורך של הימין הביביסטי בברית איתו. עיקר האיום של הכהניזם, תנועה פוליטית ניאו־פשיסטית, שבחלקה הוצאה מחוץ לחוק, היה ונותר דווקא במישור החוץ־פרלמנטרי. הממשלה המיועדת לא תעזור לעקור את האיום הזה.

'הרשימה המשותפת' היא הסיעה היחידה בכנסת שהבהירה שתתנגד משמאל להקמת ממשלת בנט. נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' טען שיו״ר הרשימה ח״כ עודה מוכן במידת הצורך לדאוג להשלמת קולות להקמת הממשלה. אומנם, מול הלך הרוח החזק של העדפת "הרע במיעוטו", הכולל לגיטימציה לכמה מהכוחות הפוליטיים הריאקציוניים ביותר בחברה הישראלית, השמאל מסתכן בשלב הראשון בהצטיירות כוזבת כמכשול להתקדמות, כך שמובנת הדילמה הטקטית. בינתיים מסתמן שלהקמת הממשלה יש רוב, וההצבעה מצד המשותפת לא תהיה מכרעת. לכן יש פחות לחץ על המשותפת שלא להצביע נגד, אף שיש מקום גם להימנעות, כדי להקשות על האפשרות לציירה בחזית אחת עם נתניהו.

אפילו בתרחיש שבו קולות המשותפת היו מכריעים, לא נכון להציע "סיוע" משמאל. מתוך עמדת התנגדות עקרונית, ניתן אז לדרוש ויתורים מהותיים בתמורה לכאורה להצבעה טכנית שתאפשר לממשלה לקום. זה צריך להיעשות בצורה שתסייע, בשילוב דרישות חברתיות פופולריות — למשל השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום, קיצור משמרות הרופאים המתמחים ותיקון חוק הפרשנות לקביעת איסור אפליית להט״ב — להדגיש את הסתירה בין ממשלת ה"שינוי" הימנית לבין דרישות בסיסיות לשינוי. כך, נכון היה לדרוש גם ביטול של תוכניות הגירוש בשייח' ג׳ראח, הקפאת הבנייה בהתנחלויות, היענות לדרישות מועצת הכפרים ה"לא מוכרים", ביטול חוקי הלאום וקמיניץ, סיום המצור על עזה ועוד. קואליציית ה"שינוי" לא הייתה מקבלת אפילו חלק ניכר מדרישות מינימליות כאלו לשינוי. גישה דומה ניתן לנקוט מול ניסיונות עתידיים מצידה להסתייע באופוזיציה משמאל.

הדבר החשוב ביותר הוא להתעקש על קידום אלטרנטיבה פוליטית אמיתית מול הימין הביביסטי והלא־ביביסטי, מול פוליטיקה קפיטליסטית לאומנית, לטובת אופק לשינוי ממשי במציאות החיים. אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי. תנועת מאבק סוציאליסטי, כתנועה הנאבקת לשינוי היסודי, המהפכני, הדרוש בחברה, תהיה מהכוחות שיתגייסו משמאל בשורה הראשונה של המאבקים החברתיים נגד הממשלה החדשה מהיום הראשון.

השתתפות מפלגות 'העבודה' ומרצ בתפקיד עלי־תאנה בממשלת כיבוש קפיטליסטית פותחת ואקום מסוים משמאל. הן מסגירות עצמן שוב, בסיכומו של דבר, כמפלגות ממסד סוציאל־לאומניות, ומדיניות הממשלה תוביל חלק מתומכיהן לחפש חלופה משמאל. במקביל, האכזבה של רבים מפרויקט 'הרשימה המשותפת' — שנבנה באופן שגוי כברית לא עקרונית בין השמאל לכוחות ימין אסלאמיסטי ופרו־קפיטליסטי, וללא אסטרטגיה אפקטיבית להובלת שינוי — היא הרקע שדחק ברע״מ בראשות עבאס "להראות הישגים" על בסיס שת״פים אופורטוניסטיים עם שני הגושים הפוליטיים המרכזיים. אולם השפל בהצבעה בקרב האוכלוסייה הערבית־פלסטינית בבחירות האחרונות מאותת גם לפוטנציאל לפרויקט חדש, שיקדם בניית מאבק ואלטרנטיבה חוצי־קהילות.

התקופה הקרובה תביא איתה גם הזדמנויות חדשות לקידום הרעיון של מפלגה רחבה חדשה בשמאל ברמה הארצית. נחוצה מפלגת מאבק רחבה, שתפעל כארגון־גג ל"כוחות השינוי" האמיתיים בחברה, עם הפנים לציבור הרחב של האנשים העובדים והעובדות, צעירים ונוער, יהודים וערבים, שמאסו בפוליטיקה הממסדית וצמאים לפתרונות נוכח ההשלכות של משבר קפיטליסטי מערכתי מתמשך, כיבוש ושסע לאומי. תנועת מאבק סוציאליסטי מחויבת למטרה הזאת.