אנו מציינות ומציינים את יום הנשים הבינלאומי השנה — החל ב־8 במרץ — בעיצומה של מתקפה צבאית נוספת של ממשלות ישראל וארה״ב על התושבות והתושבים של איראן. לפחות 153 א.נשים, כולל ילדות וילדים, נהרגו ביום הראשון של ההפצצות בפגיעה בבית ספר לבנות. זה לא מפריע לנתניהו ולטראמפ להשתמש באופן דמגוגי בדיכוי הנשים תחת הדיקטטורה של 'הרפובליקה האסלאמית' ששולטת באיראן, כדי להצדיק הפצצות בנייני מגורים, בתי חולים, ותשתיות אזרחיות. ממשלת המוות של הקפיטליזם הישראלי מפציצה את איראן ולבנון תוך כדי המשך ההפצצות בעזה במהלך "הפסקת האש" המדממת — לאחר שהצבא הכובש טבח ביותר מ־75,000 א.נשים, בהם כשני שליש נשים, ילדות וילדים. במקביל, שלטון הימין בישראל מעמיק את הכיבוש עם פלישות צבאיות לישובים פלסטינים, אלימות מתנחלים בגיבוי הצבא, וגירוש קהילות בגדה המערבית. אלו התקפות שמחריפות את תנאי החיים של נשים, ילדות, גברים וילדים בכל האזור.

כאן, ממשלת המוות נושאת באחריות להרג, פציעה ואובדן בתים ורכוש של א.נשים ממעמד העובדים בבית שמש, בגליל, בבאר שבע ועוד. המלחמה בה פתחה הממשלה לא תביא ביטחון לישראליות וישראלים מהשורה. להפך. וכעת, הם מנסים לכפות חזרה לעבודה תחת אימת הטילים הבליסטיים, כדי לא לפגוע חס וחלילה ברווחי בעלי ההון והתאגידים הגדולים. בהובלת סמוטריץ׳, הממשלה מקדמת את פתיחת המשק בלי פתיחת מערכת החינוך, בהיעדר מיגון. מלבד הסיכון הברור לעובדים ועובדות שיאלצו להגיע למקום העבודה תחת אש, בסגרי הקורונה ובמלחמות של השנים האחרונות, לרוב נשים הן אלו שנאלצו לקחת על עצמן הישארות בבית עם הילדים, גם במחיר אובדן פרנסה ועצמאות כלכלית. במקביל, ניתן לצפות ששוב, תחת הלחצים, המצוקה והאלימות המנורמלת בשיח הציבורי, נראה עלייה באלימות על רקע מגדרי ואלימות בתוך המשפחה, בעוד שהקיצוצים בתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך לשם מימון מכונת המלחמה פוגעים ביכולת לתת למצוקות האלו מענה.

ההפצצות באיראן ובלבנון מחריפות עוד יותר את משבר הפליטים והעקורים במזרח התיכון, עם מאות אלפים שנאלצים לעקור מבתיהם ולברוח מההפצצות. כפי שראינו במלחמה באוקראינה — נשים במצבי פליטות מוצאות את עצמן חשופות יותר לעוני ולניצול. פליטים ופליטות רבות מאפגניסטן השכנה מצאו באיראן מקלט מאימת הטליבאן, לאחר שזה תפס את השלטון בעקבות התערבות אמריקאית אימפריאליסטית ארוכת שנים. הפלישות האמריקאיות לאפגניסטן ועיראק ממחישות שהתערבות צבאית אימפריאליסטית לא נועדה לשחרר א.נשים באיראן, ולא יכולה להפיל את משטר האייתולות הדכאני.

הצביעות בטיעוני ממשל טראמפ וממשלת נתניהו–בן גביר לגבי שחרור נשים ברורה כשמסתכלים על המדיניות שלהם. ממשל טראמפ מוביל התקפות על נשים וזכותן להפיל, רודף א.נשים טרנס* ובפרט נשים טרנסיות, וממשלת נתניהו–בן גביר מקדמת הפרדה מגדרית והרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים.

המחאה של נשים איראניות נגד המשטר הדכאני "שלהן" לא זקוקה להתערבות משטרים ריאקציוניים אחרים, אלא לסולידריות חוצת קהילות לאומיות מול מעמדות שליטים בכל רחבי המזרח התיכון — ובראש ובראשונה נגד ממשלת המוות של נתניהו ובן גביר שבגיבוי ארה״ב ממיטה הרג וחורבן בכל האזור, מעזה ועד טהראן.

