מיליונים כמהים לסיום מוחלט של מלחמת ההשמדה ומשבר הדמים הזוועתי ומייחלים שהפעם הפסקת האש בעזה וחילופי החטופים והאסירים יסללו לכך את הדרך.

המופע של טראמפ בכנסת ומייד אחר כך בפסגה בשארם א־שיח׳ ניגן בציניות על הכמיהה הזאת. אך ההבטחות של הנשיא — שגיבה ותידלק את המלחמה והפשעים נגד האנושות בעזה מאז הקרסת הפסקת האש הקודמת — ל"תחילתו של עידן של שלום במזרח התיכון", התחלפו במהרה באיומים בחידוש המלחמה, בסירוב לפתוח את המעברים לעזה להכנסת מזון וציוד חיוני, ובהמשך של מעשי טבח.

ב־17 באוקטובר, פגז טנק ישראלי מחק 11 בני משפחה, בהם שבעה ילדים ושלוש נשים, בשכונת זיתון שבעיר עזה, בטענה שרכב המשפחה חצה את מה שמכונה "הקו הצהוב", המסמן את אזורי השליטה של הצבא הכובש ב"שלב א׳" של הפסקת האש. כך לפי דובר שירותי ההגנה האזרחית בעזה, מחמוד בסל. בעשרת הימים הראשונים מאז כניסת הפסקת האש לתוקף נהרגו בעזה 38 בני אדם מאש כוחות הכיבוש.

נתניהו וממשלתו עטו כמוצאי שלל רב על תקרית הירי ב־19 באוקטובר אל עבר מחפרים צבאיים של כוחות הכיבוש הישראליים ברפיח, בה נהרגו שני חיילים. לשכת רה״מ והדוברות של כ״ץ החלו להפיץ איומים בתקיפות עוצמתיות, ובן גביר וסמוטריץ׳ כמובן קראו לחידוש מלחמת ההשמדה והקרסה מוחלטת של הפסקת האש, אליה התנגדו מלכתחילה. גם יו״ר מפלגת 'הדמוקרטים' יאיר גולן התייצב מימין למקהלה ודרש "תגובה נחרצת".

הצבא פתח במתקפה שכללה הפצצות ממטוסים וירי ארטילרי. בערוץ אלערבי דיווחו על 44 הרוגים בתקיפות בעזה באותו היום. מייד לאחר מכן, ובהתאם להנחיות ממשלת המוות, הודיע הצבא על סגירה מוחלטת של כל המעברים לרצועה — הידוק של המצור שמשמעותו היא הרעבה של האוכלוסייה השורדת.

סנקציות של הרעבה המונית

עוד בימים שלפני תקרית הירי על המחפרים הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ״ש) כי מעבר רפיח — שהיה אמור כבר להיפתח — יישאר סגור עבור "סיוע הומניטרי" וכי דרך מעבר כרם שלום יוכנסו רק מחצית מכמות המשאיות שעליה הוסכם במתווה הפסקת אש.

מה היה התירוץ לצעד השקוף הזה של ענישה קולקטיבית נגד האוכלוסייה בעזה שממשיך את הרעבתה? הקשיים באיתור החטופים החללים — קשיים שהיו צפויים מראש בהתחשב בממדי ההרס העצומים ברצועה כתוצאה מהפצצות הישראליות ומספר הגופות שנקברו תחת ההריסות.

מלחמת ההשמדה כללה לצד הפצצות והפגזות גם הרס שיטתי של שכונות וערים, והותירה ברצועה כ־70 מיליון טון של פסולת בניין שתהליך הפינוי שלהם מורכב ביותר. הוא דורש ציוד מכני כבד שממשלת נתניהו מסרבת, גם בזמן הפסקת האש, לאפשר את כניסתו לעזה. גם כניסתם של כוחות חילוץ מיומנים מטורקיה ומצרים שהיו אמורים לסייע באיתור החללים החטופים טרם אושרה.

למרות כל זאת פסק שר החוץ גדעון סער כי "אנו יודעים בוודאות שחמאס יכול בקלות לשחרר מספר משמעותי של חטופים בהתאם להסכם. מה שהם עושים עכשיו זו הפרה יסודית של ההסכם". זאת, אגב, בסתירה לאמירותיו של טראמפ שפורסמו במקביל: "הם מחפשים אחרי החטופים החללים. זה תהליך מאוד קשה. יש אזורים שהם חופרים ומוצאים הרבה גופות. חלק מהגופות היו שם הרבה זמן. חלק מהגופות תחת עפר, חלק במנהרות". בו־זמנית, טראמפ הבהיר שיאפשר "לנתניהו לחזור להילחם בעזה אם חמאס יסרב להשלים את חלקו בעסקה".