תנועת המחאה האמיצה באיראן בסוף 2025 התפרצה בין השאר בעקבות לחצים כלכליים של אינפלציה. האם משטר טראמפ שחטף את נשיא ונצואלה כדי לקדם את הפרטת הנפט במדינה לטובת רווחים אמריקאים יקדם משטר שיעזור להקל על הלחצים הכלכליים של אוכלוסיית איראן? הוא בגלוי אמר את ההפך — הוא לא מחפש דמוקרטיה באיראן, אלא שותף "שיתנהג יפה אל ארה״ב וישראל". כלומר אין לו שום בעיה עם עוד דיקטטורה עורפת ראשים ומדכאת נשים כמו המלוכה הסעודית.

מערכת גלובלית של דיכוי

ברמה העולמית, מעל 676 מיליון נשים וילדות חיות בטווח 5 ק״מ מאזורים של עימות פעיל, 1 מ־8 נשים בגילאי 15–49 חוו אלימות פיזית ו/או מינית מבן זוג נוכחי או קודם, וכ־10% מהנשים חיות בעוני קיצוני, לפי הנתונים העדכניים ביותר של האו״ם.

כך, ב־2026, המיתוס הליברלי על שיפור הדרגתי בזכויות של נשים וקבוצות מדוכאות אחרות נראה מופרך מאי־פעם. ראינו ממשלות מתקיפות ולוקחות זכויות שהושגו במאבקים, באופן חריף באפגניסטן לאחר השתלטות הטליבאן, וגם התקפות בארה״ב על הזכות להפלה בעקבות החלטת ביהמ״ש העליון שהפכה את פסיקת "רו נגד ווייד" (Roe vs. Wade) והתקפות ממשל טראמפ על מימון לתוכניות סיוע ברחבי העולם. בבריטניה, ביהמ״ש העליון פסק נגד זכויות א.נשים טרנס*, ובשורת מדינות, מצרפת לסין ועד לאוגנדה וסיירה לאון, פוליטיקאים מהימין ומפלגות שלטון מקדמים רטוריקה של "חזרה לערכי המשפחה המסורתיים" של תפקידי מגדר מגבילים לפיהם נשים הן לא יותר ממכונות לייצור עובדים חדשים שהמערכת הקפיטליסטית תוכל לנצל. לעתים לרטוריקה מתלווים גם צעדים כמו הגבלות על הזכות להפלה או מיסוי אמצעי מניעה בסין כדי להגביל את הנגישות אליהם.

לא שותקות, נאבקות

ההתקפות האלו לא עברו ללא מאבק. לאורך השנה שחלפה מאז יום הנשים הבינלאומי הקודם, המשיכו להתארגן מאבקים, של עובדות ועובדים, של צעירות וצעירים, ושל קהילות מדוכאות, נגד דיכוי מכל הסוגים, נגד התקפות אנטי־דמוקרטיות של ממשלות.

מאז פרוץ מלחמת ההשמדה נגד העם הפלסטיני באוקטובר 23', בעקבות מתקפת הפתע והטבח בהובלת חמאס, נשים לקחו תפקיד מוביל גם בתנועת הסולידריות הבינלאומית נגד הג׳נוסייד. בהפגנות לציון יום הנשים הבינלאומי ויום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות על רקע מגדרי שצוינו מאז, סולידריות עם המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי מקבלת מקום בולט.

באינדונזיה כחלק מתנועה המונית נגד הממשלה, גם על רקע מצוקות כלכליות גוברות, מפגינות התארגנו במחאה נגד הממשלה, מיליטריזם ואלימות משטרתית. בלחץ הפגנות וקמפיין מחאה בדרום אפריקה, הממשלה נאלצה להכריז בסוף 2025 על אלימות על רקע מגדרי כאסון לאומי, מה שאמור לכאורה להוביל לתקצוב צעדים למיגורה.

בתחילת השנה, ההתפרצות המחודשת של התנועה ההמונית נגד שלטון האייתוללות באיראן, הפעם סביב הטריגר של אינפלציה משתוללת, הייתה התפתחות נוספת במאבק שבסבב הקודם פרץ נגד כפיית קוד לבוש ומשטור גופן של נשים ונהפך להתקוממות נרחבת נגד המשטר הדכאני בכללותו. אף שהשלטון הטביע את ההתקוממות ב־2022 בדם, גם לאחר ריסונה השלטונות לא היו יכולים יותר לכפות קוד לבוש על צעירות איראניות אמיצות שב־3 השנים האחרונות המשיכו להתעקש לצאת מהבית לבושות כרצונן, תוך הפרת קוד הלבוש של המשטר. זו הייתה אינדיקציה לכך שהזעם ההמוני ממשיך לבעבע ושהלגיטימציה ובסיס התמיכה החברתי של המשטר נפגעו. ואכן, ההתפרצות האחרונה הייתה משמעותית יותר ונרחבת מקודמתה, ואף שרוסנה תחת הדיכוי הרצחני של המשטר האיראני, הזעם והנכונות להיאבק לא הלכו לשום מקום. ההפצצות הרצחניות על אוכלוסיית איראן הן חבלה במאמצים להעיף את השלטון הדיקטטורי, ומסייעות לו לנצל חשדנות אנטי־אימפריאליסטית מוצדקת כדי לבודד מתנגדות משטר, ולגייס תמיכה חברתית משכבות רחבות נגד המעצמות הזרות שזורעות הרס וחורבן.

ההפגנות ההמוניות בארה״ב נגד טראמפ והתקפותיו האנטי־דמוקרטיות תיעלו זעם על מדיניות רדיפת המהגרים שלו, וללא ספק גם על התקפות הממשל שלו נגד נשים, כשברקע גובר גם הזעם על המצב הכלכלי. בהקשר הזה ראינו השנה המחשה מסוימת להישגים פוטנציאליים מסוימים שאפשר להשיג במאבק: הניצחון של זוהרן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק — מהגר מוסלמי שמגדיר את עצמו סוציאליסט — וזכה ברוב גדול מקולותיהן של נשים בגילאי 18–45, הדגיש דרישות לטובת המעמד העובד והעניים, כולל הבטחות לחינוך חינם לגיל הרך. עם זאת, ממדאני מחובר לממסד של המפלגה הדמוקרטית ומציע להסתמך על גיבוש הסכמות מול ממשל טראמפ, כך שגם כדי להשיג את מלוא הרפורמות הבסיסיות שהבטיח יהיה צורך בהמשך בניית מאבק עצמאי.

מסקנות "אנטי־מערכתיות"

פרשת אפשטיין חשפה שוב את הריקבון העמוק וכמה נפוץ ונרחב ניצול מיני וסרסור בנשים ובילדות בקרב בעלי ההון והכוח. זאת בהמשך למחאת #metoo שבעשור הקודם צרבה בתודעה הציבורית בארצות רבות בעולם את ההיקף של תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות, בפרט בקרב האליטות.

מסקנות לגבי דיכוי נשים כבעיה מערכתית מושרשת התפתחו, כאמור, דרך מחאות למען זכות ההפלה ושביתות מחאה נגד אלימות על רקע מגדרי ורצח נשים, כמו גם מסקנות לגבי הקשר בין דיכוי על רקע מגדרי לדיכויים אחרים.

המסקנות ה"אנטי־מערכתיות" קריטיות למאבק לשחרור נשים: כדי לעקור את הדיכוי המגדרי מהשורש יש צורך בשינוי עמוק של הסדר החברתי שמושתת גם על גזענות וניצול. אבל כפי שממחישות ההתפתחויות הטרגיות בסודאן, מהתקוממות מהפכנית שהעיפה דיקטטור ששלט בה 30 שנים אל מלחמת אזרחים עקובה מדם, כדי שניתן יהיה לעקור את הסדר החברתי נחוץ לבנות אלטרנטיבה פוליטית.

תנועות המחאה ההמוניות מספקות ביטוי גם למסקנות "אנטי־מערכתיות" ולחיבורים למאבקים אחרים נגד דיכוי שהתפתחו במאבקים למען זכויות נשים, וכן את התפקיד המוביל שנשים לוקחות בתנועות מחאה מוכללות. בו־זמנית, גם מבחינת פוליטיקאים שמבחינתם "עידן ה־woke נגמר", שפונים להתקפות נגד נשים והסתה נגד רעיונות פמיניסטיים, אי־אפשר פשוט לחזור אחורה ולמחוק את כל ההישגים שתנועות נשים ומאבקים פמיניסטיים השיגו לאורך יותר ממאה השנים האחרונות.

פופוליזם ימני

מנהיגות ימין קיצוני ופופוליסטי נהפכות לתופעה בולטת יותר, מראשת הממשלה הראשונה של יפן שנבחרה השנה, סנאה טאקאיצ׳י, שהמודל לחיקוי שלה הוא מרגרט תאצ׳ר, ועד ראשת הממשלה האיטלקית ג׳ורג׳ה מלוני, שידועה בהסתה נגד מהגרים ובהתבטאויות אנטי־להטב״ק. מנהיגות בימין הן אומנם לא תופעה חדשה, אבל ממחישות את העובדה שברוב המדינות לא יכולים לשלול מנשים את ההשתתפות בחיים הפוליטיים.