גורמים בממשלה ימשיכו לחפש הזדמנויות ליצירת משברים שיכינו את האפשרות להקרסת הפסקת האש. בעוד שסוגיית החזרת הגופות רגישה ומשמעותית מאוד מבחינה הומניטרית, זהו אחד הסעיפים הפחות שנויים במחלוקת בתוכנית טראמפ.

המתווה — לפירוק חמאס מנשקו, פירוז הרצועה, נסיגת כוחות הכיבוש הישראליים, הקמתם של כוח צבאי רב־לאומי וממשל קולוניאלי לניהול הרצועה תחת חסותו של האימפריאליזם האמריקאי — מחורר לחלוטין עם אין ספור פרצות. אלו יאפשרו לממשלת המוות, ככל שתבחר, להקריס את הפסקת האש ולחזור למלחמת השמדה בהיקף מלא. עם זאת, תרחיש כזה יעורר התנגדות ומחאה לא רק בעולם וברחבי האזור, אלא גם "מבית".

עוד גזירות וצעדי צנע, עוד "הפיכה משפטית"

גם אם הקרסה מלאה של הפסקת האש לא תתרחש כבר בשבועות הראשונים, המאבק לא הסתיים. ככל שממשלת המוות תרגיש שהלחצים עליה יורדים, כך ידיה יהיו יותר משוחררות לתוקפנות בשורת זירות, כולל הפצצות והתנקשויות ראווה חדשות בלבנון, בתימן ואף באיראן.

גורמי הימין הקיצוני בממשלה דורשים "פיצוי" על הפסקת האש בעזה באמצעות עוד תוקפנות צבאית ועוד התנחלות בגדה. הגירעון בתקציב המדינה מכין את הקרקע לעוד צעדי צנע, גזירות כלכליות וקיצוצי שכר — מבלי לגעת ברווחים של בעלי ההון.

הממשלה בכללותה נחושה להמשיך לקדם גם את סדר־היום של "ההפיכה המשפטית", של מחטף כוח ורמיסת זכויות דמוקרטיות, וככל שהיא תיאחז בשלטון היא תמשיך להחריף את המצוקות החברתיות הבוערות, כולל אלימות על רקע מגדרי ואלימות נשק בקהילה, ובפרט ביישובים הערביים־פלסטיניים.

המאבק לסיום הזוועות, להפלת הממשלה ולפתרון שורשי

בשורת ארצות ברחבי העולם, תנועות המונים סוגרות חשבון עם ממשלות הון אטומות. גם כאן, המאבק לסיום מוחלט של משבר הדמים ושל הזוועות והפשעים נגד האנושות בעזה — כולל המצור שמונע שיקום והתמודדות אמיתית עם משבר ההרעבה — אינו מנותק מהמאבק להפלת ממשלת המוות.

צריך להמשיך לבנות את המאבק להפלת הממשלה, וכחלק מהמאבק גם לקדם התארגנות במישור הפוליטי להצבת אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי מול מפלגות הכיבוש ושלטון ההון — אלו שבממשלה ואלו שתמכו בקטסטרופה של מלחמת ההשמדה מה"אופוזיציה". בנט ולפיד הם לא אלטרנטיבה, וגם הגנרל יאיר גולן לא פעם עקף את ממשלת נתניהו מימין, בדיוק כפי שקרה בזמן הפסקת האש הנוכחית.

הבחירות לכנסת אמורות לכל המאוחר להתקיים באוקטובר 2026, אם המחאה או הלחצים הפנימיים בתוך הקואליציה לא יגרמו להקדמתן — והן עשויות להיות הזדמנות לקדם רשימה שתבטא את הקול של המחאות, המצוקות והאינטרסים הרחבים של ציבור העובדות והעובדים חוצה העדות והלאומים.

כבר עכשיו, תנועות המחאה היוצאות נגד סדר־היום של ממשלת המוות צריכות להציב דרישות מיידיות, כולל:

• להוציא את כל כוחות הכיבוש מעזה, סוריה ולבנון
• לעצור את מתקפות הצבא והמתנחלים בגדה
• להעביר אספקה מסיבית של מזון, מים נקיים, מוצרי יסוד וציוד רפואי ללא עלות לתושבי ותושבות הרצועה ככל הנדרש
• הפקעת משאבי העתק שבידי בעלי ההון לטובת מאמצי השיקום של כלל הקהילות הנפגעות — ולהשקעה בתשתיות החברתיות, ברווחה ובפרנסה בכבוד לכולן ולכולם

השגת הדרישות האלו דורשת מאבק, שיסתמך על רתימת העוצמה של מעמד העובדים בחברה ושיקדם תוכנית שינוי סוציאליסטית ל"יום שאחרי" — שהוא עכשיו.