רעיון שממשיך לקבל תהודה לפיו "מנהיגות נשית" יכולה לחלץ מהמשברים הפוליטיים העמוקים — שגם פוליטיקאים ישראלים קידמו (גדי אייזנקוט שהכריז על 50% ייצוג נשי במפלגתו, רעיון של מפלגת נשים בהשתתפות פעילות ופוליטיקאיות מהימין הישראלי — משקף את התמורה החברתית העמוקה בהשוואה לתחילת המאה הקודמת, כשנשים עדיין נאבקו בחלק מהמדינות על זכות ההצבעה. בו־זמנית, טאקאיצ׳י ומלוני, אליס וידל מנהיגת מפלגת ה־Afd מהימין הקיצוני בגרמניה, ובהקשר המקומי השרה "לקידום מעמד האישה" מאי גולן, חושפות עד כמה הרעיון לפיו זהות קובעת תוכן פוליטי הוא חסר ביסוס.

סביב יום הנשים הבינלאומי השנה, התקשורת הממסדית הישראלית הפיצה תעמולת מלחמה שחוגגת את תפקידן של נשים בהטלת פצצות על נשים באיראן, בלבנון, בעזה ובכל האזור. גם דובר הצבא הישראלי הפיץ סרטון תעמולה ובו התגאה באחוזי הנשים בחילות השונים, בקצונה ובצבא הקבע, שלוקחות חלק בתחזוקת הכיבוש ובהטלת פצצות על אוכלוסיה אזרחית, כולל נשים, ילדות וילדים. בפועל, המיליטריזם והחזון של "סופר־ספרטה" הם חלק מהגורמים שפוגעים במצבן של נשים בחברה.

המערכת הקפיטליסטית סקסיסטית ורקובה מהשורש

המשבר העמוק של המערכת הקפיטליסטית מתבטא בהתפרצות מוגברת של מלחמות ברמה הגלובלית, שכוללות פעמים רבות גם שימוש באונס ואלימות על רקע מגדרי ככלי נשק, ובאופן כללי יש להן השלכות הרסניות על נשים וילדות. כאמור, בעזה תחת התופת, הצבא הישראלי טבח ביותר מ־70,000 א.נשים, בהם כשני שליש נשים, ילדות וילדים. נשים וילדות פלסטיניות סובלות יותר מרעב, מהיעדר נגישות לשירותים בסיסיים, וגם מתופעות של אלימות במשפחה, ניצול מיני וזנות. ישנן גם עדויות מזעזעות מה־7.10 על אונס ותקיפות מיניות שהמיליציות בהובלת חמאס ביצעו, וכן עדויות חדשות של חטופות וחטופים שעברו תקיפות מיניות בשבי החמאס.

הצבא הישראלי משתמש כבר שנים באלימות מינית ככלי למשטור האוכלוסייה הפלסטינית. מאז ה־7.10, כמו שאר אמצעי הדיכוי של הכיבוש, גם השימוש בכלי הזה עלה מדרגה באופן מפלצתי. בין השאר, הצטברו עדויות מחרידות על אונס והשפלה מינית מאז ה־7.10 של אסירים פוליטיים פלסטינים ואזרחים פלסטינים שנחטפו ומוחזקים במתקני עינויים כמו 'שדה תימן' ללא משפט. הממשלה הישראלית, בגיבוי כל מפלגות הממסד, מובילה סיפוח דה־פקטו וטיהור אתני בגדה המערבית, ומעודדת דה־הומניזציה לפלסטינים שבאה לידי ביטוי גם בפוגרומים של מתנחלים בגיבוי הצבא.

במקביל, מדיניות הממשלה הובילה לעלייה מטאורית בפשיעה המאורגנת ואלימות הנשק בחברה הערבית־פלסטינית, וכן בגידול ברציחות על רקע מגדרי ובאלימות במשפחה, בבתי ספר וברחוב גם בקרב האוכלוסייה היהודית.

המלחמה הובילה למשבר כלכלי עמוק לצד יוקר מחיה מאמיר, שמוסיף ומדרדר משפחות שלמות לעוני. לפי דו״ח העוני של ביטוח לאומי ל־2026, בישראל כיום כשני מיליון עניים, 880 אלף מהם ילדים. השילוב של פיטורי נשים בסדר־גודל רחב, חוסר יכולת לממן מחירי מסגרות חינוך לגיל הרך ועלייה במקרים של אלימות מטפלות, פוגע קשות בעצמאות הכלכלית של נשים. פליטתן של נשים משוק העבודה גורמת לתלות כלכלית, שמוסיפה קשיים נוספים לעזוב עבור מי שנמצאות במערכת יחסים אלימה. מערכת הרווחה הקורסת אינה מתקצבת מקלטים לנשים נפגעות אלימות ברמה נדרשת לפעילותם, ובקושי קיימות בה מסגרות לטיפול ושיקום גברים אלימים. אלו נחוצות יותר מאי־פעם, בתקופה בה נשים נפגעות אלימות חוששות לעבור למקלטים משום שחוששות מההשלכות מערערות היציבות על ילדיהן שמתמודדים עם השפעות המלחמה, או שחשות שקשייהן האישיים מתגמדים אל מול המאבק ההישרדותי.

מסקנות פמיניסטיות סוציאליסטיות

נשים ערביות פלסטיניות לוקחות תפקיד מוביל בתנועת המחאה האמיצה נגד הפשיעה המאורגנת. 58 תושבים פלסטינים נרצחו מאז שהתחילה 2026, כמעט ולא עובר יום בלי רצח, וזאת לאחר שמספר הרציחות בשנה שעברה שבר שיאים. בשבועות האחרונים רבבות יצאו להפגין נגד המצב הבלתי נסבל ברחובות סח׳נין ות״א, והובילו שביתות ארציות ומקומיות למול התמשכות הרציחות.

המשטרה הלאומנית והגזענית תחת בן גביר החריפה אף יותר את האלימות והדיכוי שהיא מפעילה, משמרת את הסדר החברתי הקיים, כולל סקסיזם ואלימות על רקע מגדרי. זו אותה המשטרה שאחראית על "אונס שני" של מתלוננות על תקיפה מינית, שטייחה את ההאשמות נגד אייל גולן ועורכת חיפושים בעירום על מפגינות נגד הממשלה.

גם כאן, נשים עומדות בחזית המאבקים נגד האלימות, נגד האפליה, נגד העוני, ונגד הדיכוי. לאורך כל ההיסטוריה נשים שברו מחסומים, ניתצו דעות קדומות והתעקשו לקחת חלק מוביל במאבקים משני מציאות, מהמהפכה הצרפתית לפני יותר מ־200 שנה ועד גלי התקוממות מהפכנית באזור מאז 2011. יום הנשים הבינלאומי בא קודם כול להזכיר לנו את העובדה ההיסטורית הזאת.

היום לפני מעל למאה שנים, ב־8 במרץ 1917, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נשים עובדות טקסטיל בסנט פטרסבורג ציינו את יום הנשים הבינלאומי בהפגנות ובשביתות והובילו את ההתקוממות שהפילה את הצאר ואת הדיקטטורה הפטריארכלית והשוביניסטית בת מאות השנים יחד איתו. נשים המשיכו לקחת חלק מוביל בחזית המאבקים שפרצו בהמשך והיו חלק בלתי נפרד ממהפכת אוקטובר שהפילה את שלטון ההון, חילצה את ההמונים ברוסיה ממעורבות במרחץ הדמים של המלחמה, הבטיחה לנשים באופן חסר־תקדים זכויות בחירה כללית, זכויות גירושין והפלה ופתחה לראשונה בהיסטוריה אפשרות לשוויון ושחרור מגדרי מלא באמצעות שבירת הבסיס החברתי והמעמדי שעליו מושתתת הפטריארכיה. המתקפה האימפריאליסטית נגד רוסיה והבידוד שהמעצמות כפו עליה חיזקו את מהפכת־הנגד הסטליניסטית ויחד איתה חנקו את המאבק האמיץ של אותן נשים סוציאליסטיות פורצות דרך, שגם היום נותנות לנו השראה.

אנחנו נמשיך לבנות מאבק שנטוע בשורשים הסוציאליסטיים של יום הנשים הבינלאומי — יום שבו, בשיאה של מלחמה עקובה מדם, המונים יצאו לרחובות בקריאה למען לחם ושלום. זהו יום לציון המאבקים שהביאו לנשים הישגים של ממש, ולקידום סולידריות פמיניסטית סוציאליסטית חוצת גבולות. המאבק שלנו למען שוויון מגדרי כרוך במאבקים למען שוויון ורווחה לכולם.ן, ולמען הצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית לסדר החברתי של מלחמה, כיבוש, ניצול, עוני, אלימות ודיכוי.